דינה דיין: טעיתי שפרשתי 24 שעות לפני סוף הקמפיין

הקיץ מוקדש להסתובבות במקומות שונים בארץ, פגישות מקומיות ופתיחת הראש לתחומים אחרים. נצרת עילית, מעלות תרשיחא, מצפה רמון, היוגב, מגידו. הי, אפילו שוטטות משכילה בקיסריה.

במצפה רמון נסעתי לביתה של דינה דיין. עוד מעט היא עוזבת את הבית השכור ועוברת לבית שכור אחר במצפה. השכונה בה היא חיה כיום מרוחקת מעט יותר ובשבתות קשה לצעוד בחום כבד לבית כנסת. חלק מן הגוזלים עזבו את הקן, וזו עוד סיבה להתכנס למרכז מצפה (וזה לא שמצפה כה גדולה).

דיין מתארגנת לקראת פריימריז לרשימת מפלגת העבודה לכנסת ה 21. אין מועד בחירות, אך המדינה גועשת עקב פרשיות השחיתות המרובות בשלטון הליכוד. בשיחה עמי היא מודה שטעתה כאשר החליטה לפרוש ולהודיע על תמיכה ביצחק הרצוג. הטעות, לדבריה, אינה בעצם התמיכה בו, אלא בכך שעשתה זאת 24 שעות לפני ההצבעה.

ש: אז את נערכת לפריימריז הקרובים?

דיין: אני אתמודד בפריימריז הקרובים. זה הולך להיות לא קל. מאבק מול הרבה אחרים שבטח ירוצו. אני חושבת שבעקבות הזכייה של גבאי אנחנו נגיע ל 20 פלוס מנדטים, אפילו יותר. ניתן פייט רציני. המשבצת שאני יכולה להתמודד עליה זו הבטחת ייצוג לנשים.

ש: אין משבצת לייצוג שכונות?

דיין: ״אחת הבעיות היא שאין ייצוג איזורי, מקומי במפלגת העבודה. היה את זה בעבר ובוטל. רואים את זה בתוצאות בכנסת. היה ייצוג בעבר לשכונות וכיום אין, לא לצפון ולא לדרום, אלא רק ייצוג לקיבוצים. יש התאגדות דרומית של מזכירי סניפים שעומדים לדרוש ייצוג לדרום ולצפון. לא יכול להיות שכל חברי הכנסת הם מן המרכז. וצריך לשנות בשביל זה את התקנון. יו״ר שירצה לעשות את זה ידע איך. אני אתמודד בכל מקרה.״

ש: הרי את עשית את כל מהלך ההתמודדות על ראשות העבודה, אך ורק בשביל הפריימריז –

דיין: בניגוד לכל הציניות של התקשורת, עשינו רוד-שואו מדהים. היו פריימריז מדהימים. זה העלה את המפלגה לסדר היום בצורה מדהימה. רואים את זה בסקרים ובלחץ של יש עתיד, אבל אין ספק שהשיטה של הפריימריז היא הכי מדהימה. בסופו של דבר היתה החלטה דמוקרטית טובה וגבאי יריץ את המפלגה בחודשים הבאים. אני חושבת שהעלתי מסר מאוד חשוב שהתחברו אליו הרבה אנשים ואני אמשיך עם המסר הזה. אני רוצה לעשות שינוי והפריפריה משוועת לייצוג.

ש: אז אם רצית שינוי למה תמכת בהרצוג, הרי היה הגיוני שתתמכי במועמד כמו עמיר פרץ או גבאי

דיין: פרץ וגבאי כבודם במקומם מונח. היתה לי התלבטות ואני מודה שעשיתי טעות בירידה שלי, ב 24 השעות האחרונות. אפשר לספר על מאחורי הקלעים, היה עלי הרבה לחץ שאני ארד. מכמה מן המטות: מרגלית, גבאי, הרצוג. היו המון פגישות וכולם לחצו. אני טירונית פוליטית, אני לא איזה גאון הדור מבחינה פוליטית ולא היו סביבי היועצים הפוליטיים שיש לאחרים ומה שהכריע את הכף היתה תחושה שיש לי אחריות על הכתפיים, ככה הסבירו לי.

ש: דינה, מה שהכריע אצלך יותר היתה הנאמנות האישית שלך להרצוג ופחות ההשפעה של האחריות לדרום

דיין: לא. ממש לא. הרי אם זה היה ככה אז הייתי בעצם מועמדת קש. אבל הזמן שעמירם לוין פרש, זה היה זמן נכון עם מספיק זמן להטמיע את זה. מה שקרה בסוף מבחינתי היה lose-lose situation. גם מבחינת הרצוג. כי באמת ההחלטה היתה בסוף. כי הייתי נחושה ללכת עד הסוף

ש: אבל את לא עונה לשאלה למה בחרת בהרצוג בסוף

דיין: הרצוג בעיני הוא אדם מאוד פתוח ומאוד משתף, מאוד ישר היושרה שלו ידועה. היכולת שלו להכיל ולהיות פתוח לאנשים אחרים וזה גם קיוותי מה שהוא יעשה בסוף. הרגשתי שהוא יהיה ראש מפלגה שוב. ממש הרגשתי שזה יכול להיות, הסקרים שהראו לי היו עם הפרש לא גדול, לא כמו במציאות. ואלה גם הסקרים שהיו לגבאי. ההפרש שהיה בסוף הוא הפתעה גדולה. רוב הסקרים, כמעט של כולם הראו הפרש של 4-5%, בינם השלושה הראשונים. הפער בסופו של דבר בין פרץ וגבאי לאחרים, היה הפתעה לכולם.

חשבתי שעם הרצוג אפשר לייצר גוש, אני לא רואה דרך אחרת להעביר בוחרים מן המרכז, של 6-7 המנדטים מגוש הימין אל המרכז. אין דרך ללא איחוד כווחות, גם יאיר לפיד יהיה היום יותר פתוח לשמוע על איחוד, כחלון גם צריך להיכנס פנימה. גם ש״ס ויהדות התורה צריכים להיות פרטנרים למרכז כזה. זו הדרך, אחרת מפספסים. ככל שנראה יותר מסורתיים, אפילו המנדטים של ש״ס יכולים להגיע לעבודה. אם השמאל לא יהיה אנטי המסורתיות הישראלית, ומדברים על שמאל מתון ופתוח וליברלי שמאפשר לקבוצות להצטרף על בסיס כלכלי.

אני לא קוברת את ש״ס, אבל אם ניתן פייט רציני וכשגבאי הוא היו״ר, ואני מדברת הרבה עם ש״סניקים וזה לא משהו שהם פוסלים. יש בש״ס אנשים מאוד מתונים, כמו ח״כ מרגי. אנשים שתפיסתם כלכלית חברתית מתונה, יכול להגיע לשמאל מרכז. לדעתי מבחינה מדינית אין הרבה הבדלים כיום בין ימין לשמאל, אבל יש פערים בין עשירים לעניים. אנחנו צריכים לתת אופציה חברתית כלכלית, לחדד את הפערים ביננו לבין הימין ואז אפשר למצוא שותפים חדשים.

ש: איך את מרגישה בסוף הקמפיין? הפקת סרטונים קורעי לב, ללא איפור, ראיונות רדיו חזקים במיוחד. זה לא היה מעין לונה פארק רגשי עבורך?

דיין: דיברתי מדם לבי. הקשיים הם היום-יום שלנו. זה הדברים, זה המציאות של מצפה. זו הבועה שלנו פה, שנראית כמו מצפה. דיברתי מן המקום הכואב שלי, לא שיקרתי

ש: אבל אני שואלת לא על התוכן, אלא איך היה לעבור ממצב של אדם אלמוני, למישהי שהיא נטולת עכבות, ברדיו, בכלי התקשורת…

דיין: לקחתי הכל בפרופורציה. לא עפתי על זה יותר מדי. הבנתי שזה יהיה פיק בעקבות הההתמודדות. כל המשפחה לא לקחנו את זה כבד מדי. הבנו שזה זמן מסוים, קמפיין, מתחיל ונגמר. מה שהיה חשוב לדעתי, זה המסר. כאשר אני מסכמת את התקופה הזו, ואומרים לי לא להגיד את זה על עצמי – אבל זו האמת אני טירונית פוליטית. האנשים שנתנו לי עצות והיו סביבי, לא היו מספיק משופשפים. ואולי אכזבתי בכך שתמכתי בהרצוג, לא ברמה האישית מולו כי אני מלאת הערכה אליו, כי הוא אחלה פוליטיקאי ואחלה בן אדם. אבל היה בתמיכה הזו משהו שסותר. ולא עשיתי קומבינה איתו. הרצוג כעס עלי מאוד שהגשתי מועמדות. הוא התקשר אלי זועם. החזקתי ככה את הטלפון בצד…

ש: מה הרצוג יודע לכעוס? הוא יודע לצעוק?

דיין: וואו, את לא מבינה. הוא צעק. הוא צרח : ׳אני אשלח את איל (שוויקי-ט״ש) אליך עכשיו… היה ככה׳. מה את עושה מה את עושה. אני מתה על איל, הוא איש מקסים. בוזי׳ לא אהב את המהלך. גם את אראל אני מאוד מחבבת, צריך להבין שבאמת הופעל עלי הרבה לחץ״

ש: מה חסר היום במצפה. מה המדינה צריכה לעשות פה?

דיין: המדינה צריכה להשקיע פה, לשפוך פה יותר כסף. הפריפריה גיאו חברתית

ש:  אבל זה לא מספיק סתם לשפוך כסף, צריך בתבונה

דיין: אל תגידי את זה. זה לא נכון, תראי את הבן שלי, יהושע, שעדיין ישן פה, ילד נבון עולה לי״א, עושה 5 יחידות מתמטיקה, 5 פיזיקה. ההשקעה בו בשנה היא 5000 ש״ח, חברו ברמת השרון מקבל 21 ,22 אלף. זה מגיע מן העיריה, כי עיריה חזקה יודעת להשקיע הרבה כסף. זה לא אשמתו של יהושע שהוא גדל במקום שבו רוב ההורים לא חזקים. כשהוא יכנס לצבא, אין פה מגמת מחשבים. יהושע רוצה להתגייס והוא רוצה 5 יחידות מחשבים לקראת הגיוס. אין פה מגמת מחשבים. כשהוא יגיע לצה״ל, יש לו 5 מתמטיקה ופיזיקה אבל בקב״א הוא יצא פחות ברמה. למה אין מחשבים? כי אין לזה כסף. כל דבר ככה זה במצפה. הכל עניין של כסף. העיריה פה מסיימת את השנה עם מענקי איזון, כי אין פה גביית ארנונה גבוהה, לעומתנו, מועצה איזורית רמת נגב בצדק חלוקתי היסטורי, כל מה שסביבנו, הבסיסים רמון, שדמה, בה״ד 1, משלמים לרמת נגב. כל הפרות החולבות משלמות ארנונה לרמת נגב, והם מסיימים את השנה בעודפים של 30 מליון ש״ח ושמים את הכל בפק״מים השמנים שלהם. זה הולך לשדה בוקר, רביבים, משאבי שדה, וטללים – כל הקיבוצים. אי צדק שיוצר פערים גדולים, שכונות מוזנחות, מתנ״ס בקושי עובד ספריה מיושנת, אין העשרה, אין תוכניות לימודים. בשדה בוקר, הילדים אין להם חוויה כזו של נוער. כמו מצפה יש לנו מאות אלפים. 2 מליון ישראלים מתחת לקו העוני, הם בפריפריה, הצבע שלהם שחור. ערבי, מזרחי, אתיופי, ככה אנחנו נראים.

ש: נו, אל תתני לי פה עכשיו וידאו בחירות. אני לא מצלמת אותך לפריימריז.

דיין: זו האמת, ככה אני מתנסחת.

ש: אבל מה המדינה צריכה לתת. כדי להביא לכאן מגמת מחשבים לתיכון.

דיין: יש ליהושע 5, 6 ילדים. לא 20. אבל בגלל שמצפה כל כך רחוק.

ש: המדינה צריכה לשלם למורה כדי שיבוא לגור פה?

דיין: צריך תקצוב דיפרנציאלי. להסתכל על תקציב לילד דרך עיניים שעושות השוואה.  לא יודעת אם לקחת לרמת נגב, אני לא רוצה לריב איתם, אוהבת אותם, חברים שלי, גדלתי איתם. המדינה צריכה לתת מענה. אני לא רוצה ריב ארנונה. שתתן המדינה יותר למצפה ופחות לרמת נגב.

ש: למה מצפה לא מצליחה להציג תקציבים

דיין: פלורה שושן החמודה הצליחה להשיג מריפמן ז״ל תקציב של 2.5 מליון בשנה ובא משרד הפנים אמר והוריד לנו מענקי איזון. לקחו מפה, הורידו מפה. אין שום חשיבה כללית. אנחנו בסוף העולם ואף אחד לא רואה אותנו, אנחנו קטנים ולא משמעותיים. השינוי צריך להיות מלמטה. לא קמפיין. צריך לדרוש את השינוי. השכונות של מצפה מטונפות, את נכנסת לשיכונים, אללה-יוסטור, זקנים מחפשים בזבל כל בוקר. בעלי מביא לי תמונות של אנשים בזבל. תמיד יהיה פער ועניים, אבל לא ככה. אני חושבת שזה כן מדיניות מכוונת מלמעלה.

ש: זו המטרה של המדינה ? לגרום לאנשים להיות יותר עניים?

דיין: זו תפיסת עולם שהפער לא ממש חשוב. שיש עניים שמרוכזים באיזורים מאוד ברורים וכולי.

ש: על הקמפיין של רגבים נגד הבדואים-

דיין: זה קמפיין קיצוני. המסר שלהם, והם גם אומרים לי בטוויטר את זה בצורה הכי מכוערת. הם אומרים שצריך להיכנס בציבור הבידואי. אכן, יש המון בידואים באיזור הנגב. אנחנו מייצרים איתם, במיוחד אחרי מה שהיה באום-אל-חיראן, מנסים לייצר שותפות, לא להגיע למצב קשה וגם לקחת בחשבון שהרבה בדואים הולכים לצה״ל, ציבור שחלק גדול ממנו מתון מאוד, סופר-ישראלי ונאמן למדינה. הם (רגבים) מנסים לייצר כסאח

ש: אבל למה הם (רגבים) עושים את זה?

דיין: הסיפור של הקרקעות, אם מסתכלים על זה הדרישות של הבדואים, ביחד ביחד זה 5% מן הקרקע בנגב. אף אחד הרי לא יתן להם את כל מה שהם דורשים. יתנו להם אולי 2.5%. צריך היה להסתכל על הכל הפוך לגמרי. יש לנו דוגמא פה ליד מצפה את ואדי אריכא, הקימו כפר אקולוגי, לקחו את הכפר שלהם וניקו וסידור, אנשים מקסימים, והם מביאים קבוצות של גרמנים ללמוד ערבית, תיירות במיטבה. היו לוקחים את כל הכפרים הבלתי מוכרים, הופכים אותם לכפרים אקולוגיים, עם תכנון פנימי, לכפרים מושקעים, חשמל סולרי, צנרות אקולוגיות, נותנת להם תחושה טובה. אינטרנט אלחוטי, מחוברים ללוויין. למה צריך כל הזמן ללכת איתם באגרסיביות. אני לא אומרת שאין כלל פשיעה ושאין בעיה עם הגמלים, אבל לא פותרים את זה בלקרוא שכל הציבור הבדואי גמור ומחוק. קמפיין רגבים, הוא של חבר׳ה שמגיעים מן השטחים, והם רוצים להבעיר, להגיד שכאילו הבעיה הבדואית, היא כמו הבעיה הפלסטינית. הם יגמרו לנו את הנגב.

אחרי השיחה עם דיין נסעתי למדבר תשעשרה, עסק הממוקם באיזור התעשיה של מצפה רמון שהוקם על ידי חנה רדו, המשנה ליו״ר מקאן תל-אביב (חברת פרסום). רדו השקיעה מכספה הפרטי בשיפוץ חלל תעשייתי גדול ובו בנתה עסק המעניק שירותי PA (שירות ניהול עסקי ללקוחות מסחריים). היא מנהלת את החברה בנפרד מעבודתה במקאן.

במדבר 19 מועסקות כיום כ 26 נשים (משום מה רק נשים פנו להתקבל לעבוד שם) – המטפלות בניהול שוטף, כגון מענה לקוחות, הזמנת חדרי ישיבות, טיסות, מלונות לאנשי עסקים, הכנת מצגות עסקיות, ליווי יומן פגישות ועוד. רדו מציינת שיש פונים רבים המבקשים להעסיק ניהול מזכירותי מן הסוג הזה, אך היא מתקשה למצוא עוד ידיים עובדות במצפה רמון. לדבריה, אם היה לה סיוע ממשלתי שבאמצעותו היתה יכולה להציע שכר בסיס גבוה יותר, המצב היה אולי שונה.

רדו נמצאת במצפה רמון יום אחד בשבוע, ואף רכשה שם בית קטן בו היא מתגוררת בסופי שבוע ו/או לילה בשבוע. בדיוק בעת הסיור שלי שם, חגגו במדבר תשעשרה יום הולדת לשתיים מן העובדות. מרבית הנשים שם מתגוררות במצפה רמון, ושתיים, אולי שלוש נוסעות מדי יום כמרחק של שעה לעבוד שם. רדו הסבירה לי שהרעיון להקמת שירותי ה offshore הללו (עד כמה שהמינוח הזה לא בדיוק הולם) הגיע מאופן ניהול עסקים שהיא ראתה במקומות אחרים בעולם. היא לא חיפשה שדווקא תושבי מצפה רמון יחפשו עבודה במדבר תשעשרה, אלא שתהיה אופציה למחפשי עבודה הרוצים לעבור לשם. כאמור, יש יותר עסקים המעוניינים בשכירת השירותים המקצועיים הללו, מאשר לרדו יש ידיים עובדות.

במקביל למדבר 19, רדו פתחה חלל בסגנון We Work (זה בתחילת הדרך) ובו עמדות עבודה לבעלי מקצוע מקומיים. המידע על ההיצע התעסוקתי, מיקום משרדי כגון זה עובר מפה לאוזן.

עוד במהלך הסיור במצפה: ביקור במשרד הפרסום מקאן-ואלי, הממוקם בתוך שכונת מגורים ומועסקים בו עשרות עובדים (גם זו היתה יזמה של רדו אשר שכנעה את מקאן לבסס שם שלוחה). מעבר לשירותי פרסום, גרפיקה, עיצוב, חברת מקאן מחזיקה שם גם את ניהול עמודי הרשתות החברתיות של לקוחותיהם. המשרד משקיע כיום בשיפוץ גדול של האנגר באיזור התעשיה של מצפה רמון ומתכוון להעביר את העובדים למבנה חדיש שיהיה מודרני ומפואר יותר.

תמונות להלן:

 

גילוי נאות: לפני יותר משנה חנה רדו היתה מבין קבוצה של נשות עסקים שתמכו באתר האינטרנט ׳המקום הכי חם בגיהנום׳ בפרויקט מימון סיקור הבחירות בארה״ב, בהשתתפותי.