הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
כתב האישום נגד מנהיגת המחאה החברתית, דפני ליף, הוגש סתם ונועד לפזר רק את ההפגנות ולא לשום דבר אחר. היא צריכה להשיב מלחמה
טור שלי שהתפרסם היום בדעות מעריב ביום ג’ 4 בפברואר
פרקליטים המשטרה הזוטרים המייצגים בתיק הפלילי “מדינת ישראל נגד דפני ליף” יודעים את מה שכל תושבי המדינה קלטו בימים האחרונים. כתבי האישום נגד מפגיני המחאה החברתית הוגשו סתם, רק על מנת לפזר את ההפגנה. אין ראיות, אין עובדות, אין צדק.
המשטרה והתובעים מטעמה הגישו כתבי אישום על ריק. איני כותבת את הדברים על סמך שמועה או השערה. את התוצאה הברורה ראינו בשבוע שעבר בבית המשפט. השוטרים והפרקליטים הראו לנו כיצד נראה שלטון החוק, איך הם מזלזלים בזכות היסוד הבסיסית של אנשים בדמוקרטיה – להפגין. המשפט נעצר בהוראת היועץ המשפטי לממשלה לפני כמה ימים. הוא הורה לבחון שוב את התיק. מי מופתע? כשאין ראיות ואין מה להראות הדמוקרטיה נתפסת במערומיה.
ליף נעצרה בהפגנה ביוני 2012 והואשמה בהתפרעות, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ושימוש בכוח כדי למנוע מעצר. התמונות האייקוניות הן של ליף על הרצפה ומעליה שוטרים רבים. ליף באמת לא עשתה דבר מעבר למימוש זכותה הדמוקרטית להפגין.
לפני כמה חודשים, כך פורסם, הציעה המשטרה הצעת גישור: ליף תבצע עבודות שירות לתועלת הציבור, ללא ההרשעה, וכך ייפסק המשפט. ליף סירבה, ובדיון השבוע כינתה אותה המשטרה “הנאשמת”.
הנה הצעה לליף: תבעי את מדינת ישראל ואת המשטרה בעוולת הנגישה. נגישה היא “פתיחתו של הליך נפל בפלילים בזדון ובלי סיבה סבירה נגד אדם… וההליך חיבל בשמו הטוב של אדם או סיכן את חירותו – ונסתיים לטובתו”.
אל תוותרי. 400 אלף איש מאחורייך. הוכחת העוולה אינה פשוטה, כי עורכי דינך יצטרכו להוכיח בבית המשפט את הזדון. כדי לעשות זאת ראוי שכל השוטרים שהקיפו אותך והפילו אותך ארצה, ואז אמרו שנשכבת על הרצפה רק כי את מתנגדת למעצר, יוזמנו לבית המשפט. ראוי שהפרקליטים שבחנו את התיק, מנסחי כתב האישום ומי שעומד בראש מערכת הגשת התביעות המשטרתיות יבואו לדוכן העדים ויסבירו כיצד הם נקיי כפיים ולא מלאי זדון. מי הנחה אותם להגיש כתבי אישום כדי להרתיע אנשים מהפגנות ומי דחף להגיש אישום דווקא נגד הסמל של המחאה.
מה יותר זדוני מכך? גם אם הפארסה הזאת תיפסק בהוראת היועץ המשפטי – ראוי שליף, עדיין סמל עבור רבים, תתבע אותם על נגישה.
תודה על הפוסט טלי . תביעה על עוולת נגישה נגד המדינה , בעייתית ביותר , לא מומלץ בנסיבות שלה . אין לי זמן לפרט , אבל מוטב היה לה ללכת בדרך המלך ( ללא הוכחת זדון , אבל סכום מופחת בסך הכל ) , עם סעיף 80 מחוק העונשין , הנה כלשונו :
80. (א) משפט שנפתח שלא דרך קובלנה וראה בית המשפט שלא היה יסוד להאשמה, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו ופיצוי על מעצרו או מאסרו בשל האשמה שממנה זוכה, או בשל אישום שבוטל לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ”ב–1982 בסכום שייראה לבית המשפט; במשפט שמנהל קובל רשאי בית המשפט להטיל על הקובל תשלום כאמור.
תודה
תהיה העילה המשפטית כזו או אחרת, אין ספק שמשפט ‘דרייפוס’ לדפני ליף, יחשוף את משטרת הפוטואפ שבניצוחו של רב ניצב דנינו. בימים בהם אין יועץ בישראל, והמבקר הופך למטייח, משטרת ישראל הופכת לכלי שרת רב עצמה בהשתקת קול מחאה נגד מדיניות ממשלתית.
המשטרה הרשתה לעצמה לרדוף את ליף רק כשהייתה בטוחה שהמחאה חדלה מלהתקיים ואין חשש לנזק תדמיתי.
פוליטיקלי , תודה על התגובה . יש לך דיעה מסויימת לגבי המחאה , והיא לגיטימית . אני חולק עליה . לגבי דידי , במערכות השלטון נדלקו אורות אדומים בקשר למרחב הציבורי אשר הפך להיות ( לגבי דידם ) מעין שטח הפקר למחאות , אוהלים , מבנים ארעיים וכו…..
על כל זה , כבר התחילו לשבור ויטרינות של בנקים המחאיסטים ועוד ( אם אתה זוכר ) . לדעתי פשוט הרשויות הציבוריות התחילו לאכוף בצורה יותר קשה את כללי הסדר והחוק , מה שהם נרתעו ממנו מלכתחילה ( פוליטיקלי קורקט מסויים שדעך על ציר הזמן ) .
לעיריות ולרשויות ולגורמי אכיפת החוק , פשוט נמאס , הפך להיות מודה זמינה כל המחאות רחוב הללו . לגבי דידי , זהו לב ליבו של הענין . שהרי המחאה , הסנטימנט שיצרה , חצה את כל שדרות העם ( הרעיון לאיו דווקא האנשים , המנהיגים וכו….. ) .
תודה
למערכות השלטון, יש מספיק כלים לפתור את הבעיות והמצוקה האמיתית של השכבות החלשות ושל מעמד הביניים. אם נמאס להם, כדבריך, שייגשו למלאכת השיקום של החברה הישראלית.
העוול הגדול ביותר שעשתה התקשורת לדפני ליף, הוא שקידמו את הבלוף המוסכם שהציג אותה כ”מנהיגת המחאה” ש”מאחוריה עומדים 400 אלף”. דפני ליף (שבפועל הייתה דפני ני”ף, והייתה בסה”כ נערת הפוסטר של הקרן) האמינה לכל מה שכתבו עליה, ולא ידעה לצאת בזמן מהספין שעשו עליה, וכך בשעה שחבריה ל”מחאה” הצליחו לממש רווחים וסידרו לעצמם ג’ובים בכנסת, מצאה עצמה ליף כסוג של קוריוז, שמנסה בכוח להמשיך את הבלוף שהקרן יצרה בקיץ 2011, וכשל לגמרי במשימתו האחת והיחידה (להפיל את ביבי).
באשר לדברים הנרגשים על השוטרים והפרקליטים ש”מזלזלים בזכות הבסיסית של אנשים בדמוקרטיה”: אין לי מושג עד כמה את מכירה את המשטרה, אבל מכיוון ששירתת בצבא, את אמורה לדעת ששוטרים (כולל קצינים ברמת השטח) לא קובעים מדיניות, בדיוק כפי שחיילים וקצינים זוטרים בצה”ל, לא קובעים מדיניות. הם פעלו כפי שהורו להם (ובכנות אין לי מושג מה היו נסיבות ההפגנה, מעבר לכך שבניגוד אלייך, אני יודע שאין דרך להסתמך על תמונת סטילס כדבר שמלמד לגבי אופן התרחשותו של אירוע).
מה שכתבת על הפרקליטות דווקא משעשע, בהתחשב בכך שבדר”כ הפרקליטות (בעיקר מחלקת הבג”צים שלה) היא הארץ המובטחת מבחינת חבורת הקרן לעמותותיה הרבות. נחמד לראות שגם במשפחות הכי קרובות, לפעמים יש מריבות…