מה שהוכח מעל לכל ספק במערכת הבחירות הזו, הוא גם מה שהורגש באופן משמעותי במהלך הקיץ האחרון במלחמה: הציבור הישראלי הוא ימני ולאומי מאוד
הימין הישראלי הלאומי-דתי ניצח בבחירות 2015 בגדול והנתיב המסתמן כרגע הוא קואליציה של “השותפים הטבעיים”, כפי שהרבה ראש הממשלה נתניהו לכנותם במהלך מערכת הבחירות, שתישען על רוב של 67 חברי כנסת (הליכוד, כולנו, הבית היהודי, ש״ס, יהדות התורה וישראל ביתנו).
כל מפלגות הימין הלאומי יוכלו, אם יתנהלו בחכמה ובאחריות, להחזיק ממשלה יציבה למשך 4 שנים ואולי להוביל (סוף סוף) את האג׳נדה האמיתית של הליכוד, זו שיצאה מן הארון הסודי רק ביממה האחרונה של הבחירות: סיום השיח הישראלי על פתרון שתי המדינות והצבת אלטרנטיבה ימנית-מדינית.
ח״כ מן הליכוד עמו שוחחתי הבוקר אישר כי אכן הצעד הסמלי הראשון, שעל הליכוד לנקוט, הוא סיפוח של כל גוש עציון לתוך המדינה. בשעות שלאחר הבחירות, כמעט כל המפלגות בישראל למעט הליכוד, מלקקות את הפצעים. גם מי שגרף הרבה יותר קולות ממה שיכול היה לדמיין לפני שלושה חודשים – מפלגת העבודה והרשימה הערבית המשותפת – מסיים את מערכת הבחירות במרמור, בתחושת החמצה ובדכאון פוסט-בחירות.
מה שהוכח מעל לכל ספק במערכת הבחירות הזו, הוא גם מה שהורגש באופן משמעותי במהלך הקיץ האחרון במלחמה: הציבור הישראלי הוא ימני ולאומי מאוד. במידה מסוימת, השמאל הישראלי יכול בעיקר לכוון ולחשוב על תפקידו האופוזיציוני ותו לא.
אחת ההפתעות הגדולות של נצחון הליכוד היא צמצום גודלה של סיעת הבית היהודי. בעוד אצל אחרים בימין יכול להיות הסבר לוגי לצמצום הכוחות – מריבות אישיות בין אריה דרעי לאלי ישי, כשלון אישי של אביגדור ליברמן שהותיר את ציבור הישראלי הרחב עם טעם מר של זיג-זג אינסופי וחקירות פליליות ברקע, שהפעם לא חיזקו אותו בקלפיות – הרי שאצל הבית היהודי, יש כשלון רחב יותר באסטרטגיה.
בנט באופן אישי, המשיך בכל מערכת הבחירות להיות דמות פופולרית, אהודה, זכה לכיסוי תקשורתי חיובי מאוד (על אף יבבותיו נגד התקשורת). אז מה בתהליך קבלת ההחלטות בבית היהודי אפשר לליכוד להתעצם באופן כה משמעותי על חשבונם? הברקות סוף השבוע של נתניהו, הצטרפות לעצרת הימין הגדולה, מסרים דתיים ממוקדים, הודעה על פתרון שתי המדינות כלא-רלוונטי, אפשרו לו, בסוף הדרך, למשוך המוני מצביעי ימין מסורתיים אליו.
ומה יהיה על מרצ? אני שומעת את הקריאות לזהבה גלאון להשאר בתוך המערכת ולחזור בה מהחלטתה להתפטר מן הכנסת ולאפשר לתמר זנדברג להמשיך. גלאון טרם קיבלה החלטה סופית לגבי עמידתה בראשות מרצ. לטעמי, החלטתה מכובדת וראויה ויתכן שהיא תצטרך לשקול גם את הצעד המשלים: העברת מושכות המפלגה. מפלגת מרצ זקוקה לרענון שיטת הבחירות הפנימית שלה. מרצ זקוקה לרענון מוסדי. עם אחוז חסימה כה גבוה, מרצ לא תוכל להחזיק את הראש מעל המים למשך הרבה שנים.
לדבר על “העם” כ”ימני” או “שמאלני”. כשמדברים על תשובות לשאלות במגוון נושאים – התשובות נעות בין ימין לשמאל בצורה חופשית. רוצים הפרדה מהפלשתינים אבל לא רוצים לספק קרקע נוספת לשיגור טילים ואחסון אמל”ח איראני,רוצים שירות ציבורי מפותח ואיכותי אבל מנסים להבין מאיפה יבוא הכסף וכן הלאה. הבחירות היו פרסונאליות לגמרי,בשורה התחתונה – רוב העם חושב שנתניהו הוא המנהיג הטוב ביותר.
עם התחזית שלך,אגב,אני מסכים – הכיוון הוא ממשלת ימין צרה. אבל יש פה עוד מסקנות שצריך לגעת בהן: אובדן אמון הציבור בתקשורת למשל.
אני מניח שלכתוב שבנט “מייבב” זו עדות נוספת לתקשורת החיובית שהוא מקבל, הא?:)
מרצ זקוקה ל”רענון של הבחירות הפנימיות שלה?”:) מרצ זקוקה לבחירות פנימיות כלשהן. התהליך שלה הוא יותר קרוב לזה של יאיר לפיד מאשר לזה של ליכוד/עבודה/בית יהודי, בכל הנוגע למספר הבוחרים בו…
אין כיום אף מפלגה בכנסת שרחוקה יותר מהדיקטטורה של יאיר לפיד מאשר מרצ. לא המילכוד – שם ליו”ר המפלגה ניתן להצניח שני מועמדים לבחירתו למקומות ריאליים ברשימה. לא המפלגה האבודה – שם היו”ר קיבל שריון אחד לבחירתו. ולא הבית הימני – שם היו”ר יכול היה להכניס מועמד כרצונו בכל חמישייה.
בסיעת הבית הימני הנכנסת יהיו רק חמישה מתוך שמונה ח”כים שנבחרו למיקומם על ידי הגוף הבוחר.
בסיעת המחנה הציני יהיו רק 16 ח”כים מתוםך 24 שנבחרו למיקומם על ידי הגוף הבוחר.
בסיעת המילכוד כבר יש שיפור גדול – 28 ח”כים מתוך 30 שנבחרו למיקומם על ידי הגוף הבוחר.
אבל בסיעת מרצ כל חמשת הח”כים נבחרו למיקומם על ידי הגוף הבוחר!
רק שה”גוף” הבוחר הוא לא גוף בכלל, גג ירך וחצי שוק.
וחוץ מזה, אתה יודע מה גורם לאנשים להעריך כתיבה? לקרוא למפלגות בשמות מתחכמים ומקוריים כמו נעל. זה לא מאוס בכלל בכלל בכלל.