מן סיינתכיבון פי כפר קאסם?

כפר קאסם, יום שישי בערב. כמאתיים מטרים בכביש הראשי אחרי האנדרטה לזכר נטבחי כפר קאסם, דגלים אדומים מקשטים את הרחוב ואנשים רבים ממלאים את צידי הדרך. הולכים בחבורות, הלוך ושוב. קבוצה גדולה מתכנסת מחוץ לסניף חד”ש. עשרות גברים, צעירים ומבוגרים, מעשנים בחוץ וחלקם כבר מתיישבים על כסאות פלסטיק אדומים, מתחת לפוסטרים אדומים על הקירות. האדום אדום מאוד, משמש תפאורת תזכורת למפלגה הקומוניסטית, הממוזגת לתוך חד”ש.

את האירוע מכבד בנוכחותו, ראש העיר, נאדיר סרסור וסביבו גברים גברים גברים. אף אישה, חוץ ממני, באירוע פוליטי של שישי בערב במפלגה שהבטיחה לציבור בוחריה, שהפעם בכנסת ה19, תהיה לחד”ש סוף כל סוף אישה בכנסת. זה יקרה, כמובן, רק אם חד”ש יכינסו חמישה חברי כנסת או שנה וחצי אחרי הבחירות, כשד”ר נבילה אספניולי, תתחלף ברוטציה עם אחד מבין חברי הכנסת מוחמד ברכה וחנא סוויד  אשר התחייבו לכך.

כפר קאסם, הופכת בקמפיין 2013 לנקודה מעניינת במאבק על הקולות בשמאל. ח”כ איברהים צרצור, לשעבר ראש העיר, עומד בראש רשימת רע”ם-תע”ל. לעיר יש כבר חבר כנסת אחד. עכשיו, מקווים שם להכניס לכנסת ה 19, תושב נוסף בן העיר, המקום החמישי ברשימת מרצ, רואה החשבון, פריג’ עיסווי. ומפלגת חד”ש, עם נוכחות גדולה במקום, רוצה לשמור על כוחה הפוליטי ואף לגדול.

למתבונן מהצד, המכיר את התכווצות השמאל הישראלי אלה נראות משאלות לב מוזרות. אך אם לוקחים בחשבון את שיעור ההשתתפות הנמוך של ערביי ישראל בבחירות 2009, מבינים שבאמצעות שכנוע הבוחרים הערבים להתייצב בקלפיות, יכולות כל אחת מן המפלגות הללו לגרוף כמנדט נוסף. למעשה, הן לא צריכות להיאבק זו בזו על הקולות של הציבור הערבי, אלא רק לשכנע כמה שיותר אנשים לבוא לקלפיות.

חנין, לא הנואם הכריזמטי ביותר, הצליח להחזיק את הקהל קשוב במשך שעה ארוכה. הוא פתח ודיבר על טבח כפר קאסם: “הכפר שלכם הוא סמל לאנשים רבים, לרגע היסטורי, כואב ועצוב. סמל לאומץ, ועבורנו במפלגה, אחד הרגעים ההיסטוריים שאנו גאים בו, על העמידה המשותפת של מאיר וילנר ותופיק טובי, שהובילו לפריצת קשר השתיקה. זה רגע שאנחנו מחנכים עליו, היכולת לעמוד יחד, יהודים וערבים ברגעים מאוד קשים, שבהם צריך לאזור אומץ.” חד”ש, הוא מדגיש, היא אחת המפלגות הבודדות, שעל מצען חרוט שיתוף הפעולה בין ערבים ליהודים.

חנין המשיך ודיבר על הסכנה שהוא מזהה כיום, באיש כמו אביגדור ליברמן: “מבחינתו דמוקרטיה זה רעיון מיותר. לדעתי הוא אף פעם לא הבין את הרעיון של דמוקרטיה. ועוד יותר מיותר מבחינתו, הם הקולות של הציבור הערבי.”

כשחנין מסיים ומגיע החלק המעניין יותר, שאלות מן הקהל, רבים קמים ועוזבים. אלה שנותרים מתעניינים באפלית הציבור הערבי, הקשורה קשר ישיר לדעתם, לבעיות לבעיות הכלכלה והחברה המציפות את השיח בשמאל. אדם אחד מתעניין בבעיית שיעורי ההצבעה. “זה מספרים מאוד נמוכים” הוא אומר וחנין משיב לו “נכון. רק 52%”.

“איך זה קורה?” צועק מישהו מן הקהל. חנין: “גם אני שואל זאת, כי אם יהיה שיעור הצבעה דומה לשיעור הכללי, יהיו עוד שניים שלושה מנדטים”. לאף אחד במקום אין פתרונות ואני מלמלמת לעצמי: אולי כנקודת התחלה כדאי להזמין גם נשים לכנסי בחירות. כעבור יומיים, בשיחת טלפון משלימה עם עדאל עמאר, מזכיר המחוז של מפלגת חד”ש במשולש הוא מכה על חטא על כך שלא הזמין נשים לכנס הפוליטי: “זו היתה פשלה שלי. דווקא בחד”ש. קיבלתי על הראש מאשתי ומן הבנות שלי. וגם במפלגה העירו לי על זה.”

אם ההצבעה בציבור הערבי כה נמוכה, מדוע מפלגות שמאל אחרות, כמו מפלגת העבודה לא מנסות למשוך את ציבור הבוחרים הזה? קמפיין 2013 של מפלגת העבודה מאופיין בפניה למרכז הפוליטי, בקריאה למצביעים מן הימין, שאינם תומכים בגישותיו הכלכליות של ראש הממשלה בנימין נתניהו והליכוד, לשנות את הצבעתם המסורתית. בעבודה הבינו, בשלב מוקדם שאפקט כחלון חי וקיים בקרב בוחרי הליכוד ומנסים, זה זמן רב, למשוך אותם אליהם, לשמאל (שקיבל תיוג ושיווק ואריזה חדשה כ”מרכז”).

אולם ככל שמתכנסים לקראת יום הבחירות, כמה בוחרים פוטנציאלים מן הימין מצליחה מפלגת העבודה למשוך אליה?

עמאר (חד”ש) וגם פריג’ עיסווי (מרצ) אומרים שלעבודה ממילא אין שום סיכוי בקרב הציבור הערבי. עמאר: “הציבור הזה יזרוק אותם לכל הרוחות. עוד קוםד להתבטאויות המאוד ימניות של יחימוביץ’ בנושא ההתנחלויות והתמיכה במבצע ‘עמוד ענן’, העבודה לא מראה נוכחות בפעילות בקרב הציבור הערבי. אולי עמיר פרץ היה פעיל אצלנו בעבר, אבל עם העזיבה שלו, אין לעבודה שום סיכוי. למפלגת חד”ש יש נוכחות מתמדת כאן, יש קבלות על עשייה. אנחנו לא מוכרים אשליה לאף אחד שאנחנו נהיה בקואליציה. אנחנו קיימים בהפגנות של צדק חברתי, אנחנו הכתובת לבעיות כל השנה. אנחנו לא באים חמש דקות לפני הבחירות ומבקשים תמיכה.”

ומה עם מפלגת מרצ? לפני כשבוע השיקה המפלגה קמפיין בשפה הערבית ובמגזר הערבי.  בכפר קאסם הנוכחות שלהם מורגשת במיוחד.

עיסווי, מרצ לא נזכרה להתייצב במגזר הערבי ברגע האחרון? “מרצ זוכה ללגיטמציה ואהדה רבה במגזר הערבי וזה נכון שלא היה לזה ביטוי בקלפיות ב 2009. לצערי, ערבים מצביעים לערבים ויהודים מצביעים ליהודים, אבל העובדה שמרצ הכניסה מועמד, אני, למקום החמישי זה משהו חדש ואני מאמין שזה יגרום תנופה במגזר באופן משמעותי”.

כמה תושבי ערים וכפרים ערביים הצביעו למרצ ב 2009? “רק 5000. את תראי שבבחירות הקרובות זה ישתנה. מרצ היתה מאוד קטנה במגזר, אבל זו מפלגה, שהציבה בראשותה יושבת ראש שמשדרת שותפות אמיתית ומדברת בגובה העיניים, ולא רק מגיעה כדי לנצל את הציבור הערבי. זה בלט מאוד במהלך המבצע הצבאי, עמוד ענן, שהעמדה של מרצ, היתה, באופן מידי, עמדה של שמאל אמיתי.”