הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
תשומת הלב הציבורית הופנתה אתמול (ובצדק) למהלומות בתוך הממשלה, בלב לבו של הקבינט. במקרה, ביממה שקדמה לכך, תפס את תשומת לבי הניסיון באופוזיציה להתנער סוף סוף מנתניהו. חלאס. נמאס להם מן החיבוק הדביק שהעניקו לנתניהו בראשית המלחמה. הגיע הזמן להפגין קצת שרירים. עולם הפוך, כבר אמרנו לא? האם זה יתכן שההתנגדות החזקה ביותר לנתניהו תגיע דווקא משר החוץ אביגדור ליברמן ושר הכלכלה נפתלי בנט?
שרי הקבינט, ברור, הם בעלי משרות ממשלתיות, עם חשיפה ציבורית גבוהה בהרבה מאנשי אופוזיציה (באופן טבעי, תמיד בעלי התפקידים זוכים לתקשורת כפולה ומכופלת). הם גם חברי קבינט בעלי השפעה ממשית. ועם האגרסיות שלהם נגד נתניהו, הם עולים כפורחים בסקרים. אידיליה. אם לא היתה ברקע מלחמה והמוני אנשים מתים, אפשר היה גם להינות מן המצב.
ומה יוצא ליו״ר האופוזיציה מן האלגנטיות בה הוא מגבה את ראש הממשלה? יוק. השבוע בכירים במפלגת העבודה, במקרה או שלא במקרה אותם הח״כים הקרובים קצת יותר להרצוג שלפו חיצים מושחזים יותר. לא נגד הממשלה באופן כללי. בטח שלא נגד הצבא. גם לא נגד שר הבטחון. כל האש מופנית עכשיו לראש הממשלה.
אבל כמה שהם מתאמצים, הם לא מצליחים להיות בוטים כמו שותפיו הטבעיים של ראש הממשלה. וממילא, התזמון של האופוזיציה בעייתי: ליברמן ובנט גונבים להם את הסוסים.
יו״ר האופוזיצה יצחק הרצוג״: ״נתניהו עסוק ביחסים הרעועים בקואליצייה. אין בדבריו תקווה ואין חדש תחת השמש״. והיום בבוקר הרצוג קורא לפיטורי חברי הקבינט המתבטאים נגד ראש הממשלה.
יו״ר הסיעה ח״כ איתן כבל מבקש לפתוח בחקירה נגד המדליף מישיבות הקבינט, כשברקע החשד שהמדליף הוא ראש הממשלה עצמו.
ח״כ אראל מרגלית בשני סטטוסים רצופים עם ירידות אישיות על ראש הממשלה. ״איפה ראש הממשלה? בושה, פשוט בושה״
ח״כ מרב מיכאלי שולחת את הגולשים לעיין בביקורת הישירה שהפנה ד״ר רוני ברט מן המל״ל נגד אופן קבלת ההחלטות.
ח״כ נחמן שי, אשר במהלך חודש יולי (לפי זמן האולפנים שלו) היה למסביר הראשי של מדיניות צה״ל ״ראש הממשלה צריך להחזיר את המשלחת מקהיר״
ח״כ עמר בר לב: ״ההתנהלות הפסיבית של ראש הממשלה בשנים האחרונות ובפרט בשבועות האחרונים האחרונים בהעדר יעד מדיני״
* * * *
מנגד, קבוצת שלי יחימוביץ׳ בתוך המפלגה (חברי הכנסת משה מזרחי, מיקי רוזנטל, אבישי ברוורמן ויחימוביץ׳ עצמה) ממשיכים לשמור על שקט תעשייתי, עוסקים בעניינים כלכליים או לא מתבטאים כלל.
כל הבזים והנצים, הטורפים ואוכלי הנבלות. הזדמנות פז. מריחים את הבחירות ברקע. הציבור יזכור להם את שפלותם בשעת צרה. הציבור יזכיר להם זאת בבוא העת.
אז מה למדנו? שבנט וליברמן הרעים, עולים בסקרים בגלל שהם מתלהמים, ואילו בוז’י הרצוג (שהתקשורת הצליחה לשכנע אפילו אותו-עצמו שהטקסטים הלעוסים שלו בדבר הצורך להושיע את אבו מאזן, הם בעצם “חיבוק” לממשלה…) לא מרוויח כלום, ולכן חש צורך לתקוף.
אני יודע שזה יישמע מהפכני, אבל ייתכן שליברמן ובנט חשים שלא מופעלת מספיק עוצמה במהלך הצבאי, ולכן הם תוקפים את ביבי, וייתכן שבגלל שחלק לא קטן בציבור הימני מסכים עימם, הם מתחזקים בסקרים? האם האפשרות המופלאה הזו עלתה על דעתך?
באשר להרצוג ושאר מקהלת העילויים (סליחה, מרב, העילויות…) – אני מבין שהם מביטים בהעלמותו הלא-מפתיעה-בכלל של גוש השמאל-ערבים (סליחה, “מרכז-שמאל”), ומנסים בכו להמציא לעצמם איזשהו סוג של רלוונטיות, שהחלה ברעיון הגאוני של להמליך את אש”ף על עזה על גבם של חיילי צה”ל, וממשיכה כעת בניגוחים לשם ניגוחים, שתכליתם להגיד שהם אלטרנטיבה מתאימה לראש הממשלה הכושל.
האמת היא שביבי (שכנראה לא אוהב את הרעיון) יצטרך להתמודד בכנסת הבאה עם יותר ח”כים מימין לליכוד, מאשר עם ח”כים משמאל לליכוד. הסיבה לזה היא לא ההצלחה הגדולה של הימין, אלא הכשלון העצום של כל דרך העולם ההזוייה שגרסה שאם רק ניסוג מספיק, אזי יהיה שלום עם חומוס ברמאללה. עכשיו ברור לגמרי שזה לא יקרה, ואם רק ניסוג מספיק, אז נקרב את הרגע שבו באמת יצליחו להוריד מטוס נוסעים…
ייתכן שאני טועה אבל למיטב זכרוני ברוורמן תמך בהרצוג