הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
הפרטים שנחשפים בימים האחרונים בנוגע לפגישות בין נתניהו למוזס שומטים לסתות. קשה לעכל את המידע. המחזה בלתי נתפס. ראש ממשלה בתזמון (כפי הנראה) של מעט לפני פיזור הכנסת וקצת לאחר פיזור הכנסת – וטרם הבחירות, מזמן אליו לסדרת פגישות את המו״ל החזק ביותר בישראל ומקיים איתו מעין מו״מ על חלוקת שוק העיתונות, הכתבת זהות של עיתונאים, סיקור חיובי, חיוב עיתון אחר (ישראל היום) למכור בכסף.
והכל מוקלט, ביזמת ראש הממשלה ועל ידי אחד מבכיריו, ארי הארו.
היועץ המשפטי לממשלה, נאמנו של נתניהו דוגר על ההקלטות ועל החומרים זמן רב, לפי הדיווחים. עד לרגע זה, ועל אף שראש הממשלה נחקר פעמיים, לא מצא לנכון מנדלבליט לעמוד בפני המצלמות ובפני העיתונאים ולהשיב לשאלות, להסביר פומבית מה הוא חוקר, את מי הוא חוקר ומה הן החשדות.
האם יש שבר גדול יותר מזה?
עבירת השוחד דורשת טנגו. שניים. מציע שוחד ומקבל שוחד. מנסה לתת שוחד ומנסה לקבל שוחד.
כל מה שאכתוב להלן, אמור לחול על שני הצדדים, המו״ל נוני מוזס וראש הממשלה נתניהו. ההבדל היחיד בין השניים הוא שנתניהו נבחר על ידי הציבור ומהלך פלילי נגדו כמוהו כסיכול רצון הציבור. עניין חמור מאוד בדמוקרטיה.
בסעיף 294 לחוק העונשין נקבע: המבקש או המתנה שוחד, אף שלא נענה, כמוהו כלוקח שוחד. המציע או המבטיח שוחד, אף שנדחה, כמוהו כנותן שוחד.
פסיקת בתי המשפט בתחומים הפליליים החילה את עבירות השוחד על שורה ארוכה של מצבים הקשורים לנבחרי ציבור, כולל ניסיון לקבל שוחד כאשר לא הוכח שוחד מלא. סעיף השוחד לא מחייב השלמת העסקה.
נתניהו ומוזס קיימו סדרה של פגישות עם הצעות שונות, אחד הוליך שולל את השני או להפך. זה נתן לזה להבין שיש על מה לדבר. הטבות לעיתון, כיפוף החקיקה נגד עיתון אחר (ישראל היום). גם אם נתניהו (במעין שכנוע עצמי מנותק ממציאות) קיים את הפגישות שרק למראית עין, כדי לתפוס את מוזס בחכתו, הכל מסריח מהתנהלות מאפיונרית.
מה הוא ראש הממשלה, סוכן משטרתי מדיח? יש לו ראיות (לֹכאורה) נגד מו״ל, האם הוא לא צריך להפסיק לכתוב סטטוסים ולקחת את ההקלטות למשטרה? אם יושב ראש הממשלה מול עבריין בפוטנציה, הכיצד זה שאינו מדווח עליו. בית בלפור (או המקום בו הוא מקיים את השיחות המטורפות האלה) – הוא הבית הפרטי שלו? זה החצר שלו? ומדוע ראש ממשלה מציג את עצמו בפני מו״ל כמי שיכול להשפיע על אופן הדפסתו של עיתון אחר, רק באמצע השבוע?
ולכל מי שטוען שרק מוזס מתגלה כעבריין פה, ושמעתי הערב ״אליבי״ משונה במסגרת אוירת האיתרוג החובקת את המדינה: נתניהו, אך אמרו לי, לא פעל כראש ממשלה, כל השיחה היתה ״על הקרח״, כי נתניהו לא יכול באמת להציע למוזס דברים, והרי הוא בכלל התיישב שם כאדם פרטי שרוצה לשמור ולהגן על משפחתו- אשתו, בנו.
הטענות הללו מגוחכות. האם כל אדם מקבל שעתיים (או יותר) מזמנו של ראש הממשלה כדי לשחק בנדמה לי. נתניהו מעמיד שם פנים שהוא לא באמת מנהל את המדינה והוא יושב עם מוזס רק בתפקיד של אבא דואג?
בכל זאת, למען הסר ספק, יש גם את עבירת הניסיון.
שימו לב: מנכל משרד ראש הממשלה לשעבר, שמעון שבס, הורשע בעבירת הנסיון לקבל שוחד. (מתוך פס״ד שבס ״אין מחלוקת כי לא עבר עבירת שוחד מושלמת, שכן, בסופו של דבר, לא לקח ולא קיבל דבר… נותר, אפוא, לבחון אם שבס ניסה לקחת שוחד בעד פעולותיו, או אם – בשילוב עם הוראת סעיף 25 לחוק – במטרה לקחת שוחד בעד פעולותיו עשה מעשה שאין בו הכנה בלבד…״
*יצויין כי להרשעה של שבס היו גלגולים רבים, הרשעה במחוזי, זיכוי בעליון, דיון נוסף שהחזיר את אחת ההרשעות ואחרי שמונה שנים וחצי של דיונים הוא קיבל רק קנס כספי בגובה 50 אלף ש״ח.
בעוד חוקרי המשטרה חוקרים ומגבשים ראיותיהם, ואמון הציבור מתדרדר בכל רגע נתון, אמור הפרקליט המטפל בתיק להחליט על הגשת כתב אישום.
הכלל הוא לא מאוד מסובך:
1) האם יש לפרקליט ראיות המבססות סיכוי סביר להרשעה?
2) האם יש פה עניין לציבור.
שאלה 2 היא רטורית. והאם יש ראיות עם סיכוי סביר להרשעה? ובכן, הכל מוקלט!
הפרקליט אינו בית המשפט. ההכרעה נקבעת אצל השופטים, ורק אצלם. הפרקליט שוקל את כובד הראיות אבל אינו מחליט עבור העם. ידוע, מובן ומקובל שמקרה של ראש הממשלה, נבחר הציבור הבכיר ביותר – יהיה ראוי לשיקול מורכב ועדין ביותר ובכל זאת. מי שמכריע הוא בית המשפט. לא מנדלבליט (וזה לפני שנכנסו אפילו לניגוד העניינים הפסיכי והבלתי נתפס בו שרוי מנדלבליט. ראוי היה שידיר רגליו מן התיק הזה).
הערה קטנה לגבי ״ההבדל היחיד בין השניים הוא שנתניהו נבחר על ידי הציבור ומהלך פלילי נגד כמוהו כסיכול רצון הציבור״: נתניהו אינו נבחר הציבור. מפלגת הליכוד היא זו שנבחרה ולכן לעניות דעתי לא צריכה להיות מניעה להדיח את נתניהו ולהעמיד בראש הממשלה איש ליכוד אחר.
חולקת עליך. סיכול רצון הבוחר כפי שבא לידי ביטוי בדמות של ראש הממשלה הוא עניין כבד ביותר. זה נעשה כבר פעם אחת במקרה של אולמרט וזה לגמרי מטורף אם זה קורה שוב. ועוד אחד אחרי השני. בלתי נתפס.
מה כל כך בלתי נתפש בזה? תיאורטית זה בלתי נתפש. מעשית זה יהיה ראש המדינה המופלל הרביעי ברציפות, אולי החמישי – גם שרון היה מושחת מדופלם, בל נשכח את קצב, ופרס – מן הסתם עוד יתגלו עליו דברים ברבות השנים. ליברמן הבא בתור? לפיד? התרגלנו. הפוליטיקה פה מושחתת ורעה עד העצם.
אולי במקום “מופלל” מוטב “פושע”. יש לנו צמרת קרימינלית.
אה, ואיך שכחתי את ויצמן ש”הופרש”. וגם היה לנו צמד-חמד מועמדים לנשיאות – שטרית ופואד.
סליחה! מה עושה פרס ברשימה הזאת?
טל יקרה, אני מתפלא עלייך. התפטרותו של אולמרט לא הביאה לנפילץ הממשלה, אלא העובדה שציפי לבני – ממלאת מקומו באותה עת – לא הצליחה להקים משלה. ככה זה בדמוקרטיה מפלגתית גם במקרה של התפטרות וגם במקרה של נבצרות, או חלילה מוות. יכבד הליכוד ויבחר לו ראש מפלגה אחר מקרב חברי הכנסת והנה – הטענה שמנסים להחליף שלטון לא דרך הקלפי מתמוססת.
כי צריך להבין, לנו – העם, או לפחות חלק גדול מהעם, אין רצון להחליף שלטון, לא כולנו שמאלנים אנטי ציוניים!! חלקנו רק רוצים שלטון נקי וישר, ושאנשים עם כזה שק על גבם, לא יהיו חלק מהמערכת הפוליטית, ולכן הקריאה היא לא ללכת לבחירות,\ אלא להחליף את נתניהו כמי שעומד בראש הליכוד
מסכים עם כל מילה. ובאותה הנשימה – חלילה מלתת לסערה בנוגע לתיק הזה, להשכיח שיש עוד תיק, שבו ראש הממשלה קיבל טובות הנאה במאות אלפי ש”ח, ויש שיגידו מיליוני ש”ח, מאיש עסקים. זאת עבירה של הפרת אמונים *לכל הפחות*. אולמרט, נזכיר, יושב על זה בכלא (ועל סכומים קטנים בהרבה). גם על התיק הזה היועמ”ש חייב לנו הסברים.
טל,
באיזה שלב יחויב נתניהו להשעות את עצמו, ובאיזה שלב יחויב להתפטר? האם רק אם וכאשר יוגש כתב אישום?
לא חייב, לא יחוייב, ולא יתפטר – ייאחז בציפורניים בקרנות המזבח עד שיוגש בג”צ (אלא אם תתקבל הצעת אי אמון). בחוק לא כתוב דבר.
כותב זאב סגל:
חוק היסוד לא מתייחס למצב שבו נפתחה חקירה פלילית נגד רה”מ. חקירה כזאת אינה משליכה על מעמדו המשפטי. רק כתב אישום נגד רה”מ אמור להביא להתפטרותו, נוכח פסיקת בג”ץ לפיה חייב רה”מ להעביר מכהונתו שר שהואשם בעבירה חמורה. ההלכה אמורה לחול גם על רה”מ מכוח “קל וחומר”.
http://www.themarker.com/law/1.430691
ההשלכה מפסיקת בג”צ בנוגע לשר להתפטרות של ראש הממשלה היא משאלת לב של סגל (לפחות כל זמן שבג”צ לא נדרש לנושא). ואם לשפוט על פי מה שאומר דוד ביטן בימים האחרונים – לנתניהו אין כוונה להתפטר גם במקרה שיוגש כתב אישום.
נזכיר – אולמרט לא עזב מרצונו, מי שהכריחו אותו להתפטר היו השותפים הקואליציונים שלו. לנתניהו, כנראה, לא תהיה את הבעיה הזאת. לא נראה שיש מישהו בקואליציה שלו שיפרוש בשל כתב אישום, אם יהיה.
נוטה להסכים עם חלק ב’.
אשר למשאלת הלב – צודק שזו *גם* משאלת לב, אבל אין לי שום ספק, ולו קל שבקלים, שאם יוגש כתב אישום נגד ראש הממשלה, בג”צ יחייב אותו להתפטר.
האם יצטרך להתפטר מתפקידיו כשר חוץ וכשר תקשורת??????
יחוייב לפטר את עצמו מתפקידיו הנוספים האלה.
על פי החוק היבש יהיה חייב להתפטר רק אחרי פסק דין חלוט בעבירה עם קלון, מעשית, על פי ההלכה המשפטית של דרעי ועוד, כבר בהגשת כתב אישום עליו להתפטר
טל, מה פסול בכך שנחום ברנע וסימה קדמון יתפעלו מהציורים של שרה?
הדיון בשוחד והגדרותיו הרבה פחות מענין מהדיון בעיתונות הוגנת ואתית.
העיתונות המיינסטרית שייכת לפח הזבל של ההיסטוריה. ומה אתה רוצה שאני אגיד לך? אני לא שם, לא כי לא רציתי, אלא כי נפלטתי באחד משלבי פשיטות הרגל או כמעט פשיטות הרגל של מעריב.
ישראל, מזה זמן מה, אינה דמוקרטיה סוציאליסטית אלא שלטון קפילטליסטי במסווה דמוקרטי. אל תדמייני שאחרי ביבי, לא יעלה מושחת אחר כי כל העאלק פוליטיקאים הללו הינם בסה”כ פרזנטורים של עמדות ימניות או שמאלניות. פוליטיקאים ישראלים מתפקדים היום כלוביסטים של קבוצות אינטרסים כאלו או אחרות במשק. מי שאי אפשר לקנות אותו, אפריורית, לא יבחר. זו הגדרת התפקיד. פוליטיקאים ישראלים מקדמים אינטרסים שבינם ובין טובת כלל הציבור אין שום כלום ומי לא משתתף במשחק, עף.
תני לי לנחש שלא חידשתי לך דבר
דמוקרטיה אינה יכולה להיות סוציאליסטית, בהגדרה.
שניכם טועים כמובן. גם תיאורטית וגם מעשית. אין שום קשר הכרחי בין דמוקרטיה ל”סוציאליזם” או ל”קפיטליזם”. כך או כך, לשלושת המושגים יש טווח רחב של הגדרות, צבעים, גוונים ובני-גוונים, שמפריך כל אמירה נחרצת בנוסח “לא יכול”, “אין דבר כזה” וכיו”ב.
סוציאליזם דורש שלטון טוטליטרי כדי להתקיים לכן הוא לא יכול להיות דמוקרטי. אין ולא הייתה מדינה סוציאליסטית ודמוקרטית אחת. אני מדבר על סוציאליזם לא סוציאל דמוקרטיה.
ברמה הזו אתה צודק. אבל לרוב מקובל לדבר על הזרם הטוטליטרי בתור קומוניזם ולא סוציאליזם, ועל סוציאליזם כמונח מטרייה שמכיל תחתיו גם הסדרים שפירים.
במשך 30 ומשהו שנה מאז 1948 (והרבה קודם מן הסתם) 90% מהתקשורת היתה בבעלות מפלגתית מוצהרת. ב-30 ומשהו השנים שאחר כך היא היתה כאילו עצמאית. אולי המצב הטבעי בישראל הוא של עיתונות מטעם.
לדעתי נתניהו ניסה להוציא מנוני אמירות ברורות. וכנראה נוני התייעץ קודם עם עורך דין והצליח לא להגיד דברים חד משמעיים.
זה טיעון שנשמע טוב למה ראש ממשלה מבזבז על זה זמן. אבל זה טיעון ממש לא נכון. כחלק מהיותו ראש ממשלה הוא גם מנהיג ציבורי וככזה צריך להיות לו מאוד חשוב מה הציבור חושב וכיצד אפשר להשפיע על הציבור לחשוב נכון יותר.
וכימני אני בהחלט חושב שהניסיון להפיל את נוני מוזס שווה את זמן ההשקעה. לגמרי.
הנזק שהקבוצה שלו מחוללת בדעת הקהל מכל הבחינות, מבחינת רדידות השיח ופופוליזם וסתם אנרכיזם ואנטי ממשלה שלא מוצאת חן בעיניו.
תפקידו של מנהיג הוא למצוא את הדרך להפיל את האיש הזה באמצעים חוקיים.
אפילו נזרום איתך ונקבל את הנחות היסוד (“שווה את ההשקעה”, “תפקידו”, ראש ממשלה כסוכן מדיח תם וישר, קבוצת ידיעות דווקא כאחראית לרידוד השיח [ואף מילה על ישראל היום, על ערוצי הטלוויזיה, ועל ההנהגה!]), כי אז מובן שמהצד של נתניהו, אינטרס העל שלו היה שלא להסתבך בעצמו במשא ומתן אלא רק למשוך את מוזס בלשונו. כי משא ומתן על שוחד הוא שוחד.
ואז, משהשיג מה שרצה, צריך היה לחשוף את ההקלטות. אבל לא חשף – הסתיר. מה אנחנו למדים מכך? לכל הפחות, שהוא לא סבר שחשיפה כזו תשרת את האינטרסים שלו. כלומר, במקרה הטוב (מבחינתו), אנו למדים שהוא עצמו אינו שלם עם תפקידו של ראש ממשלה כסוכן מדיח. ובמקרה הסביר יותר והפחות טוב, אפשר להניח שנתניהו עצמו אמר בפגישות דברים שלא היה צריך להגיד.
בשני המקרים הנחות היסוד שלך מתחילות להתערער מתוך השתלשלות העניינים עצמה (לרבות מן הציטוטים – לכאורה – שפורסמו מדברי נוני, שאמר – כביכול – אמירות ברורות כשמש).
כך או כך, לא מבין מה ההיאחזות הזו בנתניהו דווקא כאילו אין מבלעדיו. כבר אין בחירה ישירה. יתכבד הליכוד וינהיג את המדינה עם מישהו נקי. וכן, התקשורת תמשיך “לחפש” את המנהיגים בקטנה ובגדולה. זה תפקידה.
העניין הוא שהסיפור הזה נחשפת האמת על התקשורת, ומתברר שתפקידה גמיש. התקשורת כמו כל ורטיקל אחר נהייתה כלב השמירה של עצמה ושל התפוצה והרייטינג. הפרשה הזו היא גילוי ערוותה של ידיעות אחרונות. ממש לא מבין מה הקשר לשוחד אגב. שוחד רלבנטי כשאדם בעל תפקיד מציע משהו שבמסגרת סמכותו החוקית, למשל חקיקת חוק או העברת החלטה בוועדה או פסק דין. כאן נתניהו הציע כביכול משהו שהוא בתחום הפרטי בכלל. אין קשר לשוחד. הטיפש בסיפור הזה הוא נוני
היתממות משעשעת למדי. לנתניהו אין השפעה “פרטית” על איש. כל השפעתו היא מכוח תפקידו כראש ממשלה. כך אם הציע “להשפיע” על “ישראל היום” (ובל נשכח שאז הוא גם אשם בהצהרת שקר בפני ועדת הבחירות, שם אמר שאין לו שום קשר לעיתון), ועל אחת כמה וכמה אם הציע להעביר חקיקה מיטיבה.
אשר לתקשורת – כבדהּ וחשדהּ. תמיד. חפש את האינטרסים. תמיד. בדיוק כמו ביחס לשליחי הציבור שלך. אלה ואלה אמורים לייצג אותך, אלה ואלה מגיעים מוטים מראש לפי מפתח מפלגתי. האינטרס שלנו: שקיפות. ואז אפשר לחלק טוב יותר בין מי שהם ישרים למרות ההטיה לבין מי שאינם ישרים. וכמובן – לעקור, לאסור, ולנדות לעולמי עד את מי שמבצעים מעשים פליליים מובהקים ומשתינים מהמקפצה (אולמרט, שרון, ליברמן, נתניהו, בן אליעזר, הירשזון, דרעי, וכו’ וכו’).
עדיין לא הבנתי איפה השוחד מצידו של ביבי. מוזס הציע לו עסקה, ביבי הבטיח הבטחטת סרק של פוליטיקאי ולא עשה כלום, להפך נלחם עוד יותר בנוני מוזס. אתם רוצים להדיח ראש ממשלה כי הוא דיבר עם מישהו ?
נמסר כי בידי המשטרה 2 הקלטות אלה שהקליט ארי הרו בהוראת נתניהו. לא נמסר כמה הקלטות בידי נוני מוזס, שכידוע אינו פתי מאמין ששיחות אוף דה רקורד יש לכבד ולא להקליט. 2 שועלים נכלוליים נפגשו, ההקלטה של מי חושפת יותר?
לא מצליח להבין. תעזרו לי כאן.
כל כתב פוליטי/מדיני/צבאי מנהל מערכות יחסים של קח ותן עם פוליטיקאים, מדינאים ואנשי צבא. על כך מבוססת עיתונות חוקרת שניזונה מהדלפות. ברור לחלוטין שהמדליפים מקבלים בתמורה סיקור אוהד או איתרוג. נשאלת השאלה במה זה שונה מהפרשיה הזו? פוליטיקאי מנהל משא ומתן תאורטי שיוביל לסיקור אוהד כלפיו. מה כאן שוחד? ואם היה משלם למוזס מכספי מימון המפלגות בשביל סיקור אוהד, זה היה בסדר? אז ברור שנוני הוא ביזיון לעיתונות אבל במה פשע נתניהו? אני שואל באמת.
ה”ברור” שלך הוא פלילי ברגע שהוא מתבצע במפורש. איתרוג בתמורה למידע הוא בלתי ראוי ומועל בציבור, אבל כל עוד נעשה בקריצה ובלי הבטחה מראש הוא אפור וגבולי מאוד, ובעיקר קשה ביותר להוכחה. איתרוג בהסכמה מפורשת ובתוספת אינטרסים כלכליים? ועוד מוקלט? שוחד מובהק. אם רמטכ”ל מדליף משהו לכתב של ידיעות אין בזה אינטרסים כלכליים בד”כ, וזה ודאי לא גורם לכתבים אחרים להרגיש מחויבים. אבל עסקה עם מו”ל? נו.
אני מבין מה אתה כותב ועדיין לא מבין למה פוליטיקאי צריך לתת דין וחשבון על הדרך בה הוא דואג לאהדתו. אם הוא עושה שלטים בדמותו ובמימון מפלגתו זה בסדר וחוקי. אם הוא משלם ליחצ״ן כדי שידאג לשמו הטוב בעיתונים זה בסדר. אבל אם הוא מנהל משא ומתן שמטרתו לדאוג לשמו הטוב זה לא בסדר?
מה ההבדל בין כל לוביסט ופוליטיקאי שמקדמים חוק משותף לבין המקרה הנ״ל? הרי פוליטיקה עוסקת במרבית הזמן בגיוס אהדת ההמון בכל דרך אפשרית.
אני לא מיתמם, באמת מנסה להבין מה פלילי פה.
ברור לי מה מסריח בצד של מוזס, אבל לא מבין מה פלילי אצל ביבי.
הרי פוליטיקה במהותה היא קח ותן. לכאורה כל חוק או תקציב שעוברים בכנסת נגועים בשוחד לחברי כנסת על מנת שיעבירו אותו וזה נחשב ״הסכמים קואלציוניים״.
עסקה עם מו״ל?
ואם העסקה היא על מחיר המודעות לליכוד בבחירות? מה ההבדל? אסור לנהל משא ומתן? הרי על הכל אפשר לומר שיש בו פגם.
בקיצור, יש כאן פגיעה במוסר העיתונאי אבל נתניהו לא אחראי עליו ודי סובל ממחסורו רוב הזמן.
נתניהו מקבל ממוזס הצעת שוחד.
לא רק שהוא לא הולך למשטרה להתלונן אלא שהוא ממשיך לקיים מפגשים עם מציע השוחד ואף מקליט את השיחות עימו (מן הסתם לשימוש עתידי).
זו התנהלות עבריינית של ראש הממשלה.
אבל זו בדיוק הנקודה. זו לא בהכרח הצעת שוחד.
עיתונאי מציע לפוליטיקאי סיקור אוהד זו לא הצעת שוחד, זו עסקה שעשויה להיות לגיטימית.
אם שלדון אדלסון הוא לגיטימי וביבי לא חשוד שם בפלילים למרות שמתקיים שם אותו מנגנון, אז גם כשנוני שם זה לא קורה.
בכל מקרה, אני מאמין בכלל שביבי יזם את הפרשיה הזו גם כדי להשכיח את הפרשיה שעשויה להיות חמורה פי מיליארד, שזה פרשיית הצוללות, וגם כדי להוציא באופן פומבי את מנדלבליט כיועץ משפטי ללא משוא פנים.
כלומר, כשצריך מנדלבליט חוקר ולא רק בודק, אלא שברור לכל בר דעת כולל ראש הממשלה ששתי הפרשיות הנ״ל זניחות ולא עוברות את המבחן הפלילי. תהיה בטוח שהם עשו יחד שיעורי בית.
אתה שואל שאלות רציניות וראויות לתשובה. אנסה להגיע לזה מאוחר יותר כשיהיה לי זמן, אם לא יקדים אותי מישהו.
גל –
אז ככה: הטענה היא שנתניהו מחלק למוזס משאב ציבורי (כוחו של ראש ממשלה לקדם חוקים). למשאב הציבורי הזה יש משמעות כלכלית עבור מוזס. בתמורה, מוזס מעניק לראש הממשלה שווה כסף: סיקור אוהד (או סיכול של סיקור עוין. היינו הך.)
כאשר אתה משלם ליחצ”ן או קונה שילוט אז הכול שקוף – קהל הקוראים / הצופים יודע ש”המציג איננו רופא”, כלומר שצריך להתייחס במידה של ספקנות למה שרואים. יתר על כן – התשלום מתבצע מתוך הקצאה ציבורית ידועה מראש (מימון מפלגות, הוצאות כאלה ואחרות המותרות לח”כ) – בניגוד למקרה שלנו שבו יש מין צ’ק פתוח.
אתה שואל על לוביסט, אבל לוביסט הוא ה*חוצץ* בין בעל העניין לבין הפוליטיקאי. הלוביסט מקבל תשלום כדי לקדם את ענייניו של מישהו. תפקידו *לשכנע* את נציג הציבור, לא לשמן אותו. ולא במקרה גם בהקשר של לוביסטים עושים עכשיו עניין גדול מן הצורך שפעולתם תהיה שקופה (תגים מזהים בכנסת, ועוד כהנה וכהנה) – כדי לוודא שקולם יישמע אבל שהשפעתם תהיה הוגנת ככל האפשר (בכפוף לכך שהציבור בכללותו אינו משלם ללוביסטים מטעמו).
בהסכמים קואליציוניים הם רע הכרחי מפלגה א’ מסכימה לקדם את ענייני הציבור של מפלגה ב’ ולהפך. אבל האינטרסים הם ציבוריים, לא אישיים. כשמיקי זוהר “מקבל” 40 מיליון שקל “לחלק” למטרותיו, זה מסריח עד לב השמיים אבל לא פלילי אלא אם כן תוכיח שהכספים מחולקים למקורבים בעלי אינטרסים כלכליים. אם הוא מעביר את הכסף ל(נאמר) ארגון צדקה בקריית מלאכי, אז (לדעתי) זה עדיין בעייתי כי הייתי מעדיף דשהכסף יחולק לפי קריטריונים שוויוניים ושקופים ברמת התקציב כולו – אני לא סומך על מיקי זוהר. אבל זה לא פלילי.
מדוע נתניהו הקליט את השיחות (והאם החל מהשיחה הראשונה) ?
יתכן שהוא חשש שמוזס מקליט את השיחות.
לנתניהו לא היתה בעיה להורות למאבטחיו לבדוק האם מוזס נושא עליו מכשיר הקלטה.
עולה האפשרות שנתניהו ראה בהקלטה שמבצע מוזס כלי סחיטה ועל כן החליט להקליט בעצמו את השיחות. כלומר, נתניהו בחר להתחמש בהקלטות לצורכי סחיטה נגדית (שהרי הוא נמנע מהליכה למשטרה).
צריך להזכיר שהמפגשים הללו מתנהלים בעוד מנדלבליט מכהן כמזכיר הממשלה.
השם הבא שצריך לעלות לדיון בהקשר יחסיו עם נוני מוזס הוא ללא ספק יאיר לפיד, בן טיפוחיו של מוזס.
מה קיבל לפיד ממוזס מאז כניסתו לפוליטיקה ידוע לכול.
מה נתן לפיד בתמורה ?
בתקופה שבה לפיד כיהן כשר האוצר, שרי יש עתיד רכשו מידיעות אחרונות (וללא מכרז !) שירותי תדמית ופרסום בשווי של מאות אלפי שקלים.
הדברים פורסמו בתקשורת ולא עוררו עניין יוצא דופן באותם ימים.
זה זמן טוב לחזור ולהציף את הנושא.
אבל זו בדיוק הנקודה. זו לא בהכרח הצעת שוחד.
עיתונאי מציע לפוליטיקאי סיקור אוהד זו לא הצעת שוחד, זו עסקה שעשויה להיות לגיטימית.
אם שלדון אדלסון הוא לגיטימי וביבי לא חשוד שם בפלילים למרות שמתקיים שם אותו מנגנון, אז גם כשנוני שם זה לא קורה.
בכל מקרה, אני מאמין בכלל שביבי יזם את הפרשיה הזו גם כדי להשכיח את הפרשיה שעשויה להיות חמורה פי מיליארד, שזה פרשיית הצוללות, וגם כדי להוציא באופן פומבי את מנדלבליט כיועץ משפטי ללא משוא פנים.
כלומר, כשצריך מנדלבליט חוקר ולא רק בודק, אלא שברור לכל בר דעת כולל ראש הממשלה ששתי הפרשיות הנ״ל זניחות ולא עוברות את המבחן הפלילי. תהיה בטוח שהם עשו יחד שיעורי בית.
למה לא הפוך? ראש הממשלה הוא המשחד.
הזמין את מוזס והבטיח לו רווחים של מיליונים, כולל שינוי חקיקה, תמורת סיקור אוהד.
הערה לגבי ״ההבדל היחיד בין השניים הוא שנתניהו נבחר על ידי הציבור ומהלך פלילי נגד כמוהו כסיכול רצון הציבור״
בסוף נובמבר 1990, התפטרה מתפקידה ראשת ממשלת בריטניה מרגרט תאצ’ר לאחר שהודחה למעשה ע”י בכירי המפלגת השמרנים, חברי הקבינט שלה שהביעו חוסר אמון ביכולתה להמשיך לכהן כראשת הממשלה.
ההדחה התקבלה בתדהמה בארה”ב, שם הנשיא נבחר למשך ארבע שנים, והאפשרות להדיחו Impeachment קיימת רק בגין מעשים קיצוניים.
ככל הנראה, זו הסיבה שטל שניידר מאמצת (לכאורה?) את המנטרה שנתניהו מנסה למכור לציבור, שאויביו מנסים להדיחו בדרך המשפטית מאחר ולא הצליחו לעשות זאת בבחירות.
שניידר כותבת “ההבדל היחיד בין השניים [נתניהו ומוזס] הוא שנתניהו נבחר על ידי הציבור ומהלך פלילי נגדו כמוהו כסיכול רצון הציבור. עניין חמור מאוד בדמוקרטיה.
אלא שהדמוקרטיה הישראלית דומה יותר לשיטה הנהוגה באירופה והיא רחוקה מהשיטה הנשיאותית הנהוגה בארה”ב. יתרה מזאת, גם בארה”ב בתקופת הנשיא ניקסון אפשר היה לטעון שמהלך פלילי נגדו כמוהו כסיכול רצון הציבור, ולמרות זה, ניקסון היה תחת חקירות הקונגרס שהחלו כ- 3 חודשים אחרי שזכה בבחירות ברוב עצום ונבחר לכהונה שנייה. ועדה מיוחדת של הסנאט, שהשימועים שערכה הוועדה סוקרו ברשתות הטלוויזיה בין 17 במאי ל-7 באוגוסט, וגרמו נזק פוליטי כבד לניקסון. חוקר מיוחד לחקירת הפרשה מטעם התובע הכללי של ארה”ב, וועדה משפטית של הסנאט שבדקה את תהליך הדחתו של הנשיא, וועדת המשפט של בית הנבחרים. בסופו של דבר פרש ניקסון מהנשיאות.
כאשר נושא משרה ציבורית מבטיח כי יעשה/יגרום/יפעל לשינוי מדיניות של גורם פרטי וזאת כנגד שינוי מדיניות של ג7וף תקשורתי (המתחרה עם הגורם הפרטי הראשון) זו עבירה פלילית “לפי הספר”. הסעיך בחצוק העונשים יכול להיות כזה או אחר, אבל המעשה הוא פלילי “אחול שלוקי”
וכשהוא עושה את ההיפך?
הבטיח? גמרנו. לא חשוב מה עשה בפועל.
אז כן חשוב. לפחות ככה זה בכל העולם אבל אולי יש לחוק הישראלי פטנטים מיוחדים. לדבר ולהבטיח דברים זה עדיין לא פשע.
חוקית, בישראל, לא חשוב. אם יצאת מפגישה עם פקיד השומה שלך שבה הבטחת להביא לו מעטפה עם 10,000$ והוא הבטיח לך לסגור את תיק השומה שלך, וההסכמה הוקלטה, אז באותו רגע אפשר לזרוק את שניכם לכלא בלי שאתה תבצע את חלקך או הוא את חלקו.
כנ”ל אם הוקלטתם מנהלים מו”מ על הסכום הראוי שבו לא הגעתם להסכמה. די בכך ששניכם התכוונתם לסגור עסקת שלמונים.
לא כך – אך ורק אם מלכתחילה לא התכוונת בכלל לשחד אלא רק להפיל את הפקיד בפח, ואז זו שאלה של הוכחת הכוונה (“המצב הנפשי”) שלך. אבל אם זה עומד להיות הטיעון של נתניהו, אז הוא בבעיה לאור העובדה שהתקיימו כמה פגישות ושדגר על ההקלטות.
אני מקווה שאתה טועה כי אם זה נכון מדובר בחוקים שערורייתים ביותר. לזרוק אנשים לכלא על דיבורים ללא שום מעשים זה מאפיין של משטר טוטליטרי.
בכל מקרה כאן לא תפסו אותם על חם, אלא 3 שנים אחר כך, כשברור שלא הייתה שום עסקה. הם דיברו ולא סגרו כלום. סביר להניח שביבי רק עבד עליו, הבטיח לו דברים שלא התכוון לעשות. כי ככה זה הפוליטיקה. אם זה שחיתות אז תשימו את כל הפוליטיקאים בכלא מייד ותמסרו את השלטון לשופטים. אה רגע…
אלה פשוט יסודות עבירת השוחד. אני לא בקי בשיטות משפט אחרות, אבל אני בספק גדול אם המצאנו כאן משהו. אם עובד ציבור מנהל מו”מ לחלק טובת הנאה שבתחום סמכותו, והעסקה לא נחתמת רק כי לא שילמו לו מספיק, אז עזוב רגע את השאלה הפלילית, ברור שהוא מושחת וצריך לעוף. המשפט הפלילי בסה”כ לוקח את התחושה הזו ומלביש אותה לבוש טכני.
נתניהו הסכים לקבל שוחד? אתה בטוח?
ר.בקצה – הכול “לכאורה” ו”כביכול” לפי המעט שפורסם עד עכשיו. אם הוא ניהל מו”מ על המחיר, אז כן, הוא הסכים לקבל שוחד.
טוב,
לרגע חששתי.
נתניהו לא הולך לשום מקום בשנה הקרובה.
וזה לא צריך להפתיע אף אחד.
בקצב החקירה הנוכחי, ייקח למנדלבליט לפחות 4-6 חודשים לגבש כתב אישום.
לאחר מכן נתניהו כמובן יבקש שימוע – וייהנה ממנו.
רק לאחר מכן יוגש כתב אישום (סביר להניח שבשתי הפרשיות).
רק אז נתניהו יעמוד בפני ההכרעה אם להתפטר או לחכות שבג”ץ יגיד לו ללכת.
בתוך השנה הזו סביר להניח שנראה את נתניהו עושה אחד מהשניים:
א. פותח במבצע צבאי נוסף בעזה (יהיה ‘מעניין’ לראות את ליברמן כשר ביטחון במבצע הזה).
ב. מקדם תהליך מדיני אינטנסיבי בקצב שיגרום לכל הימנים להתגעגע לשרון בתקופת ההתנתקות.
על מה אתם מהמרים? אני משער על בסיס האישיות של ביבי ואביגדור שישראל תפתיע את העולם עם שורת מהלכים מדיניים מהממים.
האם בג”ץ באמת יעיז לשלוח ראש ממשלה הביתה כאשר נוכח עיניו קורם תהליך מדיני עור וגידים?
למרבה הצער זה תרחיש מציאותי מאוד, לאור הצפי שהוא ייאחז בקרנות המזבח ואף אחד מהקואליציה לא ישים אקדח על השולחן כי כולם* שם נמושות.
* ובכל זאת – ישנה כמובן האופציה שבהצעת אי אמון, שלבטח תוגש במצב כזה, יופיעו מספיק בעלי עמוד שדרה שיצביעו עם האופוזיציה. תרחיש דחוק ביותר כי רשימות הקואליציה מורכבות מאנשים ירודים במיוחד במממשלה הנוכחית.
מוזמנים להוסיף מועמדים לרשימה כזו:
בני בגין
יהודה גליק
שרון השכל
רחל עזריה
מיקי “נטו” זוהר (סתם, סתם.)
זה כמובן רחוק מלהספיק.
להזכירך, עברנו לשיטת האי אמון הקונסטרטיבי. באי אמון, הם לא יצביעיו ‘נגד’ הממשלה, אלא בעד ממשלת שמאל (אולי אפילו שמאל-ערבים, בהינתן חלוקת המנדטים הנוכחית). זה לא יקרה עם אף אחד מהשמות שציינת.
צודק. טרם הפנמתי.
(אבל כאמור, גם בשיטה הקודמת זה לא היה עוזר בקואליציה של 67 ש-90% מהם מפוקפקים או סתם חלשים).
גל פר תקשיב לדעתו המלומדת של השופט העליון בדימוס אליהו מצא https://twitter.com/RinoZror/status/819203157226123264
חחח דעתו של השופט העליון הסמולני עוכר ישראל אנטי-ביבי השובר שתיקה הזה. עדיף להקשיב לדעתו המלומדת של הצל.
אפילו השופט גרוניס לא מספיק ימני לטעמך. האיש שלך הוא יורם שפטל.
ככל שאני מתעמק בסיפור הזה אני מתקשה לראות מה פלילי בה גם מצידו של מוזס וגם של ביבי. זו פרשה מרתקת על התקשורת הישראלית ומה היא מכלה עליה אבל פלילי ? אם זה פלילי אז כל הדמוקרטיה היא פלילית. הדמוקרטיה זה דילים בין אנשים ונבחרי ציבור כדי שיקדמו חוקים. זה כל הדמוקרטיה על רגל אחת.
“כדי שיקדמו חוקים” – לטובת הציבור. לא למען האינטרסים הכלכליים של פלוני או אלמוני. וּודאי לא במחשכים. ולא בתשלום – אם בכסף או בשווה-כסף.
ומי זה הציבור ? זה אנשים פרטים ואינטרסים פרטיים. יש המון חוקים שמקדמים אינטרסים פרטיים ועסקיים ואפשר להתנגד לזה עיקרונית, מוסרית, כלכלית, אבל זה כמובן חוקי ולגיטימי לגמרי.
אויש נו. אנחנו מתחילים להגיע פה לתחום הפורנוגרפיה – you know it when you see it.
נאמר כך, 95% מן האנשים שמביטים היום בכותרות העיתונים ואומרים “נתניהו לא עשה שום דבר לא בסדר”, אילו ראו דבר דומה אצל כל ראש מדינה אחר היו אומרים “איזה מושחת”. ואם היו רואים את זה אצל הילרי קלינטון, השיעור היה עולה ל-99%.
נתניהו בסה״כ דובב את מוזס הנכלולי, והקפיד לא להבטיח לו משהו קונקרטי.
מסיבות מובנות, אי אפשר להאמין למילה שמתפרסמת באמצעי התקשורת שלנו. הערמונים כבר בחוץ, שישחררו את הקלטות שנוכל לשמוע מה באמת נאמר או לא נאמר…
טל- מה קרה?
הפוסט הזה זוכה לכמות תגובות של כתבה באתר ‘וואלה’
ומצד שני- אין אורי עד כה…
לגבי גוף הפרשה:
כנראה שביבי יצליח לגרום לנוני להיות זה שהתנהג שלא כהוגן. להציג לבוחריו שמילא הארץ שונא אותו אידאולוגית, אבל נוני ושנא אותו רק בתור סכסוך עסקי, נו נו.
איפה אורי?!?!
מילואים? סקי? תא מעצר?