טל שניידר: הכרה במדינה יהודית דקה אחרי הסכם

“בנושא הזה של הכרה בישראל כמדינה יהודית, אנחנו חושבים שאפשר לייצר כמה תרחישים. אחד מהם, לדוגמא, הוא שהמדינה הפלסטינית שתקום, תהיה זו שתכיר בהיותה של מדינת ישראל, מדינה יהודית, קצת אחרי שתקום אותה המדינה (הפלסטינית)” כך אמר דיפלומט בכיר באיחוד האירופי במהלך שיחות ותדרוכי רקע עם קבוצת עיתונאים ישראלים שבוע שעבר בבריסל.

הוא המשיך: “הדרישה הזו של הכרה בישראל כמדינה יהודית, מעולם לא היתה חלק מן השיח. תכנית החלוקה הרי מראש דיברה על צד ישראלי-יהודי וצד פלסטיני. מבחינתנו, באיחוד האירופי, הכרה במדינת ישראל כיהודית היא נון-אישיו. אבל זה הפך לעניין קריטי, מן הרגע שזה משמש כל הזמן כמוקד הסחת דעת. ואנחנו באמת הלכנו והסתכלנו לעומק על סקרי דעת קהל והבנו שזה עניין מאוד משמעותי ומאוד רציני עבור שיעור מאוד גדול של הישראלים ולכן הבנו שחייבים לקחת את זה בחשבון. וזה גם מה שהאמריקאים אומרים, אז לכן, אנחנו חושבים שאפשר לייצר תרחיש כאמור לעיל, שיפתור את העניין”

 מה שעלה מדבריו של הדיפלומט האירופי הוא – שהדרישה להכיר במדינת  ישראל כיהודית, לא חייבת להיכלל בהסכם המסגרת או במה שבתוך הסכם המסגרת, אלא מדובר בדרישה ישראלית בה ניתן לטפל ‘מחר-כך’.

הדברים האלה מעניינים במיוחד על רקע המסר שהעביר אתמול מזכיר המדינה האמריקאי לנתניהו במהלך דברים שאמר בפני ועדת יחסי החוץ של הסנאט:  “אני חושב שזו טעות מצד אנשים מסוימים להעלות את הנושא הזה שוב ושוב כמרכיב המכריע בגישתם לאפשרות של הקמת מדינה והשכנת שלום, ואנחנו הבהרנו את עמדתנו. הדיאלוג בנושא הזה יימשך”.

בשבוע הראשון במארס, נסעתי בהזמנה ומימון של האיחוד האירופי ליומיים וחצי של פגישות והיכרות עם מבנה שלטון האיחוד האירופי בבריסל. המפגשים כללו שיחות רקע עם בכירים העוסקים בנושא הישראלי-פלסטיני. הפגישות, שבהן נכחו כ 15 עיתונאים ישראלים, היו מעניינות וחשובות אך מאחר ותנאי המפגשים היו שמירה על כללי אוף דה רקורד, אוכל לפרוש חלק מן התובנות שהושמעו, אך לא לציין מי הוא הדובר:

אחת, כאמור לעיל, באירופה ממתינים לסוף חודש אפריל, המועד שהוקצב לצדדים (תשעה חודשים) לסיום תקופת המו”מ לקראת הסכם מסגרת. בכל פעם שנשאל דובר זה או אחר, ומה יהיה אם יכשל המו”מ ומה מתכונן ליום שאחרי, השיבו הדיפלומטים שאופציה כזו אינה אפשרית וגם אם לא יהיה הסכם מסגרת, הם יפעלו לשם המשך המגעים בין ישראל לרשות באמצעות תבנית חדשה.

שתיים, כאשר נשאל אחד הבכירים העוסק בנושא הישראלי-פלסטיני באופן שוטף, כיצד הוא מבין את הקושי בנושא ירושלים, כאשר מצד אחד ההצהרות מן הצד הישראלי הן נוקשות ולא מאפשרות אפילו לשקול חלוקה של העיר ומן הצד השני, קיימת ההנחה שהפלסטינים לעולם לא יסכימו לותר על חלקה המזרחי של ירושלים כבירת המדינה העתידית – הוא השיב כי הוא דווקא שומע דיבורים על כך, שאבו-דיס, יותר בעומק הצד המזרחי של ירושלים תהיה הנקודה על המפה שתהפוך לעיר הבירה הפלסטינית.

שלוש, ובכך אין הרבה חדש, בכל אחת מן הפגישות נאמר שוב ושוב (דברים שאפשר תמיד גם לשמוע בוושינגטון, מתי שלא תעצרו לבקר שם במחלקת המדינה): האיחוד האירופי לא מכיר ולא יכיר בלגיטימיות של ההתנחלויות. “אנחנו לא מסכימים עם ישראל בנוגע להתנחלויות. אנחנו לא מנהלים משחק האשמות והטחת אחריות על ישראל, אבל אנחנו כן תומכים בפתרון שתי המדינות ורואים בהתנחלויות מכשול מרכזי לשלום. גם ירי הקסאמים הוא מכשול, וגם ההסתה היא מכשול.”

ארבע, כתוצאה משלוש לעיל – היה חשוב לכל הבכירים שפגשנו להבהיר היטב שהם נגד חרם על מוצרים ישראלים. “צריך להבחין בין המדיניות שלנו בנוגע לשטחים לבין המדיניות שלנו כלפי ישראל. האיחוד האירופי לא תומך בשום חרם על ישראל, אך אין לנו שליטה על חברות אירופאיות ומעשיהן. אנחנו כאיחוד מתנגדים לכל צורה של חרם. יחד עם זאת, ובגלל שאנחנו מתנגדים להתנחלויות, איננו מעוניינים שהכסף של האיחוד יושקע בהתנחלויות. זה לא אומר שחרם הוא דבר שאנחנו מעודדים”

חמש, וזה כבר היה בשלב הסקרנות של הדוברים השונים – הכיצד זה, הם שאלו, שבישראל לא היה כמעט כיסוי תקשורתי ו/או שיח ציבורי להצעת התמריצים הכלכליים שהציע האיחוד האירופי. ההצעה הנ”ל, הם חזרו ואמרו, הופכת את מדינת ישראל ואת מדינת פלסטין העתידית למדינות עם מעמד הקרוב ביותר שאפשר למדינות האיחוד. ישראל תזכה בסטטוס של “מדינה שותפה בעלת מעמד מיוחד”, סטטוס שאין כיום לאף מדינה מחוץ לאיחוד והמשמעות של כך מרחיקת לכת בסיוע כספי, קשרים מחקריים, תרבותיים ומסחריים.

ומה יקרה בכל זאת אם השיחות העקיפות, באמצעות המתווך קרי, יגיעו למבוי סתום?

הדוברים האירופאים לא היו מוכנים ללכת בנתיב הזה בשום פנים ואופן. אבל דווקא גורם ישראלי דיפלומטי נתן בנקודה הזו תשובה חד משמעית: “האירופים יפילו את האשמה על ישראל. להערכתי הם תופסים את ישראל כצד החזק במשוואה ולכן כזו שצריכה לעשות את הויתורים ולשאת באחריות אם הכל יכשל”

* תמונת הכותרת של הפוסט: דיפלומט אירופי מתדרך עיתונאים ישראליים סקרנים ולצידו דיפלומט אירופי משועמם, בריסל, מארס 2014