לבני: טוב מראה עיניים מ 8200

שרת המשפטים ציפי לבני האחראית על המו״מ עם הפלסטינים השיבה אתמול באולפן שישי של ערוץ 2  להאשמות הציבוריות שהוטחו בה בימים האחרונים, כולל לכך שראש הממשלה שקל לפטר אותה על ההחלטה שלה להיפגש עם אבו מאזן. הכותרת שיצאה מהראיון היא התנגדותה למהלכים חד צדדים של ישראל. ״לא יקום ולא יהיה כל עוד אני בממשלה הזו. לדעתי זה בכלל לא יקרה וזה ישאר אות של השר בנט בפייסבוק. הוא מנסה להוביל את המדינה לכיוון מסוכן של מדינה דו לאומית. יכול להיות שהוא סומך על כך שיש אנשים אחראים בממשלה וכל עוד זה כך הוא יכול להגג.״

למעשה אמרה לבני, שאם הממשלה תתקדם עם סיפוח שטחים – סיפוח ירושלים, כפי הצעתו האחרונה של ישראל כץ או סיפוח שטחי C כפי אמירתו המפורשת של השר גלעד ארדן – היא תפרוש מן הממשלה. זה מזכיר מעט את האמירה של יאיר לפיד, שלא ישב בממשלה שלא מנהלת מו״מ. אז אמר. זה לבטח מזכיר מעט את אמירתה של לבני עצמה, שהיא לא תשמש עלה התאנה של הממשלה. אז אמרה. כפי שהסבירה אתמול באולפן שישי, היא כבר עכשיו עלה התאנה של הממשלה.

כל זמן שהיא ממשיכה לשבת שם (בימים אלה) ממשיכה בקצב מרשים הבנייה בהתנחלויות. אם לבני ממתינה לצעדים פורמליים של סיפוח כדי לפרוש, הרי שבשטח מתבצע סיפוח ממשי, יום יום. ממילא, כפי שסיבוב השיחות האחרון הוכיח בצורה ברורה, נפתלי בנט הוא זה שמושך את השיח (לכיוון שלו) ומנהל את העניינים. כל עוד ראש הממשלה ממשיך להעביר מסרים אמורפייים. פעם שתי מדינות, תוך המשך בניה אינטנסיבי במהלך מו״מ. אחר כך מהלך חד צדדי כשברור שאין כוונה ממשית מאחורי הפרחת הדברים לאוויר – לבני היא רק המלבינה אל מול העולם.

תוספת: לשם המחשה, הנה האופן בו נתניהו ממשיך בבנייה בשטחים ואף מתגאה בכך (למרות שלכאורה אמור הוא לחתור לפתרון שתי המדינות). לפני כמה ימים הוא נפגש עם צעירי הליכוד בביתו. בחלק מן השיחה, שצוטטה על ידי עקיבה לם בבלוג שלו נתניהו התגאה בהמשך הבניה בשטחים בחמש השנים האחרונות כשהוא ראש ממשלה מכהן.  ״המוקד מבחינתו היה ישראל. “Not one brick”, הוא סיפר. “כשנכנסתי לתפקידי כראש ממשלה בקדנציה השניה, זומנתי לוושינגטון. אמרו לי ‘אף לא לבנה אחת’ (בהתייחס לבנייה ביו”ש ובירושלים). איימו עליי בפירוש – ‘אף לא לבנה אחת’. הלחצים שהופעלו עליי על-ידי הקהילה הבינלאומית והאמריקנים היו אדירים, לא חושב שמישהו בישראל עמד בלחצים כאלה. ועדיין, אחרי חמש שנים שאני בתפקיד, בנינו קצת יותר מ’לבנה אחת’. אבל מה שחשוב הוא לעשות את זה בדרכים חכמות, בדרך שקטה. בלי התלהמות”.

החוליה החסרה לי בשלב הנוכחי של השיח, הנה מדוע בימין הליכודניקי רוצים מאוד שלבני תפרוש מן הממשלה. אדם בכיר בימין, הנחשב כיודע דבר או שניים, אמר לי השבוע כי לבני מנהלת מגעים אינטנסיביים עם העבודה. הוא אפילו ידע פרטים על הסגירות שלה עם הרצוג. ההנחה, כך נאמר לי, היא שאם לבני תפרוש היא תמוטט את הקואליציה.על פי הדיווחים שראיתי במקומות אחרים בעיתונות הישראלית (זאב קם, סימה קדמון, בן כספית) אותו אדם או אולי אחרים מטפטפים זאת לעוד עיתונאים.  עושה רושם שרובם לא התרשמו ושטחו את המידע במובלע, בהסתייגות. גם אני לא חלקתי, כי שיחות טלפון נוספות עם ריבוי צדדים והכחשות גורפות גרמו לי לחשוב שאין דברים בגו. אז מדוע בימין רוצים אותה בחוץ?  מדוע יש מישהו בימין הסבור שזה מהלך שעשוי להועיל להם בשלב הזה?

לפני כשבוע הוזמנתי לפורום של European Council of Foreign Relations, מכון מחקר (ט׳ינק ט׳נאק) בתחום יחסי החוץ של האיחוד האירופי. הפורום התכנס תחת החסות של שר החוץ הדני, קים ג׳ורגנסן וראש מחלקת המזרח התיכון של משרד החוץ של האיחוד האירופי, היותר מוכר בישראל – כריסטיאן ברגר. מטרת הפורום היתה לשמוע, מארגוני החברה האזרחית, אנשי תקשורת וגם דיפלומטים בדרגי ביניים, מדוע האיחוד האירופי כשל באופן שבו הציע לישראל שורה מרחיקת לכת של הטבות ותמריצים שנועדו לשכנע את הישראלים בכדאיות של סיום הסכסוך עם הפלסטינים. ומדוע בישראל לא קראו ולא שמעו ולא יודעים (כמעט) על ההצעה הנדיבה. מדוע לא התקיים כאן, בישראל, שיח ציבורי כלשהו בנוגע להצעת האיחוד.

* גילוי נאות: ECFR מימנו את כרטיס הנסיעה ואת השהיה בבית המלון *

ברגר שמע מן הנוכחים בעיקר ביקורת. הן מן הפלסטינים והן מן הישראלים שנכחו בפורום.

״מה אתה מביא מתנה לילד שיש לו כבר כל כך הרבה מתנות? מה הוא יכול לרצות עוד לקבל, אם הוא כבר ילד מפונק שמרעיפים עליו כל כך הרבה?״ אמר לברגר ולשאר הנוכחים, סאמיר חלילי, איש עסקים פלסטיני (Padico Holding) ומוביל התארגנות Breaking the Impasse מן הצד הפלסטיני. הוא רמז בדבריו שישראל מקבלת ממילא כל כך הרבה סיוע ותמריצים וקשרים, גם עם האיחוד האירופי וגם עם ארה״ב, עד שאינה מסוגלת לראות את היתרון שבהטבות שהציע האיחוד.

ואחרים בפורום הסבירו לברגר, וגם לדיפלומטים הנוספים שנכחו  (שליחים של בריטניה, פינלנד, איטליה, רומניה, שבדיה, ספרד נורביה ועוד) שלא ניתן לבוא לאנשים, לעם שהם אידיאולוגיים ולהציע להם לוותר על חלקים שהם רואים כחלקי מולדת תמורת הטבות כלכליות. ״זה פשוט לא תופס מבחינתם של אנשים אידיאולוגיים. ואולי ההפך, זה מייצר אנטגוניזם מן הסוג של ׳אל תנסו לקנות אותנו בכסף׳. ״שיטת הגזר אינה אפקטיבית״ אמר אחד הנוכחים.

ליאונלו גבריצ׳י, איטלקי במוצאו העומד בראש מחלקת המזרח התיכון של ה European Union External Action Service (שירות החוץ הדיפלומטי האחראי בין השאר על קשרי דיפלומטים ליישום אמנת ליסבון), אמר בדבריו שיש שורות רבות של תקנות ומהלכים בתוך האיחוד האירופי שיכולים להיות מיושמים לטובת ישראל, אך גם רמז שהדברים מאוד דינמיים. כאשר נציגת הרשות הפלסטינית לאיחוד האירופי, ליילה שאדיד אמרה לגבריצ׳י כי יש החלטות רבות בתוך האיחוד העשויות להזיק לישראל, ברמה הכלכלית, אך אינן מיושמות כלל, ציין גבריצ׳י כי הדברים לוקחים לעיתים זמן והפנה את תשומת לבה, לסיפור התרנגולות: ייבוא עופות חיים מן השטחים נמצא בימים אלה במחלוקת בין האיחוד לישראל. באיחוד טוענים כי התקנות של הפיקוח הוטרינרי הישראלי אינן בתוקף מעבר לקו הירוק. בישראל מתרעמים על כך, על אף ששיעור העופות המיוצא מן השטחים (ביחס לשיעור העופות המיוצא מישראל באופן כללי) הוא קטן. ואכן, תוך כמה ימים התפרסמה המחלוקת הספציפית הזו גם בישראל.

גבריצ׳י אמנם עסק בקרקורי תרנגולים, אך הפנה את תשומת הלב לתהליך שעשוי להיות מזיק: הכללים והחוקים שרירים וקיימים. צריך רק לרצות להתעקש ליישם אותם, ואפשרי באמצעות מו״מ בין גורמי סחר להתיש את ישראל לעייפה. ישראל אולי יכולה לעסוק בסיפוח זוחל באמצעות בניית עוד התנחלויות. השווקים של האיחוד האירופי מנגד, יכולים לעסוק בהתנתקות זוחלת מכל מה שמריח מתן לגיטימציה לסיפוח של ממשלת ישראל.

אגב, מארגני הפורום עשו מאמצים להזמין חברי כנסת ישראלים מימין ומשמאל. הנציג הדיפלומטי הישראלי שהוזמן לפורום, ושמו היה רשום על ההזמנה בסדר הדוברים, רונן גיל-אור לא נכח.

מדברי הפתיחה של כריסטיאן ברגר, למדתי בעיקר עד כמה הוא (כראש מחלקת המזרח התיכון תחת קתרין אשטון) מנותק מן הנעשה בישראל. ברגר דיבר על הצורך בכינון מערכת יחסים טובה, של שכנות מעשית בין ישראל לפלסטינים. ״אני כל הזמן חושב על היום שאחרי ההסכם, על בניית האמון. הרעיון הוא להרחיב את היציבות והשגשוג ולהגיע לפיתוח איזורי בטווח הרחוק.״ הוא חזר ואמר. ״אנחנו רוצים מערכת יחסים של מעבר להסדר. לא רק נייר אלא שני צדדים שמסוגלים לעבוד זה עם זה.״

בחודש מארס השנה נסעתי לבריסל (בפעם הראשונה) לסבב הכרויות ופגישות באיחוד האירופי. דיפלומטים בכירים ששוחחו אז עם עיתונאים ישראלים (אוף דה רקורד) סרבו להכיר באפשרות שהמו״מ עשוי להסתיים. כיוון שכבר אז, בראשית מארס, אפשר היה להבין את הכיוון הכללי אליו צועד הכלום-הדיפלומטי הזה, ועיתונאים ישראלים לחצו שוב ושוב – מה תעשו כשהשיחות יכשלו ובצד האירופי התשובה היתה סתומה לחלוטין: הן לא יכשלו. ואם יכשלו נדבר אחריהן.

והנה השבוע, מדברים אחרי כשלון השיחות ומה התשובה הניתנת מאדם בכיר ומעורב כמו ברגר? הוא חושב על היום שאחרי. כאשר הנוכחים בפורום של ה European Council of Foreign Relations העירו לו שזו היא ממש בדיחה, לחשוב כיום על השלב הבא כשאפילו אין פגישות ישירות בין הצדדים – ברגר נותר נטוע בעמדתו. הוא חושב על השלב הבא.