תוספת עדכנית: ח”כ עמיר פרץ לא היה בסוד העניינים והוא ועוזריו למדו על עצם קיומו של ההסכם ועל חתימתו מכלי התקשורת. ח”כ ציפי לבני לא עדכנה על המגעים ובטח לא על ההגעה להסכמה.
אז מי יהיה שר החוץ בממשלת נתניהו השלישית שיסכים לכך שהתיק הפלסטיני ישב מחוץ למשרדו? ומה יש לשר חוץ ישראלי לעשות ללא הטיפול בנושא החשוב ביותר במערכת יחסי החוץ של מדינת ישראל?
ההסכם הקואליציוני שנחתם היום הוא אות כבוד ללבני. היא עמדה בהבטחת הבחירות המרכזית שלה, להחזיר את הנושא הפלסטיני לסדר היום, לדרוש לטפל בנושא הזה מטעם הממשלה. היא לא הסכימה בשום שלב להתחייב בפני הבוחרים שלא תכנס לממשלה ומצביעיה המועטים (שישה מנדטים) ידעו זאת. לי עצמי נודע, בשיחות רקע שערכתי עם סביבתה עוד במהלך הקמפיין – שהיא הבינה את הטעות שעשתה ב 4 שנים האחרונות בכך שלא ישבה בתוך הממשלה ולא מנעה את ההקצנה של הממשלה ושל הציבור ימינה.
פיצול משרד החוץ כך – לתיק הפלסטיני ושאריות משרד החוץ – יהפוך את שר החוץ הבא למסורס. ומכך אפשר להסיק שראש הממשלה יחזיק את התיק אצלו, עד לשובו של שר החוץ לשעבר, אביגדור ליברמן. גם אחרי שישוב ליברמן, אם ישוב, משרד החוץ יהפוך למסגרת הגג לטקסים בין מדינות ולא הרבה מעבר לכך. איזה מהלכים ניתן להוביל בתחום מדיניות החוץ, שהנושא הפלסיטני לא יושב סביבם ומעיק?
סעיף 18 להסכם הקואליציוני קובע “שר החוץ ינחה את משרדו לתת לשרה עזרה משפטית, לוגיסטית, דיפלומטית ככל שיידרש לשם פגישות עם גורמים בינלאומיים הנוגעים ישירות למו”מ”.
מעניין איך הסידור הזה יעבוד בין האנשים מלאי האגו בפסגות המו”מ. שר החוץ הבא יהיה סגנה של לבני? מוזר, אך לנתניהו הפתרונים.
בשולי ההסכם, הליכוד ביתנו והתנועה מסכימים כלאחר יד – להסכים בעתיד על השוויון בנטל, להסכים על תיקוני חקיקה לשיפור שיטת הממשל, לטפל במצב הדיור, ביוקר המחיה ולבער את הגזענות.
אין ספק, מן האופן בו מנוסח המסמך, שידיה של לבני חתומות עליו לאורכו ולרוחבו. מצוין שם שקווי היסוד מצורפים כנספח, ומהווים חלק בלתי נפרד – אך איפה הם קווי היסוד? אין עדיין. דבר אחד בטוח – תחילתו של מו”מ מדיני עם הפלסטינים יהיה חלק מקווי היסוד ומעניין יהיה לראות אם גם החתירה לעקרון שתי המדינות תכלל שם, שכן כרגע אין אזכור לעקרון הזה או למילה “שלום” בהסכם הקואליציוני (יש להניח שכן, לאור נאומו האחרון של ראש הממשלה בפני ועידת הנשיאים).
לסיכום ביניים – עידן האי עשייה המדינית הסתיים.
והערה אחרונה – חתימת ההסכם עם לבני תזרז את לפיד ואת ש”ס ואנחנו לבטח נראה אותם רצים פנימה בהקדם.
אם נתניהו אכן יעניק לה את הכוח לקדם הסכם כניעה עם הפת”ח.. בנט יהיה שמאלני לעומת ראש הממשלה הבא.
חח היית מת.. לבני תנהל את המו”מ ובתור שרת המשפטים ויו”ר ועדת השרים לענייני חקיקה תמנע את קידומם של החוקים הפשיסטים שניסיתם לקדם בכנסת הקודמת. החגיגה הפשיסטית נגמרה. נותר רק לקוות בנט ומפלגתו האנטי ציונית תישאר בחוץ, או תיכנס בזחילה בלית ברירה כשהיא מוכה, חבולה ומוחלשת. בכל אופן זו תהיה הקדנציה האחרונה של ביבי כראש ממשלה.
טל התוספת העדכנית שלך לא נכונה. פרץ (וכל שאר הסיעה) היו מצויים בסוד העניינים בנוגע למגעים מזה שבועות רבים, וכולם (כולל פרץ ומצנע) הביעו נכונות להצטרף (גם לממשלת ימין-חרדים!). פרץ אמנם שאף לקבל תיק אחר, גדול יותר, אבל זה מה שביבי הסכים לתת. ומצנע באמת מעוצבן.
קיטו, אתה דובר של התנועה? אתה מתוך הגוף הפוליטי שלהם? כי אני לא סתם כתבתי מה שכתבתי כי נדמה לי וכי אני משערת
לא, אבל אפשר לומר שאני מקורב באופן אישי לגורם בכיר שהיה מעורב במו”מ הזה ולכן אני יודע. את ההסכם שפירסמת אתמול ראיתי (כולל טיוטות קודמות) כבר לפני כמה ימים. לא שזה כזה כבוד גדול 🙂 אבל את לא היחידה עם קשרים, את יודעת..אני גם לא מעיר על סתם דברים שאני לא מבין בהם, איזה אינטרס יש לי להעיר דווקא על זה?
את גם יודעת שמה שכתבת הוא בגדר עדות שמועה שיכולה להיות נכונה ויכולה להיות לא נכונה (במקרה הזה היא לא נכונה). אין לי ספק שפרסמת מה שאותם גורמים אמרו לך, אבל למה את אוטומטית מניחה שזה נכון? אם היית מוסיפה: “גורמים בכירים בסביבתו של פרץ (או משהו כזה) מסרו לי ש…” זה היה הופך את המשפט לנכון. אבל עצם העובדה שהם אמרו את זה לא אומר שזה באמת מה שהיה.
כן, כי לבני תחליף אותו…
ומאיפה הנטייה האווילית של שמאלנים אוטומטיים לדבר כל הזמן ב”אתם” (אולי באה יחד עם המחשבה ששישה מנדטים בהובלת מי שכשלה להוביל עם 28 מנדטים ינהלו את הקואליציה)? ואיזה חוק בדיוק קידמה מפלגת הבית היהודי בכנסת הקודמת?
בדיחה עצובה (לא הטור ולא המחברת – למען הבהר) התנהלותה של לבני … לצערנו ברור שהצטרפותה נועדה לא לאפשר התקיימות מו״מ עם הפלסטינים, אלא שורה של פעולות לסירוס העבודה המאורגנת וגזרות כלכליות – שהרי המכנה המשותף היחיד בין לבני ונתניהו היא תפיסת העולם הכלכלית חברתית.
זוהי מהות ההסכם והכסות הפלסטינית נועדה לכסות עליה.
אתה מאוד לארג’ איתה. לציפי לבני אין אידיאולוגיה בנושא העבודה המאורגנת, בדיוק כפי שהאידיאולוגיה שלה בתחום המדיני היא גמישה ואלסטית עד גיחוך (מי שרוצה, יכול למצוא די בקלות את מאמריה, בתקופה שעוד כתבה אותם בעצמה, בנוגע להסכם אוסלו וצאצאיו – ותראה מה היא אומרת היום…).
ציפי לבני, לו חשבה שזה מה שיאפשר הישרדות למפלגתה הפתטית (שקיבלה בדיוק את מס’ המנדטים הרצוי – זה שהשאיר בחוץ את יואל חסון ושלמה מולה…), הייתה מצטרפת גם לממשלה בראשות מזכיר וועד חברת חשמל. אין לה שום דבר נגד העבודה המאורגנת, ואין לה שום דבר בעד העבודה המאורגנת. ייתכן, עם זאת, שאלדלר יש משהו נגד העבודה המאורגנת, ובמקרה כזה, ציפי תיישר קו, מן הסתם…:)
אסף, האם אינך חושב שהטבת המצב של הפלסטינים תיטיב את המצב הכלכלי בארץ? איך אפשר כל הזמן לחזור על מנטרת הניתוק בין שני הנושאים האלה ובאמת להאמין בזה?
הטבת מצבם של הפלסטינים ממש לא תבוא באמצעות הרחבת הפקרתם לשלטון המושחת והרודני של פת”ח, זה שעושק אותם לאין שיעור יותר מ”שלטון הכיבוש המשחית”…
מצבם של המסכנים שגרים במחנה דהיישה בבית לחם, לא ישתפר, אם אבו מאזן יקבל תואר של נשיא, ואם יורידו מחסום בדרך לחברון. מצבם ישתפר, לתפיסתם, אם יחזרו הביתה. הביתה זה פה, עמוק בתוך הקו הירוק. לבני לא יכולה להציע להם את זה, גם בממשלה שאינה בראשות הליכוד, כך שבמקרה הרע היא תצליח לארגן עוד נסיגה מיותרת בטרם יפתחו הפלסטינים בסבב אלים נוסף, ובמקרה הטוב הם יגרשו אותה מהחדר ברגע שיתברר שאינה מסוגלת להסכים בשמנו להתאבד…
פוסט מצוין אם כי קשה לי להבין איך הגעת למסקנה שמגיע ללבני אות כבוד בכך שהיא עמדה מול הבוחרים שלה בהחזרת הנושא המדיני כשברור שנתניהו לא יתן לזה יד ורגל. אם אובמה לא הצליח ללחוץ עליו בענין מה תעשה לבני שכבר קיבלה את האתנן שלה.
אתה נביא? איך אתה יודע מראש מה יקרה עם נתניהו. הוא לא באותו המקום שהיה בו לפני 4 שנים. כמו כן, אולי לא מגיע לה אות כבוד. אבל זו היתה המטרה שלה, ועל זה ניהלה את כל הקמפיין וזה מה שחשבה שנכון – והשיגה.
התכוונתי שגם אם נתניהו יעשה משהו עם הנושא המדיני הוא לא יתן לה יד ורגל בשותפות עם המהלך.
ההסכם הזה מאוד נפיץ – הוא עוסק רק בפן המדיני, ויוצר פוטנציאל לחיכוכים עם שר החוץ, מי שזה לא יהיה. כל הנושאים האחרים נדחקים הצידה לסעיף אחד קטן, ודווקא שם יכולים להיווצר קונפליקטים.
כמו כן, נתניהו דאג להכניס להסכם חופש הצבעה על הסיכומים המדיניים (אם בכלל יהיו), מה שמסנדל אותה עוד יותר
ואמנם לבני לא אמרה מפורשות שלא תשב עם הליכוד, אבל הקמפיין שלה די הראה מה היא חושבת על נתניהו וליברמן, הבוסים שלה כיום.
אין שום חשש לפיצוץ. ליברמן מחזיק 11 מנדטים, ולבני מחזיקה ששה. ביבי לא היה חולם לחתום עם לבני על הסכם, ללא אוקיי מליברמן. ליברמן יודע, בדיוק כמו כולם (כולל לבני עצמה) שהיא קיבלה הרבה כיבודים חסרי תוכן בתחום המדיני, ותיק ממשלתי בכדי לפייס את עמיר פרץ המאוכזב (שוויתר על מחנה חזק בתוך מפלגה גדולה פי שניים וחצי).
ציפי לבני תהיה הבנאדם שיזכה לכבוד הגדול לקבל שיחת עדכון מיצחק מולכו, מייד אחרי כל סבב שיחות, ומייד אחרי שסיים לעדכן את ביבי ולקבל ממנו הוראות להמשך. אם תתנהג יפה, מי יודע, אולי גם ירשו לה לשבת פיזית בחדר שבו מולכו מדבר ענם האמריקנים/פלסטינים…
I wouldn’t be too quick with awarding Livni with any medals for “keeping her promises”. If she actuall does magic and get the peace process ahead – bring on the medal truck.
However, almost every composition of the future government will include a majority of “wrench-throwers” that will make sure that process does not go anywhere. heading them, of course, is our beloved PM, that probably signed this agreement with Obama in mind… And thus yet again, our PM insults the intelligence of both Israeli voters and Obama.
I would have found it funny, but the joke is on us, I guess…
ראשית, עם כל הכבוד לאובמה, הוא יהיה פה ויהיה חשוב לארבע שנים בלבד (למרות שהוא הוכיח כמה נזק אפשר לגרום בקדנציה אחת עלובה ובלתי חשובה בעליל, למעט זה שהייתה היסטורית במובן שהיא של אדם שחור ראשון המכהן במשרה הרמה הנ”ל), שהן פחות ממצמוץ בעין בראיה הרחבה יותר. לעזאזל, יש נפיחות שתלויות באוויר בירושלים למשך יותר זמן מכל משך קיומה של “האימפריה” האמריקאית המפוארת. קצת פרופורציות בבקשה.
שנית, נראה כאילו “תהליך” השלום הוא הוא מטרה בפני עצמו וחזות כל הדברים, ולא כך הוא. במיוחד לאור מה שקורה עם האביב (אוי לאירוניה) הערבי, ועם התפרקותן של המדינות בטבעת הראשונה, למעט מצרים, למה שהן, ומה שתמיד היו, אוסף של חמולות ועדות שאין ביניהן כל קשר אמיתי למעט לאומנות מעושה ומזוייפת שמחזיקה את הכל בחוט דק מן הדק. מן הראוי שנחכה מעט, בכדי לראות לאן מועדות פני הדברים בעולם הערבי, לפני שנתפרק מכל הנכסים המוחשיים האחרונים שעוד נותרו בידינו.
שלישית, לעניין ליבני, להערכתי היא ביצעה משגה כשנכנסה לממשלה שהיא כה לעגה לה בעת הבחירות, שאמירתה שלא תשמש עלה תאנה עדיין כה טרייה. היא לא הפנימה את השינוי שהתרחש בפוליטיקה ועדיין חושבת שמדובר בפוליטיקה הישנה של שמור לי ואשמור לך. לדעתי גם על “הסיעונת” שלה היא לא תוכל להשתלט והיא תתפצל מתישהו בקרוב. חבל, אולם בסה”כ היא לא אבדה כ”כ גדולה. ממילא לא עשה דבר כשהייתה בתוך הממשלה, ובפעם היחידה כשכן היו לה כלים וכוח (28 מנדטים!!!!) לבצע משהו, היא השליכה את ההזדמנות כלאחר יד מתוך יוהרה חסרת שחר כאילו היא מקור האור האלוהי בכבודו ובעצמו. היא כבר אמורה להכיר גם את נתניהו ומפעלותיו וגם את יכולותיה האמיתיות שלה עצמה (קרי, מלל אינסופי עם מעט קבלות ביצועיות, אם בכלל) ואם לא ללמוד מנסיונו של ברק, כריש קצת יותר גדול וערמומי ממנה.
את חולקת ללבני קרדיט שאני מסופק אם היא זכאית לו. אם דיבורים הם עשייה מדינית, מילא. לנתניהו אין שום כוונה לעשות מעשה אמיתי. צריך לזכור שגם שאול מופז עדיין מחכה לארבעת הדגלים של קדימה שבשמם הוא חבר לנתניהו רק לפני כחצי שנה (בעצם למה מחכה? הנה גם הוא כבר נכנס פנימה כביכול הליכוד לא ‘דרך עליו’ כשהשתמש בו וזרק). דינה של התקווה החדשה של לבני כדינו של השחר החדש של ברק וכנראה גם כדין הפוליטיקה החדשה של לפיד. באים לסיבוב, אומרים לך את מה שאתה רוצה לשמוע, אחר כך כבר תחפש אותם.
ובמאמר מוסגר: עצוב לראות את סמל ההגינות והיושרה, עמרם מצנע, מתקוטט עם עמיר פרץ (שממנו אין למה לצפות) על התיק להגנת הסביבה בממשלת נתניהו. באיזו סביבה אנחנו חיים…
אבל אולי משהו טוב בכל זאת ייצא מההסכם המוזר: גם אם למישהו במפלגת העבודה הייתה מחשבה על כניסה לממשלה, אולי הבוז שמופגן כלפי המהלך, ילמד אותם שהציבור ממש לא אוהב אופורטוניזם.
האמת שאין יותר מדי בוז, אולי בגלל שהיא נכנסה ראשונה ולא ברור עדיין איך הממשלה תיראה. היא גם לא הפרה איזושהי הבטחת בחירות מהקמפיין.
לשלי יש עכשיו הזדמנות היסטורית, זה או העבודה או בנט. אפשר להשאיר את המתנחלים האנטי ציונים בחוץ. היא תקבל את משרד האוצר ותוכל להתוות את המדיניות הכלכלית, ונתניהו מוכן להעניק להם משרדים חשובים נוספים כמו התמ”ת והרווחה. לבני תנהל את המו”מ ותהיה שרת המשפטים, אחד המשרדים החשובים ביותר בממשלה שלמעשה שולט על כל החקיקה, על הועדה לבחירת שופטים ועל היועצים המשפטיים במשרדים. זו ממש לא תהיה ממשלת ימין-חרדים כמו זו שברק הצטרף אליה. נכון, זו תהיה ממשלה עם החרדים שלא ממש תקדם את השוויון בנטל. אבל לשלי ממילא לא אכפת מזה והיא בחיים לא התבטאה בעניין. מבחינה אישית היא תצבור ניסיון מיניסטריאלי הכרחי שחסר לה. ואם גם היא וגם לפיד יהיו באופוזיציה ערכה ירד (גם אם תהיה יו”ר האופוזיציה) כי תהיה מפלגת אופוזיציה גדולה ופופולרית יותר.
לטובת המדינה אסור שהיא תוותר על ההזדמנות ההיסטורית הזו.
אולי לבני לא התחייבה במפורש שהיא לא תיכנס אבל היא בהחלט דאגה לספק את התחושה שזו תוצאה של טקטיקה שהיא נוקטת בה במערכת הבחירות והיא “כבר הוכיחה שהיא לא נכנסה” וכו’.
לגבי שלי יחימוביץ, ברור שהאינטרס העליון של לבני הוא שגם היא תיכנס ולו בכדי לא להישאר חשופה בצריח לבד עם מפלגות הימין והחרדים. אבל מנגד האינטרס העליון של יחימוביץ הוא להמשיך ולעמוד במילתה שעד היום לא נשברה. מפלגת העבודה חייבת להישאר באופוזיציה גם בגלל שזו הדרך היחידה שלה להיבנות כאלטרנטיבה, וגם כדי להזכיר לציבור שפעם פעם, לא לפני שנים רבות, היו כאן שני גושים. האחד שלט והשני ביקר. האחד יישם מדיניות א’ והשני הציע לעם חלופה ב’. ככה זה בדמוקרטיה. ככה היא גם הייתה כאן עד לא מזמן.
שלי לא יכולה להיכנס לממשלה. המדיניות הכלכלית של שלי היא הזויה ופופוליסטית.
שלי מבינה שבתקופה של גרעון תקציבי של 40 מיליארד שקל היא תצטרך לקצץ בעזרה לחלשים, לפגוע בעובדי השירות הציבורי, להילחם במונופולים, לעלות מסים (כאלה אמיתיים – מע”מ, מיסוי קרנות השתלמות). אם שלי תעשה את זה, היא באמת תהיה בדיחה.
מהצד השני, אולי אני, קפיטליסט שכמוני, טועה. ומדיניות כלכלית סוציליסטית אפשרית ראויה ונכונה.
אולי הדרך להתמודד עם הגרעון זה להחזיר סובסידיות על מוצרי מזון. הדרך להתמודד עם בעיות הדיור, היא לבנות למעמד הביניים (שלושת העשירונים העליונים…) דיור ציבורי מסובסד. אולי.
אולי גם אפשר להחזיר את הפיקוח על המחירים, את חוק הגנת הדייר. אולי גם טיפה להעלות את התשלום על האגרה כדי שיהיה לנו ערוץ 1 חזק שישלם קצת יותר לטכנאים. אפשר גם לבטל את מהפכת הסלולר (כי אם יש רק משווק אחד הוא יהנה מיתרון לגודל ויוכל להוריד מחירים). כדאי גם להילחם ברמי לוי ובכל הרשת הרביעית שהרי תנאי העובדים שם על הפנים.
בכל מקרה אם שלי יחימוביץ מאמינה בשטויות שהיא אומרת, אין לה שום תירוץ מלהיכנס לממשלה. ביבי חלש והיא תוכל לעשות ככל העולה על רוחה מהבחינה הכלכלית. הכניסה של צפי לבני איתה ועם קדימה ביחד מאפשרות תהליך מדיני ראוי.
אם זה יקרה, זה הולך להיות הניסוי הכלכלי הכי מעניין שהיה פה מאז הקיבוץ (רק איפה לעזאזל הדרכון הבולגרי שלי).
נשמע הגיוני. אני שואל עצמי אם אתה מודע להרכב של המפלגה שבכ”ז תרכיב את הממשלה הזו…
אמן!!!!
מה עומד מאחורי המלים עשייה מדינית. מהדרך שבה לבני מציגה את הדברים (וגם את כאן) עושה רושם שכל מה שרציך זה רק לרצות לדבר ויש התקדמות. היא לא הציגה מעולם איזשהו מתווה. האם היא מקבל את תוכנית קלינטון? האם הפלסטינים מקבלים אותה? האם יש לה רעיון אחר? ואם כן האם ביבי ייתן לה להתקדם לכיוונים הללו? ואיך היא תשלב גם משרה מלאה כשרת משפטים אחד המשרדים החשובים והעסוקים בממשלה עם אחריות על התהליך המדיני? וליברמן ייתן למישהו לנהל את התהליך המדיני כשהוא נשאר בלי כלום במשרד החוץ? (נדמה לי שגם את מעלה את התהיה הזאת. בקיצור הרבה שאלות פתוחות. מה שכן את צודקת בסיפא ההסכם הזה יגרום לכל השאר להתחיל לרוץ פנימה. לפיד בראשם לדעתי הוא מבואס רצח שלקחו לו את משרד המשפטים הוא די בנה עליו. ככה שהמנצח הגדול כאן הוא ביבי.
כי עדיף לעצום עיניים ולחשוב שאין פלסטינים מעבר לחומה ושאפשר להמשיך כך לעד לשלוט בעם אחר כאילו הוא לא קיים?
אף אחד לא יכחיש שיש ערבים מעבר לחומה, שהחיים שלהם יכולים להיות הרבה יותר טובים ושהמצב יהיה הרבה יותר טוב ללא הסכסוך האלים.
המחלוקת היא לגבי מקורות הסכסוך ודרך הפתרון.
מבלי להכנס יותר מדי לעומק, היום רוב הציבור נוטה לראייה הימנית. כלומר, למנהיגים הערבים יש מניע ורצון ולהמשיך את הסכסוך והם לא מעוניינים להגיע למצב שנחיה פה בשקט.
בהתאם לראיה זו, זה לא בכוחו של מנהל המשא המתן הישראלי לפתור את הסכסוך. הסכסוך קשור לתרבות הערבית, לדת האסלם, לאינטרסים של מדינות ערב, לאונר”א, לדברים גדולים שאין לנו שליטה עליהם.
מי שמתמלא תקווה מהעברת ניהול המשא ומתן מאיש ימין לאשת שמאל, למעשה מטיל את האחריות על הסכסוך על הצד הישראלי.
עצימת העיניים היא האמונה שיש לך יכולת להציע להם הסדר שיהיה מקובל עליהם.
הסכסוך עם הפלסטינים הוא משחק סכום אפס. הדבר היחיד שיש לך להציע לצד השני ושיהיה מקובל עליו, זה אם תסכימי שכולנו נצא מכאן (רצוי בשחייה…).
סה”כ עם פרישתו של אהוד ברק, ביבי צריך מישהו שידברר אותו בארה”ב והפעם נבחרה לתפקיד ציפי לבני. בסופו של דבר מאז כ”ט בנובמבר לא השתנה דבר באזור. היהודים קיבלו אז ומוכנים לקבל היום את העובדה שהארץ הזאת תחולק, הערבים לא. אולמרט הציע בזמנו לאבו-מאזן את רוב השטחים עם חילופי שטחים, את ירושלים המזרחית את השליטה באגן הקדוש ועדיין בסופו של דבר שמע לא מאבו מאזן. אין סיבה לחשוב שהסיבוב הנוכחי עם ליבני / כל אחד אחר יניב תוצאות אחרות למו”מ.
הייתי מציע שלפני שאת מטפסת על אילנות גבוהים עם “עידן אי העשיה המדינית הסתיים” תלמדי ערבית. לא יהיה הסכם.
טל , הרשי לי להקדיש לכל מגיבי הפלוג את המערכון הבא, למרות ואף על פי שאיני מתומכי ליבני.
http://www.youtube.com/watch?v=32uR2-qktxE
🙂
מאמר באמת מנותק מכל מציאות.
“ההסכם הקואליציוני שנחתם היום הוא אות כבוד ללבני” – נו באמת מישהו יכול לכתוב את זה ברצינות מלבד הדובר של בני ? אני שומע רק בוז ובושה בציבור לאור ההסכם הזה. אחרי כל מה שהם אמרו אחד על השני, לראות אותם חותמים על הסכם רק כדי שהיא תקבל ג’וב, זה פתטי. נמאס נמאס נמאס מהפוליטיקה הישנה, זה בדיוק אותם טריקים ושטיקים שצריך למחוק. אם ביבי רוצה שבנט ולפיד יקבלו פי 2 קולות בפעם הבאה, הוא באמת מצא את הנוסחה הנכונה – לכונן את הממשלה הכי מגעילה שאפשר עם השמאל המושחת והחרדים המושחתים.
לגבי ההזיות של טל על התהליך המדיני – גם כאן, נו באמת מי יכול לכתוב כאלו שטויות ב- 2013 ?
אם כל כך הזוי לך, מדוע אתה טורח לבוא ולהמשיך להגיב? ממש מוזר. מנותק מכל מציאות
את צודקת. תראי אני צופה בזמן האחרון ב- House of Cards, ואני יודע שזו סדרת טלוויזיה, אבל יש בה עיתונאים פוליטיים אמיתיים, מקצועיים, שיודעים על מה הם מדברים ועוד איך. אני כמובן לא מציע לך לשכב עם איזה ח”כ כדי לקבל ממנו מידע פנימי, אבל די ברור כשקוראים אותך שאת לא ממש מבינה בפוליטיקה, את לא מקצועית, את לא באמת עיתונאית. את סתם בלוגרית. זה גם בסדר. לדעתי את יותר רצינית מהליצן הזה אורי משגב, אם כי זה לא קשה.
אם זכרוני לא מטעה אותי, מר וולגאר, אתה בעל בלוג כלשהו שבאומץ רב סירבת בעבר לחשוף את שמו. וזה כי אתה כ ן מקצועי וכ ן עיתונאי.
בכל מקרה בקשה צנועה: בפעם הבאה שאתה עולה לתגובה, תחסוך מאיתנו את הרטוריקה השובניסטית והמגעילה שלך. תודה.
אני לא עיתונאי, וזה לא המקצוע שלי. אני בלוגר צנוע שעוסק בענייני תרבות, ספרות וכלכלה ולא בפוליטיקה.
אין לי מושג מה היה “שוביניסטי” בפוסט שלי, אני כבר לא מנסה להבין את ההיגיון המעוות של הפמיניסטים הקיצוניים למיניהם. לך תקנה לעצמך מוח, זה יעזור לך בחיים.
הוכח בפעם המיליון שהשמלאנים כל כך מכורים להזיות שלהם, שהם מוכנים למכור את ההווה והעתיד של המדינה בשביל לנסות שוב.עוד פעם.עוד קצת.
הזדמנות של פעם ביובל לשנות משהו עם החרדים, ושוב השמאל מטביע את זה בים.
השמאל וביבי.
טל, כתבת את הדברים על ציפי לבני בוודאי אחרי שקיימת שיחות עם ראש המפלגה או אנשיה ומקורביה. התמונה שקבלת אופטימית מדי, כי ציפי לבני נפלה ברשת של בנימין נתניהו. היא מאמינה לו שיתן לה לנהל משא ומתן מדיני.
גם אני מאמין שייתן לה לנהל את המשא ומתן, אבל באורח פלא המשא ומתן יהיה חסר משמעות. בין אם בגלל אבו מאזן, המתנגד הסידרתי, ואם בגלל נציגות המתנחלים בממשלה ואם בגלל פעולות חתירה של ביבי עצמו נגד קיום משא ומתן מ מ ש י.
זה ניצחון לציפי לבני – ניצחון פירוס. היא תוכל להציג פעילות, אבל זאת תהיה פעילות ללא תוחלת, ללא כל תוצאה ממשית.
מסקנתי: מישהו משחק פה בנדמה לי. אני כותב את הדברים בלי “מקורות” בתוך סיעת התקווה אבל עם נסיון חיים ושכל ישר.
אני כתבתי באיזה מקום שציפי לבני עשויה להצליח בניהול המו”מ המדיני? שהיא מנהלת מו”מ מוכשרת, שההצלחה שלה מובטחת? באמת…. בסך הכל כתבתי שזה היה המנטרה של הקמפיין שלה ושזה היה התנאי שלה, ולכן ההסכם מבחינתה מביא לידי ביטוי את דרישת המינימום שלה. מישהו פה חושב שראש הממשלה רוצה באמת מדינה פלסטינית? אני לא חושבת שהוא רוצה. אבל כן ציינתי שהנושא הפלסטיני הוחזר לתוך השיח, אחרי 4 שנות העדרות.
נשביתי בקסם הכותרת “עידן אי העשייה המדינית הסתיים”.
ראשית, ניסיתי לכתוב שעידן אי העשיה המדינית לא הסתיים ומה שתעשה ציפי לבני, לצערי, לא יהיה משא ומתן ממשי. דגש על ממשי.
שנית, לא קראתי את המצע של התקווה ולא הקשבתי לנאומים של ציפי לבני באוזן של משפטן. קלטתי את רוח הדברים והאמנתי לראשת המפלגה (איזה מלה איומה). עכשיו, אינני מאמין לה יותר.
אז אם המו”מ המדיני היה מטרת הקמפיין שלה – היא השיגה את מטרתה. לדעתי, היא תנהל משא ומתן. זה לא יהיה מדיני, אלא זה יהיה בכאילו.
נו באמת – מספיק לקרוא את הכותרת שלך כדי לדעת שלדעתך תהיה לכניסת לבני משמעות אמיתית, מעבר לחלוקת תיקים לה ולאחד משני מובסי העבודה…
הפוסט הזה, בדומה לפוסט שלך שבו בישרת גיים צ’יינג’ בעקבות פגישה של שלי/ציפי/יאיר, טרם הבחירות, הוא פוסט דיעה לגיטימי לגמרי – אבל הוא מונע כל-כולו מתקווה שלך לחידוש המהלך המדיני (תקווה שמתבססת על אותה אמונה תמימה שישנה “נסיגת הזהב” שברגע שנבצע אותה, הם ישכחו מכך שמליונים מהם, צאצאי יישובים בתוך הקו הירוק, ימשיכו להירקב במחנות פליטים).
שאלה פשוטה. מה השתנה עכשיו שלא היה לפני שנה? מה גרם לנתניהו ללכת על משא ומתן דווקא היום?