לקורא ח”כ עופר שלח: לתשומת לבך –
מי שחשב שסאגת אי-מינוי יו”ר ועדת חוץ ובטחון תגמר בזמן הקרוב – טעה. חולשתו הפוליטית של ראש הממשלה וחוסר היכולת להכתיב מי יהיה יו”ר ועדת חוץ ובטחון הבא – היא עלילה בהמשכים. גם יו”ר הכנסת, יולי אדלשטיין, שהבטיח בנחישות ורצינות כי ישים סוף לסאגה, לא מצליח לסגור את הסיפור.
אז הנה הצצה לטוויסט החדש. ביום ד’ הקרוב תועלה להצבעה בועדת הכנסת (האחראית על שינוי התקנון בכנסת) הצעה לשנות את השינוי של סעיף 106 של תקנון הכנסת כדלקמן (על פי המכתב המצורף שנשלח הערב לחברי ועדת הכנסת)
הסבר
הנגבי עומד בראש ועדת הכנסת. זו הועדה בה משנים את תקנון הכנסת לפי הצורך, כולל את הסעיף העוסק במינוי יושבי ראש ועדות קבועות (הסעיף הזה לא כלל אופציה ליו”ר זמני עד לאחרונה).
מאחר ונתניהו ושר האוצר יאיר לפיד לא מצליחים להגיע לסיכום על זהות יו”ר ועדת חו”ב, הוצע לאחרונה לשנות את תקנון הכנסת כך שבכל ישיבה ימנה יו”ר הכנסת אדלשטיין את אחד מחברי ועדת חו”ב – כיו”ר זמני אד-הוק.
ספלנדיד, לא? כך נדע כולנו שהפיקוח על בטחון המדינה מופקד בידיים נאמנות, גם אם ארעיות וחסרות ניסיון. נותן ממש תחושת בטחון ויציבות. והנה הערב, החליטו נתניהו והנגבי, שיש לאפשר ליו”ר הכנסת למנות יו”ר הזמני – לא רק לאותה הישיבה, אלא לכמה ישיבות. על פי מכתבו הנ”ל של הנגבי “בתקופה שבה אין לוועדה יו”ר יהיה רשאי יו”ר הכנסת לכנס את הועדה ולהחליט מי מבין חברי הועדה ישמש כיו”ר זמני לאותה ישיבה או לכמה ישיבות”.
הנה התרחיש: יבוא יו”ר הכנסת אדלשטיין וימנה, רק לכמה ישיבות, אולי 15 אולי 20, את צחי הנגבי כיו”ר הזמני.
אין דבר יותר קבוע מן הזמני, כך אומרים, לא?
לנוחיותכם:
סעיף 106 של התקנון כפי שהיה לפני שהחלו להתעלל בו. להתעלל, מלשון עלילה, כמובן
תוספת: כבר בישיבה הקרובה והראשונה מזה חודשיים פלוס פלוס, ימונה יו”ר זמני ראשון ומעניין – ח”כ איתן כבל (העבודה) יהיה היו”ר הזמני של חו”ב (אבל ככל הנראה, מדובר בתהילה קצרת מועד של 15 דקות שתסתיים כבר באותו היום)
פניתי לח”כ הנגבי לקבלת תגובה, וכשיענה (אם זה יקרה) – אוסיף כאן את התייחסותו.
זו התעללות גם בלשונות אחרים. תודה רבה על הפוסט!
לאיתן כבל יש עבר לא מבוטל במינויים זמניים שהופכים לקבועים. כך השבוע, חמק לו מתחת הרדאר מינויו של איתן כבל ליו”ר קבוע לסיעת העבודה, פה אחד, בסיעה שלהזכירכם כמעט לעומתית לכבל.
לגבי יולי אדלשטיין, נו באמת. האיש מתגלה פעם אחר פעם כבובה רופסת ללא חוט שדרה. כך בסיפור עם מירי רגב והשימוש לרעה שעשתה בתפקידה בראשות וועדת הפנים בפרשת גפסו, וכך גם במינוי יו”ר לוועדת החוץ והביטחון. לרגע הוא חשב שיוכל להציג את עצמו כאיש החזק שכופה החלטה, בפועל ‘ההכרעה’ של אדלשטיין רק נדחית. ללמדנו שיולי אדלשטיין אינו יותר מאשר חותמת גומי של ראשי מפלגתו.