אז מה קורה במו”מ הקואליציוני?

יועץ פוליטי התקשר אלי אתמול ושאל לדעתי על המו”מ הקואליציוני. וזוהי רק דעתי, היא מבוססת על הערכות ותחושות ולא על עובדות. אמרתי לו כך: השוויון בנטל זה האייטם שנשלח לתקשורת, כדי שיהיה לנו במה לעסוק, בעוד שברקע יש בעיות כבדות הרבה יותר בישראל (תקציב ו/או ביקור הנשיא אובמה שאינו מגיע לישראל רק כדי ליישר הדורים ולהשתתף בטקסים).

אני גם זוכרת, אמרתי בטלפון לאותו יועץ, שראש הממשלה בנימין נתניהו קיים בשנה האחרונה שני משאים ומתנים סודיים, והציג אותם לתקשורת כשהם כבר סגורים וגמורים. האחד, כניסת שאול מופז וקדימה לממשלה במאי 2012. והשני, הסכם האיחוד בין הליכוד לבין ישראל ביתנו באוקטובר 2012. אז לדעתי, גם כעת הוא מצליח לשמור על מידע סגור בחדרי חדרים. עוד אמרתי לאותו יועץ, שיש להניח שמפלגת ש”ס יסתדרו בסוף עם יש עתיד ושתי המפלגות הללו ימצאו את דרכן לתוך הממשלה. למה? כי נסיון העבר מלמד שנתניהו אינו מקים ממשלה ללא ש”ס וכי יאיר לפיד הוא אדם פרגמטי ופשרן.

אז איך את מסבירה את השרירים שיש עתיד עושים? שאל אותי היועץ. ‘אני מסבירה זאת בכך שאלה הם ספינים של ימי הקמת הקואליציה ושעדיף ללפיד, בניצוחו של אורי שני, לשדר כלפי חוץ (באמצעות התקשורת) פוקר פייס, מאשר לגלות את הקלפים.

את אומרת דברים מעניינים, אז למה את לא כותבת את כל מה שאת אומרת? שאל אותי היועץ.

אני לא כותבת, כי אין לי שום דרך לוודא את הדברים. אלה הן סתם השערות. מה שוות ההשערות שלי יותר מהשערותיו של כל אחד בפייסבוק?

הנה הצצה אל ה 24 השעות האחרונות של שיחות טלפוניות/פייסבוקיות/פגישות: יועצת התקשורת של  ‘יש עתיד’ נילי רייכמן, לא עונה לטלפונים שלי, ולא משיבה לסמסים שלי. וזה לא כי היא כועסת עלי (אני מקווה). משה קלוגהפט, יועץ התקשורת של נפתלי בנט (הבית היהודי), לא עונה לטלפונים שלי ולא משיב לסמסים שלי. גם עזית סלם, דוברתו של עמיר פרץ (התנועה) נעלמה מתחת לאדמה. גם היא בקשרי עבודה טובים מאוד איתי. מרב פרסי-צדוק, דוברת התנועה שוחחה איתי ולא סיפקה שום מידע מעניין על תוצאות ההסכם הקואליציוני בין הליכוד לתנועה. אמרי מזור, דוברו של שאול מופז שוחח איתי אתמול, אפילו שהפרעתי לו באמצע משחק כדורגל, ואמר לי, פחות או יותר, במילותיו שלו, שאף אחד לא יחשוב ששאול מופז אוטומטית בפנים. נושא השוויון בנטל הוא הנקודה החשובה עבורנו, אמר מזור והוסיף שבשלב הזה קיימת אי הסכמה בנוגע למתווה קנדל וכי המגעים בין הצדדים נמשכים. “אני קורא את הדברים המדווחים בתקשורת ו 90% מהם אינם נכונים ” אמר לי מזור.

הנה שתי דוגמאות לדיווחים לא נכונים מן הימים האחרונים (הן באמת מקריות, כולם הרי טועים) – בנט ונתניהו נפגשו ביום שני בלילה. לא היה ולא נברא. וכן, קדימה היא הבאה בתור בדרך לתוך הממשלה. גם זה לא בטוח בכלל.

ומה קורה במפלגת העבודה? מכיוונים רבים אני שומעת שראש הממשלה מחזר בעקביות אחרי שלי יחימוביץ’, אך נענה בשלילה. הוא גם מודע לעמדות הגמישות של ח”כ איתן כבל וח”כ בנימין בן-אליעזר, אך לכו תדעו אם זה נכון או לא. טיוטות ההסכם הקואליציוני בין הליכוד ביתנו לתנועה רצו הלוך ושוב במשך שבוע, כשבמהלך הימים היו רגעי ירידה ורגעים שבהם הכל היה נראה כמעט סגור. ביום שני לפנות בוקר  חתמו הצדדים על ההסכם והמסמך נשלח לכלי התקשורת ביום שני אחר הצהריים על ידי הליכוד ביתנו.

יו”ר התנועה, ציפי לבני לא ניצלה את 12 השעות (לערך) שחלפו בין החתימה על ההסכם ועד להפצתו כדי להרים טלפונים לחברי הכנסת ברשימתה ולעדכן אותם. ח”כ עמיר פרץ קיבל את הדיווחים על קיומו של הסכם סופי מכלי התקשורת ולמד על תוכנו מאתרי החדשות בדיוק כמו כולם.

אולי הדברים מתנהלים גם כך במפלגת העבודה? פתאום בשעה חמש אחר הצהריים, אקבל סמס מדוברת הליכוד, נגה רפפורט שתעדכן אותי על קיומו של הסכם קואליציוני סגור? להערכתי (לא עובדה, הערכה) ראש הממשלה מנהל קשר רציף עם יחימוביץ’ רק כדי להלחיץ את הצמד בנט-לפיד, ותו לא. לכו תדעו אם זה נכון או לא.

אז כדאי לי להקשיב לאותו יועץ ולכתוב את ההערכות שלי או לא?

את הפוסט ניתן לקרוא גם בפלוג, באתר הארץ