העלאת אחוז החסימה, שנועדה לכאורה לאפשר יותר משילות, עוד עלולה ליצור פה כאוס פוליטי חסר תקדים. הסקרים, אגב, לא משקפים את המצב החדש
טור שפרסמתי היום במעריב, תרחיש 12 השבטים
ניסיון לעקוב אחרי הסקרים הפוליטיים בכלי התקשורת בנוגע לחלוקה אפשרית של מנדטים בכנסת ה-20 הוא ניסיון עקר. המחוקקים שינו את הכללים, ואין כיום חוקרי התנהגות פוליטית או סוקרים המסוגלים לצפות כיצד יתנהג הציבור הישראלי עם הקפצת אחוז החסימה מ־-2.5% ל-3.25%.
זהו החטא וזהו עונשו. עם חוקים חוקתיים אסור לשחק באגרסיביות, ומאחר שלמחוקק הישראלי (בעיקר סיעות יש עתיד וישראל ביתנו) בער להעלות את הרף באופן מיידי, ללא כל מלאכת חשיבה והדרגה, הרי שהכאוס יוטח בהן כבומרנג.
במיוחד צפויה סיעת ישראל ביתנו לשלם מחיר, שכן ציבור הבוחרים הרוסי לא גובש לכדי מחנה מאז 2009, ולא ברור אם יש עדיין קבוצות עולים שהם דוברי רוסית מלידה ודבקים בליברמן בזכות המוצא והמורשת, עד כדי יותר ממנדט או שניים. הכאוס ישפיע לכל כיוון במפה הפוליטית.
הסיבה המרכזית לכך הוא שהפער בין ארבעה מנדטים לאפס מנדטים – נמחק. מי שילך לקלפיות וינסה לנחש אם אחת המפלגות החד-ספרתיות בכנסת הנוכחית – התנועה, חד”ש, רע”ם־תע”ל, בל”ד, אולי מרצ, אולי אפילו ש”ס – נכנסת או לא לכנסת הבאה, עשוי להיות במבוכה. איך ידע?
ועוד: הסוקרים אינם מפרסמים כיום ובכלל את שיעור המשיבים שלא החליטו או שאינם יודעים כיצד להשיב. הסתרת הנתון המשמעותי הזה (בין 25%-30% לרוב) מאפשרת לסקרים להיות מניפוליטייבים, בלשון המעטה. [המשפט האחרון לא הופיע בגרסת פרינט של המאמר, מפאת חוסר מקום].
מרבית הסוקרים הפוליטיים, בשלב הנוכחי, לא מחשבים את תוצאות הסקרים על פי אחוז החסימה החדש. הם מתקשרים או שואלים כ-300-400 איש, אך עדיין מנתחים את המידע על פי אחוז החסימה הישן. קשה לבנות סקר פוליטי בשלב כה מקדמי כשהציבור עדיין לא מודע לכך שארבעה מנדטים שווים אפס ושקולות רבים, יותר מתמיד, עשויים להיות מבוזבזים. על כן הסוקרים לא מעמיסים את הנושא הזה בשאלות הסקר ומתייחסים למיפוי הפוליטי כמו במצב שהיה קודם לכן, בשיעור החסימה הישן והנמוך.
אולם אם מפלגות מסוימות לא יתמודדו, והמפה הפוליטית תורכב מהקבוצות הבינוניות עד גדולות – הבית היהודי, ישראל ביתנו, הליכוד, ש”ס ויהדות התורה, כחלון, יש עתיד, העבודה, מרצ ורשימה ערבית משותפת – כלומר תחזית הצופה עשר קבוצות, חלקן על סף ה-20 מנדטים ורובן סיעות שינועו בין 10-15 מנדטים לכל אחת – הרי שהכאוס הפוליטי יהיה עצום, חסר תקדים. בלגן כזה טרם נצפה בישראל, והכל בזכות החתירה למשילות.
12 השבטים (אולי יהיו אלה רק עשרה, אך זה מזמין להיצמד למספר המכונן שעל בסיסו תוכננה כנסת ישראל) יכסחו זה את זה. בשל גודל הקבוצות, כוח המיקוח של כל אחת יהיה שווה, אך הן ימשכו לכיוונים רבים ומנוגדים ויוכלו לנהל מו”מ רב-משתתפים. האופציות לשיתופי פעולה, לבריתות בין אחים או בני דודים, וכתוצאה מכך לתרגילים פוליטיים מלוכלכים – ירבו. גם לנתניהו יהיה קשה, עד בלתי אפשרי בעליל, לתמרן את המפה לכיוון שלו. והרי 12 השבטים, אחים הם, לא?
את צודקת שהסקרים הנוכחים אינםן רציניים כשלא לוקחים בחשבון את אחוז החסימה החדש. לגבי אחוז המתבלטים אכן יש לפרסמו אבל מניסיון המתלבטים נוטים דווקא לחזק מי שמוביל או לא לשנות כלום.
אני לא חושב שהעלאת אחוז החסימה תשנה הרבה. הוא כבר עלה מ- 1% ל- 2.5% בלי לשנות שום דבר. ברוב המדינות שנוהגות בחירות יחסיות, אחוז החסימה הוא אף 5%.
אני לא מבין מה בתיאור שלך של ״12 השבטים״ כל כך שונה מהמצב היום ומה אחוז החסימה החדש בא לשנות חוץ מאיחוד אפשרי של המפלגות הערביות. אבל בפועל המפלגות הערביות כבר מתפקדות כסיעה אחת אז מה בדיוק חדש ?
אם אינני טועה, מפלגה שתקבל 3.25% מהקולות, תיכנס לכנסת עם 4 מנדטים
ועל כן – הפער בין 0 ל 4 הוא אפסי. הרי מפלגה יכולה להיות על סף אחוז החסימה כמו שקרה לאריה אלדד ולגרוף תמיכה יחסית משמעותית ועדיין לא להיכנס.
…זה יגרום לערבים להתאחד פורמאלית למפלגה אחת גדולה, מן הסתם.
וזה ימנע את פילוג ש”ס, מן הסתם.
ואם יש משהו שיגרום לימין ליפול בבחירות- זה יקרה בגלל זה.
אי אפשר לדעת. הכל תלוי בכמה קולות יילכו למפלגות שלא יעברו את אחוז החסימה. נניח ש-32 מפלגות מקבלות 3% כל אחת, המפלגה ה-33 שתקבל 4% תכניס 120 מנדטים. לחלופין, אם כמעט אף אחד לא יצביע למפלגה שלא עוברת, ו-28 מפלגות נכנסות על 3.4%, מפלגה נוספת שתקבל 3.25% תכניס רק שלושה מנדטים.
מטפלים בסימפטום ולא בבעיה
קודם כל: העלאת אחוז חסימה היא משחק מסוכן. בטורקיה יש אחוז חסימה של 10% או יותר. לפני כ 15 שנה, בבחירות שהיו שם, נמחקו כל המפלגות הקיימות והוותיקות, ונשאר (כמעט) רק ארדואן. אם נמשיך לשחק עם אחוז החסימה בישראל, נתעורר יום אחד ונמצא את עצמנו עם ש”ס וליברמן בלבד.
הלאה: ריבוי המפלגות ומספרי המנדטים הם פועל יוצא של האסטרטגיה של הבוחר הישראלי, שתומך אמנם במועמד לראשות ממשלה מהימין/מרכז/שמאל, אבל מצביע למפלגת לווין שלדעתו תוכל להשפיע על הממשלה בצורה הטובה ביותר. במקום לשחק עם אחוז החסימה, אפשר פשוט להעביר חוק שלפיו ראש המפלגה הגדולה ביותר הוא ראש הממשלה הנבחר. זה יעלים כבמטה קסם את כל המפלגות הקטנות, וישאיר אותנו עם 2 מפלגות גדולות, אבל גם עם שני גושים נוספים- חרדים וערבים.
אם תגלי ענין, אני אשמח להרחיב בנושא (ויש על מה להרחיב).
אין שמץ של סיכוי שנמצא את עצמנו רק עם ״ש״ס וישראל ביתנו״. אין גם סיכוי שנעלה את אחוז החסימה הרבה מעבר ל- 3.25%, גג 5% כמו בכל מדינה אחרת.
ההצעה לקבוע שהמפלגה הגדולה תרכיב את הממשלה היא אנטי דמוקרטית בעליל. מפלגה שרוב העם לא רוצה בה תוכל להנהיג את המדינה אם כי יש סיכוי שהיא תופל מייד. אבל באופן עיקרוני יותר, אין כל סיבה להגביל את הבחירה לשתי מפלגות. למה רק שתיים ? הכי טוב שוק חופשי של דעות וגיוון של מפלגות. השוק יעשה את שלו. בניגוד למה שאומרים השלטון בישראל יציב. הממשלות מחזיקות מעמד 3-4 שנים כמו שצריך, אין בעיה של משילות באמת.
1) גם הטורקים חשבו ש”אין שמץ סיכוי” שהסדר הפוליטי הקיים ימחק באחת. שילוב של שחיתות שלטונית גוברת ומיאוס ציבורי מהפוליטיקה, יחד עם אחוז חסימה גבוה, הוביל לאן שהוביל.
העלאת אחוז החסימה הנוכחית כוונה לפגוע במפלגות הערביות. אם הן יתאחדו לקראת בחירות (ויתפצלו לאחריהן) כבר ימצא הפוליטיקאי שירצה להעלות עוד את אחוז החסימה. השחיתות הפוליטית והמיאוס הציבורי ממילא כבר קיימים.
התרחיש הנ”ל לא ודאי, אבל הוא קיים, וכדאי להיות מודעים אליו, זה הכל.
2) דמוקרטיה מושתתת על כללי משחק מוסכמים. ג’ורג’ וו בוש קיבל פחות קולות מאל גור בשנת 2000, ועדיין נבחר לנשיא. בשיטה הפוליטית הבריטית יש לעתים יצוג יתר בפרלמנט למפלגה. “המפלגה הגדולה ביותר” היא שיטה כמו כל שיטה אחרת, ובוודאי טובה יותר מממשלה שמונהגת ע”י הסיעה השניה בגודלה (1996, 2001, הממשלה הנוכחית).
3) אין דבר כזה “שוק חופשי”. תמיד יש רגולטור. “שוק חופשי” בדמוקרטיה זה 0 אחוז חסימה, ו one voice-one vote לכל אזרח. מרגע שנקבעה שיטה יצוגית, אפשר לעצב אותה בכל דרך שלא פוגעת בעקרון היצוגי. בבריטניה ובארה”ב, דרך אגב, השיטות עוד פחות דמוקרטיות מזאת שהצעתי.
4) אין ממשלות של 3-4 שנים. יש כנסות של 3-4 שנים, וממשלות שעשויות/עלולות להתחלף בתוכן.
אין רגל להשוואה עם תורכיה, מדינת עולם שלישי מושחתת ולא מפותחת. לישראל יש מסורת דמוקרטית ארוכה, אוכלוסיה ליברלית ומושכלת, ובכל מקרה המפלגות עצמן לא יתנו לזה יד.
אין כל כוונה לפגוע במפלגות הערביות. הרי מסבירים לנו כל הזמן שהן יתאחדו ושכוחן יגדל אז זה לא כל כך טענה הגיונית. העלאת אחוז החסימה נובעת מהאמונה הלא נכונה שחוסר המשילות בישראל קשור לריבוי מפלגות קטנות, מה שהיה אולי נכון לפני 20 שנה אבל לא קשור למצב דהיום.
יש דבר כזה שוק חופשי, וזה שיש תמיד רגולטור זה לא טוב. אבל מאחר שיש 120 מנדטים אפשר לקבוע אחוז חסימה של 0.8% או 1% זה פחות או יותר אותו דבר, כמו שהיה בעבר וזה לא מנע מהליכוד ומפא״י להגיע למעל 40 מנדטים ואף 50.
עדיף כנסת שמייצגת את כל הדעות על כנסת יותר ״יעילה״ כביכול אבל שמדירה חלק מהציבור. מהות הדמוקרטיה היא פשרה, שלטון הקואליציות כופה פשרות, אף אחד אינו יכול למשול לבדו וזה גם מתאים למציאות הישראלית המפוצלת.
אני תוהה, אם אין משמעות להיות סיעה של ח”כ אחד והמינימום הוא ארבעה, למה צריף 120 ח”כים יקרים?
אולי נחלק בארבע את מספר הח”כים ויהיו לנו 30 ח”כים סה”כ שאפשר לסגור בחדר אחד קטן. אם אין ייצוגיות, לפחות נקבל יעילות ונחסוך קצת כסף…
אחד, אגיד לך משהו. אם היה רצון אמיתי להעלות את אחוז החסימה ולטפל בנושא הזה, היו מחוקקים את זה בצורה הדרגתית. חקיקה חד פעמית שכזו היא ממש בעייתית. אפשר היה להעלות ברבע אחוז, בכל מערכת בחירות. אבל בישראל רוצים זבנג וגמרנו וזה לא יכול לעבוד. גם בנושא של העדפה מתקנת לנשים, שבו אני כותבת רבות, אני תמיד חשבתי (ואמרתי) שאם מכניסים את זה לחקיקה, אסור להכניס את זה באופן מידי. רק בהדרגה. 30%, אחר כך 33% וכך הלאה עד ל 40% (או 45%) לבני המגדר הפחות מיוצג. שינויים חוקתיים יכולים להיעשות בעדינות. זה לא משחק, זה דמוקרטיה.
מזל שהסופרג’יסטיות לא שמעו את הרעיון שלך, שכן אז היו בהתחלה נותנים זכות בחירה לנשים עירוניות, אח”כ, לנשים מהשכלה מסויימת, אח”כ לנשים מגיל מסויים, וכן הלאה וכן הלאה.
אם יש רפורמה שהיא נחוצה – אז יש לבצע אותה.
אני כמובן מתנגד לרעיון האנטי דמוקרטי של הבטחת ייצוג למישהו שהציבור לא בחר בו בעצמו, אבל אם מחליטים שזה צעד נכון, אז יש לבצעו וזוה, ולא למשוך זמן.
העלאת אחוז החסימה היא ץהליך שיש לו יתרונות וחסרונות, אבל בשורה התחתונה הוא לא ישנה דבר, שכן הוא בסה”כ יביא ליצירת בריתות אד-הוק לימי הבחירות, ואחריהן ישוב המצב המפוצל להיות כפי שהיה. גם במדינות עם פחות מפלגות, נוצר מצב של קואליציות פנימיות. אין הרבה מהמשותף בין ההנהגה הרפובליקנית לבין תומכי מסיבת התה, למשל – או בין אובמה לבין דמוקרטים שבאים ממדינות המישורים הגדולים או מהדרום – ובכ”ז הם כביכול באותה מפלגה. מסגרת-על שכוללת אנשים בעלי דעות שונות, תתקיים באופן זמני בעקבות החוק החדש, אבל במהלך כהונת הכנסת, המחנות ינהגו כל אחד בהתאם להשקפת עולמו.
אש אתה!
אבל אפשר הערה אחת … מה שהעלאת אחוז החסימה תעשה, בתקווה, היא תמנע ממפלגות שלא נועדו לעבור את אחוז החסימה (עוצמה לישראל וכמובן חביבתינו ארצחדשה ) מלקבל קולות בשל הידיעה של בוחריה שהסיכוי להיכנס לכנסת פחת דרסטית …מה שיוביל להצבעה יותר “מסורתית” ודווקא פחות קולות ייזרקו לפח!
וכן…יהיו חבירות סטייל ‘הליכוד ביתנו’, אבל שום אחוז חסימה לא היה מונע את זה
כבר אמר פרופ’ דיסקין שיש קשר בין מיעוט מפלגות וסכנה לדמוקרטיה.
ספר את זה לשיטת הבחירות של ארה”ב
ישראל היא לא אמריקה
http://dubikan.com/archives/2346
אנחנו רואים מה קורה בארה”ב – כל ארבע שנים האזרחים “בוחרים” נשיא, אבל ת’כלס הם בוחרים בין שני מועמדים שנבחרו בתהליכים סופר לא דמוקרטיים בועידות המפלגתיות. התוצאות בהתאם.
אני טועש אם המשפט שנבחר לא להכנס “מפאת חוסר מקום” לא יכל בכל זאת למצוא את מקומו במקום המון משפטים אחרים הרבה פחות משמעותיים כמו זה למשל “הם מתקשרים או שואלים כ-300-400 איש” שהוא כמע חסר על ערך ו/או אמירה.
רציתי רק לציין שניתוח אלמנטרי של המערכת הפוליטית הישראלית היה מעלה תוצאה כזו בדיוק כבר מזמן – הנה הניתוח שאני עשיתי כשעוד דובר על ארבעה אחוז, אבל ההבדל לא משנה: http://dubikan.com/archives/2750
למעשה, בניגוד למה שאת אומרת, הבעיה היא בדיוק שההעלאה כן נעשתה בהדרגה ולא במכה אחת, מה שאפשר למפלגות ולציבור להסתגל ולהתגבש בכמה “איים”, במקום שהשבר הפתאומי יגרום לזרימה של הקולות בעיקר למפלגות הגדולות. האיים הקיימים כיום יציבים למדי, ואני לא רואה איך שינוי באחוז החסימה גורם לשינויים משמעותיים, בטח שלא לכיוון ה”רצוי” למחוקקי השינוי.
וכמובן צריך לזכור גם את הדוגמא האיטלקית, שם שיטת הבחירות כפתה על מפלגות להתאחד לרשימות משותפות, אבל מיד אחרי הבחירות כל “קואליציה” כזו מתפרקת מיד לגורמיה וחוזרים לבלאגן הישן.
רק תיקון עובדתי.
אחוז החסימה היה 2 אחוזים ערב התיקון. ולא 2.5 אחוזים.