הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
ללא לוגו מפלגתי או כרזות מנצנצות, וגם ללא הזדמנות לשאול שאלות אלא רק בהצהרה לתקשורת הודיע אתמול משה כחלון על האדם הראשון שמצטרף למפלגתו: שגריר ישראל בוושינגטון לשעבר, ד״ר מייקל אורן.
כחלון, לא טירון פוליטי, היה נראה מעט מחוץ לאלמנט שלו. קצת נבוך. עדיין מנומס בכל מה שנוגע לשיח הציבורי והביקורת על ראש הממשלה. בציטוטים במהדורות החדשות אמרו שהוא מטיח ביקורת בנתניהו, אבל זה היה רחוק מכך. גם כחלון וגם אורן היו דיפלומטים לעילא ועילא. כמעט משעממים.
זה היה אתמול (יום ד׳). היום הציג כחלון את המצטרף השני, ראש הועדה למלחמה בעוני וחתן פרס ישראל, אלי אלאלוף, מנכל קרן רש״י. אם לשפוט לפי שני המצטרפים הראשונים, כחלון אכן מחפש אנשים ללא רבב. נקיים מכל בחינה.
כשעמד לצידו של אורן כרך כחלון את העניין המדיני בעניין הכלכלי. את יחסי החוץ של ישראל כחלק ממכלול בעיות שניצבות כיום בפני הציבור בעת ההליכה לקלפיות. למעט אולי יו״ר הבית היהודי, נפתלי בנט (“אף אחד בעולם לא מתעניין בנושא הפלסטיני”) אין מועמד החושב שאפשר לנתק כלכלה וצמיחה ממערכת גלובלית של לחצים ודרישות.
הצגת אורן הייתה מפגש נטול פומפוזיות. אי אפשר שלא להיזכר במצגות המרגשות של מועמדי לפיד ממש לפני שנתיים. כחלון נראה מן הצד פחות מלא מעצמו ויחד עם זאת, גם פחות מאורגן ומוכן למערכה.
נדב שינברגר ורונן משה (מאחור), 24 בדצמבר 2014
מי האנשים שמקיפים את כחלון כיום? מעבר לנדב שנברגר, הדובר המסור שמלווה אותו כבר שנים, מתגבש צוות. רונן משה, שבקמפיין 2013 עבד עם הליכוד, נמצא היום עם כחלון. משה הוא דירקטור מטעמה של רשת בדירקטוריון חדשות 2 (יצא לחופשה זמנית מן המשרה לתקופת הקמפיין, אמר לדה-מרקר לפני כמה ימים) והוא גם יועץ של חברת נתיבי גז וקצא״א.
הסוקר העובד עם משה כחלון הוא ישראל בכר, אשר עבד צמוד עם נתניהו כמה שנים רצוף (עד שנת 2011). לפני כמה שנים ישבתי לשיחה עם בכר, בתקופה בה לא עבד עם אף פוליטיקאי, והוא הראה לי סקרי עומק פוליטיים שערך. לא דובר אז בסקרים למענו של פוליטיקאי זה או אחר, אלא חומר עיון מקצועי שבכר סקר למטרות אחרות. בכר זיהה אז את אותה קבוצה הנמצאת בימין מבחינה ביטחונית-מדינית אך לא מקבלת את העמדות הכלכליות של הימין של נתניהו. דובר אז בימניים-לאומיים המתקנאים בתפיסות הכלכליות של השמאל. כך בכר הסביר לי אז והנה, הוא ככל הנראה נמצא בחיקו של כחלון, במקום הנכון.
אנשים מסקרנים אחרים בסביבתו של כחלון הם בני הזוג נדב שמש ונטע קורין-שמש. שמש הוא ראש המטה האישי של כחלון, אך נטע קורין-שמש משמשת כיועצת מאחורי הקלעים ומקדמת את נושא שיבוץ הנשים ברשימה. כחלון התייעץ איתה בעבר בנושא וגם כיום היא חלק בצוות הבחירות. קורין מגיעה מתחום שוק ההון וקרנות הגידור בעברה, אך לא עוסקת בכך בשנים האחרונות. בעבר פרסמתי שכחלון ציין בפני חוג בית פרטי כי בכוונתו לשבץ נשים ברשימתו בשיטת הריץ-רץ, כלומר גבר, אישה, גבר, אישה.
מצטרף משמעותי נוסף לצוות של כחלון הוא יגאל ברקת, אשר שימש בשמונת החודשים האחרונים כסמנכ״ל שיווק בחברת פרטנר. אין קשר משפחתי לאלונה ברקת, ששמה כבר הועלה בהקשר של הצטרפות לרשימתו של כחלון. ברקת יהיה בין האחראים על התעמולה (הפרסום) ועבודה מול גורמים בתחום הזה.
משה כחלון ומייקל אורן, 24 בדצמבר, 2014
מימין: נדב שינברגר, רונן משה, עמרי הרוש, 24 בדצמבר 2014
סאלי אורן, 24 בדצמבר 2014
“למעט אולי יו״ר הבית היהודי, נפתלי בנט (“אף אחד בעולם לא מתעניין בנושא הפלסטיני”) אין מועמד החושב שאפשר לנתק כלכלה וצמיחה ממערכת גלובלית של לחצים ודרישות.”
גם נתניהו (הליכוד) והימין לא מחזיקים בתפיסה זו …שמושרשת מימי אוסלו בשמאל ולא הוכיחה את עצמה (כמה צמיחה הרוויחה המדינה מהבלוף הזה ? כמה צמיחה הייתה בתקופות שלא היה משא ומתן כלל ?)
נ.ב
עדיין לא ענית לשאלתי – מתי אבו מאזן הודיע שהוא מוותר על זכות השיבה (ולא בראיון לחדשות 2 שיום לאחר מכן הוא שלל שזו הייתה הכוונה בראיון) ?
אשמח לתשובה
מערכת של לחצים ודרישות קיימת מאז 1948, ואני חושב אפשר לקבוע שהצלחנו להתפתח כלכלית למרות זאת…
כל אלה שוחרי הנוסטלגיה ל”ימים מהטובים של פעם”, לא זוכרים תקופה אמיתית, אלא עבר מדומיין, שכן במציאות המצב הכלכלי של האזרח הממוצע, מעולם לא היה יותר טוב, והוא כל הזמן מוסיף ומשתפר. אני לא חושב שזה ביבי שעושה את ההבדל, אלא שביבי, וזה לזכותו, לא מפריע למשק להתפתח. האיומים ההיסטריים בחרמות (שנראים במידה רבה כמעט כסוג של הזמנה לחרם, במידה והציבור הישראלי ימשיך להיות סרבן ולהצביע לא נכון…), מתבדים פעם אחר פעם, והסיבה לכך קשורה במציאות כלכלית גלובאלית, שחזקה לאין שיעור יותר מהזיות אידיאולוגיות על חשיבותה העצומה של הסוגיה הפלסטינית לעולם. כן, הסוגיה הפלסטינית מצטלמת נהדר, ואין ספק שאנחנו אחלה קנדידט ללחץ (אנחנו דמוקרטיה, ואנחנו לרוב לא נוהגים לפתוח במלחמות טרור או מתקפות סייבר על מי שמנסה להפעיל עלינו לחץ מדיני או מעביר עלינו ביקורת תקשורתית…) – אבל המרחק שבין הפעלת לחץ, תוך ניצול התמיכה האוטומטית של התקשורת והשמאל הישראלי לכל לחץ חיצוני שתכליתו דחיפת ממשלת ישראל לנסיגות, לבין חרם ב]ועל – הוא עצום.
הסיבה לכך, כמובן, היא שהעסקים שמתנהלים בין ישראל לעולם, אינם באמת בין ממשלת לממשלות העולם, אלא בין חברות שם לחברות פה, וכל זמן שמוצרים מפה ימשיכו להיות מבוקשים בידי הטייקונים שם, כנראה שלא יהיה פה חרם, גם אם “שוברים שתיקה” ימשיכו לספר לכולם על עוולות הכיבוש, גם אם “רבנים לזכויות אדם”, ימשיכו לזעזע אותנו עם תמונות מהחלק העני של הכפר בורין, כגם אם “בצלם” תמצא תחקירן שאינו מכחיש שואה, שיביא עוד סיפורי זוועה על פלסטינים תמימים שחוסלו בידי מזל”טים ומסוקים ישראליים, סתם כך, ללא כל פרובוקציה…
המציאות מבאסת מנקודת המבט השמאלנית: חרף ההשקעה העצומה בניסיון להסיט שמאלה את דעת הקהל פה, באה המציאות ודוחפת אנשים שוב ימינה.
פיגוע הזוועה מהערב הוא לא בדיוק הפתעה גדולה למי שחי את המציאות שלנו, ולא מהווה איזושהי חריגה מהנורמות הרגילות של פעילות הטרור הפלסטיני, אבל איכשהו ניתן לפקפק האם הילדה, שמחבל ניסה לשרוף אותה חיים (ויש להתפלל להחלמתה, כמובן), תזכה לאותה התייחסות תקשורתית מקיפה ומוצדקת, לה זכה אותו פיגוע נדיר, של כמה חלאות יהודיות, שרצחו נער פלסטיני.
המח’בה הראושנה שעברה לי כששמעתי על הפיגוע המחריד הייתה:
מסכנה הילדה.
חייבים להצביע לבנט…
מכיוון שאני חלש בפענוח צפונות לב, ואין לי מושג אם זה ניסיון מחוכם להיות ציני ושנון, או תגובה עניינית, אני אעשה מה שנדרש בכל מקרה לגבי התגובה הזו, וארים גבה בתימהון…
כחלון ממנה את הביצ’ של ביבי בארה”ב ומצפה שכולנו נימס מהתלהבות והערצה.
עוד משיח שקר יצא לדרך, בים-בם-בום.
כל פעם שמשה כחלון פותח את הפה הוא מפסיד עוד ועוד מנדטים, ומתקרב לגרד כלפי מטה את אחוז החסימה.
הציבור מבין במהירות שמשה כחלון הוא פיון, מריונטה בידיו של הטייקון יצחק תשובה!
משה כחלון לא מסוגל ומסרב לתת הסברים לשאלות שעולות מן הציבור בדבר קשריו ההדוקים עם יצחק תשובה; בנוסף לכך קהל שומעיו מתרשם שהוא עילג ומבולבל, ואין לו כל משנה סדורה.
כדי להתגבר על ה״באג״ הרציני הזה, שהופעותיו בציבור של משה כחלון הן ״פיאסקו״ אחד גדול, אמצו סוללת היועצים שלו ״מעקף״ בצורת הדלפה כביכול מדברים שאמר בתום האירוע בפגישה סגורה.
יש להצטער על כך שחלק מכלי התקשורת בולעים את הבלוף ומפרסמים את הדברים המגוהצים של היועצים.
בפועל משה כחלון לא מסוגל לעמוד מול הציבור ולהציג בקולו דברים ברורים ומשכנעים ובעיקר לענות על שאלות נוקבות בעניין הטענה המוכחת שהוא בסך הכל ״פיון״ על לוח המשחק של טייקון הגז והנדל״ן יצחק תשובה.
משה כחלון בחסות הטייקונים, יוצר מצג שוא, וגורם לציבור התמים לבנות במו ידיו, את המכלאות הכלכליות עבור עצמם
משה כחלון בהובלת מיטיבו טייקון הגז והנדל״ן מנסה לרכב על גל הדכדוך והאכזבה. משה כחלון מפריח סיסמאות שאין להם כיסוי. צריך לשמן היטב מה היה דפוס ההצבעה שלו כשהיה שר הרווחה; כבר אז כשהיה אחראי לנושא רווחת הציבור, התנגד באופן עקבי ליוזמות של חקיקה חברתית. האנלוגיה שעושה כחלון בין הוזלת מחירי הסלולר לרפורמות הנדרשות בכלכלה הישראלית, אין לה אחיזה במציאות. משה כחלון בזמנו, כאשר החליף את שר התקשורת אטיאס, ניכס לעצמו את ההישגים של קודמו, שהיו מתרחשים עם כחלון ובלעדיו. בכל התבטאויותיו של משה כחלון, לא תמצא צל של מילה נגד נותן החסות שלו טייקון הגז והנדל״ן הדורסני יצחק תשובה. הוא לא אמר מילה על ״התספורת״ האכזרית שעשה תשובה באג״חים של דלק נדל״ן, הוא לא אמר מילה על ההרפתקאות המסוכנות שעשה תשובה יחד עם דנקנר בעסקי נדל״ן מפוקפקים על חשבון קרנות הפנסיה שלנו. למה? כי יצחק תשובה הוא הכוח המניע את משה כחלון! כל סיפור הקמת המפלגה נעשה מאחורי מסך עשן כבד, כדי שהציבור בתמימותו יחשוב שמשה כחלון הוא ״רובין הוד״ שבא להציל אותנו מהמשך הדרדרות לעוני. האמת המרה היא שזה חלק ערמומי, מתוחכם ואכזרי מבית מדרשם של הטייקונים שבנכלוליותם כי רבה, מאחזים את עיני ההמונים ומובילים אותנו כסומים בארובה, לבנות במו ידינו את ה״מכלאה הכלכלית״ אליה הם מובילים אותנו!
משה כחלון הוא רק ״פיון״ במשחק השח אותו מנהל בערמומיות ונחישות יצחק תשובה נגד ממשלת ישראל.
אם יצליח הטייקון תשובה להשיג דריסת רגל של ״כוח שלטוני״ באמצעות מפלגת כחלון, הוא יצליח לאלץ את הממשלה הרופסת, להיכנע לדרישותיו בהקשר שדות הגז, הנוכחיים והעתידיים.
זהו קרב של ״גדולים״, ומעורבים בו ״נובל אנרג׳י״, קבוצת ״דלק״, ממשלת ארה״ב, ועוד לא מעט שחקני משנה, כאשר המהות היא סביב הסוגייה: מי באמת יהנה מאוצרות הטבע של הציבור?
ל״נובל אנרג׳י״ וליצחק תשובה, יש תיאבון גדול מאוד להרוויח מה שיותר, והציבור התמים חושב שיש כאן איזו תקווה חברתית בדמות ״רובין הוד״ של 2015 בדמות משה כחלון.
כאשר בוחנים את כל השתלשלות הקמת מפלגת כחלון, מוצאים בבירורהאת טביעות אצבעותיו של יצחק תשובה המממן מזה תקופה ארוכה את משה כחלון באמצעות ״מכללת נתניה״.