הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
שגריר ישראל בשבדיה, יצחק בכמן כתב ביממה האחרונה דברים קשים בנוגע ליחס שמקבלים שליחי המדינה בחו״ל – מן המדינה. בכמן מוצב באחד היעדים המאתגרים ביותר מבחינת מעמדה של ישראל במערב אירופה. במהלך השנה האחרונה הוחזר בכמן לישראל להתייעצויות אחרי שראש ממשלת שבדיה סטפן לבפן הודיע כי שבדיה תכיר במדינה פלסטינית. שרת החוץ של שבדיה תקפה אף היא את ישראל בראיונות לתקשורת בחודש ינואר האחרון ועל הרקע הזה, בכמן, כמו כל עמיתיו המשרתים את המדינה בחו״ל, צריכים לנהל שוב (כן שוב) מאבק על הכסף המגיע להם, ואשר כבר סוכם והובטח להם בהסכם בין ועד עובדי משרד החוץ לבין משרד האוצר.
בחודש מאי אמור היה להיכנס לתוקפו סעיף ההסכם שמעלה את השכר לדיפלומטים הישראלים הנמצאים בימים אלה בשליחות בחו״ל – אך הכסף לא הועבר. לדבריהם של אנשי משרד החוץ, משרד האוצר מפר את ההתחייבות כלפיהם.
כך כותב בכמן: ״איך יצפו מאנשי משרד החוץ הפרושים ברחבי הגלובוס לנצח כשבבית שלהם הם מושפלים? לכל אלה שלא מפסיקים לברבר ולא יודעים לסתום את הפה, ׳ההסברה שלנו על הפנים׳.. תחזקו את האנשים הנפלאים, אנשי משרד החוץ ורק אחרי זה תדרשו ותתלוננו״
בכמן לא לבד. משיחות עם בכירים אחרים במשרד החוץ עולה תמונה מביכה. עובדי משרד החוץ שבתו לפני כשנה וחצי במחאה על שחיקה בשכרם אשר לא השתנה מזה 15 שנה. לדבריהם, עובדי משרד החוץ הנשלחים ליעדים בעולם מתחילים בשכר של כ 5700 ש״ח (מדובר באקדמאים, רובם עם תואר שני, אחרי הכשרה ארוכה ומיונים מורכבים). בני זוגם מוותרים על משכורות וקריירה כדי לצאת לשליחויות ובכל מקרה, בשליחות ראשונה -תמיד מדובר במדינות קשות.
אבל המחאה והתסכול לא נותרים ברמת הצעירים. גם השגריר בשבדיה, אחד מן הבכירים בשירות החוץ, מרגיש שהגיעו מים עם נפש.
״אני משקיע את כל כולי בייצוג הכי טוב שאני מכיר, יכול ויודע, כדי לקדם את ענייניה של ״הלקוחה שלי״, היא מדינת ישראל״ כותב בכמן ״… מה שמעליב אותי עד עמקי נשמתי הינו היחס המזלזל של אותה המדינה עליה אני מגן בחירוף נפש – כלפינו חבריי ואני״
מתוך עמוד הפייסבוק של איסמאיל חאלדי
דבריו של בכמן הועלו בפורום סגור של עובדי משרד החוץ (ומיד אעלה עוד קיטורים שאוווררו שם) ואיסמעיל חאלדי, דיפלומט בשירות החוץ העלה אותם לעמוד הפייסבוק הפומבי שלו.
בכמן, חאלדי אינם היחידים. הקבוצות הסגורות של עובדי משרד החוץ רותחות. בחודש מאי היה אמור להיכנס לתוקפו ההסכם אליו הגיעו עם משרד האוצר (אחרי אותה השביתה) לפיו עובדי משרד החוץ, השוהים במדינות זרות יקבלו תוספות שכר. כאמור לעיל, לטענתם במשך 15 שנה לא שונה שכרם.
בנוסף, החל מלפני חצי שנה החל להיות מיושם חלקו השני של הסכם השכר – עם עובדי משרד החוץ שחזרו לישראל לאחר שתי שליחויות או יותר. אותם עובדים, המשולבים כיום במשרות במשרד החוץ בארץ, לעיתים תוך המתנה לשליחות הבאה, זכאים לתיקוני שכר בשיעור 4% על אותן השנים בהם עבדו בחו״ל.
החלק הזה, השני, של הסכם השכר, כבר החל להיות מיושם אך תכתובת פנימית בין משרד האוצר לבין מחלקת החשבות בתוך משרד האוצר הובא לידיעת ועד עובדי משרד החוץ והסתבר להם, שגם שם אנשי האוצר מעלים השגות. וזאת על אף שמדובר בהסכם חתום ומוסכם שהגיע אחרי שביתה ממושכת. הדברים הובאו לידיעתו של מנכ״ל משרד החוץ החדש, דורי גולד, אשר כרגע מנסה לטפל במצב. אבל הוא חדש, הוא רק נכנס. אולי הוא אינו מבין עדיין את כוחות האוצר שעומדים לפעול נגדו. הקרב הבא כבר מסתמן.
ברקע הדברים, מציינים בקרב עובדי המשרד, שסגנית השר ציפי חוטובלי, אינה רלבנטית לבעיותיהם. ״היא אמנם סגנית השר ומייצגת את נתניהו כלפי חוץ, אבל אין לה סמכויות בנושא ניהול העובדים״. שר החוץ הקודם אביגדור ליברמן לא טרח לקיים טקס עזיבת משרד החוץ. עד כדי כך הוא קשור לעובדיו לשעבר שכעבור שש שנים (מינוס משפט פלילי) הוא אפילו לא מסיים בחן. הוא אמנם המשיך לבצע נסיעות בתפקיד לקפריסין, רוסיה, סין, פראג, פריז ואוקראינה תוך כדי הקמפיין, אך אחד העובדים עימו שוחחתי היום אמר לי, שמזה חצי שנה נוכחותו אינה מורגשת. את הפרידה שלו ממשרד החוץ, אחרי כל השנים, הוא עשה בסטטוס בפייסבוק.
בחלוף יותר מחודש מאז השבעת הממשלה, שר החוץ הישן-חדש-שוב בתפקיד, בנימין נתניהו טרם נפגש עם עובדי המשרד. הוא לא ערך טקס כניסה לתפקיד. אתמול הוא הגיע בפעם הראשונה לבניין משרד החוץ כדי להיפגש עם שגרירים זרים. עם בכירי משרד החוץ (למעט המנכ״ל והסגנית) הוא טרם נפגש.
עובדי משרד החוץ שוב לבד.
יו״ר ועד עובד משרד החוץ, יאיר פרומר שחרר גם הוא כעסים השבוע, כאשר גילה לתדהמתו שמשרד האוצר מנהל תכתובת שקטה עם חשבות משרד החוץ כדי לכרסם בהסכם השכר. הוא אמר לעובדים, בפורום הסגור שהוא כעס על השופט אדלר, המשמש כבורר בין הצדדים מאז החל הסכסוך לפני כמה שנים.
״אין עובד אחד במשרד החוץ שלא חושב כרגע שכל ההסכם היה רמאות אחת גדולה ושלצערי גם לי קשה היום לחשוב אחרת. שאלתי אותו (אדלר) למה הוא לא מתערב והאם הפרשנויות חסרותה שחר של אמסלם (הכוונה לקובי אמסלם הממונה על השכר במשרד האוצר – ט״ש) שוות לדעתו יותר ממה שסוכם בחדר… אנחנו עובדים, לא משפטנים..עם רמאים וגנבים נדע לבוא חשבון״
בהמשך השיח בתוך הקבוצה הוסיף פרומר שהשופט אדלר אינו הבעיה:
״השופט אדלר הוא אדם הגון ויש לנו מערכת יחסים ארוכה וטובה. הוא גם לא אשם במצב. מי שאשם אלה אנשי אגף הממונה על השכר, קובי אמסלם, שמפרים את ההסכם ברגל גסה. אבל לפעמים צריך לשקף את התסכול והזעם כמו שהם, בלי לנסות ליפות את המציאות, שהיא כרגע מאוד מכוערת.״
ואם לבאר: ועד עובדי משרד החוץ רואה במשרד האוצר את האשמים במצבם. את השופט אדלר המשמש כבורר הם אינם רואים כאחראי למצב ולכך שההסכמים מופרים עמם.
מעל לכל מרחפת תחושת המשרד הנטוש, ללא שר שנמצא שם בפועל. מנכ״ל משרד החוץ דורי גולד התקבל באהדה והערכה רבה בקרב העובדים, אך הוא רק בתחילת הדרך.
כמה הערות, בלי להיכנס למי צודק או לא. שכר בסיס של 5700 ש״ח זה לחלק קטן מהצוערים וזה לא כולל את כל התוספות השונות, זה רק שכר בסיס. הנטו בפועל משמעותית יותר גבוה.
בנוסף זה רק השכר של הצוערים בישראל בהתחלה. שגריר מרוויח בסביבת עשרות אלפי ש״ח נטו – תלוי במדינה – + בית ענקי ועוד הטבות.
צודק. הנטו בפועל הרבה יותר גבוה. לא יותר מ- 8,500 – גם אחרי כמעט 20 שנה.
ומי שעשה שליחות אחת או שתיים מגרד את ה- 9,200 ש”ח בחודש.
מה שנכון נכון.
איפה אפשר לתרום?
אחרי 20 שנה מי שנכנס כצוער מרוויח 8500 נטו ? אני בספק רב, במיוחד כי אני מכיר לא מעט אנשים במשרד הזה. אחרי 20 שנה האיש היה בדרך כלל שגריר לפחות פעם אחת או יותר, ולפני זה קונסול כללי ועוד תפקידים בחו״ל עם משכורת שמאפשרת לשים הרבה בצד וכמובן שבארץ אם יש לו מינימום של שכל הוא התקדם בסולם הדרגות, עבר מכרזים ומרוויח לפחות 12000 נטו – וזה במקרה הרע.
סליחה, אבל אין לך מושג על מה אתה מדבר. אני מכיר דיפלומטים שנמצאים במשרד הרבה יותר מ-20 שנה. אף אחד מהם לא מתקרב ל-12,000 נטו, אפילו לא במקרה הכי טוב.
יש לי מושג על מה אני מדבר ועוד יותר ממה שאת חושבת. אין לי ספק ש״יש דיפלומטים שאחרי 20 שנה לא מרוויח 12000 נטו״ אני רק טוען שבין מי שעבר קורס צוערים לפני 20 שנה והתקדם באופן רגיל, אין הרבה כאלה.
נשמע מזעזע. כאלה אנשים איכות מוכנים לעבוד בשכר רעב, והכל לשם המצווה הגדולה של ייצוג מדינת ישראל במדינת העולם השלישי הפרימיטיבית שוודיה.
אני חייב להודות שלדעתי הקרבן של החבר’ה הללו הוא הוא פשוט גדול. עליהם לזרוק את הדרכון הדיפלומטי בפניהם של פקידי האוצר החצופים, להוציא את ילדיהם מבתי הספר הנוראיים שעם ישראל משלם עליהם, ולחזור לפה, כדי למצוא עבודה שתהלום יותר כישוריהם יוצאי הדופן בתחום ההסברה, הכישורשים שהביאו לכך ששוודיה היא ידידת ישראל הגדולה ביותר באירופה, מייד אחרי אירלנד.
עידן האטרף של הוועדים מביא אותם לפעמים להתבלבל קמעה. כן, אני מבין שהם חושבים שהגיע החופש הגדול והם עכשיו ינסו לסחוט מאיתנו עוד קצת כסף באמצעות איומים לפגוע בציבור העובד שרוצה לצאת לטייל בחו”ל. אלא מה? זה איום באקדח קפצונים. אין משרד מיותר יותר מאשר משרד החוץ. הוא משרד שכל תכלית קיומו היא לצ’פר את אלה שהיה להם מזל מספיק להימנות על עובדיו. אנחנו כמובן לא יוצאי דופן בכך – בכל מדינות העולם ישנה גילדה שמנמנה של “דיפלומטים מקצועיים” שנורא לא אוהבת לחיות במדינתם, ונורא אוהבת שמדינתם שולחת לחיות בחו”ל ברמה מקבילה למאיון העליון באותה מדינה. זה לא אומר, כמובן, שהמדינה מפיקה איזושהי תועלת מישיבתם של אותם חבר’ה בחו”ל (גם כאשר מדובר באנשים שאשכרה מאמינים שעליהם לייצג גם ממשלה שאינם מזדהים עם עמדותיה – מיעוט קטן בקרב עובדי משרד החוץ שלנו…).
אם ינסו להשבית שירותים קונסולאריים בחו”ל, אפשר פשוט להפריט את השירותים הללו באופן זמני. יש קונסולי כבוד? אז ימנו עוד כמה בכל מדינה שבה החבר’ה ישבתו, כדי להנפיק תעודות מסע. בסופו של דבר, זו הסיבה הפרקטית היחידה לקיומן של נציגויות ישראליות בחו”ל. אין בדל של סיבה להתקפל בפני החבר’ה האלה. זה השכר, ואם לדעתם לא משלמים להם כערכם, הם מוזמנים לעבור לשוק הפרטי ולהראות לנו כמה מליונים הם יכולים לעשות מיחצ”נות, שהרי דמובר בגדולי המסבירנים…
בעיות השכר של משרד החוץ לא נובעות מ”העדר שר”, אלא מהעדר פראייר. תפקידו של שר אינו להיות ארגון העובדים של המשרד שלו, בניגוד למה שחושבים החבר’ה שמושפעים מסדרות בריטיות מעולות ומצחיקות להפליא. תפקידו של השר הוא לוודא שהמדיניות שבוחריו רוצים בה, תיושם במשרד שעליו הוא ממונה. שר חוץ לא צריך למחוא כפיים לכל קשקוש שיוצא מפי פקידיו הלא-נבחרים של משרדו. בדמוקרטיה נורמלית, השר הוא מכתיב המדיניות. אני יודע שזה דבר מזעזע, שכן המשמעות עלולה להיות משרד חוץ שמקיים מדיניות שהציבור הישראלי תומך בה, אבל כך זה אמור להיות.
בקיצור, יש לאחל לשובתי משרד החוץ שלא יתפשרו על שקל, ולא ייכנעו בשום מצב. משרד האוצר צריך רק לוודא שכל מי שנמצא בחו”ל ומצטרף לשביתה, לא יקבל שכר, אש”ל, או הוצאות נוספות (שהם מקפידים לא לספור בשעה שהם מסבירים כמה הם מסכנים…).
תגובה מוזרה. אתה מסיק על הנושא מתוך משהו שראית באיזו סדרה בריטית ועוד קצת מגבבי תעמולה של הימין משנות התשעים. כנ”ל ההתייחסות למשרד החוץ כמשרד “הסברה”… לא נראה שאתה ממש יודע מה זה משרד חוץ ובמה הוא עוסק.
אחד המאפיינים של דברים מיותרים הוא שלא יודעים מה הם עושים…
ועדיין, לא כל מי שאתה לא יודע מה הוא עושה,
הוא בהכרח מיותר.
אוי כמה שאין לך מושג.
השכר הנמוך של הדיפלומטי הוא במקרים רבים גם השכר היחיד כי בנות ובני הזוג מוותרים על קריירה. במשרדי חוץ במערב מביאים גם את זה בחשבון.
בנוסף ילדים נקרעים מדי כמה שנים ממשפחה וחברים ועוברים למקום חדש עם שפה שהם לא מכירים וגם זה גורם לקשיים רבים וטיפול מקצועי.
עם כל החרמות והקשיים של ישראל בעולם, אם לא הדיפלומטים והעבודה הקשה שהם עושים מסביב לשעון כולל בסופי שבוע, והקשרים האישיים עם שרים וגורמי ממשל (מה שאי אפשר לעשות ללא נוכחות) מצבה המדיני של ישראל כבר היה דומה לזה של דרום אפריקה של האפרטהייד.
חבל שאתה משמיץ וכותב על דברים שאין לך בהם מושג ירוק.
ברור. אלמלא מאבקם הנועז של גיבורינו במסיבות הקוקטיילים, ישראל הייתה מוחרמת, מנודה, מבודדת, ומן הסתם הייתה גם סובלת מרעידות אדמה, סופות טורנאדו וריח רע מהפה…
מדינת ישראל, המדינה היחידה באזור שמספר הנוצרים שחיים בה, גדל בשנים האחרונות, היחידה ששלטון בה עולה ויורד בבחירות דמוקרטיות, היחידה שקיימת בה אופוזיציה שלא מוצאת להורג, או מנהלת מלחמת אזרחים – היא המדינה היחידה שכל העולם מגנה. בהנחה שאתה זוקף את מצבנו הבינ”ל לעבודה של משרד החוץ, אז ההצדקה לקיומו היא אפילו פחותה…
ההשוואה לדרא”פ של האפרטהייד היא הטרגדיה הגדולה ביותר של רוב עובדי משרד החוץ (ואל תטען שרק רצית להראות מה היו אומרים עלינו לולא פעילות משרד החוץ – יכולת להשוות לטייוואן, למשל – שגם לה אין יחסים דיפלומטיים עם רוב העולם…). יש במשרד החוץ הרבה אנשים שבאמת חושבים שהם מייצגים מדינה רעה, כובשת ולא-מוסרית, שנשלטת ע”י עדרי בהמות מלחכות קש – ולמרבה הצער, קשה לשכנע מישהו בצדקת דרכך, כשאתה-עצמך לא מאמין שאתה צודק (לא שזה היה משנה במשהו את מצבנו הבינ”ל)…
ולמקרה שלא הבנת – במקרה הטוב, למשרד החוץ אין כל השפעה על מעמדה של ישראל בעולם. במקרה הרע, יש לו השפעה שלילית (המקרה הטוב הוא סביר יותר – דיפלומטיה זה באמת סוג של מקצוע אנכרוניסטי מעידן של לפני המצאת הטלגרף, שממשיך להתקיים רק בגלל שיש מספיק אנשים נחשבים שמאמינים שזה נורא כיף לגור בחו”ל בתנאים של מאיון עליון).
למקרה שלא ברור עד כמה “דיפלומטיה” היא כיף – נסה לחשוב לכמה פוליטיקאים הציעו כמשרת צ’ופר לסיום תפקיד, לנהל סניף של משרד הרישוי בחולון – ועכשיו נסה לחשוב כמה פוליטיקאים ביקשו וקיבלו משרות של שגריר בחו”ל…
אתה באמת מאמין שאיקאה היתה פותחת כאן סניפים ללא פעילות ההסברה הברוכה של מקבלי השכר הישראלי הממוצע בשבדיה?
שכחת רק לציין שבמשרד האוצר כל פקיד מרוויח פי 3 ממשכורת ממוצעת של עובד מדינה. כל עובד מדינה. שלא לדבר על הרשימה המנופחת של מקבלי שכר בכירים. הכל גלוי. חיפוש קל יראה לך ולכל מי שרוצה להבין את הפרופורציה עד כמה לא אכפת לאנשים שמרוויחים הכי הרבה, מאלה שבונים, משמרים ועובדים על הבסיס שהם יושבים עליו ומלקקים שמנת.
בתיאבון.
כל פקיד בכיר, התכוונתי..
אין לתאר ואין להשוות.
אורי כל מילה בסלע.
רק מה…..כנראה אם היו משלמים יותר אז גם אנשים מוכשרים היו מגיעים לשירות החוץ.
אלו המייבבים אינם רואים את מקרה שבדיה ושאר אירופה ככישלון מקצועי שלהם. הם גם כנראה לעולם לא ישכילו להבין שבזמן שהם עסקו בקוקטיילים וחליפות הערבים עסקו בעבודת שטח רצינית.
עבודה אותה הם היו צריכים לעשות בעבור משכורתם. והם לא עשו אותה!
הכי קל להאשים את מדיניות הממשלה מזג האוויר הנסיעות וכו’. נכון הממשלה לא עשתה הרבה אבל משרד החוץ עשה הרבה מאוד כלום.
כבעל עסק עצמאי הייתי מחליף אותם ככל עובד שלא מביא תפוקה אבל מייבב בקול. למזלם יש מי שמגן על “זכויותיהם”.
כואב הלב לראות איך מדינת ישראל מפקירה מזה שנים את הזירה של יחסי החוץ. כואב הלב איך שנה אחרי שנה עוזבים את שירות החוץ טובי האנשים. כואב הלב לשבת במשא ומתן מול פקידים שלא מהססים למצמץ כאשר הם זורקים דברי שקר נבובים. כואב הלב לראות איך הסכמים נזרקים לפח חמש דקות אחרי שהם נחתמים.
אז מה יהיה הסוף? מדינת ישראל תתעורר ל”יום כיפור” מדיני לאחר שנגלה כי אף אחד לא נשאר לדברר אותה בחול.
לכל אלו שחושבים ששליחות הינה צ’ופר הייתי מאחל לעבור את המסלול הארוך של שנת מיונים ולאחריה חמש שנות מועמדות כדי לגלות מהי רמת השכר העלובה במקצוע שנחשב פאר השרות הציבורי. שימו לב : שליש מאלו שהתקבלו פורשים מן המסלול הזה ובוחרים מקצוע אחר!
אני אוהב את המדינה ואוהב את המקצוע שבחרתי. כל מה שאני דורש זה שמי שחתם איתי על הסכם יכבד אותו. מי שלא מכבד הסכם יזרוק אחר כך את כל השרות הציבורי לפח בשמם של טיעוני התייעלות, צמצום וחוסר הבנה של צרכי המדינה.
חנן גודר
יור הוועד המדיני במשרד החוץ
“יום כיפור מדיני” זה יותר גרוע מ”צונאמי מדיני”?
אם נצא מתוך נקודת הנחה שעובדי משרד החוץ אכן עושים ככל יכולתם כדי להגן על מדינת ישראל בעולם, הרי שבשורה התחתונה הם נכשלו.
מעמדה של ישראל רק הולך ומתדרדר. נכון, אפשר לטעון שזה בגלל המדיניות הנוראה שאי אפשר להגן עליה – אבל במצב כזה שוב לא צריך את אותם מגינים. מהצד השני אפשר לטעון שאם רק היינו נוקטים ב”מדיניות נבונה”, אז העולם היה מבין לליבנו – ושוב אין צורך באותם שליחי מצווה מתנדבים.
אין לי ספק שפקידי משרד חוץ שחוזרים לארץ, סובלים קשות מירידה דראסטית ברמת החיים, מכיוון שכאן הם לא מקבלים את אותם תנאים שהמדינה מספקת להם בחו”ל, תנאים שמעבר למה שמופיע בתלוש. מצד שני, אין עובדי מדינה שיכולים לחלום על אותם תנאים שמקבלים עובדי משרד החוץ בחו”ל (למעט מקביליהם, שליחי משרדי ממשלה אחרים בחו”ל, כמובן…)
אורי, אתה לא מבין כלום. לצערי ולצערם הרב של הקוראים. אתה אפילו לא בכיוון. הלוואי ששליחי משרד החוץ היו מרוויחים כמו עמיתיהם, שליחי משרדים אחרים. אם זה היה ככה – לא היתה עולה אפילו חצי תלונה.
אוקיי, אז שיפגינו נגד שכרם הגבוה של השליחים האחרים. אני איתם באמה אחוז…
זה כמובן לא משנה את העובדה שהפוזה המסכנה, לא באמת משכנעת, והתפקיד עצמו עדיין מיותר להחריד, ובזבזני עד כאב.
תודה חנן על תגובתך.
מקצת ידע והיכרות עם הנושא, חישובי השכר פה לא לוקחים בחשבון את העובדה שקריירה דיפלומטית כוללת בהכרח ויתור (לא מרצון…) של בן/בת הזוג על הקריירה שלו/ה. זה אומר שכל ההכנסה המשפחתית תלויה במשכורת אחת שהיא אכן די מעליבה לאורך רוב שנות הקריירה. אחרי 25 שנה זה בערך 10-11 אלף ש”ח נטו – לא שהו שאפשר לקיים ממנו משפחה בכבוד. הבעיה היותר קשה היא, שגם השכר בחו”ל לא עודכן 10-15 שנה מה שאומר, שלדיפלומטים המנוסים יש פחות ופחות מדינות שכדאי לצאת אליהם מבחינה כלכלית (ואלה שכבר יוצאים בדרך כלל חוזרים אחרי תקופה קצרה וחלק גדול גם פורש). את זה היו אמורים לפתור בהסכם האחרון וחבל שלא יישמו אותו, כי הנזק שנגרם למדינה כששולחים מתלמד או סטודנט במקום דיפלומט מקצועי ומנוסה הוא נזק אדיר. זה כמו שיבטלו את הסכם הרופאים ויציבו בכל חדרי הניתוח סטאז’רים – טיפשי ומזיק (ובסוף גם מאוד לא כלכלי). ולא – לטלטל את המשפחה הלוך ושוב בשליחות מדינת ישראל זה כבר מזמן לא כזה שוס גדול… כיף זה בטח לא.
בדיוק! דיפלומטים זה ממש כמו רופאים, ולשלוח דיפלומט לא מנוסה, זה ממש כמו לשלוח סטאז’ר לבצע ניתוח!
האמת היא שהאנאלוגיה אמנם נורא מצחיקה, אבל היא לא מדוייקת בעליל
אנאלוגיה מתאימה תהיה לטעון שלשלוח דיפלומט לא מנוסה לחו”ל, במקום דיפלומט מנוסה (כזה שיודע לברך בלשון מליצית בערב קוקטיילים בביתו של זקן הסגל), זה כמו לשלוח שחיין מנוסה, או שחיין לא מנוסה, לנסות לצלוח את האוקינוס האטלנטי. לא רוצה לקלקל את המתח – אבל שניהם לא יצליחו, ואין טעם בלשלוח אף אחד מהם. מה שכן, לשחיין המנוסה יהיו הרבה יותר תירוצים למה הוא לא הצליח, ולמה היו צריכים לסדר לו תנאים טובים בהרבה כדי שפעם הבאה הוא יעשה עבודה טובה בהרבה…
הצטערתי לגלות ש”לדיפלומטים המנוסים יש פחות ופחות מדינות שכדאי לצאת אליהן מבחינה כלכלית”, ועל כולנו לייחל למלחמות אזרחים נוספות, שבלי ספק יביאו להקמתן של מדינות חדשות על פני הגלובוס, שאולי יהיו בעלות ערך כלכלי מספק עבור דיפלומטינו המנוסים. גם עניין אבטחת בן/בת הזוג נשמע כמו גזירה נוראית שברור לחלוטין, וממש לא כיף גדול (בעיקר לא עניין “טלטול המשפחה”, שנשמע כמו דבר נוראי שאפילו לשב”כ אסור לעשות היום…).
אכן, הלב נשבר למקרא הדברים. נראה שבקרוב לא תהיה ברירה לדיפלומטינו המנוסים ביותר, והם יארזו את מטלטליהם וימצאו להם מדינה פחות כפויית טובה, שתדע להעריך יותר את הקרבן העצום שלהם ושל בני משפחותיהם, ולא תחפש להחליפם בסטאז’רים בוסריים שרק יביאו עלינו נזקים מדיניים אדירים, מהסוג שדיפלומטינו המנוסים ביותר, מונעים בכל שנייה ושנייה.
“אבטחת בן/בת הזוג” צ”ל “אבטלת בן/בת הזוג”
רון- זה בדיוק עצם העניין (אתה צודק) והרי אחד מן האלמנטים בויכוח בין האוצר לבין הדיפלומטים היה שיש בתגמול משום תיקון עקיף לכך שכל המשפחה נוסעת ובן/בת הזוג לא יכולים לעבוד. והאוצר קיבל את העקרון הזה.
למה, אגב, בני הזוג לא יכולים לעבוד? הם לא מקבלים ויזת עבודה?
הם יכולים לעבוד וגם עובדים, מי בלשכת התיירות הישראלית המקומית, מי בקונסולייה, מי במגזר הפרטי וכו… הם לא צוברים פנסיה בארץ, זו הטענה העיקרית.
ולך יונתן היקר
אני מאד אוהב איך אנשים אוהבים לזרוק בוץ
בדקת?
ראית תלושי שכר?
אני מוכן להראות את תלוש השכר שלי לכל מי שרק יבקש. אני לא מתבייש בו – הבושה נופלת על מדינת ישראל.
אני חנן גודר, שגריר ישראל פעם שלישית, עשרים וארבע שנים במשרד החוץ, איני מגיע ל11000 שח בחודש!
לסכום הזה הגעתי רק בזכות מאבקי השכר האחרונים אשר בלעדיהם משכורתי עמדה על סכום של 9000 שח.
ולך עורכת הפלוג, אשמח להראות לך כבר מחר את תלוש השכר אם תרצי לאשר את הנתונים.
ואיך ההוצאה של השגריר על דיור, רכב, חינוך ילדים ואוכל?
כן ראיתי תלושי משכורת. אתה מכחיש שכשגריר שכרך במדינה אירופאית למשל שווה ערך לכ- 10,000 אירו או יותר ?
ה- 11000 ש״ח שלך זה שכר בסיס או שזה כולל הכל, כולל ביגוד, הבראה, ושאר ירקות ?
לחנן,
חבל מאוד שאתה לא מדייק. השכר של הדיפלומטים שלנו מפוצל לשכר בחו”ל ולשכר בארץ, אם אתה מצרף תלושים, אודה אם תצרף גם את התלוש שקיבלת בתקופת שהותך בחו”ל.
השכר בחו”ל הוא גבוה פי 3 מהשכר בארץ למיטב ידיעתי, הרבה מעל 11 אלף נטו בחודש, וזה מבלי להוסיף את המימון המלא בשכר דירה והוצאות נוספות אשר הדיפולמטים מקבלים, שאם אני לא טועה, אינן נחשבות כחלק מהשכר ועל כן פתורות ממס. מדובר בהטבה של אלפי שקלים בנטו לחודש מעבר למה שרואים בתלוש. אי אפשר לנתק את השכר + ההטבות אשר הדיפלומטים נהנים מהם בחו”ל מהדיון על שכרם הכולל.
לגוף העניין, וזו תמיד הייתה דעתי, אדם ששכרו לא מתאים לו, שיתפטר ויחפש עבודה אחרת. אם הפרו הסכמים חתומים, ניתן להתפטר תוך שהדבר נחשב כפיטורים + זכאות לפיצויים בגין הפרת החוזה. אבל דעתי זו רלוונטית לכל עובדי המגזר הציבורי והעובדים המאוגדים. השכר שמציעים לך לא מתאים? תפתח עסק או תחפש עבודה אחרת שם תמצא שכר ראוי.
מהיכרותי הדיי טובה עם משרד החוץ, רוב הדיפולמטים מוכשרים מאוד, ככה שנראה שלמרות התנאים ה”איומים”, הביקוש לעבודה זו רב ולכאורה נראה שאין בעיה מהותית בשכר.
מאד מצער, אבל חנן מדייק. גם בחו”ל החיים לא דבש – ראה כתבה שאודי סגל הכין על שגריר ישראל בקטמנדו בשנה שעברה.
http://mobile.mako.co.il/news-military/israel/Article-fb701012f890541004.htm
לא, הוא לא. גם לפי הכתבה שהבאת המשכורת בחול בכיוון 10,000 דולר + כאמור מימון שכר דירה, ככה שאנחנו רואים כאן שכר נטו של בערך 25 אלף.
משכורת אחת לכל המשפחה, ובית שגריר זה רק לשגריר, בנפאל ובעוד 80 מתוך 100 – לא מה שאתה חולם עליו בתור “בית שגריר”, ראה ענייני הגנרטורים ומייצבי חשמל.
כל הדיפולמטים למיטב ידעתי מקבלים מימון של שכר דירה עד תקרה מסוימת בהתאם לגודל המשפחה. זו הטבה של אלפי שקלים.
מהכתבה אי אפשר להבין כלום. בתור קורא שאין לו אינטרס לכאן או לכאן, אפילו העובדות לא ברורות. מצד אחד אנשים שמתלוננים שהם מרוויחים מעט מדי (ובינינו מי לא ישמח לתוספת שכר) ומצד שני אחרים שמתארים הטבות מפליגות.
מהכתבה ששלחת עולה ששכר של דיפלומט בחו”ל הוא 10 א’ דולר אם תוסיפי לזה את הטבות כגון שכר דירה תגיעי לכ – 25 א’ נטו. הלוואי על כולנו. אם זה באמת המקרה אני לא מבין על מה הדיפלומטים מתלוננים. בני הזוג שלהם יכולים למצוא בקלות עבודה בכ- 7 א’ ש”ח בחודש אם הוא או היא רוצים לעבוד. מה שאומר שמשכורת משפחתחת היא כ – 50 א’ ש”ח ברוטו. על מה הם מתלוננים ?