סגן שר הבטחון דני דנון מבקש, במסגרת שיחות ודיונים בתוך משרד הבטחון, לקבל לידיו את האחריות על המנהל האזרחי. המנהל האזרחי הוא הגוף האחראי, מטעמו של משרד הבטחון, על הפעולות האזרחיות הכרוכות בהמשך השליטה הישראלית בשטחים הכבושים. במיוחד, מטפל המנהל האזרחי בהיתרי תנועה ואישורי בנייה בשטחים. דנון, שזהו תפקידו הביצועי הראשון רוצה למלא בתוכן את תפקידו ועם העדר הרקע הצבאי ברקורד האישי שלו, אינו יכול להרשות לעצמו תפקיד ריק מתוכן למשך 4 השנים הבאות.
שר התקשורת גלעד ארדן, קיבל עם הקמת הממשלה גם את המינוי המשפיע והחשוב לקבינט הבטחוני המדיני. בנוסף, קיבל ארדן לידיו את משרד הגנת העורף ונכנס לנעליו של השר אבי דיכטר, כמי שהיה צמוד לשר הבטחון הקודם, אהוד ברק. מאז עזיבתו של סגן השר לשעבר מתן וילנאי, שירת דיכטר גם כממלא מקומו של שר הבטחון אהוד ברק וכאשר ברק יצא לנסיעות מחוץ למדינה היה הוא שר הבטחון בפועל. על פי מה שהוחלט, יהיה ארדן, השר להגנת עורף, גם ממלא מקום שר הבטחון כאשר יעלון יצא את גבולות הארץ.
יצוין שלא הצלחתי לקבל תשובות מלאות מן הנוגעים בדבר בנוגע לתארים המדויקים של הנוגעים לעניין, דנון וארדן, אולם מעיון באתר משרד הבטחון אפשר לראות שהשר להגנת העורף, הוא בעל התפקיד המשמעותי במשרד הבטחון ומנגד, היקף תפקידו וסמכויותיו של סגן שר הבטחון אינן ברורות ואינן מוזכרות שם כלל. למעשה, במבנה הארגוני סגן שר במשרד הבטחון לא קיים.
אז מה יהיה תפקידו של דנון? “דנון עדיין לומד את המשרד ותחומי האחריות הפוטנציאליים וחלוקת התפקידים והסמכויות עדיין לא נקבעו”, נאמר לי מסביבתו. אך אני למדתי, כי אכן דנון ביקש להיות האחראי על המנהל האזרחי, כך שכל נושא ההתיישבות והבניה בשטחים יעבור דרכו. “הוא רוצה להיות זה שבונה בשטחים ולא רוצה להיות ממונה על החלק של צווי ההריסה” אמר לי אדם המכיר את העניין מקרוב. דנון, שהגיע למקום החמישי בפריימריס בליכוד, מעולם לא הסתיר את דעותיו הברורות והבוטות בנוגע לחברי הכנסת הערבים, פלסטינים והמשך שליטת ישראל בשטחים (“יהודה ושומרון, לא שטחים” הוא אמר בראיון).
השבוע מונה גלעד אלטמן, חבר קיבוץ מעלה החמישה כעוזר שר הבטחון לענייני התיישבות. על פי הפרסום בערוץ 7, גורמים במערכת הפוליטית ציינו כי יעלון העדיף לאייש את התפקיד “בכוונה באדם שאינו מזוהה באופן כה הדוק עם ההתיישבות ביו”ש, כדי שלא ליצור דימוי של ‘משרד המתנחלים’, בעיקר אחרי שאת תפקיד סגן שר הבטחון ממלא אדם המזוהה במובהק עם הימין, ח”כ דני דנון”.
משיחות ובירורים שערכתי, הבנתי ששרים בכירים במפלגת ‘הבית היהודי’ מאוד מרוצים מן המינוי של אלטמן. מינויו לתפקיד הרגיש העביר להם את המסר, שמשרד הבטחון יהיה לצידם במאבקים על המשך הרחבת ההתנחלויות. אלטמן מגיע מן המכון לאסטרטגיה ציונית, גוף שהוקם על ידי השר יעלון ומובל כיום על ידי ד”ר יועז הנדל, לשעבר יועצו של נתניהו. אלטמן, לשעבר ראש הסיירת הירוקה, כתב עבור המכון ניירות עמדה בתחום הסדרת התיישבות הבדואים בנגב.
מעניין לשים לב איך מסמנים אדם כדי שנדע “לחשוב נכון”. מתוך לא מעט דברים שאפשר לכתוב על יועז הנדל, “לשעבר יועצו של נתניהו” הוא בחירה די מגוחכת. מה דעתך על “האיש שהסתכסך קשות עם שרה לאחר שחשף את פרשת נתן אשל”? אולי “האיש שהקים את ארגון זכויות האדם הימני”? אולי “בעל טור בידיעות”? אולי “האיש שכמעט הצטרף לציפי לבני בבחירות האחרונות”? כל האפשרויות האלו טובות ומדויקות עשרת מונים מזו שהצגת אלא שהן כנראה לא מספיק טובות לקורא הבור שעשוי לחשוב משהו טוב על הנדל ולכן צריך לדחוף לו את ביבי בכפית.
שאלת מינויים- את יודעת איפה עומד מינויו המעניין של שאול מרידור למנכ”ל מש’ הכלכלה? זה נער אוצר קלאסי ואחד הבכירים והנבונים שבהם, ה”בן של”, שהוביל בשעתו גם את ויסקונסין וגם מהלכים כלכליים אחרים משמעותיים. החיבור שלו עם בנט עשוי לאותת על כוונותיו של האחרון.
נו מכל הפוסט הזה מטריד אותך רק התיאור של יועז הנדל בשורה האחרונה, אז באמת שאין לך משהו חשוב להגיד.
אני מניח שהטרידו אותו עוד דברים, שהובלטו באופי הניסו של הפוסט, ויועז הנדל היה סתם דוגמא…
למשל, ההתעקשות על הביטוי הבעייתי “השטחים הכבושים” (שהוא טרמינולוגיה פלסטינית שמקבילה להחלטה לכנות את שיכון בבלי בשם “ג’מוסין” מאחר וכך זוכר אותה הצד השני…). “יהודה ושומרון” אולי נשמע לך כמו ביטוי פוליטי ימני/מתלהם/גזעני/שובניסטי ומה לא, אבל במציאות זהו בסה”כ שמם של שני אזורים גיאוגרפיים בשנמצאים מערבית לבקעת הירדן, מזרחית למישור החוף המרכזי, צפונית לנגב ודרומית לעמק יזרעאל.
לכתוב “שטחים כבושים” זה לא מקביל ללכתוב “יהודה ושומרון”, אלא מקביל ללכתוב “הארץ שאלוהים הבטיח לאבותינו”…
הניסו=הניסוח
היא רשמה “שטחים”, לא “שטחים כבושים”.
וגם אילו הייתה רושמת “שטחים כובשים” זה היה נכון משפטית ע”פ החוק הבינלאומי ואף הישראלי, שכן, השטח (פרט לירושלים המזרחית) לא סופח לישראל.
לא לוקח חלק בויכוח אבל היא כתבה השטחים הכבושים בשורה השלישית.
הדיון המשפטי הוא ארוך וסבוך (אם כבר, אז “שטחים מוחזקים” יותר נכון, אבל זה באמת לא הסיפור כאן…), אלא שהעניין כאן הוא שימוש בביטוי שהזיהוי הפוליטי שלו הוא חד משמעי – בשעה שמביעים הסתייגות מביטוי נייטרלי ומשעמם, שבסה”כ מציין שם גיאוגרפי של מקום.
רוצה דוגמא הפוכה? הטלוויזיה הישראלית בערבית מקפידה לציין בראש כל מהדורת חדשות שהיא משודרת מ”אורשלים אל-קדס” (ירושלים הקדושה), אלא מה? אין אף ערבי/פלסטיני/מוסלמי שישתמש בביטוי הזה, אלא אך ורק ב”אל-קדס”, או ב”אל-קדס אל-שריף”. ברגע שהטלוויזיה הישראלית בחרה לכנות את י-ם בשם הספציפי הזה, היא ביטאה עמדה המגדירה את י-ם כבירת ישראל והעם היהודי (עמדה נכונה, כמובן:)), שכמעט שאין ערבי/מוסלמי שמקבל אותה.
אגב, אין לי בעייה עם “שטחים כבושים” – אבל מי שמשתמש בביטוי הזה (ומצוי אי-שם בשיפוליו השמאליים של פעמון הגאוס הפוליטי), שיפנים שההקבלה של זה היא ימני קיצוני שמתייחס לצפון ירדן בתור “ארץ הגלעד הכבושה”…
אשתדל לברר איתך מראש בפעם הבאה מאיזה חלקים מותר לי להיות מוטרד ומאיזה לא.
בכל מקרה ממליץ לך לבדוק את השורה האחרונה בתגובה הקודמת שלי. משום מה לא ראיתי על זה פירסומים אבל במסדרונות כבר מדברים על זה לפחות יומיים. תוכלי להיות הראשונה שמפרסמת.
דני דנון חושב כבר מעכשיו על הפריימריז בעוד 4 שנים. אחריות על תנופת בנייה באיו”ש יכולה להוביל אותו למקום ראשון, לפני גדעון סער וגלעד ארדן.
האמת שזה מהלך שגורם לי למחשבה מחודשת על דמוקרטיה ופריימריז.
מצד אחד, אין ספק שדיקטטורה של מפלגות כמו ש”ס, ישראל ביתנו ויש עתיד היא עיוות חמור של הדמוקרטיה בישראל. כי מה שקורה זה בעצם התבטלות מוחלטת של כל הח”כים את מול מנהיג המפלגה. אצל ש”ס יש התבטלות מוחלטת מול הרב עובדיה, אצל ישראל ביתנו יש מול ליברמן ואצל יש עתיד יש מול יאיר לפיד. ובעצם אין להם שום אמירה עצמאית, שום יכולת להתמודד מול מנהיג המפלגה. זה בעצם שכפול של מנהיג המפלגה. ולכן, אם מנהיג המפלגה יסטה מדרך המפלגה ומהמצע אותו הוא הציג לבוחר, הם בעצם יילכו איתו ולא יהיו נאמנים לרעיון ולמפלגה.
ולכן חשוב מאוד הדמוקרטיה של המפלגה. אם זה הליכוד ואם זאת העבודה (או הבית היהודי). הח”כ נשאר נאמן לרעיון אותו הוא מייצג, ולא נאמן לראש המפלגה. כמובן, יש נאמנות לראש המפלגה, אבל רק במידה מסויימת, לא בכל מחיר.
וראינו את זה בקדנציה הקודמת במפלגת העבודה ובתקופת ההתנתקות בליכוד.
אבל מצד שני, יש פה אולי אובר-מוטיבציה של הח”כ לייצג את שולחיו, ולא לעשות את האינטרס הציבורי. למשל, שמעתי את דני דנון מדבר על זה שאחד הדברים הראשונים שהוא רוצה לעסוק בהם זה האתיופים בבתי הכלא הצבאיים. מצויין. אבל זה לא פופולרי, ולא מוסיף קולות בפריימריז.
אז נכון שהדיקטטורה של מפלגות כמו ש”ס, ישראל ביתנו ויש עתיד היא מזוויעה ונוגדת את הדמוקרטיה. אבל גם הדמוקרטיה של הליכוד והעבודה לא מושלמת, ויש הרבה מה לתקן בה.