הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
ראיון קבוצתי בווטסאפ הפועלות של הפלוג עם פרשן ערוץ 10 רביב דרוקר (חרגנו מן השגרה של לדבר רק עם פוליטיקאים).
מעלה פה את התמלול של השיחה. השתתפו כמעל ל 90 מנויי פלוג.
לראיונות ווטסאפ נוספים שערכתי למנויי הפלוג: מיקי זהר, עמר בר-לב, יואב קיש, מרב בן-ארי, רחל עזריה, ד״ר גרבלסקי, תמר זנדברג, אור-לי ברלב (פעילת מחאת הגז).
טל: שלום לרביב דרוקר. נמצאים פה על הקו כ 90 פלוס מנויים של הפלוג/מכורים לפוליטיקה וחדשות בדרגות שונות (הרוב מכורים הארד קור) ומאוד שמחים לארח אותך. פעם ראשונה שלנו עם עיתונאי בכיר. עד היום עשינו כמעט רק פוליטיקאים. הכללים כדלקמן: אני אשאל שתי שאלות ראשונות. נמתין שתענה. לאחר מכן בהנפת אייקון (הצבעת אצבע) נפתח לשאלות משתתפים.
רביב דרוקר: יאללה
טל: אני קובעת מי שואל אחרי מי. נא לא להתפרץ לדברים. אנחנו מכירים קצבי הקלדה שונים ולכן כולם ימתינו בסבלנות עד שתענה.
שאלה ראשונה שלי – האם לא הגיע הזמן לסולחת-רקע עם ראש הממשלה? ואיך אתה כעיתונאי/פרשן יכול לקדם את זה ? מסתמן שנתניהו יהיה ראש ממשלה פלוס/מינוס עשור מחיינו. לא הגיוני שיחלוף זמן כה רב מבלי שהוא יהיה בקשר עם פרשן בערוץ מוביל.
רביב דרוקר: הייתי מת לסולחת רקע. הוא לא מעוניין.
טל: ביקשת? לאחרונה?
רביב דרוקר: ביקשתי כמה פעמים פגישות כאלו. לא חזרו אלי. בטח שלוש שנים אחרי שלא יהיה ראש ממשלה, הוא יתראיין אליי…כמו אולמרט. ביקשתי כמה פעמים. לא חושב שבחודשים האחרונים.
טל: אני שואלת גם כי למעשה עם מותו של אורי אליצור ועל אף פועלם של ישראל היום – נדמה שאין היום אף עיתונאי שיודע לספר מה קורה שם במעגל הפנימי. כך נדמה לי מהצד. שגם ישראל היום לא מביאים ערך מוסף עם מעמדם
רביב דרוקר: ביבי הצליח לייצר סביבה מאוד ממודרת וקשה לפרוץ אותה, אבל אני לא מרגיש שהיא לגמרי לא חדירה, אפילו לא למצורעים כמוני
רביב דרוקר: קובי אריאלי יודע יותר…
טל: אבל לא משתף הרבה..
טל: שאלה שניה- אני מייצגת פה את אוריאל מאחת הקבוצות המקבילות (היזמיות) שלא יכול היה להשתתף ולכן שואלת בשמו
וההוא ביקש לשאול כך: ״כל הכבוד על התחקיר לגבי החברה לפיתוח של המועצה איזורית שומרון. על אף קולות בודדים ורמים שנשמעים פה ושם, כתושב מרכז השומרון אני ורוב הסובבים אותי מודים לך על חשיפת פרי הביאושים הזה. דבר שני, הבחירות במועצה מתרגשות ובאות עלינו במהירות. ככל שהצלחת להבין מכל החומרים שאספת, עד כמה, אם בכלל, היו חשופים ו/או שותפים יוסי דגן ודוידי בן-ציון, סגן ראש המועצה ועוזרו האישי, שכעת רצים יחד בבחירות, לכל הנעשה בחטיבה להתיישבות?״
רביב דרוקר: לא יודע ובאמת שלא רוצה לשער. אני מניח שבין דגן ומסיקה אי אפשר היה להכניס סיכה, אבל זו רק השערה
טל: טל ה.
טל ה.: פחות משנה אחרי מלחמת צוק איתן נדמה שאין ולא היתה שום אסטרטגיה למנוע את המלחמה הבאה. האם ב2006 לא קמה ועדת חקירה, רמטכל ושר ביטחון התפטרו על הרבה פחות מזה?
רביב דרוקר: דווקא יש מיני אסטרטגיה שמובלת על ידי המתפ״ש. מחפשים להקל, להכניס חומרים, מבינים את נפיצות העניין. אם הדרג המדיני היה מעז לעשות צעדים יותר נועזים, ייתכן שאפשר היה להגיע ליותר. אגב, חומר מאוד נפיץ על ניהול המלחמה התרכז בועדת המשנה של חו״ב. שלח חשף חלק ממנו בראיון עם עמוס הראל. אולי סוף סוף הועדה תוציא דו״ח על המלחמה ההיא.
טל: מתפ״ש למי שלא יודע- מתאם הפעולות בשטחים
רביב דרוקר: הנגבי בדר״כ הוא יו״ר ועחו״ב מאוד פסיבי. מנהל את זה כאילו זה לא מעניין אותו. ספק אם ילחץ על הגז פה.
נדב : שלום רביב, תודה שהסכמת להתראיין לפורמט החדשני בניצוחה של טל, אגש ישר לשאלה, ואם טל תאפשר יש לי עוד אחת בקנה בנושא אחר: במלאת 10 שנים לגירוש מגוש קטיף, האם אתה עדיין עומד מאחורי הקביעה (כפי שהופיע בספרך בומרנג) שתוכנית ההתנתקות של שרון נולדה מהחשש של שרון לעמוד לדין, והמחשבה שמהלך דרמטי שכזה יחייב את התקשורת/מערכת המשפט לאתרג אותו. (כפי שאכן קרה) או שהשתכנעת לאורך השנים מטענות מקורביו שאין בין התוכנית לחשש המשפטי שום קשר?
רביב דרוקר: בוא נחזור על הניסוח שאנחנו עמדנו מאחוריו בבומרנג: אני משוכנע שהחשדות הפליליים השפיעו על תהליך קבלת ההחלטות בהתנתקות. חד משמעית. הדרך בה עוצבה התוכנית, הדרך בה נולדה, חוסר הסבלנות לחכות שאיילנד, אז יו״ר המועצה לבטחון לאומי, יסיים את עבודת המטה, חוסר היוועצות ברמטכ״ל ואחרים, הכול נבע מרצון מהר מהר להסיט את סדר היום מהפרשיות הפליליות. אני לא יכול להוכיח שהשינוי הדרמטי אצל גלעד שרון שמנית טורף פתאום המליץ על העניין נבע מהעסק המשפטי, אם כי זה לא נשמע לי מופרך.
רביב דרוקר: הספר היה שלי ושל עפר שלח
חיים: רביב, אתה פעול כבר שנים מול האנשים החזקים ביותר בכלכלה , בפוליטיקה ובחברה הישאלית, ומצליח לעצבן דיי הרבה אנשים , ואני יודע שהשאלה קצת פשטנית או פשוטה, אבל , אני באמת רוצה להבין, אתה לא מפחד ?
רביב דרוקר: לא מפחד. באמת שלא. לא קורבן ולא מפחד. וזה לא שאני איזה אמיץ נורא.
ניסו משהו מולי? הציעו הצעות מגונות לערוץ כידוע וקיבלו תשובה ראויה כולל העברה מהירה של הסיפור הזה לעיתון.
אלכס: שלום רביב. השאלה שלי היא כזאת: האם אתה לא חושש שהבעלים החדש של ערוץ 10 לן בלווטניק, לו יש אינטרסים עסקיים במגוון רחב מאוד של התחומים, ושותפיו מודי פרידמן ואביב גלעדי, ישנו את הצביון של הערוץ ויתחילו, בין היתר, לקדם באמצעותו את האג’נדה וגם את עסקיו של בלווטניק? אתה יודע, התחקירים הנוקבים לא תמיד טובים לעסקים של הבעל המאה…
רביב דרוקר: שלמה בן צבי היה בעל מניות וארנון מילצ׳ין ורונלד לאודר, שהובא על ידי ביבי ועוד ועוד – אף אחד לא הצליח לשנות את צביון הערוץ, חלק מהם רצו ואין סיבה שגם עכשיו ישתנה, מה עוד שלמיטב הבנתי אין להם שום רצון לשנות אותו. הם קנו כי הם אוהבים את צביון הערוץ (כך אני מבין). חלק מהקושי לגייס משקיע לערוץ 10 זו ההבנה של בעלי המאה שבערוץ 10 מאוד קשה להשפיע על התכנים. זה לא ישראל היום. עד כמה שאני מבין הם באו פה לעסק ומצפים להרוויח, או במינימום לא להפסיד
קדמי: היי רביב. אני קדמי, תודה שבאת להתארח אצלנו. התחושה שלי בסיקור פרשת פישר היא שיש העלמה של האינטרס הציבורי לניקוי המשטרה והפרקליטות. התקשורת אוכלת מידה של המשטרה בכל הנוגע לפרסום ואינה מייצרת לחץ שיהיה תואם לצרכים הציבוריים (לדעתי לדוגמא היפוך הזרקור, שפישר יהיה עד מדינה ולא מלכה) כדי לטהר את שורות המשטרה והפרקליטות משחיתות. איפה האחריות העיתונאית?
רביב דרוקר: פישר- אני חושב שמח״ש מאוד רוצים ונחושים וזה תיק חייהם, אבל הם פשוט לא גוף חוקר שמתאים לחקירה מדהימה כשאת ולכן פשלת המזוודה ואחר כך פיצוח הקוד ושליחת ההודעה מביהמ״ש למשרד פישר. בינתיים יש להם תיק חזק מאוד נגד המעורבים. השאלה אם היו מעורבים שחמקו בגלל החודשים הארוכים שחלפו סתם.
ניסן: (א) בחלק מהציבור שררה תחושה שיש בינך לבין נתניהו יריבות על סף האישית. מה לדעתך תוצאות הבחירות מלמדות? שאנשים לא האמינו לך? שהפחד חזק יותר? שאנשים מעדיפים ר”מ מושחת שמצטייר חזק? (ב) מה יש לך לומר על נדב פרי והמעבר לעבודה אצל תשובה. (ג) האם לעיתונאי צריכה/יכולה להיות אג׳נדה פוליטית? האם היא צריכה להיות מפורסמת ברבים כגון גילוי נאות?
רביב דרוקר: נתניהו גאון בלהפוך את מבקריו ליריבים אישיים. אין לי שום דבר אישי נגדו והוא בתוך תוכו יודע את זה. הוא מכיר את התחקירים שפרסמתי על אולמרט, שרון, ברק, לבני ואחרים ובעבר גם שיבח אותם. אני מסכים שזה מצטייר ככה בציבור לא קטן.
רביב דרוקר: תוצאות הבחירות בוודאי מעידות על זה שהתקשורת נורא משפיעה אבל בגלל יכולותיה הדלות היא לא תמיד יודעת לקבוע את כיוון ההשפעה. אותם כלי תקשורת שרצו בהדחתו של נתניהו הם אלו שנתנו לו 1440 דקות שידור בשבוע האחרון של הבחירות (בוז׳י קיבל כ 700) וכנרכה תרמו להדחתו.
רביב דרוקר: נדב פרי – בועז סטמבלר היה עורך בכיר בחדשות 2 ואחרי זה בדוברות האוצר. היו בדוברות של ביבי. לירן דן היה בכיר בחדשות 2 ואח״כ יועץ תקשורת של ביבי. אני יכול להמשיך ככה עשרים שעות בכל התחומים. מכל המעברים הללו של פרי הוא בדרגת הבעייתיות הנמוכה ביותר.
רביב דרוקר: עיתונאי ואג׳נדה פוליטית – זו לא שאלה של ׳צריך׳. אי אפשר אחרת ומי שאומר לך שאין לו הוא שקרן. לכולם יש. השאלה כמה מביאים אותה לידי ביטוי. לדעתי, ככל שהם בכירים יותר בסולם ההשפעה ואמירת הדעה בפומבי כך הגילוי לגבי עמדותיהם צריך להיות עמוק יותר.
יהודה: אתמול התפרסמה הקלטה של סרטון של חיילי צהל המכים פלסטיני בכפר ג’ילזון במהלך התפרעויות פלסטינאים. אני גר מטרים לא רבים ממקום ההתרחשות ואת הפרות הסדר מצד הכפר אנחנו סובלים על בסיס יומי, ורואים איך החיילים מתמודדים/לא יכולים להתמודד איתם. האם אתה לא חושב שההתייחסות לאירועים שכאלה מבחינת עיתונאי בכיר שכמוך מצריכה יותר התייחסות עניינית ובירור הדברים מאשר שיתוף קישור וצירוף משפט שמסכים לגמרי עם המוצג בסרטון בלי לשמוע את הצד השני?
רביב דרוקר: לא חושב. תמיד אפשר לטעון שתעשה מיליון בדיקות לפני כל אמירה אבל יש שאלה פשוטה. מה התסריט הכי טוב מבחינת החיילים? נאמר שהפלשתיני הזה איים עליהם באקדח ורצה להרוג אותם, עדיין אין הצדקה להכות ולהשפיל אותו ככה אחרי שנוטרל. זה לא מוצדק, לא מוסרי ולא חוקי. כשאני רואה את זה, בא לי להרוג מישהו. זה שמישהו מאיתנו יכול להתנהג בצורה כל כך דוחה ומשפילה כלפי מישהו חלש וחסר אונים, זה נורא. תענה לי אתה שנייה – נאמר שהייתי מתקשר לצד השני, תן לי תשובה של הצד השני שמאיינת את מה שרואים בסרטון. שהופכת את זה למוצדק. אגב, היה בידיעה תגובה של דו״צ שמן הסתם בדק עם הצד השני ולא ממש גונן על ההתנהגות הזאת.
יהודה: הסרטון מראה חלק קטן מהתנהגות ארוכה מצד הפלסטינים. כשאני אומר ארוכה זה ימים ולא שעות. לא מצליחים להתמודד עם זה ולהגן עלינו.
טל: אז יהודה – אתה שואל למה הדיווח העיתונאי על המכות הספציפיות לא הולך אחורה ל שנת 2000 נניח?
רביב דרוקר: או קיי, אז זה מצדיק התעללות של קבוצת אנשים חמושה בפלשתינאי אחד לא חמוש?
יהודה: בסרטון גם רואים את מטר האבנים שהחיילים מתמודדים איתם תוך כדי. המצב בשטח נראה אחרת מאחורי המקלדת. אבל תודה בכל אופן על התשובה.
רביב דרוקר: אני לא ראיתי מטר אבנים תוך כדי הסרטון. ממש לא. אני ראיתי שהאיש ממש מנוטרל והחייל יוצר איתו שוב ושוב מגע בקללות ומכות.
אריאל: באיזו מדיה אתה רואה את עצמך בעוד חמש-עשר שנים בהנחה שהטלוויזיה והדפוס לקראת סיום תפקידם, האם אתה חושב שהבלוג שלך למשל יכול להפוך לכלי תקשורת עצמאי שמחזיק את עצמו כלכלית (האפינגטון פוסט)? ובקיצור עתיד העיתונות לאן?
רביב דרוקר: לא מאמין שהבלוג שלי יכול להחזיק אותי אבל כולנו מחזיקים אצבעות לטל שתראה לנו את הדרך. אני חושב שיהיה מספיק ביקוש לאנשים שיודעים לספק תוכן איכותי וסוג הפלטפורמה בה זה יקרה פחות רלוונטי (אבל היי, אולי אני חושב את זה כי אחרת אני אצטרך לעבור מקצוע). אגב, מה שקורה לחדשות בטלוויזיה בארץ הוא יוצא דופן בעולם. כמעט ארבעים אחוזים ממשקי הבית פותחים חדשות בשמונה בערב בשלושת הערוצים זה מספרים פסיכיים.
ליאור: רביב קודם כל תודה על העמדה המוסרית הברורה שהבעת מקודם בעניין המעצר של הפלסטיני. נדיר לשמוע היום עיתונאים מתבטאים ככה מתוך פחד להישמע שמאלנים מדי וזה חסר. עשית לי אישית טוב על הנשמה. אתה יכול לציין מספר עיתונאים שאתה מעריך? ואולי גם למה בקצרה
רביב דרוקר: עמוס הראל, אלוף בן, עמית סגל, יוסי ורטר, שרון שפורר, גידי וייץ, קרן נויבך, צ׳יקו מנשה, מוטי, ירון, ברוכי המעולה, רזי ברקאי. להמשיך? זה ארוך, אבל רזי הוא עיתונאי הגון באופן יוצא דופן שבאמת יש לו סבלנות אחרי כל השנים לשמוע דעות אחרות. הלוואי ולי תהיה את הסבלנות הזאת. ברוכי מצטיין גם באינטגריטי יוצא דופן וגם ביכולת לייצג אמון אצל מקורות שמביאה לו חדשות בלעדיות. פעם הוא אפילו דיווח על הכרעת דין לפני שניתנה…
טל: שופט אמר לו מראש??
רביב דרוקר: גידי הוא תחקירן נפלא. שרון עשתה תחקירים מעולים והיא חסרת פניות ולא רואה בעיניים, כמו שעיתונאי צריך להיות. עמית סגל חד ושנון וחכם ומביא ידיעות חזקות כפי שאורן חזן למד על בשרו
ליאור: או עוזר השופט
רביב דרוקר: לא יודע מי אמר לו אבל הרגיש מספיק ביטחון לשדר.
רביב דרוקר: זה לא היה גורל אדם. זו הייתה עתירה כלשהי.
קדמי: חוזרת לנושא פישר. לא כ״כ מעניין אותי מה מח״ש רוצים. מבחינת תפקוד התקשורת האם אתה לא חושב שיש כאן התנהלות חסרת אחריות? לא מבקרים בכלל את התנהלות המשטרה (המזוודה הפקס עדי מדינה) ואת הפניית הזרקור אל פישר במקום אל המשטרה עצמה והפרקליטות. יש תחושה של אתרוג.
טל: קדמי יש לך תחושה של אתרוג המשטרה? אתרוג דנינו?
קדמי: בפרשת פישר? בצורה חד משמעית
רביב דרוקר: לא מרגיש אתרוג, אבל אולי לא הייתי רגיש מספיק לניואנסים. יש לי תחושה שאנחנו עוד מנסים לעכל את הפרשה המדהימה הזאת ואנשים מפחדים לקפוץ למסקנות. בטוח שיש לה גם עניין של מקורות. עבוג הכתבים הרלוונטיים למתוח עכשיו ביקורת על מח״ש, זה צעד לא קל שעלול לנתק אותם מבלון החמצן.
עדי: לא רק של משטרה גם של פרקליטות ושופטים
קדמי: בדיוק הנקודה שלי
רביב דרוקר: דנינו לדעתי לא זוכה לאתרוג, אלא בעיקר לביקורת (חוץ מישראל היום)
חנה: רביב תודה על הכנות. מהתרשמות של מעקב ארוך שנים אחרי התקשורת המימסדית והעולם המשפטי אני מתרשמת כי ככל שהחקיקה משתפרת עולה בקנה אחד יכולת ההסתרה של המימסד. זאת אומרת נוצר מצב שלעולם המימסד ישמור על עצמו ובו זמנית יזהר יותר וייעשה “כאילו” ע”פ חוק. שאלה נוספת – האם אתה שותף לתחושה זו האם במהלך צילומי הסרט על בוז’י ע”י ענת גורן, זוגתך, מודרת לחלוטין מהצילומים/מידע? או שהיית שותף לחלק מהמידע ואולי אף שידרת פירורים בזמן אמת?
רביב דרוקר: לא ידעתי כלום על מה שקורה בצילומי ״הרצוג״. אפס מידע. זה היה קריטי להצלחתה לרכוש של אמון ותניח שהם עקבו אחרי שידוריי בעניין ואם היו מרגישים שמשהו דלף, היו עושים לה בעיות.
לגבי החלק הראשון, גם המאמץ לעשות ׳כאילו׳ על פי חוק שווה לא מעט. הוא שם מגבלות על העבריינים כי יודעים שצריך להלביש את זה בסוף בלבוש נורמלי ומאפשר לך לפעמים דרך התיעוד הקוסמטי להבין מה קרה.
מירב: תודה רביב. מי הפוליטיקאי/פוליטיקאים שנמצאים במערכת הפוליטית או שכרגע בחוץ שלדעתך הם המבטיחים ביותר ויכולים להוות אלטרנטיבה לשלטון של נתניהו? ובכלל האם אתה צופה שינוי במערכת הפוליטית בשנים הקרובות?
טל: למעשה זו גם שאלה ששאל יונתן ל׳ מהקבוצה. אני מעלה פה בשמו ״אני לא יכול להשתתף בראיון כי אני בנהיגה. אשמח אם תוכלי לשאול את רביב האם הוא מכיר דמויות ציבוריות עם אישיות מרשימה מספיק שיכולים לשנות את המפה הפוליטית, אנשים שעוד לא שם מן הסתם״
רביב דרוקר: המערכת הפוליטית בישראל במצב של משבר כל כך עמוק שקשה להאמין שלא יבוא שינוי דרמטי. פוליטיקאים – חולדאי, אשכנזי, דיסקין מדוברים בצד מרכז שמאל. אולי לפיד ימריא ואולי עמיר פרץ/ שלי יחימוביץ. אני מכיר עוד הרבה אנשים מרשימים אבל כולנו יודעים שמי שלא מוכן להתאבד על זה ומחכה שיכניסו אותו פנימה, לעולם לא יצליח. גבי אשכנזי למשל נראה כמו מישהו עם עור דק מדי. מישהו אחר היה מתמודד אפילו עכשיו עם הרפז והכול. דיסקין עסוק בתיאוריות מורכבות על בניית כוח פוליטי במקום לקפוץ פנימה.
יונתן ב׳: שלום רביב וברוך הבא בצל קורותינו – 1. במערכת הפוליטית מדברים כבר כמה ימים ברצינות על תקציב תלת שנתי 15 16 17 כפתרון לפלונטר קואליצית ה-61, מעטה של יציבות שלטונית כשבפנוכו הכל מתפורר. חושב שזה עלול לקרות? מה התרחישים האפשריים? 2. תמליץ לכתב מעריב לנוער פישר כמוני להיות כתב פוליטי בעתיד או שאתה מציע לאחרים להתרחק מהתחום?
רביב דרוקר: מקווה שתקציב תלת שנתי זו הזיית ליל קיץ כי המשמעות תהיה שכל כמה חודשים יצטרכו לפתוח אותו. אני ממליץ מאוד ללכת לתקשורת רק לאנשים שממש מתים על זה ולא יכולים בלי. זו פרנסה מחורבנת ולא יציבה ל 95 אחוזים מהעוסקים בה.
אביב: רביב תודה על ההשתתפות. רציתי לשאול אותך שאלה בנוגע לחופש מעדע וכאחד שייסד את התנועה לחופש המידע. עם כל השערוריות והשחיתויות ברשויות המקומיות איך את מסביר את העובדה שכבר עשור אין רגולטור לרשויות המקומיות בנושא של חופש המידע. הרי היחידה לחופש המידע במשרד המשפטים אין סמכויות מול השלטון המקומי.
טל: אחריו יהודה לשאלת המשך ונשחרר את רביב
רביב דרוקר: ליחידה לחופש מידע אין סמכויות על כלום מכלום. בכוונה ייצרו אותה ככה. לראש היחידה יש המון רצון טוב אבל מה זה עוזר לנו.
יהודה: בעניין שאלתי ממקודם. מסכים שיש לחשוף מקרים שכאלו ושלא ישתמע כאילו אני תומך באלימות. מצד שני אני לא מסכים עם התמיכה האוטומטית בצד השני בראייה מתוך הסרטון, בעוד שבשטח הדברים נראים אחרת לגמרי. ועל כך הייתה שאלתי. ושאלה נוספת לחידוד מדוע את זריקות האבנים היומיומיות על אזרחים מאותה נקודה לא משדרים? משו כאן מרגיש לא אמיתי.
חן: (קצרה)
רביב דרוקר: שלח לי סרטונים חזקים של זריקות אבנים. נשדר.
יהודה: סגור
אריאל: חייב לדעת. אתה מקליד בפלאפון או במחשב עכשיו?
טל: רביב יש לך זמן לעוד שאלה אחת קצרה מחן?
רביב דרוקר: אם אתה רומז שהתקשורת שמאלנית, אז זה נכון. רוב העיתונאים מצביעי שמאל מרכז אבל כשיורים בשלהבת פס או רוצחים את מזרחי הם פותחים גל פתוח
רביב דרוקר: מקליד בנייד. לכן זה לאט
טל: דווקא מהר יחסית
ערן: זה לאט? אתה טס
קדמי: מרשים
טל: יאללה חן. שאלה אחרונה
רביב דרוקר: שום בעיה טל
רביב דרוקר: שאף אחד לא ירגיש לא ממוצה
חן: מה דעתך על ברית ליברמן-לפיד?
רביב דרוקר: לא מאמין בברית כזאת. כל אחד מהם רוצה להיות מספר 1. לא יכולים לוותר ולפיד לא יכול לשכנע את הקהל שלו להצביע בעד מישהו עם טוהר מידות כמו של ליברמן
טל: חברים – תודה מקרב לב לרביב. באמת סחתיין על הנכונות למפגש צהריים כזה. הכל יעלה לבלוג בהקדם
ערן: יישר כוח רביב, ששחרר הצלחה גם לשרון (דרוקר) ותגיד לעופר שלח לחזור לפרשן nba קבוע
נדב: תודה
קדמי: רוב תודות
רביב דרוקר: שמחתי. תהיו בקשר. ביי.
גונן אביב: תודה רביב.
אריאל: תודה
אחלה ראיון!
שכוייח! לא קל לעשות 180 ולראיין עיתונאי אחרי אינספור הסברים שהבלוג הזה לא מתעסק בתקשורת אלא בפוליטיקאים, בשעה שהימנים הניג’סים המשיכו לטעון כאן שהעיתונאים הם לחלוטין חלק מהמערכת הפוליטית, ומהווים מרכיב קריטי במחנה השמאל (סליחה, “מרכז-שמאל”, ראיתי שדרוקר מקפיד על ההיגוי הנכון, גם בשעת דחק של הקלדה בסלולר…).
הראיון עצמו היה צפוי עד לזרא – למעט שתי שאלות טובות, שהצליחו להוציא ממנו גמגומים, הוא בעיקר היה עסוק בלהסכים עם השבחים הרבים שקיבל על אומץ לבו העצום, תוך שהוא כמובן מצטנע ואומר שאינו כזה אמיץ (נו שיט…).
השאלה הראשונה שממנה התחמק הייתה הקשקוש המשעשע על כך שאין אפשרות להשפיע על התכנים בערוץ 10. הוא הגדיל עשות וכתב שהמשקיעים בערוץ 10 לא מעוניינים להשפיע עליו, אלא “עד כמה שאני מבין הם באו פה לעסק ומצפים להרוויח, או במינימום לא להפסיד” (ונשאלת השאלה מי יטרח לבזבז מליונים רק כדי “לא להפסיד”, אלא אם כן הוא מצפה לאיזושהי השפעה?…).
השאלה השנייה (או יותר נכון, הדו-שיח הקצר) שהצליח לשעשע למדי, היה זה שעסק בדרוקר ועמדותיו הנחרצות על הקטע ששחררה הרש”ף מג’לזון, מקום שהוא בוודאי מכיר היטב משירותו ארוך השנים בגזרה. דו השיח הקצר הסתיים בהבטחה על גבול הפתטית שהוא ישדר “סרטונים חזקים” של יידויי אבנים. מובן מאליו, שהוא לא יעשה, שכן סרטונים כאלה מצולמים מדי יום, מועברים לגופי השידור, ואיכשהו הם לעולם לא משודרים בערוצי הטלוויזיה אצלנו, אלא אם ילדה בת 3 נהרגת מהם. הסיכוי שדרוקר ישנה ממנהגו וישדר אותם, הוא בערך כמו הסיכוי שהוא יודה שהבעייה שלו עם ביבי היא אישית לגמרי, ומי שראה את הסיקור שלו בליל הבחירות, ואת הטור המגעיל שלו על אריאלי ודאום ביום שלאחר מכן, יודע שהעניין אישי לגמרי).
בכל מקרה, אני שב ומתפעל מכך שהבנת שראיון עם דרוקר הוא חשוב בהרבה מראיון עם סתיו שפיר, למשל. מדובר בפעיל שמאל בכיר ממנה בהרבה, משפיע ממנה בהרבה, והתועלת הגדולה בכזה ראיון, היא שגם כאשר לא נכתבים בו יותר דברי אמת, הרי שפה ושם מתפלקת עובדה שכזו. כך למשל דרוקר מספר כמה חשוב שפרשנים יביעו עמדותיהם הפוליטיות. אלא מה? רק בבחירות האחרונות הוא איבד לגמרי כל בדל של מסווה של סיקור מאוזן, ובכל השנים הרבות הקודמות שסיקר, הוא התעטף באותה פוזה של “אני לא מחווה דיעה – אני עיתונאי”, מה שקצת מקלקל לו את היומרה של המטיף בשער.
הקטעים שלו על חופש המידע גם הם שווים משקלם בזהב. עמותה שממומנת ע”י גורם זר שלא רשום בארץ וספריו אינם גלויים לעיני כל, וקוראת כאן לשקיפות. דרוקר אינו גרוע יותר מהעיתונאי הממוצע. רובם כמוהו, הוא פשוט הרבה יותר מצליח מרובם.
נו אז מזל שאני גם מראיינת כזו גרועה, שזה עיתונאי שאתה לא מעריך, וגם שהלכתי עם החריג פה על משהו ומישהו ששנוא עליך. הכל מתקזז בסופו של דבר. ואני מתה לקרוא ראיונות מרתקים עם נבחרי ציבור (99% מהזמן) ועיתונאי (1%) בבלוג שלך. מתי תפתח אותו כבר – המגיב הפוליטי שלי שגם קיבל פה פוסט שלם משל עצמו והבלטה (אבל מקטר על הפעם האחת שראיינתי עיתונאי בבלוג).
כפי שכבר ציינתי, את רק צריכה לבקש. אין צורך לשסות בי ניקים מסתוריים (כמו “עורי יאיידס”, שמשום-מה הלינק ביוזר שלו תמיד מפנה לפוסט כאן בבלוג…), ואפילו אין צורך לחזור ולהפנות לאותו שרשור אלמותי שבו החלטת שאני ויונתן, חד הם…
ברגע שתחליטי שעייפת מכך שאשכרה מתייחסים לטקסטים שלך ברצינות (ואללי, לא מסכימים עימם…), רק תגידי, ואני אמשיך הלאה, ואחפש דרך לאסוף את השברים, אי שם בחוף המערבי.
באשר לבלוג שלי – אני מבטיח לפתוח אותו ברגע שתארגני לי איזשהו כנס משובח בשוויץ, שבו אוכל לדון על עוולות הכיבוש עם “עיתונאים פלסטינים”…
ראיון מעניין מאד. וזו הזדמנות טובה גם לשבח על הפורמט המרענן.
טל, יישר כוח!
רוב תודות !
נהניתי לקרוא. סוף סוף מישהו שאשכרה גם עונה על השאלות 🙂
לחרדלון לוי “דואק/רינו צרור /איילה חסון, ובתכל’ס אני יותר מעריך עיתונאיי שמאל מאשר עיתונאים דתיים לייט מכיוון וכשאני יודע מי האויב שלי אני יודע איך להתכונן אליו .
“אויב” ? אתה בבעיה.
אהבתי מאוד את הראיון.בתור אחד שאוהב פוליטיקה ומתעניין בה ובצד התקשורתי אני נהנה מאוד לעקוב אחרי הפוסטים שלך.איך אפשר להצטרף לאחת מקבוצות הווטסאפ שלך? אשמח מאוד
תודה רבה. קבוצות הווטסאפ פועלות כיום למנויים של הפלוג. אנשים שמשלמים כ 15 ש״ח מדי חודש. אם אתה מעוניין, אפשר לשלם בפיפאל לעיל ואני כבר אתכתב איתך במייל ואצרף. כתובת המייל שלי היא tal.eyaltal@gmail.com
תודה רבה על הענייין והמילים החמות.