נאום הבחירות של ליברמן: כתב האישום הקודם עלה לנו 3-4 מנדטים

נוסח מלא של נאום שר החוץ אביגדור ליברמן כפי שהועבר לכלי התקשורת מראש (במידה ויש הדגשים בטקסט, אלה הן הדגשות שלי):

״ערב טוב לכולם, אני מודה לכל החברות והחברים, ולאנשי התקשורת שהגיעו לכנס הפעילים של “ישראל ביתנו”.

אמנם מערכת הבחירות עוד לא ממש החלה, למרות שלפחות מבחינת המשטרה ברור שהיא כבר בעיצומה… אבל הכנס הזה מיועד קודם כל כדי לתת לפעילים הנהדרים שלנו שנמצאים כאן תדריך לקראת היציאה לשטח בנוגע לנושאים שעל סדר היום במערכת הבחירות הזו. אני יודע שאת העיתונאים כאן מעניינת מאד ההתייחסות שלי לענין החקירה, חלקם כבר הספיקו לשאול אותי כאן בנוגע לענין, ואני בוודאי אתייחס לכך, אבל זה יהיה בחלק האחרון של הנאום, אבל אל תדאגו, אני בטוח שגם בחלקים הפוליטיים והמדיניים יהיה לכם מעניין, ואתם יודעים שאצלי מילה זו מילה.

אז הנקודה הראשונה שאליה אני אתייחס הן ההאשמות מצד חבריי במחנה הלאומי על כך שאנחנו הולכים שמאלה, ימינה למעלה למטה…. אז שום דבר לא נכון. בניגוד לאחרים – “ישראל ביתנו” תמיד הולכת ישר. ישר ורק ישר!

ואני מצטער שגוררים אותנו לקרב פנימי בתוך המחנה הלאומי. מאוד רציתי להימנע מכך, אבל כשאתה שומע ורואה מתקפות יום-יומיות מצידם של חבריי הטובים, שלא עושים זאת באופן אישי אלא באמצעות שליחים שתמיד מאשימים את “ישראל ביתנו” בשתי האשמות: שהיא לוקחת קולות מהימין ומעבירה אותם שמאלה ושאנחנו לא מתחייבים לתמוך בנתניהו לראשות הממשלה, בגלל האמירה שאני לא פוסל לא את בוז’י ולא את ביבי.

אלו ההתקפות שאנחנו מתמודדים איתן חדשות לבקרים. אז אני מעולם לא אהבתי שמדברים על מישהו באמצעות שליח, אני מאמין שאם יש לך מה להגיד – תגיד תמיד באופן ישיר ובלי להתחבא, וזה מה שאעשה גם עכשיו.

 אז קודם כל חשוב להדגיש מהו ההבדל בין “ישראל ביתנו” לבין המפלגות האחרות במחנה הלאומי. זה כמו ההבדל בין “הכל דיבורים” ל”הכל מעשים”. ל”ישראל ביתנו” יש עמדה עקבית ומוצקה. והדוגמא הטובה ביותר והמובהקת לכך היא ההצבעה על ההתנתקות בשנת 2004.

שישה שרים וסגני שרים של הליכוד היום, שהיו גם אז שרים וחברי כנסת, הצביעו בעד ההתנתקות. 

לעומת זאת, אף אחד מ”ישראל ביתנו” לא העלה על דעתו לתמוך ברעיון הכושל הזה.

גם מי שמסר את חברון ופינה את הישובים מגוש קטיף, זו לא היתה “ישראל ביתנו” אלא ה”ליכוד”. זה ההבדל המהותי בין אלו שמדברים גבוה-גבוה לבין “ישראל ביתנו” שתמיד אומרים מה שאנו מתכוונים ועושים מה שאנו מבטיחים. האמירות בנוסח מה שרואים מכאן לא רואים משם – בלקסיקון שלנו פשוט לא קיימות.

ולכן אני פונה לחברי הכנסת שלנו ולראשי הסניפים: כל פעם שהליכוד יתקוף אתכם תזכירו להם את ההצבעה על ההתנתקות, תזכירו להם את פינוי גוש קטיף, ואת חברון. גם ה”מפד”ל” דאז, “הבית היהודי” דהיום, יכלו למנוע את ההתנתקות לו באותו לילה קריטי היו פורשים מהממשלה.

אבל הם העדיפו לשבת עד הרגע האחרון עד שיזרקו אותם אבל מבחינת הניסיון למנוע את ההתנתקות זה כבר היה מאוחר. לכן, הם לא יטיפו לנו מוסר ולא ילמדו אותנו אהבת הארץ. כשינסו לגרור אתכם לוויכוח אחר, ויגידו לכם שמענו על ההתנתקות ועל גוש קטיף ועל חברון הרבה פעמים, תחזרו על זה בפעם המאה ובפעם האלף. אנחנו בניגוד לאחרים יודעים לעמוד בלחצים ויודעים לעמוד על האינטרסים של מדינת ישראל.

תמיד אמרתי והדגשתי – אני מאוד מעריך את ראש הממשלה בנימין נתניהו. עבדתי לצדו הרבה שנים ועשינו הרבה דברים טובים ביחד. אבל היו גם חילוקי דעות ויש חילוקי דעות ולכן אנחנו בשתי מפלגות שונות. גם בנושא הטיפול בעזה ומה שהיה צריך לעשות במבצע האחרון, “צוק איתן”, היו חילוקי דעות ויש חילוקי דעות.

אני זוכר את מסיבת העיתונאים של רה”מ ושר הביטחון עם סיום מבצע “צוק איתן” ואת כל הראיונות, כולל בתקופה האחרונה של בוגי יעלון בנושא. הוא דיבר על כך שהחמאס מתחנן על נפשו, שהוא מרוסק ומפוחד ומקלל את הרגע שהסתבך איתנו וכך הלאה. אני ראיתי, רק לפני שבוע וחצי את המצעד של החמאס בעזה המציג את הטילים החדשים שלו, ראינו בפעם הראשונה את המזל”טים תוצרת חמאס רצועת עזה, ובכל שבוע יש דיווח בתקשורת על ניסוי טילים של החמאס ועל ירי לכיוון הים. וכמובן מדובר בטילים יותר חדישים, יותר קטלניים, יותר מדויקים.

ומי שעוקב אחרי המדיה החברתית ברצועת עזה יכול לראות כל שבוע צילומים באינטרנט איך משקמים את המנהרות ההתקפיות. ראינו גם שחמאס מפתח יכולות סייבר שלא בדיוק היינו מודעים להן. ראינו את הסרטון המסווג של צה”ל שחמאס הפיץ באינטרנט.

 גישת “ישראל ביתנו” בנוגע למבצע היתה אחרת. המלחמה היא לא המטרה. המלחמה היא אמצעי שנוקטים כדי להגיע למטרה ברורה ומוגדרת, והמטרה היתה צריכה להיות מיגור שלטון החמאס והג’יהאד ברצועת עזה. מכיוון שאחרי 50 יום של לחימה מול ארגון טרור, כאן מתחת לאף, לא הגענו להכרעה, אז עכשיו אנחנו רואים את התמונה כפי שתיארתי אותה רק לפני דקה.

 וכל מה שהיה כאן בחודשים האחרונים, המהומות בירושלים, מתקפות הטרור, הסכינים, הירי, הכל התבצע על ידי פעילי חמאס וג’יהאד שקיבלו רוח גבית מאי היכולת להכריע במשך 50 יום. ולכן היום אני משוכנע יותר מבעבר שהגישה שלנו היא הגישה הנכונה: או לא להתחיל במבצע או להתחיל ולגמור את העבודה. ולכן כשתדברו בתקשורת או מול נציגים של מפלגות אחרות בפאנלים כאלו ואחרים תדברו בפעם המאה ובפעם האלף על הפער הזה בין דיבורים לבין התוצאות. על חמאס “המתחנן על נפשו” מול חמאס שמייצר טילים ומטפטף טילים מהרצועה על דרום הארץ, ועל שיקום המנהרות ועל פיתוח המזל”טים ויכולות הסייבר שלהם.

זה ההבדל בין מפלגות “הכל דיבורים” למפלגה פרגמטית נחושה ואחראית. תגידו את זה בפעם המאה ובפעם האלף.

גם לגבי אלו שכל כך דואגים לכבוד הלאומי, וכשזה הגיע לארדואן ולתורכיה היחידי שעמד על הרגליים האחוריות כדי שישראל לא תתנצל זה היו אביגדור ליברמן ו”ישראל ביתנו”. ורק כשאני לא הייתי בתפקיד שר החוץ מיהרו “לנצל את ההזדמנות” והתנצלו, ועשו זאת גם בלי שדאגו לקבל משהו בתמורה. ויש לכך השלכות מהותיות גם מעבר לענייני כבוד.

 ויש עוד פן נוסף באמירה, שאמרתי אותה במודע ובמכוון: אני לא פוסל לא את ביבי ולא את בוז’י. כי א’ – אם ארכיב ממשלה אז אני מתחייב להזמין את שניהם להיות חברים בה ואני באמת לא פוסל לא אותם ולא את לפיד ולא את בנט ולא את גפני ולא את דרעי. אבל הניואנס החשוב ביותר הוא שאסור לנו לפסול אחד את השני. אסור להעביר את הוויכוח המהותי לוויכוח פרסונלי. כי מאותן 11-12 רשימות שצפויות לעבור את אחוז החסימה יהיה קשה מאד להקים ממשלה צרה ולכן מי שמדבר על יציבות ועל יכולת להוביל את המדינה ולהתמודד עם אתגרים כבדים חייב כבר עכשיו להבין שהפתרון הוא ממשלת אחדות לאומית שבה יהיו חברות כמעט כל המפלגות הציוניות. כי כל ניסיון להקים ממשלה צרה בסופו של דבר יגרור אותנו לעוד מערכת בחירות בעוד פחות משנתיים.

כולנו חייבים להבין שגם בנושאי מלחמה ושלום בחברה דמוקרטית חייבים הסכמה לאומית רחבה. ואין לי ספק שאנו נצטרך להתמודד עם הנושאים האלו בשנים הבאות, וכדי להתמודד עימם צריך גם יציבות וגם קונצנזוס. הניסיון שלנו הוא חד וברור: זה ההבדל בין מלחמת 6 הימים לבין מלחמת לבנון הראשונה. ההבדל הוא בין שלום עם מצרים שתמכו בו 95 ח”כים או שלום עם ירדן שעבורו הצביעו 105 ח”כים לבין אוסלו ב’ שהעבירו אותו ברוב של מיצובישי אחד. האתגרים של היום, גם בתחום הביטחון וגם בתחום מדיניות החוץ הם יותר מורכבים ויותר גדולים מכל אלו שידענו בעבר.

נושא מעניין נוסף, שדיון עליו אני רואה בעיקר בתקשורת הרוסית, הוא האם התחייבו נתניהו ובנט בפני המפלגות החרדיות לבטל מיד עם הקמת הממשלה הבאה את חוק השוויון בנטל ואת החלטת הממשלה בנושא הגיור שהתקבלה רק לאחרונה. ואני אומר לכם, בכל פאנל שאתם מופיעים עם אנשי ה”ליכוד” וה”בית היהודי” תשאלו אותם האם זה נכון והאם הם מתחייבים לא לבטל את שתי ההחלטות החשובות האלה שהשגנו במהלך הקדנציה האחרונה. ולכן לא עכשיו ולא בעבר מעולם לא התחייבנו לאף אחד אישית. אנחנו בכלל לא אוהבים לחלק את עור הדוב לפני שצדנו אותו ומעולם לא נכנסים לדיון לפני תום מערכת הבחירות, מי יהיה ראש הממשלה, ומי יהיה שר הביטחון, ומי יהיה שר החוץ ומי יהיה שר האוצר.

אני לא יודע להתחייב בלאנקו, אני יודע להתחייב למצע, לדרך, לעקרונות, לקווי יסוד של הממשלה, לתפיסת עולם ולא למישהו פרסונלית. בלי שנראה את קווי היסוד באופן חד וברור גם בנושא המדיני, גם בנושא הביטחוני, גם בנושא חברה וכלכלה, גם בנושא דת ומדינה, אנחנו לא מפזרים הבטחות והתחייבויות או אם תרצו אנו לא מפזרים צ’קים ללא כיסוי. מעולם לא עשינו את זה ולעולם לא נעשה את זה.

ועכשיו אני אומר מה אנחנו מציעים. מעבר מלבקר את האחרים, מה התפיסה של “ישראל ביתנו“:

מי שחושב שאני הולך לדבר כרגע על הסדר אזורי כולל כפי שדיברתי עליו לא מעט בשנה האחרונה – צודק. זה עוד הבדל בינינו לבין אחרים. אנחנו אומרים מה שבאמת אנחנו חושבים ומקדמים את זה בכל הכח.

 עד היום ראינו 3 גישות קלאסיות, ישנות ומיושנות: אחת של השמאל, שנכשלה כישלון חרוץ. מאז הסכמי אוסלו עברו כבר יותר מ21 שנה והגישה של רק לוותר ולוותר הובילה רק לעוד ועוד דרישות. אנחנו זוכרים את המפגש של אהוד ברק עם ערפאת בקמפ דיוויד ושל אולמרט עם אבו מאזן באנאפוליס ושום דבר טוב לא יצא מהן, אלא להיפך. גם ההתנתקות מעזה לא עזרה. לכן השמאל נכשל.  גם הגישה השנייה, של שב ואל תעשה, נכשלה. זו גישה שאני קורא לה “או שהכלב ימות או שהפריץ ימות”, קרי לשמור על הסטטוס קוו בכל מחיר, וזה מה שנעשה כאן מאז שנת 2009.

הגישה השלישית, הגישה של בנט – שמדברת על מדינה דו-לאומית בין הים לנהר הירדן. היא גישה שהכישלון בה מובטח מראש והאסון שהיא תביא יהיה בלתי-ניתן לתיקון.

שלושת הגישות הללו, לעניות דעתי, הן שגויות והמשותף לשלושתן היא טעות בדיאגנוזה שהסכסוך שלנו הוא סכסוך עם הפלסטינים. ואני סבור שהסכסוך שלנו הוא עם העולם הערבי,שהוא סכסוך תלת–ממדי, עם מדינות ערב, עם הפלסטינים ועם הערבים הישראלים.

אני יודע שבמיוחד בנקודה האחרונה, ערביי ישראל, כולם מעדיפים את שתיקת הכבשים, להתעלם מהבעיה ולטמון את הראש בחול.

אבל ככל שדוחים את הבעיה ולא מטפלים בה, היא לא נפתרת לבד אלא רק מחריפה. וכשהיא תתפוצץ היא פשוט תתפוצץ בעוצמה הרבה יותר גדולה. את הניצוצות אנחנו כבר רואים: בוואדי ערה ובמזרח ירושלים ובמקומות אחרים. וזה לא עניין של טיפול משטרתי, זו בעיה מערכתית ואידיאולוגית אמיתית שהמדינה צריכה להתמודד איתה. לא צריך לברוח מזה, צריך להתמודד עם זה ביושר ובאומץ.

וחשוב לי להדגיש שתי נקודות נוספות: אני לא רואה שום הבדל בין יהודי, מוסלמי ונוצרי. כולם שווים, לכולם אותן חובות וזכויות. המבחן האמיתי היחידי הוא לויאליות למדינה שאתה חי בה. בלי נאמנות אין אזרחות!

אני לא רואה שום הבדל בין המרגל עזמי בשארה לבין המרגל מרדכי ואנונו. אני לא רואה שום הבדל בין אלו שמניפים דגל שחור לציין את יום הנכבה במקום יום העצמאות של מדינת ישראל לאלו שבפרהסיה ובהפגנתיות מסרבים לעמוד דקת דומיה ביום השואה, כמו נטורי קרתא. אנחנו לא הצלחנו בכנסת הקודמת להרחיב את השוויון בנטל ולהחיל את חוק שירות חובה גם על הצעירים הערבים, כדי שישרתו בצבא או בשירות לאומי, אבל אני מקווה שנצליח בכנסת הקרובה. כי גם אלו שלא רוצים לשרת בצבא, גם צעירים חרדים וגם צעירים ערבים וגם סתם משתמטים, אין שום סיבה שלא יתרמו את חלקם למדינה בעבודות בבתי חולים או בעבודה עם קשישים או בכל מסגרת אחרת.

אני מבטיח שאנחנו נלחם להרחיב את החוק ובסופו של דבר נצליח גם בזה.

סמלי המדינה: דגל לאום והמנון – מחייבים את כולם. אין שום סיבה שבכל כיתה בבית ספר ובכל אוניברסיטה במדינת ישראל, כמו בארצות הברית, לא יהיה דגל ישראל. ואני יכול רק לצטט את פרופ’ בן ציון דינור שהיה שר החינוך מטעם מפא”י ולהגיד לכל הערבים החיים במדינת ישראל “לערבים כל הזכויות בארץ ישראל, אבל שום זכות על ארץ ישראל“. 

 גם נושא חילופי שטחים ואוכלוסיות הוא בוודאי לא חדש לכם. כל אחד מהפעילים שלנו כאן יודע שאנחנו דוגלים בחילופי שטחים ואוכלוסיות.

אני לא רואה שום סיבה מדוע אום אל פחם לא תהיה חלק ממדינה פלסטינית, אם תקום, במסגרת חילופי שטחים שבלאו הכי מתוכננים. שיקבלו ביטוח לאומי, דמי אבטלה וקצבאות ילדים מאבו-מאזן.

וכולם כאן, כל הפעילים שלנו, יודעים שאנחנו מתנגדים לטרנספר. טרנספר זו התפיסה של מפא”י ההיסטורית ומי שניסח אותה זה לא אחר מאשר ברל כצנלסון. התנועה הרוויזיוניסטית מעולם לא דגלה בטרנספר.

והדבר החשוב ביותר,צריך לחשוב מה טוב ליהודים ולא מה טוב לאחרים, על מנת להגיע למדינה יהודית חזקה ובטוחה עם רוב יהודי מוצק.

ועכשיו אני רוצה לחזור להסדר האזורי. צריך להבין שהסכסוך כאן התחיל כסכסוך בין יהודים לערבים והוא יסתיים כסכסוך בין יהודים לערבים ולא בין ישראלים לפלסטינים. כשבתחילת המאה ה- 20 הגיעו לכאן החלוצים והבית”רים הראשונים לא היה בכלל מושג כזה עם פלסטיני ופלסטינים. אבל כבר אז החל החיכוך בין יהודים לבין ערבים. גם במלחמת תש”ח, מיד עם הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, מי שפלש לכאן היו צבאות ערב ולא צבא פלסטין. לכן הסכסוך הזה יסתיים רק במסגרת רחבה של הסדר אזורי כולל בין היהודים החיים במדינת ישראל לבין הערבים החיים במדינות ערב, הפלסטינים והערבים אזרחי מדינת ישראל.

כי במסגרת אותו הסדר חייבים לשים גם סוף פסוק לכל הדרישות ולכל התביעות שקיימות לאוטונומיה “תרבותית” בגליל ובנגב שעם הזמן תהפוך לאוטונומיה פוליטית, כי אחרת יום אחרי הסדר עם הפלסטינים זו תהפוך לבעיה העיקרית של מדינת ישראל. וצריך גם לשים סוף לפיצול האישיות שקיים אצל חלק מערביי ישראל, האם הם פלסטינים או ישראלים? או שאתם ישראלים או שאתם פלסטינים. מי שישראלי שישאר בישראל ומי שפלסטיני שילך לפלסטין. אי אפשר להחזיק במקל משתי הקצוות. ואנחנו נעזור גם לאלו וגם לאלו.

וזה לא משהו חדש או המצאה שלי, אני מציע לכולם לראות את הסכם “אוויאן” שסיים את המלחמה באלג’יר. כאשר גם שם נתנו לאנשים שהחזיקו באזרחות צרפתית להחליט ולבחור בתוך 3 שנים באיזו אזרחות הם מעוניינים להחזיק: צרפתית או אלג’יראית.

לגבי הפלסטינים צריך להבין שכל הסדר ואני מקווה שיהיה הסדר, זה קודם כל כאב ראש מבחינת ישראל. כיום חיים כשלושה מיליון פליטים פלסטינים בסוריה ,לבנון וירדן. בהערכה הכי זהירה, כרבע מהם יגיעו לחברון לרמאללה ולקלקיליה. יצטרכו לדאוג להם לקורת גג, לתעסוקה, לחינוך ולבריאות. האם הרשות הפלסטינית ערוכה לזה? – אני לגמרי לא בטוח.

חלק מהבעיה הזו תיפול גם עלינו, שלא יהיו לכם שום אשליות. אז איפה היתרונות עבורנו? מה היהודים מרוויחים מזה?

התשובה לכך זה ביחסים דיפלומטים מלאים עם מדינות ערב המתונות, כמו סעודיה, כווית ומדינות אחרות. אני חושב ששילוב של היוזמה שלנו, של הידע והניסיון שלנו במלחמה בטרור, המודיעין, הטכנולוגיות, המדע הישראלי כל זה יחד עם העוצמה הפיננסית שלהן והיכולת שלהן לשנות את יחסי הכוחות בגוש המדינות הבלתי מזדהות, כל זה ביחד מייצר הזדמנות אמיתית. זה האור בקצה המנהרה לצאת לגמרי מהבידוד באזור ולשנות פה את המציאות כולה. גם באזור וגם מעבר לזה. אני חושב שיש לזה סיכוי, ואני לא סתם מדמיין.

אני מדבר על דברים שכבר קורים רק צריך הנהגה עם יוזמה ואומץ.

אני חושב שבפעם הראשונה בעולם הערבי המתון יש הבנה שהאיום האמיתי עליהם זה לא ישראל, לא הציונות ולא היהודים, אלא איראן והאחים המוסלמים ודעאש ואל קאידה וג’בהת א-נוסרה ולכן יש פה בסיס לשיתוף פעולה. ישנה פה הזדמנות ולכן חייבים לצאת פה ביוזמה ולא לחכות. לא שב ואל תעשה, אלא לקחת את היוזמה בידינו. תמיד מי שיוזם הוא מי שמנצח בסוף. כשאתה לא יוזם לא נשאר וואקום: אחרים באים עם יוזמות שהן הרבה פחות נוחות לנו.

לכן, הגיע הזמן גם בתחום המדיני לעבור ממגננה למתקפה. זה לא במקרה שבתור שר החוץ סירבתי לקחת אחריות על הסוגיה הפלסטינית גם בקדנציה הקודמת וגם עכשיו.

בממשלה הקודמת מי שהוביל את זה היה עו”ד יצחק מולכו ומי שמונתה לאחראית בקדנציה הזו היתה שרת המשפטים ציפי לבני. הם לא הגיעו לשום דבר. ועוד לפני כן, בפגישה הראשונה שלי עם השליח האמריקאי המיוחד למזרח התיכון, הסנטור ג’ורג’ מיטשל, אמרתי לו: בדרך שאתם הולכים אי אפשר יהיה להגיע לשום פריצת דרך. צריך לחשוב מחוץ לקופסה. ואני אומר שוב לכולם, תזכרו את מילותיו של אלברט איינשטיין: “לעשות את אותה טעות כל הזמן ולצפות לתוצאה אחרת זה טירוף“. לכן אנו באים עם דרך אחרת, עם משנה סדורה ולכן גם נגיע לאותה פריצת דרך מיוחלת.

וחשוב לי להגיד עוד 2 דברים לכל אלו שההתמחות העיקרית שלהם היא בהתלהמות, במיוחד לפני הפריימריס.

דבר ראשון הוא שאין לנו בעולם ידידה אחרת שברגע של אמת ניתן לסמוך עליה כמו ארה”ב. יש אנשים שאוהבים להשתלח באמריקאים בכל הזדמנות. מי שראה את תקציב ארה”ב לשנת 2015 עם כל הטריליונים שקשה אפילו לדמיין אותם… יש שם שתי שורות חשובות במיוחד עבור מדינת ישראל: 3.1 מיליארד דולר סיוע צבאי רגיל ועוד 600 מיליון דולר סיוע מיוחד לפיתוח כיפת ברזל ומערכות אחרות. סה”כ 3.7 מיליארד דולר. אם אפשר לקבץ את הסכום הזה מהעודפים של משרד הכלכלה אז אני אשמח לשמוע על כך… אבל מעבר לעניין הכספי, אמרתי את זה 100 פעמים ואחזור על כך גם בפעם ה- 101, ברגעים הקריטיים, כשנגמרה לנו התחמושת, לא רק ב”צוק איתן”, אלא גם במלחמת יום הכיפורים, מי שהרים את הרכבת האווירית וסיפק לנו את הנשק החסר היתה ארה”ב. גם כשאנחנו זקוקים לזכות וטו במועצת הביטחון אף אחד חוץ מהאמריקאים לא מטיל וטו בשבילנו. אז אנחנו יכולים לחלוק עליהם ולהתווכח איתם, זה לגיטימי בין 2 מדינות וגם לי יש חילוקי דעות איתם, אבל את זה עושים בדיונים בחדרים סגורים, באופן מכובד ולא מעל דפי העיתונות. זה ההבדל בין מפלגה אחראית ורצינית לבין מפלגות שאין להן דרך או שמובילות אותנו לדרך ללא מוצא.

הנושא השני הוא הזיקה בין הנושא המדיני לנושא הכלכלי. בין שני הנושאים יש זיקה ישירה שיש לה השפעה גדולה מאד על קשרי הסחר, היצוא והיבוא, של ישראל במיוחד עם האיחוד האירופי. זהו השוק הגדול ביותר עבור מדינת ישראל.

הדוגמא הבולטת עד כמה הזיקה הזאת היא ישירה היא יחסינו עם איראן לפני מהפיכת חומני ואחריה. איראן, שמשך שנים רבות היתה שותפת הסחר מן החשובות של ישראל, ניתקה תוך זמן קצר ביותר את כל קשרי המסחר בהתאם לשינוי שחל במישור המדיני והפוליטי. אנחנו רואים כמה לא פשוט גם למדינה ענקית כמו רוסיה להתמודד עם הסנקציות הכלכליות שהוטלו עליה. לכן, מי שדואג ליוקר המחיה ולרמת החיים צריך להבין שלמשבר המדיני עם האיחוד האירופי יהיו לא רק מחירים מדיניים אלא גם מחירים כלכליים. וניתן למנוע את זה ואנחנו יודעים איך עושים את זה, ולא אף אחד אחר. ובכלל, בתחום הכלכלי מה השוני בינינו לבין האחרים? כולם מדברים אך ורק איך לחלק את אותה עוגה בצורה אחרת, אבל כנראה השמיכה קצרה מלכסות את כולם וזה לא משנה מאיפה או לאן תעביר את הכסף כי בסוף למישהו יחסר. הגישה שלנו היא לא איך לחלק את העוגה אחרת, אלא איך להגדיל את העוגה ואם היום התמ”ג שלנו כ- 260 מיליארד דולר בערך המטרה העיקרית היא איך מייצרים 360 מיליארד דולר.

אז לסיכום החלק הזה אומר כך: השמאל הוא פשוט לא רלוונטי. והאלטרנטיבה האמיתית בבחירות הקרובות היא בין הנהגה פופוליסטית ובלתי-אחראית שגם לא יודעת לעמוד בלחצים לבין הנהגה רצינית פרגמטית ואחראית.

יש רק מפלגה אחת המיישמת הלכה למעשה את העיקרון של ז’בוטינסקי “להיות גאון ונדיב ואכזר” וזאת “ישראל ביתנו”. כל השאר לצערי הכל דיבורים. ולכן אני בטוח שאזרחי ישראל ב- 17 במרץ יעשו את הבחירה הנכונה.

 ולבסוף, לגבי הפרשה שנמצאת בכותרות בימים האחרונים שבכוח מנסים לקרוא לה פרשת “ישראל ביתנו”. ואני אומר שבכח קוראים לה כך כי אני עברתי על כל השמות שהופיעו בכלי התקשורת ואני יכול להגיד לכם שרוב האנשים שעצורים ונחקרים אינם חברים ב”ישראל ביתנו” ומעולם לא היו חברים ב”ישראל ביתנו”. ואני אומר לכם יותר מזה. מעולם אף אדם מ”ישראל ביתנו” לא הורשע במעילה או בשוחד ואפילו לא בהפרת אמונים, לעומת הרבה אנשים, כולל שרים וח”כים הכי בכירים ממפלגות אחרות שכן הורשעו. אבל מעולם לא שמענו על “פרשת העבודה” או “פרשת הליכוד” או “פרשת קדימה”. אתם זוכרים שיום אחד התבשרנו שנעצרו מנכ”ל קדימה, גזבר קדימה ויש פרשה מסובכת מישהו יודע מה קרה מאז? אתם לא יודעים! גם אני לא יודע! לכן, גם היום זו לא פרשת “ישראל ביתנו”. אם כבר זאת “פרשת להב 433”.

ולפני שאני נכנס לעובי הקורה, חשוב להבהיר שתי נקודות: אחת, ואני אומר לכם את זה מתוך ניסיון אישי, יש שופטים בירושלים ואין לנו מערכת אכיפת חוק אחרת! יצא לי בתפקידיי השונים להכיר את פרקליט המדינה שי ניצן ואת מפכ”ל המשטרה יוחנן דנינו ואני מכיר ומוקיר ומעריך אותם. ואם מישהו חס וחלילה מעד אז הוא יצטרך לתת את הדין, אין פה ספק!

אבל לפני הכל, כל עוד שבן אדם לא הורשע בבית משפט הוא חף מפשע. זו אבן היסוד של כל חברה בריאה וזו צריכה להיות ההתייחסות של תקשורת הוגנת. אבל זה ההפך ממה שנעשה בשבוע האחרון, כשהתקשורת כבר הרשיעה את כל חברינו. אבל אני בהחלט מאמין בחפותם ואני מקווה שהאמת תצא לאור מהר ככל האפשר.

ועכשיו לעצם העניין, ואני אתייחס אליו מ-3 זוויות: המקריות, הניחוש והחלום.

לו הפרשה הנוכחית היתה מתפוצצת יום לפני שהוכרז על הבחירות או יומיים אחרי מערכת הבחירות הייתי מבין. אבל העובדה שהיא הוכרזה כשבועיים לאחר פיזור הכנסת מוזרה בעיניי בלשון המעטה. ואני היתי רוצה להאמין שזה לא קשור לבחירות וזה לגמרי במקרה. אבל מה לעשות את המקריות הזאת אני פוגש בפעם ה- 6.

הפעם הראשונה שנתקלתי במקריות הזו היתה במערכת הבחירות בשנת 1999, שאז הקמתי את מפלגת “ישראל ביתנו”. החקירה שנפתחה אז היתה החקירה הכי מהירה והכי יעילה בתולדות מדינת ישראל. ואני מדבר על “העלבת עובד ציבור” ניצב משה מזרחי. כשבועיים, אולי 20 יום לפני הבחירות, בסוף אפריל 99′, ישבתי ערב אחד בחדרי במשרדי הפרטי בבניין “בית עופר” בירושלים עם כמה חברים ופעילים, 12,14 איש סך הכל, ואמרתי כל מה שאני חושב על ניצב מזרחי. ומה לעשות, אף פעם לא הייתי מעריץ גדול שלו… איכשהו, הדברים דלפו לתקשורת. למחרת היום, כבר בשעה 6 בבוקר, שמעתי ב”קול ישראל” כל מה שאמרתי על מזרחי ערב קודם. בשעה 8 וחצי באותו בוקר כבר התבשרתי, ברדיו, שמזרחי הגיש נגדי תלונה למשטרת פתח תקוה. בשעה תשע וחצי, בגל”צ, שמעתי שעדנה ארבל, פרקליטת המדינה דאז, החליטה על פתיחת חקירה בענין. 10 ימים לאחר מכן כבר הוחלט להגיש נגדי כתב אישום. כמו שאתם יודעים, שום דבר לא יצא מהסיפור הזה. אבל ראוי לציין את החקירה הזאת כהכי יעילה והכי מהירה בתולדות מדינת ישראל, שכולה כמובן התקיימה בזמן מערכת הבחירות הראשונה של “ישראל ביתנו” והסתיימה אחרי הבחירות…

אני מדלג על כמה שלבים וקופץ למערכת הבחירות ב-2009. גם בה, לגמרי במקרה, שבועיים לפני הבחירות עוצרים את מנהל הקמפיין של “ישראל ביתנו” ואת היועץ המשפטי של המפלגה. שניהם מובאים לבית משפט ולגמרי במקרה כל צוותי הטלוויזיה וכל העיתונאים נמצאים שם, מצלמים אותם כשהם מובאים למעצר ואחר כך כשיוצאים שוב להארכת מעצר, וכמובן שכל זה המשיך וליווה אותנו עד יום הבחירות עצמו… ואין לי ספק שהכל נעשה אך ורק משיקולים טהורים ומקצועיים והכל במקרה…

במערכת הבחירות האחרונה, בעיצומה של המערכה, הוחלט להגיש כתב אישום נגדי ונאלצתי להתפטר מתפקידי כשר החוץ. בסוף, כידוע לכם, זוכיתי זיכוי מוחלט פה אחד על-ידי 3 שופטים. הדבר המעניין בכל הסיפור הזה הוא שבפעם הזו אנחנו בדקנו את הנזק שנגרם מכך בצורה אמפירית. עשינו סקרים לפני הגשת כתב האישום ולאחר ההחלטה על הגשתו, ואני אומר לכם שכתב האישום הזה עלה לרשימה המשותפת של ה”ליכוד ביתנו” בכ- 4 מנדטים.

כלומר ללא אותו כתב אישום היינו זוכים אז לפחות ב- 35 מנדטים ולא ב- 31 ואז הכל היה נראה אחרת. לו הזיכוי היה לפני הבחירות היינו עוברים את 35 המנדטים, והקואליציה היתה הרבה יותר יציבה ולא היתי צריך לעמוד פה היום כי לא היינו מגיעים לבחירות. אבל מה זה עוזר הזיכוי לאחר הבחירות? הנזק שנגרם תוך כדי המערכה הוא נזק ממשי והתיקון הוא בלתי-אפשרי. לכן, אני מאוד הזדהיתי עם דבריה של המשנה לפרקליטת מחוז ירושלים עורכת הדין כוכבית נצח דולב שכתבה לבית הדין לעבודה לפני כ- 5 ימים כי:

“בתקופה זו של בחירות מתחייבת זהירות מוגברת שלא יעשה שימוש בהליך משפטי למטרות שונות, זרות להליך ובכלל זה השפעה על מהלכים פוליטיים”.

אני רק לא מבין למה אף פעם זה לא חל על “ישראל ביתנו”. אני זוכר שגם במערכת הבחירות שאריק שרון התמודד בה בראש הליכוד והיתה אז פרשת סיריל קרן, התקבלה בפרקליטות החלטה להקפיא את החקירה עד לתום מערכת הבחירות, ומי שפרסמה וחשפה אותה, עו”ד ליאורה גלאט-ברקוביץ’, אפילו הועמדה לדין ופוטרה. אבל משום מה כשזה מגיע ל”ישראל ביתנו” הכללים האלו מעולם לא חלים. אבל זה כמובן רק מקרי, בכל פעם מחדש…אגב, גם הנחיות של היועמ”ש הן ברורות מאוד. בתקופת בחירות לא ניתן להזיז עט מקצה אחד של השולחן לקצה השני של השולחן, לא להתחיל בשום פרויקט חדש. ולא רק בפרויקט אם אני רוצה לקבל כשר בתקופת הבחירות נהג חדש, או להחליף מזכירה אני פשוט לא רשאי לעשות זאת. אבל כשזה מגיע ל”ישראל ביתנו” מה לעשות המקריות היא מעל הכל.

דיברתי אתמול עם אחד האנשים המכובדים בקהילת דוברי הרוסית, יו”ר ארגון הווטרנים אברהם גרינזייד והוא אמר לי שזה פשוט כמו “משפט הרופאים” ברוסיה בימי סטלין. אני דיברתי עכשיו כאן, לפני שהתחלתי את הנאום, עם כמה חברים שלנו והם מדברים באותם מונחים. אני חושב שאסור לנו להגיע לשיח הזה. אסור לנו לאמץ את הסגנון הזה ועם כל הכאב והתסכול אנחנו מחויבים לשמור על קור רוח ואחריות.

עכשיו לעניין הניחושים. אני מנחש שהחקירה האחרונה התחילה מיד או זמן קצר לאחר הזיכוי שלי בבית המשפט בירושלים. היא לא התחילה לא יומיים ולא יום אחד ולא שעה אחת לפני הזיכוי. היא התחילה זמן קצר לאחר מכן. וגם זה כמובן הכל במקרה. יש פה הרבה עיתונאים חרוצים ורציניים. אני מציע לכם לפנות ליחידת להב 433 או לפרקליטות המדינה ולשאול האם הניחוש שלי נכון או לא. ואני והצופים או הקוראים שלכם בוודאי ישמחו לשמוע את התשובה, לראות אם צדקתי. ואם צדקתי, אז הדבר המעניין והמרתק ביותר הוא מה קרה בין הזיכוי לבין פתיחת החקירה.

לצורך זה, אעבור לשלב החלומות: כמה שבועות לפני שהתפוצצה הפרשה קראנו את פרשת “וישב”, שם למדנו על החלום של יוסף והתברר שהחלום שלו היה מדויק… אז לא רק יוסף הוא בעל החלומות, תדעו לכם שגם לאביגדור יש חלומות… כשאני חוזר הביתה והולך לישון אני סופר עד 1 ונרדם ואצלי החלומות זה כאילו המשך ישיר של יום העבודה, ובדרך כלל החלומות שלי הם מאוד מדויקים.

אני שאלתי יועץ משפטי ושאלתי עורכי דין ואמרו לי שמותר לי לדבר על החלומות שלי, ואני מדגיש שזה רק חלום:

אני חלמתי שכל אותם חוקרים שהיו בצוות החקירה שחקר את הפרשה שלי שנקראת “פרשת השגריר” והם גם אלו שהיום מטפלים ומובילים את החקירה החדשה, אסף ולפיש, ערן קמין ויורם נעמן, חלמתי שהם נפגשו. בחלומי בפגישה נכח גם החוקר נודלמן, שמאז כבר פרש מהיחידה, והם נפגשו פעם בבית קפה ופעם בבית פרטי והם דיברו במילים אלו: “חייבים לעצור את הרוסי הזה, לא יתכן שכל פעם הוא ייצא נקי. האיש הזה, (ואני כרגע לא אוסיף את המילים הנוספות שהם השתמשו בהן בקשר לרוסי הזה… עדיף לדלג על החלק הזה) חייבים לעצור אותו שלא יצליח, שחס וחלילה לא יהיה ראש ממשלה, האיש הזה הוא סכנה למדינה, אנחנו נעשה הכל על-מנת לעצור אותו”.

בחלומי, הם היו מלאי מוטיבציה ופשוט נשבעו לעצור את אביגדור ליברמן. הם דיברו גם על-כך שהיתה טעות בקונספט: “אי-אפשר לשבור את ליברמן, הוא חזק מדי. נלך על האנשים שמסביב לו, בטוח נשבור כמה מהם ואחרי שנשבור אותם נסחט מהם כל הודאה שרק נרצה”. ואני שוב אומר, החלומות שלי הם בדרך כלל מאד מדויקים.

ואני רוצה לשאול אתכם, למה צריך להחזיק אנשים 9 ימים במעצר? 8 ימים במעצר? אמא לשני ילדים קטנים, אב טרי לתינוק בן חודש, ולהתעקש שיהיו במעצר דווקא ב- 31 בדצמבר, ערב השנה האזרחית החדשה. עבור אלו שהגיעו מרחבי ברית המועצות לשעבר יש משמעות גדולה בלהיות ב- 31 בדצמבר בלילה עם החברים ועם המשפחה ועם כל מי שאוהבים. להתעקשות להשאיר אותם ב -31 בדצמבר במעצר, כאילו כל אחד מהם הוא פצצה מתקתקת, יש מטרה אחת: לשבור את האנשים נפשית ופסיכולוגית.

יתרה מזאת, עומד פה אחד העיתונאים שדיבר איתי רק אתמול וסיפר לי שלכל אחד שנמצא במעצר באים אליו ואומרים לו: אתה לא המטרה, תן לנו את הראש של ההוא שם למעלה. תעשה את זה והכל יהיה בסדר. אני מאוד מקווה שהדבר הזה הוא רק שמועה, שהאיש הגזים וכל הדבר הזה לא נכון. אני רוצה להאמין שאין לזה יסוד. לא בשבילי, אלא בשביל כל מערכת אכיפת החוק במדינת ישראל. ואם מישהו חושב שאני רומז שמדובר בנקמנות בונדטה אישית אז זה אכן כך. אני יכול רק להצטער שכמה אנשים מוכשרים אכן פיתחו אובססיה אישית, אבל שיבושם להם.

ורק כדי להבין שיש לזה יסוד אני אצטט מה שאמר בשנת 2004 עו”ד הרצל שבירו מפקד מח”ש דאז לערוץ 2 בהקשר של פרשת האזנות הסתר של ניצב משה מזרחי, הוא פשוט אמר שיש אנשים “שמסומנים מראש במרכאות כרעים” וכשזה מגיע אליהם אז מותר הכל וגם לא מעט פוליטיקאים ועיתונאים עושים שקר בנפשם ומתייצבים מיד לטובת אלו שמפתחים אובססיות ולפעמים גם מפאת פעלתנות יתר עוברים על כל הנורמות המקובלות בחברה דמוקרטית.

לכן, גם לגבי זה וגם לגבי החלום שלי, שיכול להיות שזה רק חלום ויכול להיות שזה נכון, לפרקליט המדינה יש דרך לבדוק זאת. יש יחידה שנקראת מח”ש ויש מכשיר שנקרא פוליגרף. אפשר להזמין את כל האנשים האלו ולבדוק האם היו דיבורים מהסוג הזה. האם היו מפגשים מהסוג הזה. האם הם דיברו על הצורך הכי חשוב של מדינת ישראל לעצור את אביגדור ליברמן. אם פרקליט המדינה רוצה יש לו את כל הכלים.

ואחזור שוב לניחושים, ואני מציע לבדוק את הניחוש הבא שלי. האם ישנם עוד פוליטיקאים, אנשי ציבור שלוקחים חלק במערכת הבחירות הנוכחית שיש לגביהם חקירה סלש בדיקה ובגלל הבחירות לגביהם החליטו להקפיא את התהליכים עד תום מערכת הבחירות. ואני מדבר על פוליטיקאים ממפלגות אחרות. האם יכול להיות שלגבי פוליטיקאים אחרים שיש בדיקות והדבר הוקפא על מנת להימנע מהשפעה שלילית בשימוש פוליטי באותן בדיקות סלש חקירות?

הרי יש לנו עיתונות חופשית, יש לנו מדינה חופשית ואתם רשאים להפנות את השאלה הזאת ליחידת להב 433 או לפרקליטות המדינה, ואל תשכחו לעדכן אותי בתשובה שתקבלו.

אבל אפילו מבלי להסתמך על החלומות, ומבלי להסתמך על התשובות שעוד לא התקבלו ולא על הניחושים, אלא רק על סמך העובדות שציינתי כאן, המסקנה שלי ברורה: התחלנו מהחקירה המהירה והיעילה ביותר בתולדות מדינת ישראל בשנת 99′ והגענו היום לחקירה הכי פוליטית בתולדות מדינת ישראל. לא היתה חקירה פוליטית כמו החקירה הזאת שבכח נקראת על-שם מפלגה ונולדה כדי לפגוע במפלגה. החקירה הזאת תוכננה בקפידה רבה ובתזמון מדויק, המתואם עם לוח הזמנים של מערכת הבחירות.

מעכשיו ועד יום הבחירות עצמו נראה כל יום נחקרים חדשים, הדלפות מכוונות ומגמתיות. הכל על מנת לשמור את הפרשה חיה ונושמת ובעיקר בכותרות. כל יום יזרימו עוד חומר ועוד חומר מבלי שום יכולת של הצד השני להגיב או לתת את הגרסה הנגדית. זה תוכנן ללוות את מערכת הבחירות של “ישראל ביתנו” עד היום האחרון ולכן תצפו לעוד הרבה האשמות, להרבה חדשות ולהרבה הדלפות מהחקירה. ועכשיו אני אדבר מניסיוני ואין חכם כבעל ניסיון. אתם תראו, לא עכשיו אלא כאשר מערכת הבחירות תתחמם, יתחילו תדרוכים אנונימיים בנוסח “הפרשה מסתבכת”, “הפרשה מסתעפת”, “הפרשה מתפתחת ומתנפחת” והרחש יהפוך לכותרות ראשיות. והדרמות האמיתיות עוד בדרך. אותם אנשים מוכשרים ידאגו לבחור עיתוי הכי מתאים על מנת לגרום נזק מקסימלי ל”ישראל ביתנו” תוך כדי מערכת הבחירות. ומה שיקרה יום למחרת הבחירות את מי זה כבר מעניין…אגב, רק אתמול ראיתי עוד חקירה ששמענו עליה רבות, שהיא “הסתבכה, הסתעפה, התפתחה והתנפחה” והיא מסתיימת בסגירת התיק מחוסר ראיות והנפגע היחידי ממנה הוא ניצב מנשה ארביב המסכן.

אבל למרות הכל, כמו שתמיד היה, אנחנו נצא גם מזה מחוזקים ואנחנו ננצח! וכל מי שרוצה מדינה יהודית וחזקה, כל מי שרוצה הנהגה אחראית, שקולה ונחושה, שיצביע “ישראל ביתנו”. זה הזמן לכל הפעילים שלנו, לכל ראשי המטות לרדת לשטח. להפשיל שרוולים ולהסתער. חייבים להביא לפחות 16 מנדטים. הם לא יצליחו! הם לא ינצחו אותנו!

! NO PASARAN

יחד נוביל את מדינת ישראל לעתיד טוב יותר ובטוח יותר.

אני מבטיח לכם כי אצלנו מילה זו מילה!

תודה רבה וערב טוב.