המטרה: שימור הסכסוך

התפרסם במעריב בבוקר ביקור הנשיא טראמפ, 22 במאי 2017

אמירות בצד ומעשים לחוד. כל ילד קטן בישראל יודע, שמטרת העל של ראש הממשלה בנימין נתניהו היא לשמר את הסכסוך עם הפלסטינים. איום השלום מתנשא מעל לכל. חלילה לאפשר ויתורים. יהיה אסון להעניק לפלסטינים הישג. וטראמפ? האם הוא תמים ובאמת חושב שהוא יביא כאן פתרון? לא, לא ממש.

טראמפ רוצה להוכיח פעלתנות יתרה מול מנהיגי ערב (גם הם צבועים בתורם). וכך הגלגל מסתובב לו והפתאים היחידים הם פעילי שלום בשני הצדדים, שממשיכים להאמין ש”עוד יבוא היום”.

הציפיות לתוצאה מדינית פוליטית כה נמוכות, שכנראה, שהלוקיישן המקורי (מצדה) יכול היה להיות מוחלף בלוקשיין הולם יותר, מתחת לפני האפס בים המלח. מינוס ציפיות. טראמפ מגיע לישראל, סוחב אחריו שובל צרות, הפתעות, חרטוטים והדלפות. נתניהו, למרות הכל, יהיה מחובק ואהוב הן בידי הנשיא והן בכלי התקשורת האמריקאיים, שתמיד היו העריצו את נתניהו, המנהיג הזר עם האנגלית המושלמת והבנת מלאכת הסאונד בייט המקודשת.

עולם כמנהגו ינהג

עולם כמנהגו ינהג: מריבות מדומות (האם הכותל הוא בגדה המערבית או בישראל) יונחו בצד. אף אחד לא יזכור אותן כעבור שבוע. מריבות אמת (יש כאלה?) יוסתרו ויטושטשו. כך היה בין הנשיא לשעבר ברק אובמה לבין נתניהו. שנים עמלו שגריר ישראל בארצות הברית רון דרמר ושגריר ארצות הברית בישראל דן שפירו להסתיר את מראית העין של היחסים. אך האמת התפרצה בסוף והשתלטה על הדיווחים. מישהו עדיין יכול לייחס חשיבות להצהרות? אנחנו אמנם בימי החיתולים של יחסי הממשלים, אך הסתירות, חוסר המקצועיות והבעיות הידועות כבר מבצבצות מבין אבני הכותל.