פוסט אורח של טל אלוביץ, יועץ קשרי ממשל ובעבר יועץ פרלמנטרי ליו״ר ועדת הכלכלה, ברוורמן
בשעה טובה צפויה להיות מושבעת היום, אם לא תהיינה הפתעות, ממשלת ישראל ה-34. 58 יום אחרי שניתן לראש הממשלה המנדט.
שרירי משרדי הממשלה, שכבר התנוונו מרוב שיתוקם מאז נובמבר האחרון, יכולים לשוב ולתרגל עסקים כרגיל. לפחות בינתיים.
השבועיים האחרונים שלחו את טובי הפרשנים הפוליטיים ואנשי המשפט אל ספרי החוקים והתקנונים במעקב אחר הפרוצדורות. שאלות כמו האם יכול להימשך מו”מ גם לאחר הודעה לנשיא כי “עלה” בידי המועמד להרכיב ממשלה? האם על יו”ר הכנסת חלה חובה להודיע בכנסת ש״עלה״ בידי המועמד להרכיב ממשלה וממתי סופרים את שבעת הימים הנדרשים? האם ממשלת מעבר יכולה לשנות חוקי יסוד? האם נדרש רוב של 61 בהצגת הממשלה בפני הכנסת, שבועת השרים והצבעת האמון?
ועוד שאלות בהלכות השבעת ממשלות. לא לכולן יש תשובה חד משמעית.
נדמה כי הדרך להשבעת הממשלה הזו הוארכה ככל האפשר, כמעט עד המועד האחרון בהחלט, יום שני הקרוב. הודעת יו”ר הכנסת כי קיבל את הודעת ראש הממשלה כי “עלה” בידו להרכיב ממשלה נמסרה לכנסת רק לאחר שזו אישרה בקריאה הראשונה את הוראת השעה לחוק יסוד הממשלה, זו שתאפשר את מינוי השרים כאוות נפשו של ראש הממשלה, חמישה ימים אחרי הודעת נתניהו לנשיא.
הרבה גבות הורמו כאשר תהליך המשא ומתן של הליכוד, עם שותפותיו הטבעיות לדבריו, התארך עד לשעה וחצי לפני המועד הסופי. הסגירה עם הבית היהודי הייתה האחרונה והיא נעשתה בראשי תיבות על מסמך כללי כאשר ההסכם המפורט, לובן ונחתם כמעט 12 שעות מאוחר יותר. נתניהו עצמו אמר “אני בטוח שאף אחד לא מופתע שהמשא ומתן הזה התמשך עם כל הסיעות, ואיש לא הופתע שהוא הסתיים במועדו”. ובכן, אנשים בהחלט הופתעו כי לקח כל-כך הרבה זמן לסכם את מה שלכאורה היה אמור להיות פשוט וקל. וודאי אם עיקריו של ההסכם עם סיעה כמו יהדות התורה סוכם עוד לפני הבחירות, כך לפי הדיווחים.
התארכות המשא ומתן הקואליציוני ותהליך השבעת הממשלה כמו גם חוסר הבהירות באשר להליכים במשא ומתן מחייבים לערוך עדכון בתקופות ובסדרי התנהלות המשא ומתן. את המחיר על העיכוב בתחילת עבודתה של הממשלה משלמים כלל האזרחים, בלי קשר לפתק אותו שמו בקלפי.
על הרשות המחוקקת לראות מול עיניה את הנזק שהקיפאון הממשלתי גורם לאזרחי המדינה ולהוביל שינוי במספר סוגיות:
- קיצור משך הזמן להרכבת הממשלה. 21 ימים + 7 ימים. זהו. אין סיבה שיארך יותר.
- קביעה כי עד תום מועד המשא ומתן כל ההסכמים הקואליציוניים יהיו חתומים.
- קביעה כי השבעת הממשלה תעשה במועד הראשון האפשרי ובכל מקרה לא יותר משבעה ימים לאחר תום מועד המשא ומתן.
- בהתחשב בכך שתקופת הרכבת הממשלה תקוצר, איסור העברת חוקים בתקופה שבין הבחירות להשבעת הממשלה זולת אם הדבר נעשה בהסכמת כלל סיעות הבית או רוב מיוחס שמבטיח קונצנזוס המיועד למקרים חיוניים.
השינויים הללו עשויים למנוע סחבת בתהליכי הרכבת הממשלות הבאות ומתיחת ספרי החוקים ופירוש השפה היבשה בה נרשם החוק. יתרה מזאת, ביזוי הכנסת בהעברת חקיקת בזק העורכת שינוי, גם אם במסגרת הוראת שעה, בחוק יסוד, יימנע אם שינויים אלה יאומצו.
בשבוע הבא, חודשיים לאחר הבחירות, תתכנס ככל הנראה הממשלה ה 34 לישיבתה הראשונה. יכולנו להיות שם מוקדם יותר.
צודק. העסק נגרר ונגרר כי ביבי עשה כל שגיאה אפשרית, והניח שיש לו כל הזמן שבעולם. לו היה לחוץ בזמן, היה מזדרז יותר, ומכיוון שבכל מקרה הוא התקפל בפני השותפות הקואליציוניות ברוב העניינים, הרי שהתוצאות היו זהות, פחות או יותר.
מה שאבסורדי, זה שכעת, בזמן פציעות של הזמן פציעות, אנחנו עדיין מחכים לאחרוני האחרונים, וסילבן, כהרגלו, משוכנע שמעמדו דורש שדרוג (ולצדו, דוברו האישי של הנביא יתרו, איוב קרא…). מפתה לקוות שביבי יחליט ללכת עימו ראש בראש, לתת לארדן את מבוקשתו (ובכך לתקן עיוות היסטורי שיצר למשטרה משרד ממשלתי נפרד ממשרד הפנים או המשפטים), ולראות אם סילבן יעז למנוע את הקמת הממשלה, ובכך להביא לבחירות חדשות, כשבוחרי הליכוד יזכרו לו היטב את פועלו המבורך בדקה ה99…
כן גם אני מסכים. כל הסיפור הזה ביזיון, ביבי הצליח לבזבז נצחון אדיר עם השטויות שלו, כמובן שהסיעות האחרות וחברי מפלגתו לא ממש עזרו אבל הוא זה שקובע וזה שנותן את הטון.
אורי ויונתן -האם הייתם מעדיפים על פני המצב הנוכחי ממשלת אחדות ברוטציה? כי כנראה שלשם היינו מגיעים אם ביבי לא היה מנצח בגדול את הבחירות. אבל אל תשכחו איך הוא שאב את כל המנדטים: הוא הבטיח שיקים ממשלה לאומית עם כחלון כשר אוצר ובנט כשותף בכיר. ללא הבטחות אלו כנראה שהיה גומר יותר קרוב ל20 מנדטים מאשר ל30…
כך הוא סינדל את עצמו במו”מ קואליציוני ללא אפשרויות תמרון שנגמר כמו שלא יכול היה להיגמר אחרת…
רוטציה גרועה מהמצב הדפוק הנוכחי. צר לי, אבל מדינת ישראל היא עניין רגיש מכדי להפקירו בידיו של בוז’י. האיש משדר חוסר רצינות מזעזע – מי שהיה מוכן לתת ללבני את המושכות תמורת סיכוי לשנתיים כראש ממשלה, הוא פשוט חסר אחריות.
אני זוכר היטב כיצד ביבי ניצח בבחירות – מפלגתו קיבלה 200,000 קולות יותר מהמפלגה השנייה בגודלה. הפרשנות כיצד עשה זאת (קיבל עוד קולות ממפלגות אחרות במחנה הימין, “הסית” נגד ערבים – להיט גדול, הערב, אגב – למרות שבעצם הוא רק מחזק את הקביעה שהציבור בארץ לא רוצה בשלטון גוש השמאל-ערבים…) היא מעניינת, אבל לא רלוונטית. גם בוז’י יכול היה לנסות לפתוח במלחמה עם לפיד ומרצ, ואז מרצ כנראה לא היו עוברים את אחוז החסימה, ולפיד היה או נחלש או מתחזק – אבל אולי היה הולך לאיבוד לגוש השמאל-ערבים אחרי הבחירות…
בוז’י לא היה קרוב לנצח בבחירות האלה, או להגיע לרוטציה, אפילו לא לשנייה אחת. האשלייה הזו, שהתקשורת והסוקרים החזיקו בחיים, במשך כמה השבועות האחרונים של הקמפיין, הייתה בדיוק זה – אשלייה. מזל גדול שלא התרחשה.
אגב, אני לא חושב שקמה ממשלה רעה הערב. אני חושב שהדרך שבה היא קמה, היא איומה ונוראה.
מסכים לגמרי. מבחינתי כל 48 הח”כים שרציתי לראות בקואליציה בפנים, ומשם והלאה זה משחק של מה שנקרא “בעיית התרמיל” ופתרונו במקרה הזה הוא האלגוריתם החמדן – הוסף את מי שעלותו השולית נמוכה ביותר וחוזר חלילה עד שעברת את ה-60. ומחיר החרדים בעיני קטן ממחיר הבוז’.
ברור שזו הממשלה הטובה ביותר האפשרית. אני מדבר על הדרך הבזיונית בה ביבי ניהל את המו״מ גם עם השותפים הקואליציוניים וגם עם בכירי הליכוד.
אני לא מבין למה ציפיתם…
מרגע שביבי מתחייב: ממשלה לאומית, בלי בוז’י וציפי, איך ציפיתם שהמו”מ הקואליציוני ייראה אחרת?
אם המו”מ לא יכול להיראות אחרת אז למה זה צריך להתארך חודשיים??
חובה לקצר את משך המו”מ. זה פשוט ביזיון ומשתק לשווא את משרדי הממשלה.
בסדר, לזה אני לגמרי מסכים. לדעתי גם 14 + 7 צריך להספיק. זה לא שיש למפלגות השונות יותר מדי דברים לעשות באותם ימים מעבר למשא ומתן…
אגב, מה הפסדתי בפוסט של הברדק? למה הוא נסגר לתגובות? אני מנחש שזה קשור לאורי, לתומא-סולימאן ול”פוליגמיסטים”…
ניחוש יפה, אבל לצערי לא הגבתי שם. הפוסט הזה היה נעול לתגובות עוד בטרם ראיתי…
מה שכן, אכן יש הרבה מקום לשעשוע מהרעיון שבמסגרתו הוועדה לשיוויון מגדרי תנוהל בידי מישהי שיושבת במפלגה אחת עם אנשים שנשואים ליותר מאישה אחת. מצד שני, בשבוע שבו התקשורת השמיעה את ביקורתו של איתן כבל על סוגיית מינוי שרים בלי תיק, מבלי להזכיר לו שכל הקריירה המיניסטריאלית שלו מסתכמת בתפקיד שכזה – הרי שתומא סלימאן נדחקת למקום די נמוך ברשימת “דברים שמפרידים בין איך שהשמאל תופש את עצמו, לבין מה שהוא בפועל”…