הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
בזמן שאני בדרך (נעמדת רגע בצד) שלח עמיתי, העיתונאי יועץ התקשורת שלומי לאופר, פוסט אורח בנוגע לאירועים הערב. העובדות והדעות הן שלו כמובן. סליחה מראש על קווצ׳ים בעריכה. זה לא פשוט להעלות פוסט מהנייד:
שלומי לאופר-
“הישארות בליכוד משמעותה בזבוז זמן במאבקים פוליטיים במקום בפעולות למען המדינה”, כך אמר אריאל שרון בנובמבר 2005 במהלך שהוגדר כמפץ הגדול.
התקשורת אוהבת מפצים. גם היועצים האסטרטגיים. הציבור קצת פחות. שרון בראשות הליכוד גרף 950 אלף קולות שהם 38 מנדטים, קדימה בראשות אולמרט-פרס-לבני-רמון-מופז סחפה אחריה 690 אלף קולות – 29 מנדטים בלבד.
בסביבת נתניהו-ליברמן מפנטזים על 56 מנדטים, שיא שאליו הגיעה רק גולדה מאיר אי שם ב-1969 וספק אם יחזור. אבל על קרקע המציאות מחכים לשני האוהבים-יריבים הוותיקים הללו 42 חברי כנסת ולפחות מספר כפול של מועמדים שיעדיפו להתמקם, רק ליתר ביטחון, ב-30 המקומות הראשונים.
ככלל, מערכת היחסים בין נתניהו לליברמן מורכבת ומפותלת. לא מדובר עוד בליברמן הביצועיסט שמטרתו להמליך את נתניהו כפי שהיה בראשית שנות התשעים, אלא בליברמן עם שאיפות לא מוסתרות כלל להיות בבוא היום מועמד המחנה הלאומי לראשות הממשלה. מ”ישראל ביתנו” הוא התקשה להיתפס כמועמד ריאלי להנהגת המדינה. מ”הליכוד ביתנו” זה כבר יהיה הרבה יותר סביר.
בין ימי השמיניות העליזים לבחירות 2013 זרם בין השניים נהר של דם רע, מאבקים, כיפופי ידיים וגם שיתופי פעולה לא מעטים שאפשרו לנתניהו, בין היתר, להחזיק מעמד קדנציה שלמה וביציבות יחסית.
בחזרה להווה: שרי הליכוד יתעוררו מחר למציאות לא פשוטה. יד אחת בוחשת בפריימריז ומכוונת ל-20 המקומות הראשונים ברשימה הארצית והיד השנייה בוחשת ברשימה המשותפת ומנסה לעכל מחדש את משמעות האיחוד.
האם בעשירייה הראשונה של הרשימה המשותפת נפגוש את חברי הכנסת גלעד ארדן, גדעון סער וישראל כץ ולצדם את יאיר שמיר, פאינה קירשנבאום וסטס מסז’ניקוב? האם המקום ה-13 ברשימה הארצית (נניח חיים כץ, מיקי איתן או אפילו לימור לבנת) יהפוך בן לילה למקום ה-26 ברשימה המשותפת? ומה יקרה אחרי המקום ה-30? אלמוניים מ”ישראל ביתנו” ידלגו בקלות מעל מירי רגב, אופיר אקוניס ודני דנון?
מוקדם להעריך ובאותה נשימה מוקדם לנחש איך יגיב השמאל-מרכז המפורר להדף המפץ.
האם מחר בבוקר תתכנס ישיבת פסגה של יאיר לפיד, שלי יחימוביץ’, ציפי לבני וזהבה גלאון? כנראה שלא. לכל היותר תחבור לבני ללפיד או ליחימוביץ’ בניסיון אחרון לייצר מערכת בחירות דו-ראשית.
זה לא יצליח. ללא חבירה בין שני הכוחות המרכזיים (לפיד ויחימוביץ’) תחת הנהגה מוסכמת ובעלת פוטנציאל לשבת על כסא ראש הממשלה (אולמרט?) נישאר עם מחנה לאומי אחד מול מחנה חברתי מפוצל שכל אחד מחלקיו ינסה להוכיח שהוא-הוא המחנה המאוחד האמיתי. הרי כבר למדנו מהתנועה הקיבוצית ש”איחוד” ו”מאוחד” הן שתי מילים בשמאלנית ל”מפולג”.
“הישארות בליכוד משמעותה בזבוז זמן במאבקים פוליטיים” חזה אריק שרון את מה שצפוי לקרות בחודש הקרוב בתנועה שהקים ועזב. במקום לנהל קמפיין בחירות הם ינהלו מלחמת הישרדות עקובה מאגו. אולי ארתור פינקלשטיין צודק והחיבור הזה יניב 40 ואפילו 45 מנדטים, אבל בבוקר שלמחרת, הקואליציה הזו תחיה על זמן שאול עד לפיצוץ הבא.
אולי מבחינה הדרמה הפרסונלית יש חשש לחוסר יציבות עתידי, אולם מכל בחינה אחרת יש היגיון רב במהלך. אני לא התכוונתי להצביע לא ליכוד ולא ליברמן, אבל המהלך הזה מאוד הגיוני ויועיל למדינה לטווח ארוך. לא היתה באמת הצדקה אידאולוגית לשתי מפלגות שונות, כמו שאין הצדקה אידאולוגית למפד”ל ולאיחוד לאומי לא להתאחד (ואולי גם העבודה ומרצ). אם אכן תהיה למפלגה בסביבות 40 מנדטים, כמו לאריק שרון ב-2003 (38+ 2 של ישראל בעלייה) – זה עשוי להוביל ליצירת קואליציה דומה כמו אז: ממשלת ליכוד-שינוי, או כיום ליכוד-יש עתיד, שעשויה להוביל רפורמות חשובות בנושא שיטת הממשל, דת ומדינה, שוויון בנטל ואפילו תהליך השלום עם הפלשתינים (או תהליך ההיפרדות מהם ומניעת מדינה דו-לאומית). ממשלת 2003-2006 היתה לא רעה בכלל: בצעה רפורמות כלכליות חשובות, הוציאה את ישראל מעזה, ביטלה את משרד הדתות וקיצצה בחדות את קצבאות הילדים המנופחות שגדלו ככל שמספר הילדים גדל, כלומר הועילו בעיקר לחרדים. אם זה יהיה הכיוון גם הפעם, הרי שהצעד הזה לא רק הגיוני אידאולוגית, אלא אף עשוי להוביל להישגים של ממש לרוב הציבור ועתיד המדינה.
ניתוח מעניין, אולם המהלך עלול לשחק כבומרנג.
בקרב הציבור הכללי, התפיסה של ליברמן היא של שור מועד. אדם קיצוני ומסוכן.
נכון, גם שרון היה כזה ובמהלך מיתוגי אפקטיבי מאוד האדרלים הצליחו לשווק אותו כסבא חביב, אולם עם ליברמן זה יהיה סיפור אחר לגמרי.
יש גרעין לא מבוטל של אנשי מרכז שהצביעו גם לליכוד וגם לליברמן. כל עוד ההצבעה שלך היא בגדר “נכניס את החמום מוח הזה שיהיה בכנסת ויראה להם קצת” – ניחא. אבל כאשר יתחוור לגרעין הזה שאם ביבי לא מרגיש טוב בבוקר אז ליברמן הוא ראש הממשלה – הם יחשבו פעמיים.
אין לי מושג אם המהלך של הליכוד ביתנו טוב לשתי המפלגות, אבל הוא מצויין למדינה. עכשיו יש לנו ימין קיצוני וימין בשני גושים, כמו גם גוש חרדי.
אם גם שמאלה משם ינקטו במהלך דומה (כל המפלגות הערביות ביחד, מר”צ עם העבודה ולפיד, או לפיד כגוש מרכז יחיד), יהיו לנו, סוף סוף, מעט מפלגות עם בידול ברור.
ימין קיצוני, ימין, שמאל, שמאל קיצוני, חרדים ואולי גם מרכז.
הלוואי.
סקר מכון פאנלס לאחר האיחוד: שוויון מוחלט בין הגושים. מפלגת ביברמן – 33 מנדטים בלבד! העבודה 27 ולפיד 18. מה שאומר במילים אחרות: עוד לפני אישור המהלך בוועידת הליכוד, יש סיכוי שביבי ישבור בזגזוג
חד לאחור.
עזוב, זה סקר אינטרנטי. נחכה לסקרים האמיתיים, וצריך לזכור שיהיו עוד משתתפים משמעותיים, במיוחד לבני. לדעתי ליברמן מאוד מרוויח מהמלך הזה אבל ביבי/הליכוד רק מפסידים, מנדטים והשפעה. למרות זאת לא נראה לי שיש סיכוי שביבי יחזור אחורה. דרך אגב, גם ש”ס בראשות דרעי ממש לא תלך עכשיו אוטומטית עם המפלגה המאוחדת.
אני גם לא מסכים עם הקביעה שהמפוצל בהכרח יביא פחות מנדטים לדבר הזה שאתם מכנים “גוש”.
יחימוביץ’ לא זקוקה להוד מעלתם. היא מתחזקת בסקרים בעקביות, תהיה לה נבחרת מעולה, באזז שלא ייפסק עד הבחירות עם הפריימריז והאירועים המרובים במפלגה, גם הפרשנים הפוליטיים הבכירים מתחילים לאט להפשיר את היחס הצונן כלפיה: אמנון אברמוביץ’ שעד לא מזמן קבע שאין אלטרנטיבה לנתניהו, פרסם מאמר בידיעות אחרונות שבו קבע שליחימוביץ’ יש את כל התכונות הדרושות להיות ראש הממשלה. ארי שביט עשה את זה לפניו. נשארנו עם החסידים השוטים של העבריין המורשע, הלא הם רינה מצליח, יוסי ורטר, בן כספית ונחום ברנע, שלהם אולי אין תקנה, אבל אני גם לא חושב שיש להם כזו השפעה על הציבור. עובדה, הסקרים מוכיחים שבמחנה של יחימוביץ’ חושבים שהיא ראויה גם ראויה להיות רוה”מ.
וציפי שמביאה איתה בערך 5 מנדטים (שזה הרבה יותר מלא מעט פוליטיקאים אחרים) מצפה ש-70 אלף מתפקדי העבודה שבחרו ביחימוביץ’ אחרי פריימריז מתיש, אחרי ששיקמה את המפלגה וחשמלה את האלקטורט, לפנות את מקומה לגברת שמיהרה לפרוש? בשפת העם: למה מה קרה? אני בטוח (ומקווה) שיחימוביץ’ אפילו לא שוקלת את זה. אני בכל אופן אצביע נגד סידור כזה בוועידת המפלגה. שריון ללבני כמספר 2 ועוד 2-3 חברים שתביא איתה – בהחלט כן.
ולעניין המהותי – אני גם חושב ששלי תהיה ראש ממשלה טובה בהרבה מלבני, היא גם מוכשרת ממנה בכל הנוגע להתנהלות פוליטית…