עפיף אבו מוך: 0% מע”מ על דירות חדשות? לא לזועביז!

פוסט אורח של עפיף אבו מוך, איש הייטק, בן 32, תושב באקה אל גרבייה (לקריאת הפוסט הקודם של עפיף בפלוג)

השבוע החליט שר האוצר, ח”כ יאיר לפיד, לקבוע שיעור של 0% מע”מ על דירות חדשות לזוגות צעירים, כשהתנאי לקבלת הטבה זו הוא שירות צבאי, במילים אחרות לא לערבים או לא לזועביז כפי שכבר קרא להם לפיד בעבר.

אין צל של ספק שמדובר בהחלטה אומללה המנוגדת לערכי הדמוקרטיה בארץ בהתחשב בכך שהאזרחים הערבים אינם מקבלים בכלל צו גיוס, אך בהחלט אינה מפתיעה כשמגיעה מכיוונו של מי שהתעקש לא לשבץ אף מועמד\ת ערבי\ה במקום ריאלי כחלק מהרשימה שלו לכנסת (שם יש אדם אחד שבוחר, מסדר ומשבץ את המועמדים) והבהיר בעבר שלא יצטרף לגוש חוסם עם חברי כנסת ערבים, באשר הם ערבים.

העלות הצפויה למדינה כתוצאה מהתוכנית הנ”ל מוערכת בשני מיליארד שקל בשנה, והשאלה היא מי יכסה אותם?

האם כששר האוצר יחליט להטיל מיסים חדשים כדי לכסות את השני מיליארד שקל האלה הוא יימנע מהטלת מיסים על מי שלא שירת בצבא?

האם כשמדינת ישראל הקימה את כביש חוצה ישראל, גדר ההפרדה ואזורי תעשיה ביישובים יהודיים הגובלים ביישובים ערבים נמנעה מלהפקיע אדמות של היישובים שתושביהם לא שירתו בצבא?

למה תמיד מותר לקחת ואסור לתת ולהעניק בכל מה שקשור לאוכלוסייה הערבית בארץ?  האם אין כאן פגיעה בכבוד האדם ובשוויון הנגזר ממנו? האם אין כאן פגיעה המלווה בתחושת עלבון והשפלה באוכלוסייה הסובלת ממילא מאפליה עמוקה כמו האוכלוסייה הערבית? איך ניתן בכלל ליזום צעד כזה של הטבת מע”מ לרכישת דירות ע”י אוכלוסייה מוטבת תוך כדי אפלייתם של יותר מ20% מאזרחי המדינה והתעלמות ממצוקת הדיור בחברה הערבית?

אולי תופתעו לשמוע, אבל גם אצלנו יש מצוקת דיור! האם לפיד הוא שר אוצר של האזרחים היהודים בלבד? הוא לא אמור להיות שר האוצר שלי גם כן?

בפסק הדין שניתן בשנת 2000 בעקבות עתירתה של משפחת קעדאן מבאקה אלגרביה אשר חפצה להצטרף ליישוב קציר, אך בקשתם להתקבל ליישוב נדחתה בשל היותם ערבים, קבע בית המשפט העליון שהתרת התיישבות ליהודים בלבד היא בגדר הפרה של החוק, ובפסק דינו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרן ברק, נכתב:

“מערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית לא מתבקש כלל כי המדינה תנהג באפליה בין אזרחיה… המדינה – מדינת יהודים היא; המשטר המתקיים בה – הוא משטר דמוקרטי נאור, המעניק זכויות לכלל האזרחים, יהודים כלא יהודים… אין, אפוא כל סתירה בין ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית לבין שוויון גמור בין כל אזרחיה. נהפוך הוא: שוויון הזכויות בין כל בני האדם בישראל, תהא דתם אשר תהא ותהא לאומיותם אשר תהא – נגזר מערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית”.

האם יש מצב ששר האוצר לא הכין שיעורי בית הפעם? כיצד הוא יצדיק את האפליה הקשה שיוצרת החלטתו להיטיב עם חלקים מסוימים מהאוכלוסייה בארץ מול עתירה לבית המשפט העליון? הרי כל בר דעת יודע שהחלטה זו מכילה בתוכה סעיף ברור המפלה חלק מאזרחי המדינה, החלטה אשר מתאימה למשטרים אפלים הנוגדת את עיקרון השוויון והצדק. או שתמורת עוד מנדט בסקרים מותר להעליב, להשפיל ולפגוע בכבודם של האזרחים הערבים? ולפי הפרסומים בתקשורת היה נורא חשוב לשר האוצר לקבוע מי לא יזכה ליהנות מהטבה זו ולאו דווקא מי כן יקבל אותה – וזה בעצם כל הסיפור כאן.

מתי שמעתם לאחרונה על הקמת יישוב ערבי חדש בארץ? אתם יודעים כמה יישובים ערבים הוקמו מאז קום המדינה? התשובה היא אפס! מה עשתה המדינה בשביל מצוקת הדיור בחברה הערבית? התשובה היא כלום ושום דבר! וכל זה בזמן שהמדינה לא מפסיקה להשקיע בבניה מעבר לקו הירוק אך לא מוצאת לנכון עד כה להקים יישוב ערבי אחד או להשקיע בבניה בחברה הערבית.

ולבסוף, לכל מי שדאג שבלי התנאי הנ”ל הזוגות הערבים הולכים להציף את הדירות החדשות בפ”ת, נתניה ורעננה יכול להירגע. כמה זוגות צעירים ערבים יכולים לממש את רצונם לרכוש דירה ביישוב יהודי? התשובה היא ממש אחוזים בודדים בלבד מס”כ הזוגות. למה? ראשית, תושבים יהודים רבים לא היו רוצים לראות שכן ערבי (מספיק להיזכר בפסיקות הרבנים ובקשיים שנתקלים בהם סטודנטים ערבים לשכור דירות. שנית, אין התלהבות רבה בחברה הערבית מרצונם של זוג צעיר להשתלב ביישוב יהודי וזאת על אף שהישוביים היהודיים יכולים להציע להם איכות חיים גבוהה שאינה זמינה ביישוב שלהם (כאמור, לא מקימים יישובים ערבים ואלה שקיימים, הם מחוץ למפת הבניה). החברה הערבית עדיין רואה בבניית בית ביישוב בו נולדת וגדלת, סוג של ערך עליון וסמל סטטוס ולכן מעבר מעיר ההולדת לערים יהודיות הוא נדיר. ואם כבר יש זוג שהצליח להתגבר על כל הלחצים החברתיים והמשפחתיים הוא ידלג לעיר מעורבת כמו עכו, חיפה או יפו, כי בסופו של יום גם הוא זקוק למקום בו השכנים שמחים לראות שכן ערבי.