עמאר דכה: 5 סיבות ללכת להצביע

פוסט אורח של ידידי עמאר דכה, עורך באל-מסדר (אתר חדשות בערבית בו אני, טל, כותבת קבועה).

הטור של עמאר במקור בערבית

סבתא שלי סיפרה לי פעם על הדרך שבה היא נהגה להצביע בבחירות הכלליות לכנסת ישראל, אי שם בשנות ה-50 וה-60, כשעוד לא באמת היה לאוכלוסייה הפלסטינית בתוך מדינת ישראל ייצוג הולם “הייתי לוקחת את הפתק של אחת ממפלגות הלוויין של מפא”י (מפלגת השלטון אז) ומצמידה אותו מתחת לחולצתי. רק מאחורי הפרגוד הייתי מוציאה את הפתק מתחת לחולצה ומשלשלת לקלפי. לא היינו מודעים, פחדנו לא להקשיב לקולות המוכתר, לא נאבקנו, רצינו רק לשרוד”.

הסיפור הקטן הזה הוא חוויה אישית משפחתית שלי מאישה חכמה, שראתה הרבה בחייה. אני מספר אותו כדי להעביר מסר פשוט: שנות ה- 50 חלפו. אפשר להפסיק לחשוש, ולערביי ישראל אין את הפריבילגיה שלא לשחק במשחק הפוליטי.

משאל זריז ובלתי מייצג בקרב חברים ובני משפחה העלה שורה של טיעונים למה לא שווה לטרוח ולהגיע אל הקלפי (מאמץ של חצי שעה לכל היותר, ביום שהוא גם כך יום חופש לכולם, כן?):

הטיעון הקלאסי: ההצבעה שלי לא משנה כלום, המפלגות הערביות לעולם לא יכנסו לממשלה ולכן לא יוכלו לעולם להשפיע באמת – לקדם תהליכים, להשיג תקציבים וכו’.

הטיעון הלאומי: “הח”כים הערבים משמשים תפאורה נוצצת לטענה השקרית, שזוהי מדינה דמוקרטית, בה גם לדעת המיעוט יש חשיבות והגנה מפני עריצות הרוב”.

הטיעון האזרחי: חברי הכנסת הערבים מתנהגים יותר כדוברי הרשות הפלסטינית ופחות כנבחרי ציבור שתפקידם לדאוג לקהילה מוחלשת, שזקוקה לכל הסיוע שהיה יכולה לקבל.

עאמר דכה, אל מסדר

לכל אלה אשיב: דווקא בבחירות הקרובות לקולכם יש משמעות גדולה ומכרעת. הנה כמה סיבות למה רצוי וחשוב ללכת ולהצביע, ואף יותר מזה- חשוב לשכנע את המתבלטים כן לשחק במשחק הפוליטי.

ראשית, אם גם אתם מאסתם בממשלה שלא מצליחה להרים את הראש, לעמוד איתן ולהרתיע את הגזענים הפועלים ללא לאות להתססה ולביצור חיץ השנאה בין ערבים ליהודים במדינה, אז קולכם חשוב. כן, הגזענים בישראל הפשילו מזמן את שרווליהם ועמלים לגרש אותנו. העולם הערבי מציע לנו חיי פליטות ומלחמות. האופציה היחידה היא להפגין מידות אזרחיות טובות ולהחזיק מעמד.

שנית, לכל המיואשים והמדוכאים מה”משחק הפוליטי העקר”: השגת זכויות זה לא עניין של מכה אחת ניצחת וגמרנו. יש מאבק והוא נמשך על פני שנים, אם לא בדור הזה אז בדור הבא. חשוב לשמור על גחלת המאבק לשוויון זכויות. אף אחד לא ידאג להעניק לכם פרנסה בכבוד וחיים בטוחים אם אתם לא תדרשו זאת.

שלישית, במשך שנים יחלנו ערבים רבים לאיחוד מפלגתי שייצג אותנו בכנסת. חברי הכנסת הערבים מהווים כיום כ- 10% מהכנסת. הבשורה כבר כאן, תפילותינו נענו, תודות “למלאך” ליברמן, המפלגות השונות הצליחו להתאחד למרות כל הסיכויים. גם אם תחליטו לבחור בכל מפלגה אחרת, עשו זאת, ממשו את זכותכם האזרחית.

רביעית, לכל הציניקנים והמתלהמים שטוענים שממשלות ישראליות לעולם לא ישלימו עם קיומן של מפלגות ערביות סביב שולחנות הממשלה בישראל ושלעולם הן ירקיבו על ספסלי האופוזיציה. אומר, כבר הוכח שהיום יותר מ-70% (סקר של עיתון הארץ) מבעלי זכות ההצבעה הערבים מעוניינים לשבת בממשלות ישראל כדי לקדם שוויון אזרחי-כלכלי וחברתי במדינה. גם אם אופציה הישיבה בממשלה היא לא הפתרון, מאבק מלוכד מספסלי האופוזיציה יוכל לכרסם באפליה הברורה בערים ובכפרים הערביים בישראל, לקדם חוקים ופרויקטים חברתיים לטובת המיעוט הערבי. כולנו הרי זוכרים את ימי ראש הממשלה המנוח, יצחק רבין. הוא באמת ראה לנגד עיניו את טובת המיעוט ודאג לשילובם גם כשהיו בעמדת “גוש חוסם” ולא ישבו בפועל בממשלתו.

חמישית, אין לנו פריבילגיה לוותר על זכותנו האזרחית. לכל אלה המסתייגים ולכל אלה המתלבטים ואלה המתנגדים איזה פתרון אחר את מציעים ? ישיבה שלובת ידיים, חוסר מעש, התעלמות מהכרח פוליטי וויתור על האינטרס הבסיסי של חיים נורמליים במדינה שוויונית? כל אלה דרכים של התעלמות. הבעיות יוסיפו להיות קשות, התעלמות היא לא פתרון.

ב-17 במרץ 2015 יש הזדמנות להשפיע, לממש זכות בסיסית בחברה דמוקרטית, לשים גבול לגזענות הפושה, לדאוג לרווחת משפחותינו, לקדם את צעירינו ולהבטיח להם עתיד טוב יותר בישראל. קחו חלק ביום הזה, צאו מהאדישות הקטלנית ולכו להצביע. אני החלטתי: לראשונה בחיי אצביע לרשימה ערבית, הפעם אני מתכוון לבחור ברשימה הערבית המשותפת.