קודם ציוץ, אחר כך טלפון

הדיווח הראשון לשיחת טלפון בין נשיא ארה”ב לבין נשיא איראן – אחרי 34 שנות נתק בין המדינות – הגיע בטוויטר. הנשיא חסן רוחני, צייץ, מחק ואז צייץ שוב שזה עתה שוחח עם הנשיא ברק אובמה. הוא אפילו לא שכח למנשן (למי שלא שולט במינוחי טוויטר, אפשר להיעזר בוובסטר של חנן כהן).

בין לבין, הנשיא ברק אובמה כינס מסיבת עיתונאים ואישר, את מה שכבר צויץ. הם דיברו בטלפון. טוב שלא ניסו לפטפט זה עם זה באמצעות ה Direct Message של טוויטר, הכלי הלא-יעיל של שירות המיקרו בלוגינג להעברת מסרים ישרים. אחרי 34 שנות נתק, בכל זאת, הטלפון עדיין אפקטיבי יותר.

אבל מי באמת מצייץ עבור רוחני? זה לא הוא עצמו, כך מניחים בארה”ב. אחר חשבון הטוויטר של רוחני עוקבים כ 80 אלף איש ומי שעשה השבוע את עבודת יחסי הציבור הזו, ביצע מלאכה טובה. טובה מאוד אפילו. הוא לא בחר בפייסבוק וגם לא במסרי וידאו-יוטיוב (זה כל כך העשור הקודם), אלא דברר את הרוח החדשה ומסרי הפיוס הישר למקום בו נמצאת כל העיתונות המובילה בארה”ב. והוא לא הסתפק בטוויטר וגם נפגש עם עיתונאים, תדרך פנים אל פנים, ישב לראיונות טלוויזיה ועורר מהומות רשת סביב תרגום מונחים בנושא הכי נפיץ. קמפיין גרילה-דיפלומטי-מדיני חסר תקדים.

גם הנשיא ברק אובמה (כ 37 מליון עוקבים) לא מצייץ בעצמו והשבוע חשבון הטוויטר שלו, כלומר של עוזריו, לא עסק בענייני איראן. לזכותו של אובמה נזקף קמפיין 2008. מאז ועד היום הוא נתפס כמעודכן ביותר בתחום הרשתות החברתיות והנעת המונים ורבים הפוליטיקאים שניסו ומנסים לחקותו.

* * * * *

נותר מנהיג משמעותי אחד בפאזל הזה שניצב מחוץ לזירת ההסברה העדכנית. מי שפעם היה נער הפלא ההסברה הישראלית, מי שפעם היה הפנים הכריזמטיות של המדיום הטלוויזיוני, מי שהבין תקשורת יותר מכולם, נותר מאחור. ראש הממשלה שלנו, בנימין נתניהו, שאפילו מחשב נייד, איפאד או מחשב שולחני – לא נמצאים אצלו בשימוש – כבר אינו המסבירן הבינלאומי.

הרמתי טלפון אתמול לגורם בלשכת ראש הממשלה כדי להתעדכן אם המחשב (איזה שהוא מחשב/טאבלט/סמרטפון –  משהו) כבר ניצב על שולחנו של ראש הממשלה. רציתי לוודא שמה שידעתי, על נתניהו בעבר, שמדפיסים לו את הידיעות מאתרי האינטרנט,  נותר בעינו.

הגורם השיב לי כך: “חבל מאוד שהעם האיראני לא נהנה מאותה חירות שיש לרוחני להשתמש בטוויטר מה שמוכיח עוד יותר את הציניות והצביעות שלו”.

אאוץ’. 1:0 לנתניהו.

אצלנו, כולנו משתמשים חופשי ברשתות החברתיות וראש הממשלה – מבחירתו החופשית – נותר קלולס.

אצל האיראנים, הנשיא תפס איפה ואיך כדאי להעביר מסרים בעוד הוא חוסם את העם מלגלוש כראות עיניו.

טוב, ואחרי שהצליחו להסיט את מחשבתי לחמש דקות מן השאלה שלי, שאלתי שוב – איך נתניהו מתבונן במה שקורה בטוויטר? אתם מדפיסים לו ציוצים ומביאים לו את זה על נייר?

השאלה הזו כבר נותרה ללא תשובה.

ניסיתי עוד קצת: יש לראש הממשלה סמרטפון? במה הוא משתמש? אייפון, בלקברי או סמסונג (אם בכלל)? אתה יודע שלברק אובמה יש בלקברי?

“אני לא יודע אם מבחינת בטחון מותר לי להשיב לך. אנסה לברר ולתת תשובה”

גם לשאלה הזו לא ענו.

שיחות בירור נוספות, עם מי שפעם עבדו בסביבת ראש הממשלה העלו מעט מצאים נוספים. יש לו נייד, דור שלישי. הנייד לא בכיס שלו, או על השולחן לצידו (או במקרים חמורים כמו שלי, צמוד לכף היד 24/7). לא, הוא לא נוגע בנייד באופן שוטף, אלא רק למקרי חירום. מישהו נותן לו את הנייד כשצריך. שיחות חשובות וסודיות ממילא לא עושים בסמרטפונים. אין מחשב, אין חיבורי רשת אחרים. כאשר צריך, מדפיסים לו (“גם נשיא ארה”ב לא מתעסק עם זה, אין לו זמן, מראים לו תמציות” נאמר לי).

אז איך הוא יודע מה זה טוויטר ומה הולך שם?

“פעם כשהיה צריך הראתי לו את זה על הנייד שלי” השיב לי מאן-דהוא.

טוב, אנחה ארוכה, נחכה ליום ג’ לנאום ראש הממשלה באו”ם לראות אם שיטת המסרים הישירה של פעם עדיין יש לה תחולה.

את הפוסט ניתן לקרוא גם בפלוג, בהארץ