הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
אחרי שבועות של דשדוש ואיבוד מומנטום החליפו במחנה הציוני את הצוות שהוביל את הקמפיין. איתן לוין ממשרד יחסי הציבור פאר לוין נשלח הביתה, וזאת על אף ההודעה הרשמית המוזרה שנשלחה אתמול בערב לעיתונות לפיה ״מכחישים את השמועות על שינויים במטה ההסברה ומדגישים שאיש לא פוטר ואין כל שינויים בצוות המקצועי. אנחנו עוסקים אך ורק בהחלפת שלטון נתניהו ולא ברכילויות״.
גם שמעון בטאט, שעבד על השטח ועל הניצחון של יצחק הרצוג לפני שנה וחצי בפריימריז של מפלגת העבודה – נוטרל. הוא עדיין במטה, אבל ההובלה עברה לידיו של איתן כבל, שהצמיד אליו את אלדד יניב וביחד הם משנים את הקו לאגרסיבי יותר. מעניין שלא חוששים שם, במחנה הציוני, מן הנוכחות המסיבית של אלדד יניב. אם הוא עבד עם אהוד ברק ועם בנימין בן-אליעזר, ולא היסס להוציא פרטים מחדרי חדרים ולצאת נגדם בכל הכוח כעבור כמה שנים – אז מה צפוי להרצוג וכבל בהמשך הדרך?
פעילים במפלגה שלחו לי דוגמה של קמפיין השטח החדש:
שלטי חוצות חדשים של המחנה הציוני
תמונה שהועלתה בקיר הפייסבוק של יועצו הפוליטי של ח״כ איתן כבל, איל אוסטרינסקי
אתמול התפתח דיון ציבורי בנושא העימות בין ראשי המפלגות. בעוד ה conventional wisdom היא שנתניהו יסרב לעימות, כי לא ירצה להעמיד את עצמו, מבחינה תדמיתית בקו אחד עם שאר המועמדים. לי נודע מן המחנה הציוני, שהרצוג לא יתנה את השתתפות נתניהו בעימות כתנאי. כלומר, יתייצב לדבר על הנושאים אל מול שאר ראשי המפלגות.
אם אכן זה הכיוון של הרצוג, יהיה מעניין כיוון שאחד ההישגים שלו בחודש האחרון, היה להפוך את עצמו למועמד ראש בראש עם נתניהו. מצד אחד, הרצוג מסתכן בעימות מול המועמד-המושלם-מול-המצלמות, שר האוצר לשעבר יאיר לפיד. מצד שני, המחזה הזה בו כל ראשי המפלגות מוכנים להתייצב ולדבר על התכניות הכלכליות-חברתיות-מדיניות שלהם, בעוד רק אחד מבין כולם, ראש הממשלה, מוותר על שעת פריים-טיים כזו (יש לו עימותים אחרים לעסוק בהם, בקונגרס) – עשויה בסופו של דבר להזיק גם לנתניהו. יאמר, נתניהו כל כך מושחז ומנוסה מול המצלמות. הוא ותיק ומשופשף, וגם בעל הופעה מאוד כריזמטית ומן הסתם יודע מעולה לזקק מסר. כך שעימות יכול בהחלט לחזק אותו.
למה שיחששו מאלדד יניב? אלדד יניב היה, עודנו ויהיה תמיד, אופוקטוניסט בעל רמת אמינות נמוכה. העובדה שחלק מגדול מסיפוריו זכו להתעלמות, לא נובעת מכך שהם בהכרח לא נכונים או כן נכונים, אלא מכך שההנחה היא ששקרים באים לו כ”כ בקלות (עפ”י עדותו-שלו), שאין בדל של סיבה להאמין לו דווקא בגלל שהוא טוען שברגע זה הוא אומר אמת.
אלדד יניב, שחשב להריץ קריירה פוליטית על טיקט של לוחם בשחיתות, וכשל בענק, עשה מאה ושמונים, וכעת מנהל קמפיין של שתקן העמותות.
מעבר לזה, השאלה מי מנהל או מנהל את קמפיין ציבוז’י, היא חסרת משמעות. זה הקמפיין השלישי בחשיבותו בשמאל, אחרי הקמפיינים שהעשירים מארה”ב מריצים פה עבור המןעמד הסודי “רק-לא-ביבי”.
השמאל לא מבין, פשוט לא מבין … הציבור בישראל ל-א אוהב שמפקפקים בו או בדעותיו
הם חושבים שלקרוא לאדם פראייר בגלל שהוא חשב לשנייה להצביע לליכוד יעביר אותם למחנה שלהם ?! באמת ?!
אם לא הייתי בטוח בדעותיי והייתי מתנדנד הייתי משלשל מחל רק בגלל הדווקא
וערוץ 2 רק עושים את העבודה ליותר קלה לליכוד ובכך חסך למפלגה עוד כמה מיליונים – כי ברגע שהרצוג יעמוד מול יאיר לפיד (שכמות שקריו לא מתקרבת לכריזמה שלו) ונפתלי בנט (שאולי צעקני לפעמים ויודע לפלוט דברים שמרתיחים אחרים , אבל מאמין בדיעותיו ולא מראה שמץ של ביקורת ) – הרצוג יתגלה שאפילו מבין המפלגות הבינוניות הוא אינו מתבלט – וכך רבותיי מוחקים 27 מנדטים ל19 !
בסוף מתברר – שלא משנה כמה כסף תשפוך וכמה תנסה להכפיש את היריב, בסוף זה עניין של כמה האדם מייצג עצמו כ”ראש ממשלה”
מוש מסכים איתך. טעות גדולה של הרצוג אם יגיע לעימות ללא נתניהו. נתניהו עצמו עשה את הטעות הזו ב 99 כאשר הלך לעימות אצל ניסים משעל ללא ברק. הוא נגרס שם ע”י איציק מרדכי. עכשיו תאר לך עשרה מועמדים לכל אחד 2 דקות לתשובה. מה יעשו מועמדים שירצו להתבלט? יתקפו את המועמד הבולט והמוביל. וכשנתניהו לא שם – הרצוג יחטוף משמאל (מרץ) ומימין (לפיד, כחלון, ליברמן, ישי, דרעי). וכל זה כשהוא יכול לענות במסגרת זמן מאד מצומצמת. תענוג.
גם הקמפיין החדש גרוע, נראה כמו חלטורה פרסומית (תמונות ממאגר תמונות, סיסמאות שחוקות, מסרים כלליים מדי).
הם כנראה לא קראו את קובי נוב ב״הארץ״. להעליב את מצביעי ביבי זה באמת הולך לשכנע אותם לעבור לשמאל.
בכל מקרה אני חושב שמעבר להתלהבות בברנז׳ה ההשפעה של הקמפיין זניח, ברמה של 2-3 מנדטים שזזים מפה לשם ובעיקר בתוך הגוש. קמפיין אגרסיבי יותר לא ייתן להרצוג את ה61 שאין לו שום אפשרות להשיג.
הסלוגנים מבריקים, אבל הם דוחים ואגרסיביים מידי. (נוסח מרת לבני, למען האמת)
לטעמי זה פשוט: אם אתה באמת חלש, מותר לך ללכת על קמפיין צעקני ובוטה. אם אתה חזק- קמפיין בוטה רק מנמיך אותך.
לכן הליכוד פועל החוכמה שהקמפין שלו לא צעקני ואגרסיבי.
לצערי מפלגת העבודה לא יודעת להתנהל ….לפני מספר שבועות קיבלתי מכתב ממזכיר המפלגה שאני חבר בה לקראת הבחירות הקרובות…ובין היתר צורף מכתב למתנדבים…אמצעי הקשר היה אימייל בגימייל וכן טלפון…בטלפון לא הייתה תשובה …לכן בלי להתעצל כתבתי שבתור בעל חברת תוכנה אני יכול להעמיד לרשות המפלגה כלים אינטרנטיים שיאפשרו להם לנהל רישום מתנדבים ..להניע אותם …תשתית שיכולה להיות מערכת לפעילים לגייס חוגי בית ועוד .
יותר מזה על בסיס פעילות שעשינו בתשלום למפלגות אחרות הכנו מערכת עם טפסים מוכנים רק קחו ותשתמשו
לאחר עשרה ימים קיבלתי מייל תודה על המייל שלך ניצור איתך קשר…מאז עבר די הרבה זמן ואני ראלי שלא יחזרו אלי….
לצערי המחנה הציוני לא מבין מאומה בתחום של הנעת שטח…מקום שבנט שולט בו
אני מקווה בכל זאת שננצח אם כי שרוי בתהומות של דיכאון שההפסד לא בגלל שביבי טוב אלא בגלל שאנו לא יודעים לייצר את השיח הפוליטי הנכון ברמה האסטרטגית ואת ההנעה בשטח ברמה הטקטית
אתם תפסידו כי הציבור חושב אחרת מכם. הגיע הזמן שהשמאל יפנים שהציבור אינו מטומטם ויודע מה הוא רוצה. הוא פשוט לא רוצה אתכם.
ביום שבו השמאל יפנים את זה, הוא יחדל להיות שמאל. עמוס עוז, בנאום ה70 אחוז שלו, הוכיח שמעבר להיותו מתנשא, גזען ותומך באלימות נגד פעוטות – שהוא גם קשה קליטה. ארבעים שנה הוא מהחבר’ה מסבירים מה צריך לעשות. בשני העשורים האחרונים ניסו לעשות בדיוק מה שהם הציעו, וכתוצאה מכך נהרגו יותר אזרחים ישראליים מאשר בכל תקופה אחרת, למעט מלחמת העצמאות עצמה (שהתנהלה בחלקה בתוך יישובים וכללה מעשי טבח המוניים כמו כפר עציון, שיירת הדסה, נבי דניאל, שיירת יחיעם וכד’).
חוסר ההבנה הזה של עמוס עוז ודומיו הוא עניין מובנה – הם רואים אותנו כבעייה של המזה”ת, ולא את השכנים מסביב. השכנים מסביב נתפשים בעיניהם כסוג של תופעת טבע בלתי נשלטת, ולא כבני אדם חושבים ובעלי רצונות ומאוויים, ולכן הם מצפים מאיתנו להתגמש ולהתקפל. הגזענות הכפולה הזו גורמת להם תמיד לנסות לפייס את הצד השני (בתקווה שהפעם הצד השני יבין שזהו, נתנו מספיק ומעכשיו כולם מתנהגים יפה), ולדרוש מאיתנו (נמוכי המצח וקטני האמונה מהימין) להאמין בכך שהצד השני הבין.
כשהצד השני, בצדק מבחינתו, מזהה חולשה דורש עוד, ופותח בקמפיין אלים כדי לקבל עוד – השמאל מסיק מכך שלא ויתרנו מספיק, וכועס על הימין שהוא מפריע בהמשך התהליך.
השמאל הישראלי מורכב מרוב גדול של אנשים תמימים שבאמת התעייפו. המצב הביטחוני כאן קשה בצורה לא רגילה, ועומד בניגוד מוחלט לרמת החיים שהמדינה הזו הצליחה ומצליחה לאפשר לאזרחיה. רמת החיים כאן גורמת לאנשים לחשוב שהם בצפון אירופה או צפון אמריקה, וכאשר מתברר שוב ושוב שאנחנו בלב הג’ונגל של המזה”ת, הם מחפשים בכוח להאמין שיש פתרון קסם, שיגרום לכך שכבר יהיה פה שקט. זה טבעי, זה נורמלי – וזה יביא לאסון, אם ננסה את זה שוב.
המיעוט הקטן בשמאל הם אנשים ציניים בהרבה. הם יודעים שמה שהיה הוא שיהיה. הם מעריכים שאנחנו חזקים מספיקים להתמודד עם כל מה שהאוייב יזרוק עלינו, ועל כן אין רע בלהמשיך לשחק ב”משחק התהליך”, שהוא אחד המשחקים הרווחיים ביותר בעולם המערבי. תקציבי עתק של מיליארדים מגיעים לפה, ומספקים תעסוקה לאלפים רבים של מקורבים, פלסטינים וישראלים. לאנשים אלה אין שום עניין בסיום התהליך לכאן או לכאן, כי אז תתייבש קרן השפע האירופו-אמריקנית. כל העמותות שפועלות כאן ובשטחים, כולן מעסיקות מקומיים, שממש לא בטוח שהיו מסתדרים כלכלית בלעדיהן. עבור אותם אנשים, “השלום” זה לא איזשהו מצב של שקט ודו קיום פה, אלא מערכת כלכלית מורכבת של וועידות תורמים, שנור ממושך, הכנת והגשת תכניות פעולה לקרנות סיוע זרות, והנפקת תוצרת כזו או אחרת (דו”חות, סרטונים ערוכים, הפגנות שבועיות על הגדר וכד’). מדובר במיעוט קטן בקרב השמאל – אבל זה מיעוט סופר חזק וסופר משפיע. בכל מה שנוגע לעיצוב המציאות המופיעה בתקשורת – הם כיום הגורם המשפיע ביותר על מה שרואים בערוצי הטלוויזיה בישראל ובמערב, בכל הנוגע למה שמתרחש בשטחים. אלפי המצלמות הפזורות שלהם, מאות ה”תחקירנים” שלהם – כל אלה מייצרים את תמונת המציאות שגורמת לישראל להיתפש כמדינה האלימה ביותר על פני כדור הארץ.
העובדה שהשמאל לסוגיו הוא מיעוט הולך וקטן, היא עדות לכך שגם בקרב הרוב הנאיבי בשמאל, יש תהליך עקבי של התפכחות. על כל פוליטיקאי חשוד שעובד מימין לשמאל, יש הרבה מצביעים ומפוכחים שעבור משמאל לימין. מהבחינה הזו, יובל שטייניץ ובוגי יעלון הרבה יותר משקפים את הציבור הישראלי מאשר אולמרט ולבני (מעבר להיותם דמויות חיוביות בהרבה…)