הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
האם אפשר לחתום את הפרק הזה ביחסי החוץ של ישראל ולסכם את חמש שנות הדיפלומטיה של אביגדור ליברמן?
תזכורת, לפני שבוע פרסמתי פה פוסט ובו מידע ראשוני שהגיע אלי באותו היום על פיו ליברמן אינו מעוניין להיכנס לממשלה ה 34. לפי אותו המידע ליברמן הסתובב בתקופה האחרונה באוירה אישית ״אנרכיסטית״ כפי שסיפר לי אותו אדם תוך שהוא משתמש במילים צבעוניות אולי כדי לתאר מצב רוח מסוים. ״הוא לא רואה את ההבדל בין להישאר בפנים לבין להישאר בחוץ. אין שום מטרה לישיבה בממשלה מן הסוג הזה״ וכולי. הצלבתי את המידע, אבל למען האמת חשבתי שליברמן יכנס לממשלה. אם לא החודש, בעוד כמה חודשים. הזכירו לי היום שבממשלה ה 31, בשנת 2006, ליברמן נכנס לממשלה כמה חודשים אחרים מלחמת לבנון השניה. הוא קיבל את תיק הנושאים האסטרטגיים ותפקיד סגן ראש הממשלה. אבל כאשר אותה הממשלה קמה, במאי 2006, הוא נותר בחוץ מבחירתו.
הייתי היום בצהריים במסיבת העיתונאים של ליברמן. זו לא נשמע כמו ספין או נסיון להוציא יותר במו״מ הקואליציוני. ליברמן היה נשמע נחרץ מאוד. הוא לא נכנס לקואליציה, הוא מתפטר מתפקיד שר החוץ אותו מילא חמש שנים (שש שנים לא רצופות לאור התמודדותו עם המשפט הפלילי ב 2013). בחדר עמדה תחושה שעוד רגע הוא גם מודיע על פרישה מן הכנסת אבל ליברמן אמר ״נשרת את העם מן האופוזיציה״, מה שזה לא יהיה, כי מן האופוזיציה קשה עד בלתי אפשרי לשרת מישהו ומשהו.
ליברמן ניסה למצב עצמו במהלך קמפיין 2015 כפרגמטי ומתון, כמי שיכול להיות חלק ממשלת שמאל או ימין, אבל בפועל לכשישב באופוזיציה, אם לשפוט לפי חלק מהתבטאויותיו בחצי השנה האחרונה – הוא יהיה האופוזיציה מן הצד הימני של הימין. ימינה לנפתלי בנט. חוץ מאשר בנושא פינוי ההתנחלויות, אשר בו ממילא אין עיסוק קונקרטי.
כיצד ניתן לסכם את השנים הארוכות של ליברמן במשרד החוץ? את התקופה הוא דווקא סיים בטון חיובי. מבצע חילוץ הורים מנפאל, חדר המצב והסיוע שהגיש משרד החוץ לנפגעי רעש האדמה היה מרשים מאוד, מקצועי, רציני וענייני.
חרם חרם תרדוף
אבל את מערכות היחסים של אביגדור ליברמן ברחבי העולם, במיוחד בדמוקרטיות המערביות, ניתן להכתיר בסוף התקופה כ׳אנטי-דיפלומטיה׳. כמי ששפת האם שלו רוסית ובעברית בנאומיו ניתן לזהות מבטא רוסי כבד, ליברמן לא הופיע כמעט כלל בשפה האנגלית, בטח לא בארה״ב. יותר מכך, הילרי קלינטון כמזכירת המדינה כמעט ולא נפגשה איתו. לא הזמינה אותו לוושינגטון וליברמן ביקר שם מעט מאוד. הוא לא הופיע בתקשורת האמריקאית. עד כדי כך שבסיום הקדנציה שלה, יצאו עדכונים מוושינגטון ש״הילרי החרימה וקרי יפגש״. כלומר, אצל שר החוץ ליברמן, עצם העובדה שהצליח לקיים מפגשים דיפלומטיים – הפכה לידיעה. לחדשה עיתונאית.
המילה חרם, שזורה לאורך כל הקדנציה של ליברמן. ב 2010 הוא החרים את נשיא ברזיל. במקומות אחרים בתקשורת התפרסם שדווקא נשיא ברזיל סילבה הוא זה שמחרים אותו. היחסים עם מחליפתו של סילבה, דילמה רוסף, היו עוד יותר טעונים. מדובר במעצמה הכלכלית החזקה ביותר בדרום אמריקה והשמינית בעולם (GDP), אבל ישראל הקטנה מחרימה.
ליברמן גם הסתכסך עם מעצמות איזוריות. לא הכל באשמתו כמובן, אבל הדיפלומט מספר אחת של ישראל נראה תמיד כמי שנהנה לשפוך שמן על המדורה: טורקיה, מצרים, שוב מצרים. עיתונאים שמשוחחים על בסיס קבוע עם דיפלומטים ערבים המשרתים בישראל יודעים שליברמן הוא נון-סטרטר. כל עוד הוא שר החוץ של ישראל, אין כמעט שיח בינו לבין העולם הדיפלומטי הערבי.
הלאה: ליברמן החרים את שר החינוך הדרום-אפריקאי (כי הם החרימו קודם).
משרד החוץ הישראלי ניסה ומנסה להיאבק בתופעת ה BDS הגלובלית נגד ישראל וליברמן, כדי להדגים מה זה BDS מקומי, שמט את כל הבסיס לטיעון הישראלי כשהוא מוביל חרם נגד עסקים של ערבים (בלי שבאמת אפשר לדעת מי מאותם העסקים אמר או עשה משהו שלא מוצא חן בעיניו)
הוא גם החרים את היוזמה הסעודית (״מתכון להשמדת ישראל״), וזאת כמה שנים לפני שבמהלך הקמפיין האחרון קרא להובל יוזמות איזוריות תוך הפרחת הבטחה לשיח עם מדינות באיזור. אבל מי מהן מוכנה בכלל לשוחח איתו?
וכמובן כמובן, ליברמן רוצה להחרים את הרשימה המשותפת בראשות ח״כ איימן עודה על כל 13 הח״כים שלה. החרמת פוליטיקאים ערבים, קשורה קשר עבות ליחסי החוץ של ישראל. אם שר החוץ של ישראל מחרים מפלגה שמייצגת ציבור ישראלי ערבי, איך הוא מצפה שיתייחסו אליו כנציג המדינה?
רשימת מעללי החוץ של ליברמן עוד ארוכה. אפשר לפרוש מגילות. על הקשרים במזרח אירופה, במיוחד ברוסיה, אשר לאו דווקא הביאו תועלת לישראל. אבל דווקא את המאמץ המשמעותי של פיתוח הקשרים והיחסים עם בציר הודו-סין-יפן, כולל הקשרים הכלכליים, ביצע ראש הממשלה נתניהו בעצמו. הוא זה שיזם ודחף, נסע ועשה.
אז איך ניתן לסכם את הקדנציה של ליברמן כשר חוץ?
צמצום יחסים, פגיעה בקשרי החוץ של ישראל, ריבוי חרמות, פיחות במעמדנו בעולם. זו המורשת של שר החוץ ליברמן.
ליברמן מודיע על התפטרות מתפקידו כשר החוץ, 4 במאי 2015
ליברמן מודיע על התפטרות מתפקידו כשר החוץ, 4 במאי 2015
צודקת בכל מילה.
“צמצום יחסים, פגיעה בקשרי החוץ של ישראל, ריבוי חרמות, פיחות במעמדנו בעולם”.
ידוע שהיחס של העולם כלפינו תלוי אך ורק בנו, ואנחנו אשמים בכל מה שעושים לנו, ואין ספק שלולא ליברמן הזה, ורק עוד נסיגות, גירושי יהודים, והצבעות נכונות – וכל העולם היה נושא אותנו על כפיים…
ליברמן היה שר חוץ חסר ערך, כמו כל שרי החוץ שהיו לפניו ושיהיו אחריו. בדומה לתפקיד נשיא המדינה, מדובר בפוזיציה סתמית, בזבזנית שכל-כולה סידור עבודה מלא כיבודים. חדר המצב של משרד החוץ שמופעל במצבי חירום יכול להיות מופעל מכל גוף ממלכתי אחר ביעילות לא פחותה, מבלי שישמש כהוכחה ליוניותו של המשרד ששולח את העובדים “לייצג את מדינת ישראל” במדינות אויאניה, המזרח הרחוק וצפון אמריקה…
שלא יהיו טעויות – אין בי בדל של צער על לכתו של ליברמן, אבל אני לא חושב שהיה גרוע מקודמיו, או מאלה שיבואו אחריו. לשר חוץ אין כל משמעות, ולדיפלומטיה הישראלית יש במקרה הטוב תפקיד נייטרלי בכל הנוגע לשמירה על האינטרסים שלנו, ובמקרה הרע, תפקיד שלילי (בעיקר בקרב אלה שכ”כ חרדים ממריבות עם האירופים, שהם דואגים לתדרך באופן אנונימי כל מיני עיתונאים, נגד מדיניות הממשלה הנבחרת).
אני לא מצפה מביבי להפגין אומץ ולסגור את המשרד המיותר הזה, או לפחות לצמצם אותו בצורה מאסיבית (כן, ברור כשמש שחובה שיישב סגל ישראלי בוולינגטון ויסקר את ראה”מ חובב הקוקאים שלהם, או להחזקי 5498794356076843 קונסוליות בארה”ב “לשמירה על הקשר עם הקהילות היהודיות במקום”) – אבל אפשר לקוות שככל שיעבור הזמן, כך יתדרדר מעמדו של המשרד הזה (הנקודה השחורה ביותר של בנט בחודשיים האחרונים, הייתה ההתעקשות על משרד-הכלום הזה, במקום לדרוש את משרדי המשפטים והבט”פ).
ולאלה שמקווים שאם ביבי לא ירכיב ממשלה, אז יהיו בחירות והפעם השמאל ינצח – 🙂
ליברמן פשוט מכוון לטווח הארוך. הוא רוצה להישאר בכנסת. אחרי הקדנציה האחרונה, ציבור המצביעים שלו העניש אותו וערק למפלגות אחרות. ליברמן יודע שעם הקואליציה הצולעת הנכנסת הוא לא יוכל לעשות שום דבר בשביל הציבור שלו, אז הוא מעדיף להגיע לבחירות הבאות כאופוזיציונר ואלטרנטיבה במקום שוב להיות שותף בכיר שלא השיג כלום. אם הוא נשאר בממשלה ושוב לא מביא השגים הוא בוודאות יורד אל מתחת לאחוז החסימה בבחירות הבאות.
יכול להיות שזאת הכוונות שלו, אבל הוא גמור. הוא לא יעבור את אחוז החסימה בפעם הבאה. אין לו יותר ציבור. לגבי הישגים – ישראל ביתנו ב- 16 שנה לא עשה כלום ולא הביא שום הישג. זו מפלגה של דיבורים פומפוזיים, לא של שום מעשיים. ישראל ביתנו אינה מפלגה אלא כלי לליברמן אשר מונע רק על ידי אינטרסים עסקיים אישיים. אין לו אידאולוגיה, אין לו חזון, הוא רק נציג של חברו האוסטרי בכנסת.
ליברמן הוא בעיקר אושיית-פייסבוק