רוץ הנדל, רוץ

פוסט שלי, מאתמול בסלונה, שנכתב בשמחה על החלטתו של יועז הנדל להפוך לפוליטיקאי (עם הסתייגות על הפלטפורמה שהוא בחר). בינתים, יתכן שהכתוב כאן כבר לא רלבנטי.

איני מכירה את יועז הנדל, מעבר לשגרה העיתונאית, אך שמחתי מאוד לבשורות על החלטתו המסתמנת להצטרף לחיים הפוליטיים. לו הייתי מכירה אותו, הייתי אומרת לו מיד: רוץ הנדל, רוץ. מדינת ישראל זקוקה לך.

הנדל הוכיח שהוא אדם עם ערכים, עם המצפון במקום הנכון, כאשר לפני כעשרה חודשים לא חשש לגורלו המקצועי האישי ופוצץ בפנינו את סיפור ההטרדות שביצע נתן אשל מאחורי הקלעים במשרד ראש הממשלה.

אשל, שהורחק לכאורה מן הלשכה, ממשיך למשוך מאז בחוטים כאילו לא קרה דבר. המשך מעורבותו של בלשכת ראש הממשלה ממחיש באופן החמור ביותר את היחס הסלחני במקום החשוב ביותר בישראל כלפי הטרדות מיניות. יוחנן לוקר, המזכיר הצבאי שהיה בין המעורבים בדיווח על אותה פרשה, המשיך בתפקידו עד נובמבר האחרון. צביקה האוזר, מזכיר הממשלה, שגם עמד על עקרונותיו נגד אשל, שרד בקושי בסביבת ראש הממשלה, אך נותר שם יותר מעשרה חודשים אחרי. הוא לא זכה לגיבוי נתניהו כששקל להתמודד בפריימריס בליכוד ולמרות שלא חלק איתי את תוכניותיו לעתיד הנראה לעין, לא אופתע אם בקדנציה הבאה של נתניהו (אם תהיה כזו) ימונה מזכיר ממשלה חדש. רק הנדל לא שם.

הנדל שילם את המחיר האישי על העלאת סיפור הטרדת העובדת על סדר היום הציבורי. אפילו המוטרדת לכאורה (התלונה נגד אשל נסגרה בעסקת טיעון) עדיין עובדת בלשכה. הנדל הלך הביתה וחזר לכתוב “בידיעות אחרונות” לתקופת הדגירה.

(דעתי על עיתונאים שמדלגים מן העיתונות לפוליטיקה במהירות כזו אינה טובה. הם צריכים לצנן עצמם לפני מסע הדילוגים הזה. אבל נשמור את הדיון הזה לטור נפרד).

הנדל הוא זן נדיר. יוצא שייטת 13, קצין וג’נטלמן. אדם שניתן לסמוך עליו. ללא רבב. השאלה הגדולה בפאזל הפוליטי הזה היא האם אכן יוכל לחיות עם ציפי לבני ועמרם מצנע ברשימה אחת. ככל הידוע לי, דעותיו המדיניות רחוקות מאלה שלה ושל מצנע. מה לו ולהם? הרשימה החדשה של לבני אינה רשימת אנשי ימין. לבני מדברת על דרך מדינית ברורה, חזון שתי המדינות, מו”מ מתמשך עם הפלסטינים. היא בחרה את מצנע, איש מפלגת העבודה, להיות עזר כנגדה.

קדימה, בראשות שרון, אולמרט, לבני וגם מופז, ספגה במשך שנים ביקורת קשה על הדרך, על החזון, על העמדות המדיניות. מפלגה שהגדירה את עצמה מרכז, ללא זיהוי פוליטי מובהק והכילה את צחי הנגבי ושאול מופז מפה ואת שמעון פרס וחיים רמון משם, את עתניאל שנלר מצד אחד ואת אורית זוארץ מן האחר. האם “התנועה” מתכוונת לשחזר את היעדר הקו האידיאולוגי הברור של קדימה? הסוף הרי ידוע מראש.