ליברמן ידע מדוע צה״ל מגיב לאט וניצל את המצב לטובתו הפוליטית

עד כמה המהלך הפוליטי של שר החוץ אביגדור ליברמן לפצל את סיעתו ׳ישראל ביתנו׳ מסיעת הליכוד ביום שני השבוע היה ניצול ציני של הנסיבות הבטחוניות הקשות? כל מי שנדהם מן היום והשעה שבחר ליברמן לעסוק בפוליטיקה פרוצדורלית חסרת משמעות, יחוש רתיחה ושהדם עולה לו לראש כאשר יקרא את הדברים הבאים.

ליברמן הצדיק את הפיצול בין הסיעות בחוסר הסכמה מובהק בינו לבין ראש הממשלה בנוגע לאופן שבו מתייחסת ישראל לירי על תושביה. “לא ברור למה אנחנו מחכים, בסוף שנת 2015 יהיו להם אלפי רקטות באיכות גבוהה, אנחנו חייבים להפסיק את זה”, אמר ליברמן. “אנחנו לא יכולים לחיות תחת איום תמידי, כשבכל רגע מיליון וחצי איש צריכים לרדת למקלטים. אני לא תוקף את ראש הממשלה – יש לו זכות לגישה ותפיסה משלו ותפיסתי היא שונה ואני לא מסתיר את זה״. ליברמן התכוון כמובן לגישה שלו, של כניסת ישראל באופן קרקעי לתוך עזה במה שהוא עצמו כינה חומת מגן 2.

האם ליברמן באמת לא ידע ״למה אנחנו מחכים״? בתור מי שישב בישיבות הקבינט (ואם לא נכח בהן, יכול היה להשלים את החומר) לא ידע ליברמן למה מחכים? מדוע ממשלת ישראל, באמצעות הקבינט, ועל פי המלצות שר הבטחון, ראש הממשלה והרמטכ״ל המתינו עם ההתקפות הקשות והמשתקות, מטחי ירי כבדים מן האוויר על עזה ואף מבצע קרקעי עד לפני 48 שעות?

שימו לב למה שאמר ביום ג׳ השבוע יו״ר ועדת חוץ ובטחון, זאב אלקין, בשידור חי בתכנית הבוקר של רשת (במקרה הייתי שם). דקה 1:20 בערך: ״התגובה של החמאס (כלומר ביום ב׳, יום ירי הרקטות המסיבי הראשון, אחרי שבועות ארוכים של ירי רקטות במספרים נמוכים יותר – ט״ש) היתה מאוד היסטרית. אתמול בערב ובלילה, היתה כנראה סיבה שהכאיבו להם מאוד קודם. יש להם סיבה. הם איבדו את הברקסים. כנראה שהצלחנו לעשות משהו שפגע מאוד בחמאס והכאיב להם מאוד קודם לכן. הם משלמים מחירים הולכים וגוברים על העימות הזה וכך צריך להיות.״

אלקין רמז בדבריו לאירוע בכרם שלום, של קריסת המנהרה, אירוע שזכה לחשיפה מוגבלת, ככל הנראה עקב מגבלות צנזורה.

מיד אחרי אלקין דיבר בתכנית רון בן ישי: ״עליתם על העניין. אלקין רמז על זה רמז עבה כמו פיל אבל לא קרא לילד בשמו. הסיפור הזה של המנהרה. רשת של מנהרות תקיפה שנועדו לביצוע פיגוע אסטרטגי שכלל הרבה דברים. והפיגוע הזה הבחינו בו כבר בשבוע שעבר והתחילו לחשוף את המנהרה והתגלה שזו לא מנהרה אחת או הרבה. צהל נקט במשהו שפורש על ידנו בתקשורת כתגבור כוחות. אבל אנחנו לא מעריכים כראוי את מה שנמנע. חמאס תכנן תקיפה עלינו כנראה בימים הקרובים עם כוח מיוחד שאמור היה להיכנס דרך המנהרות. עם  מטעני נפץ. סיפור שלם שנשמע כמו אלף לילה ולילה. ברגע שמדינת ישראל ניטרלה את העניין ואיך שהוא הצליחו לגרום להם לפוצץ את המנהרה על עצמם. יש תקלות עבודה ויש תקלות עבודה. אני לא ארחיב בעניין. ברגע שזה קורה, הזעם של חמאס, המטח שלהם בשלוש שעות. זה היה תסכול ורצון לפרוץ קדימה וזה לא רק חמאס אלא ועדות ההתנגדות העממית וג׳יהאד… הבעיה המרכזית שלנו שחמאס מפולג בתוכו. הזרוע הצבאית שמה פס על ההנהגה המדינית. והזרוע הצבאית לקחה את ההובלה שהם חושבים שאין להם מה להפסיד.״

* * הערת ביניים: בזמן שבן-ישי דיבר ומתוך סקרנות פרטית שלי, הפנתי את המבט שלי כולו לכיוון אלקין אשר היה ממש ממש קרוב אל פני. כדי לראות את הבעת פניו. לא שריר ולא ריס ולא כיווץ זז שם. איפוק וריסון מוחלט לדבריו של בן-ישי ***

ובכן, אחרי השידור ולקח לי כמעט שתי יממות לברר את העניין ולעשות עוד כמה שיחות טלפון, התחוורו לי הדברים הבאים (יש לי על כך אישור משני מקורות. אחד בטחוני. ומקור נוסף):

את האירוע בכרם שלם צריך היה לנהל על אש נמוכה. הוא היה אירוע בסדר גודל משמעותי וכוחות הבטחון שלנו לא יכלו להכנס אליו כשכל רצועת עזה בוערת. על כן, וחברי הקבינט הבטחוני ידעו ויודעים זאת, שלישית הבטחוניסטים (נתניהו, יעלון, גנץ) לא העלו את רף התוקפנות הצבאית הישראלית בסדר גודל שאנו רואים כעת. השיקול הבטחוני לטובת ההמתנה היה מספיק קריטי כדי להמתין עד שהמהלך של מחבלי החמאס בכרם שלום יסוכל – ורק לאחר מכן לפעול הלאה.

עד כמה נראת לכם החלטתו של ליברמן, שרוצה ללחוץ על דוושת הכיסוח, המבצע הקרקעי, הכניסה לרצועה, החומת מגן 2 שלו – צינית כעת?

לכולם ברור שהוא נפרד מנתניהו באופן פומבי, כפי שעשה, תוך שהוא רוכב על הגל הלאומני. אבל הוא ידע שיש סיבה לאיפוק. אני אפילו לא מדברת על מה שהיתה אמורה להיות סיבה נוספת, חמלה על אנשים חפים מפשע בצד השני, אלא סיבה צבאית-בטחונית. ובכל זאת הוא ניצל את שעת הכושר כדי להספיק לפצל סיעות עוד במהלך מושב הקיץ דקה לפני שמסתיים המושב, כדי שלא ידחה את הדשדוש האנטי-מנהיגותי שלו עד אוקטובר. מהלך מביש. אין מילים מעבר לכך.

״שימי לב לתגובת נתניהו להחלטה של ליברמן לפצל את הסיעות״ אמר לי גורם בטחוני איתו שוחחתי בנוגע לעניין ״אם הקשבת למה שנתניהו העיר לליברמן. הוא אמר לו: לפני שאתה מדבר תזכור שלא הגעת לשתי ישיבות קבינט״.

ליברמן אמנם הפסיד שתי ישיבות קבינט. אחת כי שהה מחוץ למדינה במסגרת תפקידו כשר החוץ והשניה כיוון שישיבת הקבינט נפלה בדיוק על פגישה של ליברמן עם יו״ר הפרלמנט של אלבניה. ׳זו פגישה מאוד חשובה מבחינת עבודת שר החוץ׳ הסבירה ביום ב׳, פאינה קירשנבאום בדיון בערוץ הכנסת. ׳היא חשובה כיוון שאלה הן מדינות שאח״כ מצביעות איתנו או נגדנו בהחלטות של האיחוד האירופי. אי אפשר לזלזל בחשיבות של כך׳. נו שוין. אגב, מחיפוש גוגל פשוט אני מוצאת שליברמן מקדיש תשומת לב יוצאת דופן לאלבניה החשובה. היה שם בביקור ביוני 2011, אחר כך שוב באוגוסט 2012. ליברמן אף פתח במדינה הפיצפונת שגרירות חדשה נפרדת (עד 2012, אלבניה קיבלה שגריר שאינו ממוקם פיזית באלבניה).

בנוסף יש לציין, שסיבה נוספת לכך שבימים הראשונים צה״ל לא הגביר במידית את גובה הלהבות היא כדי לנסות לזכות בגיבוי בינלאומי. צעד אחד מן הצד הזה, גורר תגובה מן הצד השני, גורר תגובה בחזרה. וכולי וכולי. יש ריצ׳רץ׳ כזה שצריך לרכוס אותו אט אט למעלה (בסוף יגיעו לפופיק, המכנסיים ילחצו על הבטן והכל יתפוצץ). אבל ברור שההצעות של ליברמן להיכנס במיידית בכל הכוח בחמאס ובעזה אינן ריאליות, לא כאשר ישראל עדיין מקווה להיות חלק מקהילית העולם.

ליברמן מסר בתגובה (באמצעות הדובר): ״אנו נוהגים לענות לשאלות ולא להשמצות הבאות במסווה של שאלה ושמבטאות את הדעה הקדומה ואת יחסה השלילי הקבוע של השואלת אל השר ליברמן. גם במקרה זה, כמו במקרים קודמים, מעבר להבעת הדעה של הכותבת אין בנאמר שום דבר שמתייחס לדברים כפי שאירעו במציאות״