הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
האם ראש הממשלה יתערב במערכת הבחירות בארה״ב? האם הוא יצודד במועמדים הרפובליקנים? ובמי מהם? האם יחסיו עם הילרי קלינטון יהיו טובים מאשר היחסים שיש לו עם נשיא ארה״ב ברק אובמה? האם נתניהו ינסה או ירצה לגבור על משקעי העבר הקשים בינו לבין משפחת קלינטון? הרי חלפו כבר כמעט 20 שנה מאז ניסה ביל קלינטון לסייע לשמעון פרס להביס את נתניהו וכבר כ 17 שנה מאז התייצב נתניהו לצידם של יו״ר בית הנבחרים ניוט גינגריץ׳ (ה״ג׳ון ביינר״ של פעם) והכומר ג׳רי פאלוול מי שהובילו אז מהלכים פוליטיים מלוכלכים נגד הנשיא המכהן הדמוקרטי ביל קלינטון.
כל מי שמתבונן מן הצד על תפיסת העמדות בקמפיינים הפוליטיים בשתי המדינות – אמריקה הגדולה וישראל הזעירה – יודע שמדובר במחזה עלילתי, רב מערכות. גם סוף ההצגה כמעט מוכר. חלק מן השחקנים מעט השתנו, אחדים הורידו מסכות. יש שחקנים שמעבירים שרביט מבן משפחה זה לאחרת. יש בהצגה מי שרוצים להוריש את עמדת השליטה לצאציהם, אחרים מעבירים את השליטה לאחים. אך האלמנטים חוזרים על עצמם. וחמולת השחקנים מכירים את הטקסטים, ואפילו את הוראות הבימוי כולם משננים בעל פה.
נתניהו ראש הממשלה בן 66 לא ינהג אחרת, ביחס לפולטיקה האמריקאית ולטיפוח הקשרים עם המפלגה הרפובליקנית, מאשר כפי שנהג נתניהו ראש הממשלה בן ה 49.
איך אפשר לדעת זאת? אין לדעת בוודאות, אך מספיק להתבונן על הטיפול האישי שהעניק נתניהו למיט רומני הרפובליקני בקמפיין 2012 ומערכת היחסים רוויות האינטרסים שהוא מטפח עם המנהיג השמרני של הקונגרס ג׳ון ביינר. בהערכה זהירה אפשר לומר, שלנתניהו אין שום כוונה להזיז את השגריר הישראלי רון דרמר מתפקידו, אין לו שום כוונה לחמם את יחסיו הקפואים עם הילרי קלינטון. העיסוק במועמדים הרפובליקנים השונים ובשאלה עם מי מהם יהיה לו הכי נוח לעבוד, אם אחד מהם יבחר לנשיא בנובמבר 2016, מעניין את נתניהו הרבה יותר מן השאלה החשובה מי יחזיק במנהל התכנון במשרד הפנים.
הפנים נשואות לינואר 2017, אז יכנס נשיא או נשיאה חדש/ה לבית הלבן ועד אז צריך ללכת על החבל הדק. לסייע כמה שאפשר לרפובליקנים, להמשיך להסתכסך במידה סבירה עם ברק אובמה, באופן שיבצר עוד את הישגיו של נתניהו בעיני הציבור הישראלי. להלהיב את הקהיליה היהודית האמריקאית בתחום התמיכה הצבאית, הכספית והמודיעינית בישראל. לעורר דעת קהל שם שתתבע מן הנשיא האמריקאי להפעיל את זכות הוטו באו״ם.
המטרה היא: שהיחסים האישיים בין ראש הממשלה נתניהו לבין הנשיא אובמה לא יפריעו למיצובה של ישראל כדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. כן לעולם חוסן. מי אמר שפוליטיזיציה של היחסים בין המדינות היא באמת מזיקה לישראל?
“גינגריץ’ ופולוול “הובילו מהלכים מלוכלכים נגד הנשיא הדמוקרטי המכהן”. אני אקח הימור דרמטי ואנחש שגם בכל הנוגע לשנות התשעים, את מאמצת את הנראטיב הדמוקרטי, מבלי להרהר שמא ייתכן שקלינטון אינו אחד מל”ו צדיקים…
גינגריץ’ הוא צדיק קטן מאוד, אבל בהשוואה ללכלוך האינסופי שאפיין ומאפיין את כל מה שקשור בפוליטיקה של משפחת קלינטון ושל ברק אובמה – יש לו עוד מיילים רבים להפליג.
התחזית להמשך הדרך בה מתכנן ביבי “להסתכסך במידה עם אובמה”, גם היא מרשימה להפליא: מסתבר שביבי הוא שיוזם את העימות עם אובמה, ולא אובמה הוא זה שבאופן עקבי מגלה עויינות לליכוד (עוד בטרם נבחר לנשיאות, כזכור…).
אני מניח שיש כאלה שיחשבו שזה טור פרשנות לגבי מערכת היחסים בין ביבי לבין המערכת הפוליטית בארה”ב – אבל בשביל זה הם צריכים לא לדעת מילה באנגלית, ולא לקרוא אף מילה שנכתבה בצד השני של הים…
ברק אובמה משחק מלוכלך בפוליטיקה?
מעניין.
דוגמאות יש?
לא, אין. חוק הבריאות עבר בעזרתם של red state democrats לחלוטין ללא לחץ, איומים ותרגילים מכוערים…
אובמה, קלינטון (שסיפורי הקרן שלו מדיפים ריח רע כ”כ, שאולמרט יכול להסתכל עליה בהשתאות, ושהתרגילים המכוערים שעשה כנשיא מילאו וממלאים עד היום, כרכים רבים) ולמעשה רוב הפוליטיקאים באשר הם, לא מטפסים למעלה באמצעות עדינות נפש מיוחדת. גינגריץ’ אינו רע יותר מקלינטון או מלוכלך יותר ממנו. כנ”ל אובמה.
משווה ומעלה, המטרה של הקפאת הבניה בתחילת הקדנציה של אובמה הייתה להכריח את ביבי להחליף ממשלה לממשל שנוח יותר לאובמה (שהרי אובמה לא התעניין בכל בשאלה למה אין מו”מ ב8 החודשים הראשונים).