מצד אחד,
נתניהו אמר שישראל מחויבת לפתרון שתי המדינות: “המסגרת שעליה דיברתי היא מדינה פלסטינית מפורזת שמכירה במדינה יהודית. אנחנו צריכים לנהל משא ומתן כן, ללא תנאים מוקדמים. במהלך ארבע השנים האחרונות הפלסטינים מציבים תנאים מוקדמים פעם אחר פעם. אני מקווה שיזנחו את התנאים המוקדמים האלה ולא נבזבז עוד ארבע שנים”.
מצד שני,
בימים האחרונים, סגן שר הבטחון דני דנון, שהוא כידוע אחד מבכירי הליכוד אומר: “תסתכלו על הממשלה: היא לא קיימה מעולם דיון, הצבעה או החלטה בעניין פתרון שתי המדינות. אם תביא את הנושא להצבעה בממשלה, אף אחד לא יעלה את הנושא. זה לא חכם לעשות זאת, אבל אם תביא זאת להצבעה תראה שרוב שרי הליכוד, ביחד עם ‘הבית היהודי’ יתנגדו לכך”
מצד שלישי,
גורמי תכנון בירושלים, טוענים שהבנייה מעבר לקו הירוק הוקפאה בפועל ויו”ר ועדת חוץ ובטחון, אביגדור ליברמן ציין: “זה עיכוב זמני. יש לנו עניין שקרי כן יצליח. לא צריך להיות תמיד צודק. אפשר להיות גם חכם. בביקור האחרון של ביידן לא היה נכון לשחרר את המכרז. יש פה גישה מידתית ונכונה”.
מצד רביעי,
סגן השר אופיר אקוניס אמר היום בדיון מעל בימת הכנסת: “ישראל רוצה לשלום, היא מושיטה יד לשלום לכל שכנותיה. זהו הרצון הבסיסי ביותר של כולנו. מציע לסיעת העבודה לא לקחת פטרונות על תהליך השלום, לא שמעתי מילה מכם בנושא במערכת הבחירות האחרונה… לא היתה, אין ולא תהיה הקפאת בנייה בירושלים או ביהודה ושומרון. כבר הוכח כי הקפאה כזאת רק הרחיקה את הפלסטינים ממשא ומתן. מדיניות הליכוד היא מאוד עקבית: קריאתנו לפלסטינים לפתוח במשא ומתן ישיר לשלום ללא תנאים מוקדמים היא בתוקף. לא יודע מה אמר סגן שר בראיון כזה או אחר, אני יודע מהי מדיניות הממשלה.”
שמישהו ינער את הליכודניקים כולל אגף ישראל ביתנו בליכוד ויפיץ להם דף מסרים מעודכן בנוגע למצב המדיני.
כמו כן – זהו פוסט פתוח. אם יש לכם תוספות להצהרות סותרות ומוזרות, אנא עדכנו אותי בתגובות ואוסיף.
אני באמת לא מבין את המהומה התקשורתית לגבי ההתבטאות של דנון.
לא צריך להזכיר שמלבד נתניהו (שאני אתייחס אליו בהמשך), רוב הליכוד נמצא בעמדה שונה לגמרי. גלעד ארדן, יולי אדלשטיין, חיים כץ, גילה גמליאל היו מהמורדים בליכוד בזמנו. דני דנון, ציפי חוטובלי, יריב לוין, זאב אלקין, משה פייגלין, אופיר אקוניס החדשים נמצאים בימין הקיצוני ממש. גדעון סער, ישראל כץ, רובי ריבלין, בוגי יעלון, לימור לבנת, צחי הנגבי התנגדו להתנתקות, מי יותר מי פחות. גם סילבן שלום, מירי רגב ויובל שטייניץ שהיו בעד ההתנתקות הלכו יותר ימינה וכיום נמצאים בצד הימני של הליכוד.
ולבן כהן – אתה מדבר מתוך תקווה. נתניהו – בניגוד לשרון – נטוע כ”כ עמוק בימין האידיאולוגי, ברוויזיוניזם, בתנועת החרות המקורית, שאין שום סיכוי שהוא יעשה תכנית פילוג שכזו.
בסופו של יום, תנועת הליכוד בכללותה ונתניהו בתוכה, מתנגדת למדינה פלסטינית וזה די ברור. רק שהטקטיקה שונה. נתניהו אומר שהוא בעד מדינה פלסטינית כדי לזכות בתמיכה אמריקאית ואירופאית, אבל לא עושה כלום ולא יעשה כלום כדי להגיע למדינה הזו, בגלל שהוא מתנגד לכך (ואפשר לקרוא את הנימוקים שלו בספר שלו – ‘מקום תחת השמש’). שאר הליכוד אומר במפורש שהוא מתנגד.
כך שאין לי מושג על מה ההתפלאות פה.
אולי ההתפלאות היא על כך שיש עוד אנשים בעולם (ג’ון קרי) שמשתכנעים מאמירות חלולות של ראש הממשלה.
א’, אכן הייתה התפלאות. פתאום מראיינים את דנון, פתאום לבני מנסה לעשות “גוש חוסם” עם לפיד.
ב’, אני בכלל לא בטוח שקרי באמת מאמין בזה. הוא משחק את המשחק, בדיוק כמו שאר השחקנים. אבו מאזן משחק את המשחק כדי להיות רלוונטי. נתניהו משחק את המשחק כדי להיראות מתון בעיני העולם (כדי שיעזרו לו מול איראן וסוריה). לבני משחקת את המשחק כדי להנהיג את מחנה השלום. בנט משחק את המשחק כדי לתקוף את ביבי מימין. אובמה משחק את המשחק כדי להצדיק את הזכייה בפרס הנובל. וקרי משחק את המשחק כדי להיות רלוונטי בקהילייה הבינלאומית.
הם פשוט חושקים בטריטוריה אבל בלי הלא-יהודים שחיים בה.
מבחינתם, כל בלבול במסרים רק מלבה את היאוש הפלסטיני ואת התקוות האמריקאיות ומקדם לכן ביעילות את מטרותיהם העקרוניות.
היכן בדיוק הסתירה? זו רק דוגמא לשיח הכפול. יש שיח ציבורי ששומר על השלום תמיד כאופציה בעוד שברור לחלוטין שבמקביל מתנהלת פעילות עניפה להנצחת שלטון ישראל ברוב השטחים. הסיבה היחידה לשיח הכפול היא 1. מדיניות חוץ 2. הותרתה של תקווה עלומה לישראלים ולפלסטינאים שעוד מאמינים באפשרותו של הסכם.
בכלל, כל עוד רוב הישראלים מאמינים כי השלום בלתי אפשרי בגלל התנהלותו של הצד השני, אפשר להמשיך בהתנהלות הרגילה. אם פורטים את ההתבטאויות של נתניהו, לפיד ובנט ברור לחלוטין שהמדינה הפלסטינאית שהם מדמיינים היא מצומצת, שסועה ובלתי אפשרית מאחורי הסיסמא שתי המדינות לשני עמים מסתתרת טריטוריה קצוצת כנפים.
נכון. צודק. זו סתם עבודה בעיניים. כבר שנים רבות.
העולם זקוק לאמירות מתונות בגלל האינטרסים של ארה”ב במהפכות בארצות ערב.
זה שיקול לגיטימי. וכרגע, אין שום טעם לקיים מו”מ עם מדינות בעלות שלטון לא יציב.
האמת היא שאין שום סתירה. המדינה שמציע נתניהו היא כזו שאבו מאזן לא יכול להסכים לה – כך שבפועל אין שום משמעותו להצהרות (הריקות-מתוכן, למרבה השמחה) בדבר הסכמתו להקים עוד מדינה ערבית במזה”ת.
תמיד מרשים לראות כיצד מחנה השמאל ממשיך להתעלם מהמציאות ולשכנע עצמו שקיימת נסיגת-הפלא שבעקבותיה יסכימו הערבים לקיומנו פה, ולא בדיוק להיפך.
שנתיים שבמהלכן נהרגו מאות אלפי ערבים בידי בני עמם, שבהן האחים המוסלמים ואל-קאעדה תפסו מעמד בכורה באזור, לא מצליחות לשכנע את אוהבי השלום שהגיעה העת לקחת צעד אחורה, ולהבין שהצד השני לא רואה את המציאות באותו אופן, וייתכן שיש לו רצונות ומאוויים משלו, שלאו דווקא כוללים דו קיום בצוותא. חוסר היכולת ללמוד היא הסיבה הראשית לכך שכל פעם השמאל מופתע מהמתרחש באזור.