העתירות נגד ראש ממשלת התקשורת נתניהו

נתניהו, בשבתו כראש ממשלת התקשורת, הצליח להדוף לכמה שבועות את הטענות של חברי אופוזיציה בבגצ נגד מעשיו בתחום התקשורת. כיצד עשה זאת? התפטר מתפקיד שר התקשורת, מינה באופן מזויף וחלקי את צחי הנגבי למ״מ מקום שר התקשורת ותוך שהוא מצפצף על כללי מנהל תקין ממשיך לנהל את החלקים בשוק התקשורת, בהם עדיין מותר לו לגעת (לפי הסדר ניגוד העניינים שהוכתב לו על ידי היועץ המשפטי לממשלה ב6 ביוני 2016 מותר היה לו כשעוד היה שר תקשורת לטפל בתאגיד החדש וברשות השידור הישנה).

בישיבה שנערכה ביום ראשון בערב, בלשכה בירושלים השתתפו חמישה: נתניהו, שר האוצר משה כחלון, שר התיירות יריב לוין, מנכ״ל משרד האוצר שי באב״ד ומנכל משרד התקשורת: שלמה פילבר. מטרת הישיבה היתה דיון בסוגיית התאגיד, סגירתו, פתיחת רשות השידור מחדש. זו היתה הישיבה השניה באותו היום. מוקדם יותר נפגש נתניהו עם כחלון בארבע עיניים.

נתניהו מצד אחד טוען: סעיף התקשורת בהסכמי הקואליציונים מאפשר לליכוד (לנתניהו) להוביל רפורמות בשוק.

כחלון מצד שני טוען: סעיף הגבלת התקציב בהסכמים הקואליציונים מאפשר לכולנו (כחלון) לעצור הוצאות תקציביות אשר מעל ל 10 מליון ש״ח.

היכן שר התקשורת הפיקטיבי הנגבי? הוא עסוק בעניינים מדיניים באיפא״ק, מתכונן להגעת השגריר החדש לישראל.

אבל נתחיל מהסוף.

מנכל משרד התקשורת שלמה פילבר אמר הלילה בטוויטר (בתשובה לשאלות שלי ושל אחרים) שכל מהלכיו של נתניהו בנושא התקשורת הם באישור היועץ המשפטי לממשלה. שר התקשורת, בעל הסמכויות במשרד נמצא בחו״ל. ונתניהו, חסר הסמכויות הפורמליות במשרד הזה, קיבל אישור ממנדלבליט לסגור חוקי תקשורת.

מאז שמנדלבליט הכתיב לנתניהו את הסדר ניגוד העניינים הנ״ל (ביוני), זרמו מים רבים. נפתחו נגד ראש הממשלה חקירות פליליות בחשדות לעסקאות הסדרת שוק בתחום התקשורת (ידיעות אחרונות תמורת ישראל היום, הכתבת זהות בעלי טורים וכתבים, מו״מ על תפוצת עיתונים בחשד לתמורה של כתבות מכפישות על בנט), וכאמור: נתניהו התפטר מתפקידו וטען שאין מה לעתור נגדו בנוגע למעורבתו בשוק התקשורת, כי הוא הרי כבר לא שר התקשורת.

אך כאמור, לדברי פילבר, הפגישות הללו (ספציפית) אושרו על ידי מנדלבליט.

נכון. טיוטת תזכיר חקיקה מקודמת במ. התקשורת (כבר יותר משלושה חודשים) בהנחית הנגבי, ראה"מ לא קשור .

— Shlomo Filber (@filbers) March 27, 2017

לכל המתלהבים, והקופצים למסקנות נמהרות, אניח זאת כאן: הפגישות של ראה"מ הם בידיעת ואישור היועמ"ש לממשלה.

— Shlomo Filber (@filbers) March 28, 2017

פילבר טען את הדברים הללו, לאחר שפורסם כי נתניהו עוסק בחקיקת חוק פיקוח-על התקשורת, שיכפיף את כל גופי השידור לבקרה ופיקוח מטעם הממשלה. בעבר הכחיש פילבר פרסומים על הצעת החוק הזו, אך משרד המשפטים (דוברות) ציינו כבר לפני שבוע שיש הצעה כזו, וכי יש מי שמנסה לקדמה ולדחוף אותה במהירות יתרה.

משרד המשפטים (אבי ליכט) מתנגדים להעברת חקיקה זריזה בתחום התקשורת.

מדוע הסדר העניינים של נתניהו, הסדר שאותו ניהל והכתיב מנדלבליט נותר מוגבל? היועץ המשפטי לא מצא לנכון להרחיב את ההסדר, אך סילק את נתניהו ממשרד התקשורת כאשר התרבו העתירות נגדו בנושא המעורבות שלו בשוק (עתירת הרצוג, התנועה לאיכות השלטון, עתירת אראל מרגלית, עתירת זהבה גלאון – פירוט בסוף הפוסט).

בתשובת המדינה לבג״צ הרצוג נמסר: נתניהו אינו שר התקשורת יותר ולכן הדיון בטענות של העותרים היא אקדמית בלבד. אין צורך בעמדה הצהרתית.

אז מי הוא נתניהו ראש ממשלת התקשורת?

השר הממונה על התקשורת בשבתו למו״מ מול שר האוצר כחלון? או ראש הממשלה המצהיר לבג״צ שאינו שר התקשורת יותר?

האם מזכיר הממשלה ברוורמן, שחתם על תצהיר בשבועה שהדברים הם אמת (נתניהו אינו שר התקשורת) – עומד מאחורי דבריו?

האם ליועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, לא מזיז ולא מפריע שכך משיבים לבג״צ? ולאחריו קורצים, להד״ם. נתניהו עושה מה שברצונו, כל הזמן.

נתניהו עוסק ישירות בסגירה ופתיחה של גוף תקשורת ציבורי, ומנדלבליט עוצם עיניים לחשדות נגדו בנושא: התפוצה, החברות עם אלוביץ, החברות עם מוזס, עם מילצ׳ן, עם אדלסון, עם פאקר – כולם מנהלים ובעלי אינטרסים בשוק התקשורת הישראלי והעולמי.

והעובדה ששוק התקשורת הישראלי הוא קטן וכולו תיבת תהודה והיזון הדדי. האם מנדלבליט מסכים לכך שאין קשר בין הפרינט, למפרסמים, להכנסות של הערוצים המסחריים (מאותם המפרסמים), לחברות ההפקה החיצוניות שיושפעו משינויי התאגיד/רשות השידור וממחירי הפרסום. האופן שבו נתניהו מכתיב זהות של כותבי טורים, מתערב בזהות תחקירנית זוטרה, מגישה בכירה, מינוי מנהלים. לכל זה אין קשר אחד לשני?

יותר מזה, פילבר מנפנף בשמו של היועמש כנותן תעודת ההכשר לקיומה של כל פגישה ופגישה.

העתירות:

זהבה גלאון הגישה הבוקר (28 במארס) עתירה לבג״צ לקבוע בדחיפות הסדר ניגוד עניינים עדכני (למעשה, היא חידשה את העתירה קודמת שלה).

יצוין: העתירה הקודמת של זהבה גלאון, ממנה עלה שראש הממשלה, באמצעות מנכ״ל משרדו לא יכול להכתיב הוראות למנכ״לית משרד התחבורה (לעניין הפסקת פעילות בשבת) – הוכחה כאפקטיבית.

האם ראש הממשלה שאינו שר התקשורת יכול להכתיב הוראות והפעלות למנכל משרד התקשורת, בעוד שר התקשורת הפיקטיבי עושה לעצמו נפשות בוושינגטון?

יצחק הרצוג והתנועה לאיכות השלטון, פנו מחדש ליועץ המשפטי לממשלה (ב 20 במארס) כדי שיורה לנתניהו למשוך ידיו מתחום התקשורת בשל החקירות נגדו. בבג״צ המסוים הזה, ישנה החלטה של בית המשפט שהנושא יובא להרכב מורחב. ההחלטה הזו לא בוטלה, כך שהנושא עדיין פתוח ועל אף שנתניהו הגיש תשובות לבגצ לפיהן הוא אינו שר התקשורת, ההתנהלות שלו, כשר התקשורת בפועל – עשויה להוביל לכך שבגצ באמת יתכנס.

אראל מרגלית עתר לפני כשנה וחצי לבג״צ בטענה שסעיף הגבלת התקשורת בהסכמים הקואליציוניים אינו חוקתי. בית המשפט השיב לו שזה היה סעיף תיאורטי, שטרם בא לידי מימוש. השבוע, משחזר נתניהו להשתמש בסעיף הזה כדי לכפות על כחלון את סגירת התאגיד/שיקום רשות השידור/הקמת גוף פיקוח, פנה מרגלית ליומעש מחדש בטענה שנתניהו פועל בחוסר סמכות ושהוכח כי הסעיף הנ״ל אינו בגדר תיאוריה.