הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
בשיא המו״מ הקואליציוני, אי שם בחודש אפריל, תהיתי:
״מה קורה עם המשרד לבטחון פנים? מי יקבל את המינוי לשר בטחון הפנים. מפתיע שהתיק הממשלתי הזה, המוחזק מזה שש שנים על ידי אותו השר, יצחק אהרונוביץ׳, אינו משהו שנלחמים עליו. יש בו הזדמנויות פוליטיות רבות: משטרה כושלת, שהתמקדה בכתבי אישום הזויים נגד פעילי מחאה חברתית במקום לעסוק באכיפה, משבר פיטורי/הדחת ניצבים עם אחרי גילויים רבים על הטרדות מיניות בתוך המשטרה. עיסוק מוגבר של המפכל היוצא בתדמית במקום במאבק בפשע. ויש שם גם הזדמנות לשר חדש להשפיע: מינוי מפכ״ל, מינוי ניצב אחד או שניים ברמה המידית. וכמובן: תיק בטחון הפנים, שהוא תיק המשטרה, הוא גם הזדמנות להשפיע מבחינה חברתית.״
בדיעבד: לא תהיתי, אלא טעיתי. התיק לבטחון פנים מסתמן כמפנה שלישי בחיים הפוליטיים של ארדן.
ארדן, אחד השרים היותר מוכשרים, יורד ביגון שאולה עם התיק הזה. בעבר הוא היטיב למנות אנשים (אבי ברגר, יונה ויזנטל, דוד האן, איילה חסון – לא כולם מינוי ישיר שלו, אבל תחתיו) בתיק התקשורת. הוא עמל קשה על הרכבת מועצת רשות השידור (מהלך אשר אותו נתניהו-אקוניס החליטו לחרב), הוא לא היסס לסגור ולנעול משרד ממשלתי שכל מהותו היתה סיבוך הבירוקרטיה בתחום הגנת העורף. אם לא היה סוגר אותו, לבטח היה מרוויח עוד כמה נקודות בקרב מקורבים ומקורבי מקורבים אותם ניתן היה לשבץ לכל מיני מינויים.
אז איך זה מתפספס עם המשטרה? ארדן נכנס נקי למשרד. לא היו לו כבלים קודמים או ניגודי עניינים שמפריעים לו לפעול. גם במערכת היחסים בינו לבין נתניהו, ארדן ידע לתמרן את עצמו בזהירות בעבר. לא התחבק יותר מדי, לא נכווה קשות. רצה לנסוע לאו״ם (בדיוק לפני שנה), אך ויתר אחרי שגדעון סער הודיע על פרישה ונתניהו חשש מריבוי פרישות בצמרת הליכוד. הוא לחץ על ארדן להישאר, ייבש אותו בהרכבת הממשלה ה 34, התערב לו במינוי המפכ״ל, אבל הפעם, ארדן לא הצליח לתמרן מהלך מתוחכם. דווקא בחלק היותר פשוט של המהלך: הבדיקה המינימלית הראשונית, של מינוי שנראה בלתי סביר – הוא נפל.
הטיעונים המקושקשים על כך שקשה למנות בכירים, שאף אחד לא רוצה, שאין אנשים טובים, התקשורת אשמה, היועץ המשפטי מתערב – הטיעונים הללו לא מתקבלים על הדעת. אייזנקוט, גנץ, פלוג, חדווה בר, יוסי כהן. אפשר לקחת את המועמד השני/שלישי וללכת עליו מיד בניסיון הראשון. וכן, ידוע לי שרבים וטובים סירבו לארדן.
עניינים פוליטיים/מדיניים נוספים:
– הרצוג, כמו גם ח״כים ממסיעתו, יחימוביץ׳, נחמיאס-ורבין, מרב מיכאלי קוראים לנתניהו למנות אישה למפכ״לות. מעניין שכולם מבינים שהתהליך הופקע מידיו של ארדן. אפילו לא פונים אליו עם היוזמות והרעיונות לאוורר את המשטרה.
– מה בער לשלי יחימוביץ׳ לצאת נגד השגרירים לשעבר שבמעשיהם, מביעים עמדה שונה? חיים רוזנברג, איש מפלגת העבודה ותומך של יחימוביץ׳ מעלה שאלות.
– המלך עבדאללה מסרב לדבר עם ראש הממשלה נתניהו בטלפון. עצוב ומטריד. על פניו, זה נראה כמו המשך ישיר לציוץ שפרסם אודי סגל בערב יום כיפור: ״ישראל העבירה מסר חריף תקיף ויוצא דופן למלך ירדן: אל תברח מאחריות, הווקף הירדני נתן למתפרעים חמושים באבנים לישון במסגד אל אקצה״. בעוד תוכן המסרים הוא אולי נכון או ראוי, עצם העובדה שגורמים ישראלים נותנים לכך פומבי, מובילה להתדרדרות ביחסים עם ירדן.
מצד שני: ישראל בסופו של דבר כן נסוגה ומוותרת. לראיה, הר הבית סגור היום (חמישי) למבקרים יהודים.
– ועניין אחרון: ינאי כהן, פעיל ימין (נדמה לי שהוא ממוקם בין הליכוד לבית היהודי) הגיש תלונה ליועץ המשפטי לממשלה נגד חבר כנסת טלב אבו-עראר, החי עם שתי נשים. לאחת הוא נשוי, עם השניה הוא מנהל מערכת יחסים של ידועים בציבור. לכאורה, כיוון שלא רצה לפגוע בראשונה, לא התגרש ממנה כדי להתחתן עם השניה. ככל שאני מבינה, הוא עובר על החוק הישראלי ביודעין, והדבר חמור שבעתיים כאשר מדובר באיש ציבור האמור לשמש דוגמה לציבור אזרחי ישראל. איזה מן מסר זה?
מה פתאום התעוררתי עם זה היום? לא יודעת. אבו-עראר חבר כנסת מאז 2013. אני לבטח צריכה להצטער על כך שזה לא עלה פה קודם בבלוג. לאחרונה, הוא אף הודה בכך מפורשות בקטע ראיון שנערך איתו (נחמה דואק).
לצפיה מלאה בוידאו, אחרי המכתב המלא של כהן ליועץ המשפטי.
נמתין לראות מה היועץ המשפטי עונה לכהן. אעדכן כאן לכשתהיה תשובה.
“מה בער לשלי יחימוביץ׳ לצאת נגד השגרירים לשעבר שבמעשיהם, מביעים עמדה שונה?”
קצת עובדות להשכלת השגרירים לשעבר:
למעלה מ20% מתושבי ברזיל הם אווגליסטים שאינם נלהבים מסיפורי הכיבוש. לא רק זאת, הם מאמינים שארץ ישראל כולה שייכת ליהודים ובהר הבית עמד פעם מקדש שלמה (למרות מדעני אוניברסיטת שיך מוניס והשיך ראעד סאלח). כדי לתת ביטוי לאמונתם הקימו בסאו פאולו עותק של המקדש היהודי( https://youtu.be/4arL8q-tsCM ). בטקס חנוכת המקדש נוגנו שני הימנונים, ההימנון הברזילאי וההימנון של הכיבוש. ומי היתה אורחת הכבוד? כן, כן, לא טעיתם, הנשיאה מתעבת הכיבוש, רוסף. היתכן ש30,000,000 ברזילאים חשובים פוליטית לא פחות מ3 שגרירים ישראלים לשעבר? היתכן שהשגריר המיועד ייטיב ליצור קשרים עם הציבור הברזילאי הזה יותר מאשר האלון ליאלים של משרד החוץ? היתכן ששלי יחימוביץ יודעת גם עובדות שלא התפרסמו בעיתון “הארץ”?
צפיתי בסרטון המקושר, וזה לא פחות ממדהים. תודה לך חייל זקן על פיסת מידע שמשום מה מוצנעת ואינה זוכה לראות אור מסכים.
אוי אורי, עם כל המאמצים שלך… שניידר לא טורחת בכלל לקרוא את התגובות שלך 🙂
למה אתה אומר? לפעמים אני מגיבה לו ופעם אפילו הקדשתי לו פוסט שלם: שיר הלל לאורי המגיב.- http://www.talschneider.com/2014/01/22/urithecommentator/
הוא אומר כי ״נושא הביגמיה של אבו עראר לא עלה בפלוג״. אורי הזכיר אותו איזה 496235236 פעם.
אני מבטיח לך חגיגית שהיא קוראת כל מילה. למה אתה חושב שהיא הקדישה לי שיר נאצה?:)
מה בער ליחימוביץ לצאת נגד מהלך שגובל בבגידה והמרדה, כן ממש ?
ופרשת גל הירש – מדהים עד כמה את מפספסת את כל הפוינטה – בכוונה – למרות שכולם מדברים על זה: על כוחה הבלתי מרוסן של החונטה המשפטית, על הרפיסות של ביבי שמסיבותיו שלו לא עושה דבר נגד זה, על הראיון של פרידמן שר המשפטים לשעבר שמסביר איך הפרקליטות תופרת תיקים לפוליטיקאים שמפריעים לה – כמו ברפובליקת בננות – והתקשורת לא עוקבת אחרי הסיפור ולא חוקרת ולא בודקת. אלה הדברים החשובים בסיפור של גל הירש, לא ההצלחה של גלעד ארדן למנות אנשים.
בגידה + המרדה – מושגים הלקוחים מן התחום הצבאי. אנשי משרד החוץ לשעבר, אשר הם אזרחים ככל האזרחים מזה שנים ארוכות, אינם מבצעים בגידה במולדת. אלא מביעים את דעתם.
לגבי החונטה המשפטית – אתה מאוד מפספס. אחרי שנודע המינוי, ארדן נאלץ להעביר את זה דרך ויינשטיין, כיוון שנודע בדיעבד שיש דברים שמתנהלים כבר בנושא הירש (ומן הסתם לא היו בחוץ, כי הוא לא היה מועמד ולכן זה היה רק מידע כללי מודיעני, המידע היה גם בקזחסטן וגם אף.בי.איי). ארדן פנה לווינשטיין וביקש לבדוק. ואז הבין שהבדיקה ארוכה ומורכבת. אז אי אפשר לעשות סיבוב על ״החונטה המשפטית״ בכל דבר ועניין אלא מראש ללכת לחפש מועמד ראוי. גם זו אפשרות.
הוא לגמרי מפספס, זה ברור.
מי יעלה על הדעת שיבוצע סיכול ממוקד במינוי שהחבר’ה לא מרוצים. סה”כ אין תקדים לסיכול מינוי באמצעות חקירה/כתב אישום/פיזור חשדות, שהסתיימו בלא כלום (טוב, למעט רפול, קהלני, נאמן, ריבלין ועוד ועוד…). החשדנות הזו במערכת המשפט היא עניין לא דמוקרטי, ולדעתי מוטב לדווח גם עליה לנשיאת ברזיל, ליתר ביטחון…
תגידי טל, את לא מאמינה במה שאת כותבת. אי אפשר להיות עד כדי כך מנותקת מהמציאות. זה לא עניין של שמאל וימין, גם חבריי השמאלנים אומרים את זה, חלקם דווקא מאוד שמחים, לא כולם, אבל אין איש בעל שכל ישר שיתכחש למה שהולך כאן.
על כל אדם בעולם ניתן לבצע בדיקה ארוכה וממושכת ובסוף למצוא משהו. לא יודע מהם המקורות שלך אבל פספסת בגדול. הירש אדם ראוי (וכנראה גם פרנקל). לפלוג או לאייזנקוטהארכו בדיקה מקיפה? ולוינשטיין שהעסיק עובדת זרה?! לא מבין פה את העמדה שלך.
10 שנים בראשות הממשלה הופכות את ביבי לאחראי העיקרי ליחסי הכוחות בין המערכת המשפטית והפוליטית. ההתחלה היתה בפרשת בראון-חברון שבה ויתר ביבי על הסמכות הממשלתית למנות את היועץ המשפטי, זה נמשך בהכשלת כל מהלך פוליטי לצמצום כוחה של המערכת המשפטית ובסידרה של מינויים גרועים כשלעצמם כמו רמטכ”ל ויועץ משפטי. מאחר ומדובר בפוליטיקאי הכי מוכשר בסביבה סביר להניח שיש הגיון בשיגעון. מערכת משפטית כוחנית ושמאלנית מאפשרת לביבי לתמרן בין הימניות של הליכוד ובוחריו לבין מהלכים שמאלניים שבהם הוא נוקט והמערכת המשפטית משמשת לו ככליא ברק. תרשה לי להניח שביבי לא מזיל דמעה על הבומבה שחטף ארדן.
זה מה שנשאר לך מבר און חברון?
שוחד פוליטי ופלילי בין דרעי לנתניהו למינוי יועץ משפטי על פי דרישתו של מואשם בפלילים.
את ויינשטיין מינה נתניהו והרמטכ”ל היה המינוי הטוב ביותר מבין האפשרויות.בטח לא גלנט שאפסותו מתגלה בתםקידו הנוכחי חוץ ממעורבותו בהפקעת אדמות ציבור לטובתו.
שוחד פוליטי זו מהות הפוליטיקה. האם לא היו אלה חברי המחנה שלך שאמרו שלמען השלום הם מוכנים לחבוש שטריימל?
גנץ היה האפשרות הכי טובה? האם אתה מכיר את הביוגרפיה המקצועית שלו? הרי הוא הותיר אחריו שובל של כשלונות והרס בכל תפקידי הפיקוד הבכירים שהוא עשה. אייזנקוט הוא עילוי צבאי בהשוואה אליו (רק בהשוואה אליו). ומה לגבי גלנט? עדיף רמטכ”ל גנב ורמאי על רמטכ”ל ערכי שמחסל את כושר הלחימה של הצבא ומפסיד במלחמה.
כאן היה גם שוחד פלילי. אין דין יועץ משפטי על פי דרישתו של נאשם בפלילים למיצובושי.
לגבי גנץ,השמצה ושקר. לא גנץ פגע שבצבא אלא הדרג המדיני שלא מסוגל להחליט מה הוא רוצה.
לא יודע איפה היית בצוק איתן,אני חושב שיש לי מושג לא רע מה הלך שם. רוצה להסביראיך הגעת למסקנה שהפסדנו?
במלחמת צוק איתן ישבתי בממ”ד בתל אביב במשך 50 ימים. המלחמה הארוכה ביותר מאז מלחמת השיחרור.
במשך כל המלחמה לא הצליח צה”ל לדכא את ירי הרקטות והמרגמות על העורף הישראלי. הממשלה בחרה לא להכריע את החמאס וציפתה מהצבא להציע לה תוכנית צבאית שתביא להפסקת הירי על ישראל במחיר מינימלי. הצבא זרק לפח (כדרכו) את התוכניות שאליהן התכונן. לאחר החדירה הראשונה דרך מנהרה יצא למבצע נגד המנהרות שהוכרזו כאיום אסטרטגי שהתגלה פתאום כאילו לא פוצץ מוצב ליד רפיח באמצעות מנהרת תופת וגלעד שליט תפס מונית לעזה. לצה”ל היתה יכולת לפעול כנגד 2-3 מנהרות במקביל אבל הוא התיישב מעל עשרות מנהרות והמתין במקום בחוסר מעש כשהוא סובל מחיכוך וסןפג אבידות מיותרות. שיטחי הכינוס נקבעו בטווח המרגמות ולא הוזזו גם לאחר שצה”ל החל לספוג שם נפגעים (כרבע מסך הנפגעים). הצבא מכר לממשלה את האיוולת שהנהגת החמאס בפאניקה ומעוניינת בהפסקת הלחימה, הערכה שגרמה לממשלה להסכים לסידרה של הפסקות אש שבתורן גרמו לאבידות נוספות. יכולתי למלא ספר בכשלים של המבצע אבל אסתפק באלו שמניתי. הדבר היחיד שעומד לזכותו של גנץ הוא שר הביטחון בוגי יעלון שניזקו גדול יותר ועדיין לא תם.
אז ראשון ראשון ואחרון אחרון –
1. צה”ל לא לחם 50 יום. הפעולה הקרקעית ארכה משהו כמו שבועיים – ישבנו בש.כ בערך שבוע (אחרי מעמ”ל) עד שהדרג המדיני החליט לבצע (הנוהל הרגיל של “בעשר נכנסים!!!!” ואז שעה לפני הש’ נדחה ב24). הסבב עצמו היה 50 יום – הכתובת היא הדרג המדיני שלקח בערך שבועיים עד שהחליט מה הוא רוצה. עד אז זה סתם היה אותה מציאות של פלשתינאים יורים ומטוסים מפציצים יעדים שהתרחשה גם לפני צוק איתן.
2. המשימה,בשום שלב,לא הייתה להפסיק ירי תל”מ לעבר ישראל. חד משמעית. המשימה הייתה מאוד ממוקדת – גדודים תופסים שכונות וכוחות אחרים סורקים מנהרות (ע”פ מודיעין מוקדם שאגב,בניגוד למה שפורסם,היה ברמה גבוהה מאוד) ומשמידים אותן. הפעם היחידה שהדבר הזה בכלל עלה על השולחן הייתה לקראת סופה של אחת מההפסקות אש ל52 שעות (שכבר כל הכוחות היו בחוץ) שהכניסו אותנו לא.ת עם תוכנית למיגור ירי תלול מסלול שהיה ברור שאנחנו סתם עושים לילה לבן על להכין עזרים כי בתקשורת כבר פרסמו על הפסקת אש קבועה.
המשימה שהוגדרה (השמדת המנהרות) בוצעה ביעילות וגם דיי עמדנו בש’ מינוס 2 מנהרות שעולות לי לראש שהיה לא פשוט למצוא.
גם כאן – הכתובת היא הדרג המדיני שבחר לא להתמודד עם הירי אלא ספציפית עם איום המנהרות ותו לא. הצבא עשה את המוטל עליו.
3. 2-3 מנהרות במקביל? פעלו סביב הרבה יותר במקביל.
4. אתה יודע שבשטחי הכינוס בזמן הלחימה אין לוחמים,נכון? מה הקשר בכלל? כוחות לוחמים נכנסו ללחימה,בש.כ ישבה המפקדה שרלוונטית ללחימה ורס”פים שהיו אחראים על מלא מחדש. והם לא היו שם סתם – א. כי היה צריך אותם (גדוד חייב מלא מחדש כל 24 שעות,טנקים צריכים תיקון קבוע,אכזריות צריכות חילוץ) ב. כי הייתה העדפה שמחבלים שיצאו לכיוון יישובי צמודי גדר ייתקלו בכח צבאי ולא באזרחים. זה עבד,חלק מהמקרים פורסמו וחלק לא אבל שורה תחתונה המחבלים נתקלו בצבא וגם אם היו אבדות זה היה עדיף מאשר אזרחים הרוגים.
5. לגבי ההערכות של אמ”ן – פה אין לי שום ידע ולכן אין לי איך להשיב. רק צריך להזכיר שחלק גדול מהפסקות האש במהלך הלחימה היו עקב לחץ בינ”ל ושורה תחתונה היו החלטה של דרג מדיני.
שורה תחתונה – אפשר להתווכח האם הדרג המדיני היה צריך להגדיר יעד רחב יותר,אבל את היעד שהגדיר צה”ל ביצע.
דורון מכובדי, דבריך מבטאים את הלקות הבסיסית של פיקוד צה”ל שאינו מבין את המושגים הבסיסיים של תורת לחימה (כל תורת לחימה). אתה מבלבל בין המשימות של הגדוד שלך (מיקרו טקטיקה) לבין המטרה האופרטיבית של המבצע שאמורה להביא את ההישג הנדרש על ידי הממשלה. הממשלה לא דרשה מהצבא להשתלט על שטחים ו/או לחסל את הנהגת החמאס אלא לגרום להפסקת הירי בלבד. דרישה צנועה זו תורגמה על ידי שר הביטחון והרמטכ”ל (על פי הדוקטרינה ההזויה שלהם) לסידרת פעולות של “צריבת תודעה” שהתבססה על פעולה רחבה נגד מערך המנהרות. המנהרות ימיהן כימי המלחמות ויש ספרות צבאית עניפה העוסקת בכך. כדי לנטרל מנהרות די בהדלקת עש דרך אחד הפתחים כדי למנוע את השימוש במנהרה כולה (האש מכלה את החמצן). אין כל צורך להשתלט על המרחב מעל המנהרות ולשהות בו זמן רב מעשה שסיפק מטרות נוחות לחמאס. הפניית עיקר הכח הצבאי למטרה שולית כמו המנהרות תוך זניחת הנסיון להגיע להישג הנדרש היא איוולת גמורה שעלתה במחיר דמים כבד. לזה יש להוסיף את אופן הביצוע העלוב ללא הסתרה, ללא הטעיה באופן הכי צפוי ושבלוני מול עיקר מערך ההגנה של חמאס. זוהי מורשת גנץ.
אופס… הדלקת “עש” צ.ל הדלקת “אש”
לחייל הותיק. תיקון מתבקש,מלחמת ההתשה התמשכה זמן רב יותר מאשר המבצע בעזה.
האשמת הצבא היא בריחה מההתמודדות האמיתית של ההתעסקות בדרג המדיני שהוא נותן לצבא את ההוראות ואם נתניהו לא רוצה להכניס צבא לעזה,הצבא לא יכנס וטוב שכך.
כמה פערים –
א. כתבתי לך בהזדמנות אחרת ואני כותב שוב – להניח שאתה יודע משהו על אדם מבלי להכירו זה מתכון להנחות מוטעות. לצורך העניין נכחתי בא.ת ברמת אוגדה ובסיכום מבצע ברמת פיקוד. המשימה היייתה להשמיד מנהרות במרחב. זאת הייתה המטרה האופטריבית ואין בלתה. שוב,אפשר לבקר את הדרג המדיני שלא דרש מטרות אחרות – לא מבין איך זה קשור לביצועי הצבא בזמן מלחמה.
את התוכניות מאשר הקבינט קרי הדרג המדיני – התוכנית שהוחלט שהצבא יבצע הייתה השמדת המנהרות. זה הכל. אם הבעיה שלך היא שלא עשו יותר – הכתובת היא חד משמעית הדרג המדיני.
ב. לגבי אופן השמדת המנהרות – פה התשובה יותר מורכבת כי אני צריך להיכנס למבנה המנהרות ולאיך חמאס בונה אותן ולדרכי ההשמדה שלהן שמטעמים ברורים כנראה שאני לא יכול. בקצרה אני אומר שהטענה שלך לא רק מוכרת,היא נבדקה ונכשלה. הדרך היחידה להשמיד מנהרות (שהושקעו כספים ומשאבים עצומים להסתרתן ולבניית מנגנוני הגנה נגד דרכי ההשמדה המקובלות) הייתה באמצעים מיוחדים וצק”פים ספציפיים שהתמחו בתפעול שלהם. אף אחד לא ישלח אמצעים ויחידות כאלו בלי שיש כח מאבטח. אמנם אמצעי הלחימה שלנו מתקדמים אבל אני לא מכיר דרך אחרת לניקוי צלפים,מטענים,מנהרות פנים ומארבי אויב מלבד כח קרקרעי שמשתלט ומאבטח.
ג. לגבי הביצוע – אולי יש לך מידע מסווג שאין לי. אני יודע שעמדנו בש’נים יותר ממה שמישהו העז לקוות לפני הלחימה.
דורון, יש לנו אינדיקציה לכך שכל המנהרות הושמדו/ נוטרלו מעבר לכל יכולת שיקום?
המנהרות הפכו להיות יעד אופרטיבי רק אחרי תחילת המבצע, ולא לפניו. שינוי יעד תוך כדי מבצע, זה דבר לגיטימי, אבל מה זה אומר לגבי השגת היעדים המקוריים?
גם העניין של צמצום יעדים כל הזמן, באופן שמאפשר לטעון אח”כ “השגנו את כל היעדים שהצבנו לעצמנו”, זה דבר שנראה יותר כמו כסת”ח, מאשר כמו התנהלות רצינית, של הפיקוד העליון. במלחמת לבנון הנייה, רוב יחידות המשנה השיגו את היעדים שהוגדרו להם (כאשר ניתן להם זמן מספיק לכך, כמובן), אלא שבשורה התחתונה, הצבא עדיין נותר צמוד לגבול, והחזבאללה ירה ביום האחרון יותר רקטות מאשר ביום הראשון. צוק איתן נראה מאוד דומה מהבחינה הזו, וגם שם לא ניתן לדבר על הצלחה. אם יישות טרור זעירה שנמצאת לידינו, יכולה בכל רגע לאיים על רוב שטח המדינה, ואין לנו שום אפשרות למנוע זאת, גם אחרי 50 ימי לחימה נגדם – אזי לא הצלחנו, גם אם בכוונה הגדרנו לעצמנו יעד מצומצם במיוחד, שעליו נוכל להגיד שהושג במלואו.
צוק איתן, למרבה הצער, אינו סיפור הצלחה, ועניין המנהרות, שעלה רק אחרי שבנט העלה אותו, גם עליו עדיף שלא לחגוג יתר על המידה, כדי שלא נהיה מופתעים מכך שיתברר שדווקא נשארו להם כמה וכמה כאלה, בנוסף למנהרות חדשות שמן הסתם נחפרות ברגעים אלה, ונעטפות בבטון שאנחנו מספקים להם לצורך “שיקום הרצועה”.
אורי – יצא לי להיות באישורי תוכניות מרגע הפעלת המעמ”ל עד הפסקת האש האחרונה. בכל מה שקשור לחיל הרגלים המטרה הייתה,תמיד,בכל שלב,השמדת המנהרות ותו לא. השמדנו את כל המנהרות שהמודיעין ידע עליהן (יש טעם לסמוך עליו – המידע היה מאוד מדויק) תוך עמידה בלוח הזמנים עם פחות נפגעים ממה שצופה. כלומר,בהיבט הצבאי – צוק איתן היה הצלחה.
האם הוגדרו מטרות תוך חשיבה מעמיקה? האם היה צורך בהגדרת מטרות אחרות? האם המערכה הוערכה נכונה לפני ותו”כ לחימה? שאלות חשובות שכתובתן היא הדרג המדיני.
לא, בהיבט הצבאי הוא לא היה הצלחה. כאמור, קל מאוד להגדיר מטרה מאוד מצומצמת ואז לעמוד בה (אינשאללה), ולהגיד “הצלחנו”, בשעה שהאיום המשמעותי לא-פחות, לא מטופל כמעט.
במהלך צוק איתן, האוייב איים על 60% מאזרחי המדינה, והשבית את הפעילות בה למשך קרוב לחודשיים. פיקוד הצבא יכול לספר לעצמו ש”זו בכלל לא הייתה המטרה שלנו לטפל בזה”, ואז יש לנו בעייה עקרונית עם איך פיקוד צה”ל רואה את תפקידו – אבל במציאות, בצוק איתן לא הצלחנו.
איש לא מפחית מחלקו של הדרג המדיני (שאחראי לאי-ההצלחה לפחות כמו פיקוד צה”ל, שכן תפקידו היה להכתיב לצבא יעדים שישפיעו על יכולת האוייב לפגוע באזרחי ישראל, אבל מבחינת הצבא להגיד “הצלחנו”, זה פשוט לא רציני.
אני לא מכיר דרך אחרת לשפוט הצלחה של מבצע צבעי מאשר להסתכל על יעדיו ולשאול האם עמדו בהם ובאיזה מחיר. אם הבעיה שלך היא עם הגדרת המשימה ולדעתך היא הייתה צריכה להיות אחרת,תפנה למי שמגדיר את המשימות. מה אתה רוצה מהצבא? אתה מצפה שהוא יחליט לבד מה צריך לעשות,יתעלם מהדרג המדיני ויעשה כראות עיניו? היית רוצה לחיות במדינה כזו?
אני כן מכיר: להגדיר מטרות אמיתיות למבצע (כלומר כאלה שאחרי סיום הפעילות הצבאית, לא ניתן יהיה להתווכח על השאלה מי ניצח…).
מי שמגדיר לעצמו מיקרו-מטרות (ואז בא ואומר “זה הדרג המדיני החליט”, למרות שברור לגמרי שהדרג המדיני הלך לפי ההמלצות של הצבא – מה שלא מנקה את הדרג המדיני מאחריות, אבל מלמד בדיוק עד כמה ניסו גנץ ושות’ להביא להכרעה), לא יכול לטפוח לעצמו על השכם, גם אם אותן מיקרו-מטרות הושגו (ושוב, יש מקום לחשש שלא הכל הושג, מעבר לכך ששנה אחרי, מן הסתם יש עוד מנהרות, שאנחנו בעצמנו מספקים את חומרי הבנייה עבורן).
גנץ יכול לספר איזה סיפורים שירצה, אבל בשורה התחתונה, מה שאפיין את שצריך לזכור מהלחימה הזו, זה משפט אווילי על כלניות פורחות ושתושבי האזור יכולים לשוב הביתה. התוצאה הייתה פצמ”ר שפגע באזרחים, ולא רק בשטחי הכינוס.
האיום המיידי הזה על עוטף עזה, לא הצטמק במילימטר, האיום הנרחב יותר על שאר המדינה, לא הצטמק במילימטר.
מי שזוכר את ההדלפה המגמתית של המצגת על התוצאות האיומות שיהיו לכיבוש של רצועת עזה (משום מה לא נערכה כל חקירה לברר מי הדליף את המסמך, לא ביוזמת הממשלה ולא ביוזמת צה”ל, למרות שמדובר במסמך סודי ביותר. מוזר, לא?…), יכול להבין שיותר חשוב היה לספר שניצחנו, מאשר לנצח.
השגת יעד בלחימה, היא שגם האוייב יידע שהוא הפסיד. אתה חושב שחמא”ס חושב שהם הובסו?
מה לא אמיתי פה? יש X מנהרות שחודרות לשטח ישראל\מגיעות ממש לגבול – צה”ל יאבטח את המרחב סביב הפירים,יאתרן וישמידן. זאת הייתה המשימה,צה”ל ביצע אותה תוך עמידה בזמנים. נראה לי מאוד ברור,לא?
צה”ל לא מגדיר לעצמו לא מיקרו יעד,לא מאקרו יעד ולא רבע יעד. הוא מגיע לקבינט,מציג שורה של תוכניות על כל קשת התגובה האפשרי והקבינט מחליט על מה הולכים. אם הבעיה שלך היא שלא הלכו מספיק רחוק או שהיעדים היו צריכים להיות שונים – הכתובת היא מי שמחליט,לא מי שמבצע. את מה שהוחלט צה”ל ביצע. אלא אם כן הציפייה שלך היא שצה”ל יגיד לנתניהו שהוא פחדן שמאלני והוא בכלל לא שואל אותו וילך יבצע תוכנית אחרת.
אגב,מסכים איתך לגמרי לגבי ההדלפה. תוהה ביחד איתך – למה ראש הקבינט (רה”מ) לא הורה לפתוח חקירה באופן מיידי(אני מוכן להתפשר גם על לא מיידי) על ההדלפה?
מה לא אמיתי פה? ברצינות? יש 200 רקטות שנוחות בכל רחבי המרכז והדרום, במשך חמישים יום, ולטעון שהצבא בכלל לא ידע שצריך לטפל בהן כי “הקבינט לא אמר לו מילה על זה”, זה לא רציני להרחיד. הקבינט מקבל את האפשרויות שלו מהצבא, ומה שגנץ העביר לקבינט, מתוך זה נבחר הדפ”ן שבוצע. אתה יכול לספר לי שגנץ דווקא לחץ לפעילות נרחבת יותר, אבל אני ארשה לעצמי להרים גבה ספקנית בעניין…
אתה אומר שהיו X מנהרות ושכולן טופלו. הלוואי. אני מאמין שכשם שלא היו מוכנים באמת לאיום הזה לפני שהחלה הלחימה (שוב, כל הימים הראשונים לא עסקו במנהרות, ורק אחרי שהתחילו לצאת מתוכן מחבלים, בכמות נמוכה, למרבה המזל, עלה קול זעקה, מכיוון בנט, שניזון ממח”טים בשטח, אגב – ולא מכיוון פיקוד צה”ל).
ההדלפה לגבי כיבוש עזה, לא נחקרה ע”י ראש הממשלה, אבל מעניין שהצבא לא דרש ליזום חקירה. כאמור, יש להם גופי ביטחון שדה, ואיכשהו לא שמענו שגנץ תבע חקירה כדי לגלות את מקור הדליפה (או לפחות וידא שהדליפה לא הייתה מתוך הצבא). אני חושב שגם אתה יכול לשער למה ביבי, בוגי וגנץ לא רצו חקירה, ולמה הם כן רצו השמסמך הזה יתפרסם, ולאיזה צורך. הרבה יותר קל להסביר למה אנחנו מוכנים להפסיק לחימה מבלי שצומצמה אפילו במקצת יכולת האוייב לירות עלינו, כאשר האלטרנטיבה, לכאורה, היא המון הרוגים לכוחותינו.
אני לא ניקיתי לרגע את הקבינט מאחריות (אדרבא, הוא אשם יותר מגנץ, שכן תפקידם היה לדרוש ממנו להפסיק לחפש כלניות, ולהתחיל לחפש הכרעה), אבל כאשר בכל העולם מקובל שדרג מדיני צריך לבלום להיטות של דרג צבאי, אצלנו היה מצב הפוך, וזה רע. תפקידו של דרג צבאי להציע פתרונות צבאיים, ולא לחפש לעצמו קיצורי דרך, לסמן עליהם וי, ולהגיד “עשינו את שלנו”. מהבחינה הזו גנץ נהג כפי שנהג כשהסכים לכך שמדחת יוסף לא יחולץ (אחריות העל היא כמובן על מופז וברק).
אין ממנו אכזבות, שכן לא היו ציפיות. עם זאת, אי אפשר להציג את פועלו בצוק איתן כהצלחה. צוק איתן לא הצליח.
אתה מבלבל פה בין כמה דברים שונים.
הראשון: האם הוצבו יעדים למבצע,האם שונו תוך כדי לחימה והאם בוצעו בהצלחה.
השני: האם היעדים היו מספיקים,האם היה צורך ביעד אחר,האם נבחרה תוכנית ראויה,האם הוקדשה מספיק מחשבה עליהם וכן הלאה.
הראשון – כל כולו הדרג הצבאי,השני – כל כולו הדרג המדיני.
כדי להאשים את הדרג הצבאי בסעיף השני עלייך לדרוש שהצבא יבצע הפיכה בכל פעם שהדרג המדיני יציג תוכנית שאיננה לרוחו.
הצבא ידע גם ידע שיש איום ירי תלול מסלול ושיש לטפל בו,הוא גם הכין תוכנית מפורטת על איך עושים את זה (אם תרצה אני גם מוכן להיפגש איתך ולצייר לך מפה שמסבירה גם איך,ברמת האוגדה שלי). אותו כנ”ל על אינספור איומים אחרים – על כולם הוא מדווח לקבינט ומציע פתרונות,והקבינט מחליט. אין לי שמץ של מושג מה גנץ לחץ או לא לחץ (וברוך השם,אני ממש לא אמור לדעת מה קורה בקבינט הבטחוני),כמו שלך אין. אבל גנץ לא נמצא בעמדת החלטה – מקסימום אם מתבקש הוא יכול להמליץ. למשימת ההחלטה יש קבינט רחב של אנשים שמקבלים משכורת ותנאים בשביל למלא את התפקיד הזה בדיוק: להחליט. זה מה שהם עושים. תפקיד אנשי הצבא שונה לחלוטין.
אתה (כמוני) לא שומע רוב מה שאיזשהו רמטכ”ל אומר,דורש או חושב (שוב – ברוך השם על כך). זה נראה לך כמו אמדן עובדתי לגבי מה קרה ומה לא? זה שלא ראית פרסום בתקשורת. באמת באמת?
שורה תחתונה – היו לצוק איתן יעדים ברורים מאוד,הם הושגו אחד לאחד. כל בעיה עם עצם קביעת היעדים צריכה להיות מופנית למקבלי ההחלטות נקודה.
צר לי, אבל ההפרדה המוחלטת שאתה עושה בין דרג מדיני לדרג צבאי, לא קיימת באף מקום בעולם, ובוודאי שאינה קיימת פה.
הגדרת יעדים פצפוניים, שלא כוללים טיפול שורש בבעיית הרקטות, כאשר המבצע כולו נפתח בגלל אותן רקטות, היא כסת”ח ענקי, שמתאים מאוד למי שרק היום בערב הסביר לנו שההסכם עם איראן הוא לא נוראי בכלל…
כדי להאשים דרג צבאי באי עמידה על צורך להגיע להכרעה, לא צריך לבצע הפיכה, אלא סתם להיות מסוגל להתפטר כאשר לדעתך ננקטת מדיניות שמקשה עליך להוביל את הצבא למקומות שלדעתך צריך להוביל אותו אליהם. אני יודע שהתפטרות על רקע עקרוני היא דבר בלתי נסבל במחוזותינו, אבל לו בני גנץ באמת היה חושב שצריך לדרוש יעדים קצת יותר מרשימים מהיעדים שהצבא יזם א-ח-ר-י שגורם פוליטי עורר קול זעקה בקשר אליהם (ושוב, אפשר לספר מה שרוצים על כך שהיו מוכנים לגמרי לעניין המנהרות – אבל במציאות כל קורא עיתונים משועמם יכול למצוא לך את הרגע המדוייק שבו פתאום נזכרו שזו בעצם מטרתו האמיתית היחידה של המבצע…).
אני אשמח מאוד אם תצייר לי מפות ותראה לי איך הצבא התכונן לטפל באיום התלול מסלול, לפני שהפוליטיקאים השמאלניים באו ובלמו אותו ברגע האחרון, אבל אני כנראה אהיה עסוק באותו רגע בלבנות מקדש לפועלו המבורך של גנץ בתחום הכלניות והגנה על לוחמינו בקבר יוסף (שעבורם, אגב, הייתה תכנית חילוץ מלאה ומסודרת בשם “כתונת פסים”, שמשום מה ננטשה בדיוק מתי שהיה הכרחי להפעיל אותה…).
שורה תחתונה, הוגדרו לצוק איתן יעדים ברורים אחרי שהמבצע החל, ונפתלי בנט הזכיר לבני גנץ ולבוגי שיש עניין של מנהרות (אחרי החברים המח”טים שלו עדכנו אותו בעניין חומרת האיום), ומאותו רגע פתאום זה הפך להיות חזות הכל, ולעזאזל הקטע הפעוט שיצאנו למבצע בגלל שירו בלי הפסק על עוטף עזה ולעומק ישראל, והמשיכו לירות בלי הפסק במשך חמישים יום.
אפשר לנסות לשכתב את ההיסטוריה כמה שרוצים, אבל כאשר מתנגשים שני כוחות צבאיים לא שווים עד כדי כך, והצד החלש יוצא החוצה אחרי המבצע, מנער את האבק מהבגדים ואומר “ניצחנו” – כנראה שצקפחות ההדדיות בצמרת צה”ל והקבינט, לא באמת משקפות מציאות אבוייקטיבית.
אגב, בשיטה הזו, בפעם הבאה שיהיה מבצע, בוא נגדיר את היעד כ”יכולת לשלוח חיילים עד לימ”חים וחזרה הבייתה בפחות משבוע”. אני מבטיח לך הצלחה מופלאה של מאה אחוז. אפילו לא צריך מפות בשביל זה. פשוט תוכל להראות לי את קובץ האקסל בשלישות…;)
א. במילים אחרות – נכון שהקבינט הוא זה שמגדיר יעדים והצבא מבצע,נכון שהצבא הציע תוכניות לכל הקשת (כולל תוכנית לכיבוש הרצועה,שאגב מתרגלים אותה דיי הרבה) והקבינט בחר ללכת על מהלך שמטפל במנהרות בלבד,נכון שכל התפקיד של קבינט בזמן מלחמה הוא להחליט ולהגדיר יעדים ותפקיד הצבא הוא לבצע אותם והצבא אכן ביצע אותם אבל היי! בני גנץ לא התפטר! ובסוף המלחמה הוא גם נתן נאום מטומטם על כלניות! אז בעצם הוא אחראי על הגדרת המטרות לצבא,בכלל לא הגוף שזוהי הגדרת תפקידו!
ב. במילים אחרות – נכון שכל חי”רניק\שריונר\סמב”צ שישב בא.ת יספר לך שמהרגע הראשון המשימה הייתה המנהרות ואך ורק המנהרות אבל היי…לקח זמן עד שהעיתונים כתבו את זה! יהעיתונים כותבים רק את האמת הכי עובדתית ביקום ומה זה משנה אם נו..אתה יודע,בשטח המציאות הייתה אחרת לגמרי.
מה אני אגיד לך אורי,אני עומד המום מול חומת העובדות הבלתי חדירות שאתה מעמיד. שכנעת אותי.
אני מניח שגם אתה יודע שיש אלף ואחת דרכים להציג דפ”אות, כשאתה מראש מכוון שתיבחר הדפ”ן שבה רצית מלכתחילה.
אפשר לנסות למכור לי שהצבא פרס בפני הקבינט את כל הקשת האפשרית, מבלי לחוות דיעה, והקבינט ישר אמר “בואו נלך על האופציה שבמסגרתה האיום על העורף לא יוסר, זו שבה היעד יוגדר רק אחרי כמה ימים, בעקבות רעש שיחולל חבר קבינט שייחשף למידע שלא באמצעות הרמטכ”ל, אלא באמצעות החברים של ממגלן ומבה”ד 1″…
אני, לעומת זאת, מאמין שכל קצין מטה מדרגת סג”מ ומעלה יודע איך לכוון ככה שהדרג הנבחר יבין לבד מה האופציה שרצוייה לגנץ (למשל, באמצעות אזהרה שאם ננסה לכבוש את עזה, השמיים, השמש לא תזרח, הדם יזרום ברחובות כמים, וכד’). ייתכן שזה מה שיקרה אם ננסה לכבוש את עזה, אבל ברור לגמרי שיש גם אפשרויות ביניים, שלפחות חלקן נגעו גם בטיפול ברקטות, שזה עניין מורכב למדי (ולכן מי שרוצה להגיד “עמדנו ביעדים”, יעדיף לא לגעת בו, מחשש לכשלון…).
אין לי ספק שאתה מכיר את העובדות היטב, כמו כל שריונר שיודע שמהשנייה הראשונה עבדו על המנהרות, ורק בנט השקרן הזה טען שזה לא ככה (וגם עוד כמה מקורות שגיבו אותו, אבל היי! אתה מספר לי אחרת, אז ברור שזה לא ככה). אתה יכול ספר לעצמך, או לי, או לכל אחד אחר, שצוק איתן זו הצלחה מדהימה, ושבעצם השגנו כל מה שרצינו מהמבצע הזה, ורק הדרג מדיני גרם לו להיראות לא מוצלח, אבל כאזרח פשוט, שמודד הצלחה וכשלון של משהו, באמצעות שורה תחתונה פשוטה (ולא שורה תחתונה שנקבעת בדיעבד כ”דבר הכי פשוט להשגה”), שאומר “האם גם הצד השני יודע שהוא הובס”. כאשר הצד השני הוא לא זה שרץ לבקש הפסקות אש כל הזמן, כנראה שהוא לא מבין שהוא נוחל מפלה איומה (כן, כן, בכלל לא התכוונו לנצח אותו. התכוונו בסה”כ להרוס לו את המחילות, כדי שניתן לו בטון שיוכל לבנות אותן מחדש למחרת…).
אני מודה שאני לא מנסה לשכנע אותך. אני סתם לא השתכנעתי מהתיאוריה היפה שהעלית שבעצם אנחנו לא ראינו שום דבר בשנה שעברה, ושמתחת לפני השטח (תרתי משמע) אנחנו נחלנו ניצחון עצום, בסדר של ששת הימים כפול שתיים…
א. אני לא מבין,אתה מנסה לטעון שהקבינט מורכב מילדים מפגרים? יושבת חבורה (עם לא מעט אנשים שהם בוגרי מערכת הביטחון בעצמם) שכל משימתה,כל תפקידה והסיבה למשכורת היא לדעת את החומר ולקבוע מטרות לצבא ומה,בני גנץ יורד לחצי ב’ ורוקד ריקודי בטן עד שהם עושים מה שהוא אמר? אתה רציני?
ב. היי,אל תתן לי לעמוד בדרך שלך. אני סה”כ השתתפתי במלחמה הזאת,אתה קראת על זה בעיתון! וכתבו שם על המנהרות במאוחר! נו נכון שקיבלנו מפות עם תוואי מדויק של כל המנהרות כולל נקודות יציאה,כניסה והבדלה בין מנהרות פנימיות לחיצוניות, ושכמעט בכל המקרים המידע היה מדויק,נכון שכבר היו צוותים ייעודיים לטיפול במנהרות וזה לא בדיוק דבר שמרימים ב24 שעות אבל תראה אותי שוב מקשקש פה על דברים שוליים…גנץ הנבלה הזה בטח עשה הכל בצייר תוך כדי שהחדיר סם אונס למשקה של כל הקבינט הבטחוני כדי שיסכימו למאסטר פלאן שלו!
האמת שמה שהכי מגוחך פה,אורי,זו הדיכוטומיה המשמימה הזאת. נכון אורי,יש 2 אפשרויות בלבד בעולם: צוק איתן היה כישלון מחפיר או מלחמת ששת הימים 2. זה גם ממש הטיעון שלי,לא חלילה וחס הטיעון שכתבתי במילים מה-זה פשוטות פעם אחרי פעם. אבל תראה אותי שוב מקשקש בקומקום – להתייחס לטיעונים שאדם העלה במקום להמציא בשבילו אחרים? השתגענו? יהיה פה כאוס! עוד שניה הסמולנים מהתקש..אה סליחה בסיבוב הזה אנחנו בעד התקשורת וכל-מה-שהיא-מפרסמת-הוא קדוש-ולא-שום-דבר-אחר,התכוונתי הסמולנים מהצבא יגידו לנו מה קורה במלחמות!
במילים אחרות – כשתחליט לקחת את עצמך ברצינות תעדכן אותי.
אגב – בנט,שלדעתך מחזק את טיעונך דווקא מוכיח לגמרי את הנקודה שלי. בנט לא “גילה” את איום המנהרות,זה לא היה איזה סוד שמור – הדרג הצבאי הציג אותו ואת המענה עליו,ובנט נלחם לקבל החלטה לפעול נגד המנהרות,כמו שדרג מדיני אמור לעשות – להתווכח ולהגדיר מטרות לצבא. עיין כאן: http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/617/728.html
”
אתה מדבר על מפקדי השדה ומפקדי החטיבות. מה עם הרמטכ”ל והפיקוד הבכיר?
“כל האחריות על קבלת ההחלטות המז’וריות בנוגע לכניסה הקרקעית נמצאת במרחב הקבינט. פה היו ויכוחים. במשך תקופה ארוכה אני דחפתי לפעולת המנהרות, כאשר הייתה התנגדות תקיפה של כל שרי הקבינט. אני סברתי שלא נכון יהיה לסיים את המלחמה ולהותיר את נתיב־העשרה ונחל־עוז עם איום המנהרות. בסופו של דבר עשינו את זה. “
לא, אני מנסה לטעון שפוליטיקאים מפחדים ללכת נגד הכיוון שמתווים להם אנשי הדרג המקצועי, מחשש שאם תהיה הסתבכות, לא יהיה להם איך לכסות על עצמם. הדרג הצבאי של גנץ מורכב גם הוא מפוליטיקאים שמחפשים לכסות על עצמם, ולכן ידחפו לכיוון הפתרון שידרוש מהם כמה שפחות, ויאפשר להם להגיד “הצלחנו”, ולעזאזל תמונת המצב האובייקטיבית (זו שכמובן צריך להיות שו”ס כדי לדעת אותה, ולא סתם להיות אזרח שביום החמישים למבצע עדיין נכנס למרחב מוגן…).
אני מלא הערכה להשתתפותך במלחמה הזו. אני השתתפתי בזו שקדמה לה (ב2006), ולא הייתה מוצלחת יותר, תנוח דעתך. העובדה שנטלת חלק במבצע אינה מעלה או מורידה מתוצאותיו הגלויות לגמרי. העובדה שאתה חושב שצריך סיווג בטחוני כדי לדעת האם פעילות צבאית של חמישים ימים שחצי מדינה ישבה במהלכה במקלטים, נחלה הצלחה או כשלון, רק מדגישה עד כמה המבצע הזה לא הצליח…
משעשע שאתה מדבר על דיכוטומיה, בשעה שאתה טוען בשמי שגנץ עשה איקס לממשלה, וגנץ עשה וואי לממשלה (תוך הוספת המילה סמולנים, שאני משתמש השכם והערב, כידוע…). אני כתבתי בעברית ברורה להפליא מה לדעתי קרה שם. אתה, שאני כאמור מלא הערכה לעובדה ישבת במטה אוגדה במהלך הלחימה, מנסה להסביר לי מה אני כותב, בשעה שדבריי מובנים לגמרי: המבצע לא הצליח, שכן הצלחה במבצע צבאי היא לא עניין סובייקטיבי, אלא גם משהו שהאוייב צריך להרגיש…
אני מוחדה לך על הלינקים של בנט, שכאמור, גם הוא פוליטיקאי, ויודע שפוליטית זה צעד שגוי לתקוף רמטכ”ל מכהן, במלחמה או בצמוד אליה. מה הוא חושב על גנץ אתה יודע בדיוק כמוני (בעיקר לאור הקמפיין האבוסרדי שעשו אצל גנץ כדי “להרחיק את רונצקי המדליף שגילה לבנט דברים”…).
אני יודע שנורא חשוב לך לעשות שני דברים:
1. לטעון שמראש כל התכלית של היציאה למבצע הייתה לפגוע במנהרות.
2. שיעד זה הושג במלואו.
למרבה הצער, שתי הנקודות הן גם לא נכונות בוודאות (המנהרות הפכו ליעד רק במהלך המבצע, כפי שמראה גם הלינק שכ”כ התאמצת להביא, ואין שום וודאות שכולן הושמדו, או שלא שוקמו מחדש במסגרת העברת הבטון לפלסטינים, כחלק מפירות הנצחון העצום שנחלנו…), וגם חסרות משמעות: יפה מצידך שאתה בוחר לקבוע מה מגדיר נצחון ומה לא, אבל האמת היא שנצחון במלחמה הוא דבר שדי קל לקבוע: במלחמת ששת הימים הערבים הפסידו, אבל בקרב חיטין הערבים ניצחו. יודע איך אפשר לדעת זאת? כי במלחמת ששת הימים הערבים איבדו את חילות האוויר, הפסידו שטח עצום – ובכ”ז רצו לבקש הפסקת אש, ומכיוון שבקרב חיטין כמעט כל האצולה הצלבנים נהרגה או נפלה בשבי צלאח אל-דין.
איש לא מצפה לנצחון בכזה סדר גודל כמובן, אבל גם לא היה כאן נצחון בסדר גודל של חומת מגן. היה כאן מבצע שהישגיו הם כ”כ זעירים, שפשוט ברור לכולם שסבב לחימה נוסף מול אותו אוייב עצמו צפוי בטווח הזמן הקרוב. המשמעות היא שאפילו הרתעה משמעותית לא הושגה מולם.
הריסת המנהרות, במידה ונעשתה באופן מלא, ושהן לא שוקמו מאז, היא הישג חשוב, אבל היא לא הופכת את צוק איתן להצלחה, גם אם תזעק שלוש מאות פעם שלא היו בכלל יעדים נוספים. לו רצה הצבא להרחיב את הלחימה, היה מקבל לכך אישור מן הקבינט בקלי קלות.
מתוך סיכום מבצע צוק איתן של פרופסןר אפריים ענבר ועמיר רפפורא:
הלחימה הארוכה בעזה התנהלה בדיוק ההפך מלקחי מלחמת לבנון השנייה ב-2006. האלוף סמי תורג’מן אמר ב-2011: “נעשה הכול כדי לקצר את משך המערכה ככל שניתן, ונבצע תמרון קרקעי מהיר וקטלני”. במלחמת עזה כיהן תורג’מן כאלוף פיקוד הדרום, והתמרון הכי משמעותי שביצע היה עד למרחק של שמונה מאות מטר מהגדר בלבד, כדי להשמיד מנהרות התקפיות. גם התמרון הזה היה מסורבל וממושך, משום שלצה”ל חסרו תכניות
מבצעיות להשמדת המנהרות. היה צריך להמציא את מרבית תרגולות ההשמדה שלא הוכנומראש, בשיתוף אנשי התעשיות הביטחוניות ומשרד הביטחון, תוך כדי לחימה ממש. מרבית מהלכי צה”ל בחמישים ימי מבצע “צוק איתן” היו חזויים מראש על-ידי החמאס והג’יהאד האסלאמי. צה”ל לא הפתיע את האויב באופן משמעותי אפילו פעם אחת, ופעל אך ורק על פי מדרגות של עוצמת אש, משתנות ותגובתיות למהלכי האויב, במסגרת המנדט שניתן לו להשגת הרתעה מול החמאס, אך לא להכרעתו. על פניו נראה כי איום המנהרות, שלא נחשב כמטרה עליונה בתחילת המבצע, הועצם במהלכו לממדים אסטרטגים על-ידי הדרג הצבאי והמדיני. יעדי המבצע המקוריים שעמם יצא צה”ל לדרך לא כללו טיפול במנהרות. צה”ל לא הפגין רצון לבצע אפילו פעולות התקפיות קרקעיות מוגבלות, מעבר ל”טיפול” במנהרות ההתקפיות, על אף שמהלכים מוגבלים אך משמעותיים היו בתכניות המוקדמות שלו (ובחלקן אף תמך הרמטכ”ל גנץ בדיונים פנימיים בצה”ל, מבלי להביא את עמדתו לידיעת הממשלה).
במילים אחרות – נכון שדברי בנט סותרים לחלוטין את הטיעון שלך,נכון שהוא אמר מה שאני אמרתי: הדרג המדיני הוא האחראי לקביעת היעדים והמהלכים,הדרג הצבאי מבצע. נכון שמה שניסית להציג בהתחלה (כאילו הדרג הצבאי הסתיר את איום המנהרות) נסתר על ידי בנט עצמו אבל היי! בנט כתב “מנהרות!” וגם בטיעון שלך הייתה המילה “מנהרות!” אז בעצם הוא הצדיק כל מילה שלך וכל שאר המלל המקושקש (זאת אומרת,מה שהוא באמת טען) זה סתם כי הוא פוליטיקאי! בערך כמו העניין עם התקשורת – היום התקשורת היא קדושה ואם לא קראת את זה בעיתון אז כנראה שהכל שטויות,מחר בנושא אחר תכתוב שהתקשורת משקרת 99 אחוז מהזמן ואי אפשר להאמין לה. מה אגיד לך – חומה בצורה של עקביות אתה.
אני,למשל,ממש נהנה מהמשחק צוללות של לנסות לנחש מה התפקיד הצבאי שלי אבל לצערי גם הפעם טעית. לא שירתתי באוגדה (הייתי בא.ת באוגדה,נמצאים בישיבות האלה גורמים מרמת גדוד ומעלה). מתישהו אני מניח שתבינו כמה זה הזוי אבל היי,אל תתנו לי להפריע לכם,אני נקרע מצחוק.
אגב שלא יהיה ספק – אני האחרון שינסה להשוות שירות צבאי עם מישהו,הנקודה היא לא מי עשה איזה תפקיד. הנקודה היא שעצם הטענה “מה זה משנה אם ראית את זה ממקור ראשון,קראתי בעיתון אחרת אז זה חייב להיות נכון!” היא קצת…אני אהיה עדין,תמוהה.
בנוסף,כנראה שקצת פספסת את משמעות המילה דיכוטומיה אבל ניחא. אתה כתבת שצה”ל הציג את התוכניות בצורה כזו שהכריחה את הקבינט לקבל את טענותיו – כדי שזה יהיה נכון הקבינט צריך להיות מורכב מילדים מפגרים. אם זה הטיעון שלך אחלה.
ולבסוף – כתבת שהכתבה שקישרתי אלייך מוכיחה את טענתך. אחלה – צטט לי את המקום שבנט אומר בו שהמטרות השתנו תוך כדי לחימה,שצה”ל נשלח לעשות משהו אחר חוץ מהשמדת המנהרות. אני מחכה.
חייל – תסתכל על רשימת המקורות בסוף הסיכום. אתה רוצה שאתייחס ברצינות למה שכתבו עיתונאי ומרצה 4 חודשים אחרי המלחמה ע”ס נאום של בוגי וסמי תורג’מן?
במלים אחרות, אתה שוב מתקשה עם העברית המאוד פשוטה שלי.
אין לי מושג איך הבנת מדבריי שהדרג הצבאי “מנסה להסתיר” את איום המנהרות. אני טענתי משהו אחר, והרבה יותר פשוט: הדרג הצבאי לא תכנן לטפל בהן טרם המבצע, לא טענתי שהוא הסתיר אותן (די קשה להסתיר איום שכבר לפני עשור הביא לחטיפתו של לוחם שתמורתו שוחררו אלף מחבלים…).
צר לי לבשר לך אבל ממש לא ניסיתי לנחש מה התפקיד הצבאי שלך, והוא גם לחלוטין לא מעניין אותי. כתבתי אוגדה כי זה הדרג שציינת, ותו לא. מצד שני, אם זה גורם לך לצחוק ושמחה – תפאדל…
הקביעה המוגחכת שלך שקבינט חייב להיות מורכב מילדים מפגרים כדי לבחור בדפ”א ספציפית שמוגשת לו, היא סוג של נאיביות שדי קשה להתמודד עימו. הקבינט, שוב, מורכב מפוליטיקאים. הדבר שהכי מפחיד פוליטיקאים, זה מחדלים והדבקה של מחדל לשם שלהם. כאשר גורם מקצועי מגיש דפ”אות שמוצגים כבעלי פוטנציאל הסתבכות, הפוליטיקאי יעדיף להתחמק מהן. נכון, הוא יודע שמכוונים אותו, אבל למה שייקח סיכון שאולי לא מסבנים אותו עם רמת הסיכון בדפ”אות שהגורם המקצועי לא רוצה? אתה מבין, זה שסביר שעובדים עליך, לא אומר שבאופן וודאי עובדים עליך – ולכן לא תיקח סיכון. שוב, אין כאן שום תקדים דרמטי, ושום דבר לא מיוחד בהתנהלות של הקבינט הנוכחי והרמטכ”ל הנוכחי. חלוץ עשה אותם דברים בדיוק ב2006 (והוא היה גאון צבאי בדיוק כמו גנץ, וגם הוא עמד בכל היעדים…).
הדיון מצטמצם לשאלה נורא פשוטה: האם קביעת יעדים סופר מצומצמת שהשגתם לא משנה במאומה את המצב אחרי הלחימה, היא הישג, כן או לא. אתה טוען שכן, אני טוען שלא.
נצחון צריך להיות מורגש גם בצד השני, ולא רק במצגות שצה”ל מראה בדיונים פנימיים…
פשוטה? אורי יקירי,העברית שלך היא מהמיוחדות שפגשתי. למשל – כשאתה כותב “נפתלי בנט הזכיר לבני גנץ ולבוגי שיש עניין של מנהרות (אחרי החברים המח”טים שלו עדכנו אותו בעניין חומרת האיום)” פשוט עם כמוני מבין מכך שטענתך היא שהצבא לא עדכן את הקבינט לגבי איום המנהרות,בנט ירד לשטח,גילה את האיום הלא ידוע הזה ואץ-רץ לקבינט להתריע על חומרת המצב. ומכיוון שבנט אומר דברים הפוכים (הצבא פרס את האיומים והתקיים וויכוח בתוך הקבינט מה לעשות) הרי שנסתרו דברייך. אבל היי,בגלל זה אני פשוט עם ולא אורי ירום הודו. כי בעברית המיוחדת של אורי,”נפתלי בנט הזכיר לגנץ ובוגי שיש מנהרות” אומר בעצם שכולם ידעו שיש איום של מנהרות (ואפילו ש”אי אפשר שלא להכיר” את האיום הזה!) וההזוים מצה”ל פשוט,אעפס,לא רצו לטפל באיום.
באותה עברית מיוחדת,לכתוב על ה”עובדה” ש”ישבת במטה אוגדה במהלך הלחימה”,אומר לנחש מה התפקיד הצבאי שלי אבל זה רק אני וחוסר יכולת הקליטה שלי -ברור שהכוונה אחרת לגמרי.
ועכשיו למהות – הוויכוח,לצערי (לצערי לא חלילה כי אני לא נהנה להכתב איתך,פשוט כי חבל שאנחנו מתעכבים כ”כ הרבה זמן על עובדה כ”כ יבשה) הוא הרבה קודם. אתה מדגים אותו נהדר בפסקה הראשונה שלך כשאתה מדבר על צה”ל ש”מתכנן לטפל” באיום X או Z.
צה”ל,בהגדרת תפקידו,לא “מתכנן לטפל”. הוא צריך להעריך את האיומים (כולם),להתכונן מבחינת כשירות ותוכניות למגוון הרחב ביותר של התרחישים ולבצע מה שאומרים לו. זה מה שהוא עושה.
לעומת זאת,יש חבורת אנשים שמורכבת מבוגרי מערכת הביטחון או סתם אנשים עם סוללת יועצים מכל הסוגים מהמינים,שכל תפקידם הוא ללמוד את החומר,לגבש דעה לגבי מה צריך לעשות ולהחליט על כך.
צה”ל מציג את האיומים שהוא מכיר,ואת המענה שיש לו. הוא גם יכול להגיד מה הפיתרון הנכון לדעתו לסיטואציה כזו או אחרת,אבל הוא על תקן יועץ ותו לאו. מי שמחליט,קובע המדיניות שזה כל תפקידו – הוא הקבינט.
עכשיו,אתה מעלה טיעון ואומר – אוקיי,נכון. אבל מדובר בפוליטקאים,יש להם הרבה אינטרסים לא ממש ענייניים ויכול להיות שההחלטות שלהם מוטות. יכול להיות. במקרה כזה,זה אומר שהם כשלו בתפקידם וראויים לכל הביקורת והאשמה שיש. איך מתוך אמירה של: הגוף שאמור להחליט ולהגדיר יעדים נגוע במניעים לא ענייניים אתה מגיע למסקנה שהאשם הוא הדרג שמבצע (ע”פ חוק) מה שהדרג המחליט קבע? תפנה אצבע לדרג המחליט,תבקר אותם על מניעיהם השגויים ותדרוש מהם לקבוע יעדים אחרים (או להחליף אותם לצורך העניין). לצורך העניין זה כמו לטעון שפוליטקאי X שעשה מעשה מטומטם בכלל לא אשם,כי הוא מושחת וטיפש. מי שאשם היה היועץ שלו,שהציג לו את המצב,אפשרויות החלטה והמלצה. ברור שהפוליטקאי אשם בכך שהוא מושחת וטיפש,הוא זה שמקבל את ההחלטה.
את הדרג המבצע ניתן לבקר על…טוב,הביצוע. אם לדעתך היעדים היו צריכים להיות אחרים,נהדר – יש לך ממש גוף שלם ומוגדר מאוד שזה כל תפקידו לפנות אליו ולהאשים אותו.
דורון, אם ישנם קשיים בהבנה, אל תהסס לשאול. חבל שסתם תתרגם לעצמך משפטים, שאתה טוען שלא הבנת את משמעותם.
כשאני כותב שבנט הזכיר לגנץ ולבוגי את עניין המנהרות, אני טוען שגנץ ובוגי לא תעדפו את אותו עניין עד לאותו רגע, ולא שלא הזכירו אותו מעולם (כאמור, מי שראה חדשות ביוני 2006 ידע על קיומן של מנהרות…).
במטה אוגדה יושבים מאות אנשים, כך שאם אתה טוען שלהתייחס לכך שהיית במטה אוגדה במהלך הלחימה, משמעו לנחש מה בדיוק עשית שם, הרי שבאמת קטונתי…
אני שמח מאוד שלימדת אותי מה תפקידו של צה”ל. אני, עד היום חשבתי שתפקידו של צה”ל, בדומה לכל צבא של מדינה, הוא להתמודד עם האיומים החיצוניים עליה, ובמקרה של לחימה, לצאת בה כמנצח – אבל מסתבר שיש מורכבויות מתוחכמות יותר, וטוב ללמוד ממומחים רציניים, שלצה”ל יש תפקידים גדולים יותר במישור הפילוסופי והרוחני…
אני מבין שאתה חושב שנציגי צה”ל יושבים בדיוני הקבינט כמין סטטיסט נטול פניות, שמביא מליון דפ”אות, ונותן לאחראים להחליט לבד. למרבה הצער, זה אפילו לא מצחיק. צה”ל עושה יותר מאשר להציג דפ”אות ו”להמליץ”. כאמור, בתור מי שמנסח את הדפ”אות, קל לו מאוד לדאוג שהדפ”א שהוא מעוניין, היא זו שתיבחר. אני לשנייה אחת לא הסרתי אחריות מלאה מפוליטיקאים, שלא דרשו מצה”ל להציג תכניות להכרעה, אבל לטעון שגנץ ואנשיו שנכחו בדיונים, הם שה תמים שקיבל פקודות, הצדיע והלך לבצע – זה לא להכיר את מערכת היחסים בין דרג צבאי למדיני מאז קום המדינה. לו הדרג הצבאי חשב שיש להרחיב את מטרות המבצע – הן היו מורחבות, ואני מניח שאתה יודע את זה.
המטרות המאוד-מצומצמות של המבצע, הן כאלה שמאפשרות להגיד “הצלחנו” גם כאשר ברור גם לדרג המביני והצבאי, שבפועל לא הושג דבר. היתרון היחיד שאתה טוען שהושג, פגיעה במנהרות, בדרכו להיעלם, או שכבר נעלם. היכולת של האוייב לפגוע בעורף, לא נפגעה כמעט, ובמרחק יריקה מאשקלון, עדיין יש יישות טרור חלשה להחריד בכל הנוגע להתמודדות עימנו, שעברה שלושה סבבי לחימה, כשהיא יוצאת מחוזקת מכל אחד ואחד מהם. כן, אין ספק שנחלנו ניצחון כביר…
אורי,הרי חוסר ההבנה מובנה בשיח בינינו שהרי אני סה”כ הפשוט באדם ובטח לא מתקרב לאותה יכולת על חושית שלך לכתוב דבר אחד ולהתכוון לאחר. למשל,פשוט עם כמוני היה מבין שאם אמרת על אדם שהוא משרת במטה באוגדה זה אומר,שומו שמיים,שתפקידו הוא במטה אוגדה ולא בשאר אינספור האופציות שאדם יכול לשרת (בסדיר או בקבע) בצבא (וזאת על סמך העובדה שנכחתי בא.ת ברמת אוגדה כמו אינספור חיילים\קצינים מרמת גדוד ומעלה).
והנה ,בפסקה אחת אתה כותב לי שכתבתי את המובן מאליו ושברור מהו תפקידו של הצבא ומה אני,שפל רוח שכמוני,מעז לנסות להסביר משהו. ואז פסקה אחרי אתה אומר לי תשמע,נכון מה שאמרת? אז הפוך. הדרג הצבאי? ת’כלס הוא המחליט. הקבינט (אלה שפשוטי העם,כמוני,מניח בבורות אין קץ שתפקידם להחליט מסיבות מטומטמות לגמרי כמו ש…טוב,שזה התפקיד שלהם)? סתם בובות,מי שמחליט מה התוכנית שתתקבל הוא הצבא! אם היה רוצה תוכנית אחרת – היה מקבל תוכנית אחרת!
אם לחזור לאותו פוליטקאי מהמשל שלי מההודעה הקודמת – אתה חוזר ומתעקש,היועץ אשם! למה אשם? תשמע,נכון שהוא הסביר את כל אפשרויות התגובה,נכון שהיה נכון לשמוע לכל הוראה של הפוליטיקאי,נכון שמראש משימתו של הפוליטקאי היא להחליט וזוהי אחרויותו הבלעדית אבל…נו,אתה יודע,היועץ הסביר לא טוב,נכון שהפוליטקאי והיועץ עובדים ביחד עשרות שנים והפוליטקאי מכיר את מגרעותיו ויש לו עוד אינספור יועצים אחרים בדיוק מהסיבה הזאת (לתת נקודות מבט אחרות) אבל הפוליטקאי לא אשם. טוב,אשם טיפ טיפה – היה צריך לכעוס על היועץ. אבל חוץ מזה – הכל על היועץ אני אומר לך.
אגב,שם לב איך חוזרת לך הדיכוטומיה? מישהו דיבר על “ניצחון כביר”? מישהו (מלבדך) הזכיר את המושג הזה? האם על זה הדיון? אבל אני מניח ששוב זאת העברית המיוחדת הזאת שאני פשוט לא מצליח להבין.
ההצטנעות לא יאה לך. אחרי שהסברת לנו שנצחון אינה מילה בעלת משמעות ברורה, אלא סוג של מושג מטאפיזי, שאפשר פשוט לםהצהיר שהושג, ולהסתפק בכך – לא ראוי שתפחית מערכך…
כשכתבתי שהיית במטה אוגדה, לא ניסיתי לנחש מהו תפקידך, שכן, שוב, יש המון אנשים במטה אוגדה, ודי נועז להניח שאני ניחשתי שמילאת את כולם (כלומר, אני מאוד מעריך את פועלך, אבל אני לא חושב שעשית מאות תפקידים בו זמנית, הגם שברור לי שאתה כשיר לכך).
אני אנסה פעם נוספת להסביר לך, ומי יודע: אולי הפעם תחדל מהצטנעותך, ופשוט תקרא מה שאני כותב: הדרג המדיני הוא זה שמקבל החלטות. הדרג המדיני מקבל החלטות בהתאם לנתונים שמובאים בפניו בידי אלה שיש בידיהם את הנתונים, ומגבשים את ההמלצות לדרג המדיני. נכון שלדרג המדיני ישנה אפשרות לדחות את המלצות הדרג הצבאי, אבל כמה חבל שאין כל בסיס להנחה שזה מה שקרה הפעם.
אתה כל הזמן טוען שלא דיברת על נצחון כביר, אבל צר לי לבשר לך ש”כל היעדים הושגו”, משמעו, כשמדובר בפעולה של הצבא, היא שהצבא נחל ניצחון. אם המילה “כביר” נורא מפריעה לך, אני מוכן לוותר עליה, למרות שאחרי ה”סמולנים”, “ילדים מפגרים” ושאר אמירות שייחסת לי…
אתה יכול להפוך את המציאות בכל דרך שתרצה, אבל בשורה התחתונה אתה טוען שצה”ל הצליח בכל מה שרצה להצליח, וכל מה שלא הושג במבצע צוק איתן, זה בגלל הדרג המדיני הזה, שקשר לגנץ הגיבור את הידיים.
צר לי, אבל העובדה שהדרג המדיני לא דרש מגנץ ליזום יותר (ואין ספק שהיו צריכים לעשות זאת), לא משנה במאומה את העובדה שגנץ מאוד רצה במטרות מצומצמות עד כדי בדיחה – כאלה שהטענה “השגנו את כל היעדים”, תהיה טובה לוועדת חקירה פוטנציאלית, אבל לא תגרום לחמא”סניק אחד להגיד “יא אללה, עם אלה אסור להתעסק…”.
אם לדעתך תפקידו של צבא בלחימה הוא לסמן איזשהו וי, כדי להראות לוועדת חקירה ש”עשינו כל מה שביקשו מאיתנו”, אז אנחנו שוב נמצאים באותה אי-הסכמה לגבי תפקידו של צבא.
אבל אורי יקר שלי,הפרח בגני – איך אפשר שלא להצטנע בנוכחותך? זה לא שלא נאה לי,זה שהכל מתכער אל מול הכריזמה האינטרנטית שלך.
אני אעזור לך קצת – לא שירתתי באוגדה. בשום שלב גם לא כתבתי את זה. מקסימום קראת לא נכון את ההודעה שכתבתי בה שנכחתי בא.ת ברמת אוגדה,ואז את 14141141 ההודעות האחרות שכתבתי שנכחו שם גורמים מרמת גדוד ומעלה.
אבל נחזור לפינת העברית המיוחדת: אם ננקה שנייה (רק לשנייה,מבטיח) את הניתוח המעמיק שלך את דבריי (ששינה אותם לגמרי,אבל בקטע מיוחד,באמת!) הטיעון שלי (איך אפשר בלי לכתוב אותו בכל הודעה) הוא: הדרג המדיני הציב מטרה לצבא,הצבא מילא את מטרתו. לכן – מבצע צוק איתן השיג את מטרותיו.
לך,אורי,יש בעיה עם הדברים. כי בעינייך “השיג את מטרותיו” אומר ניצחון,וזה לא ניצחון כי (לדעתך) המבצע לא הרתיע את חמאס,לא פגע מספיק ביכולותיו וכן הלאה וכן הלאה. שזה אחלה והכל,אבל המקום היחידי שבו הדברים סותרים נמצא במילון העברית המיוחדת שלך.
למה? כי בהחלט ייתכן שמטרות המבצע הושגו אבל המטרות עצמן היו לא נכונות (כי לא מפתחות הרתעה וכו’),ייתכן גם שלא אבל אני באמת לא נכנס לדיון הזה – זורם איתך לגמרי. ושים לב איך ביקום מקביל (שבו שהדיון הזה אשכרה ענייני) הדברים מתסדרים בוב’לה:
דורון: הצבא מילא את כל המטרות שהוגדרו לו בצוק איתן בצורה מלאה.
אורי : נכון,אבל המטרות לא רלוונטיות. הן לא מפתחות הרתעה,לא פוגעות מספיק בחמאס וכו’.
ואז אנחנו יושבים ותוהים לעצמו,הו כמה חבל שאין איזה גוף ממשלתי שכל תפקידו הוא ללמוד את החומר (בין היתר בעזרת מערך מרשים של מומחים ויועצים מחוץ לצבא) שנוכל לשים בו כמה שיותר פוליטיקאים עם רקע בטחוני ושתפקידו יהיה לקבוע מטרות לצבא,לעקוב אחרי ביצוען ולבצע עליו ביקורת אזרחית.
ואז,או אז – תבוא ההארה. יש גוף כזה! ומכיוון שהמטרות שקבע הן כה לא בסדר אז…בוא נבוא אליו בדרישה שיקבע אחרות!
והנה חזרנו מהיקום המקביל שלנו (זוכר שהבטחתי שזה רק לשנייה?) ופה,לדעתך,הצבא אשם. למה הצבא אשם? כי גנץ עשה הוקוס פוקוס עם הד”פאות,עיוות נתונים (בלי שאף יועץ\מומחה חיצוני של מי מחברי הוועדה ידע להגיד משהו אחר) ועוד כהנא וכהנא האשמות ספק-פליליות בלי שמץ של הוכחה (באמת,אורי? זאת “עובדה” שגנץ רצה ב”מטרות מצומצמות עד כדי בדיחה” – יש לך ראיה? פרוטוקולים של הוועדה אולי?) והוא עשה את זה כי…מואהאהאהאה או משהו. אין ספק אורי,הטיעונים שלך פשוט עופרת יצוקה (ראית מה עשיתי כאן?).
וואו, הדיון שקיימת עם עצמך ביקום האלטרנטיבי נראה מדהים. אפילו שכנעת את עצמך. כמה חבל שביקום שלנו אתה הרבה פחות משכנע.
ביקום שלנו, הניסיון שלך לטעון כאילו הצבא הוא רק אחד מיני גורמים רבים שמספקים ייעוץ ומידע צבאי לדרג המדיני, הוא כמובן קשקוש גמור (שוב, אני עוסק ביקום שלנו, ולא ביקום האלטרנטיבי, שבו הטיעונים שלך הם מדוייקים אחד אחד…). במציאות שלנו, לגנץ יש מונופול כמעט מלא על זרימת המידע לקבינט (זה לא בהכרח רע, זו פשוט המציאות), ומתוך הנחה סבירה שהקבינט לא יילך עימו ראש בראש, כשהוא מציג תרחישי יום הדין לכל פעולה נרחבת יותר, הוא מציע את התכנית שדורשת ממנו הכי פחות.
הקבינט (שכאמור, יכול לקחת סיכון ולהתעלם מדבריו, אבל דברים כאלה פשוט לא קורים במציאות הפוליטית של ישראל) מאשר את התכנית שאליה דוחף הרמטכ”ל, ואז יוצאים למבצע שגם אם כל מטרותיו המוצהרות מושגות, הרי שבפועל הוא לא יכול להיות מוגדר כהצלחה, מכיוון שמלכתחילה לא תוכנן להביא לשינוי מציאות מול האוייב.
או במלים אחרות – העובדה שהקבינט פישל בענק (ואין על כך שום ויכוח), לא מורידה מאומה מחלקם של גנץ ואנשיו בכך שחמישים ימי לחימה הסתיימו בלא כלום.
נכון,אורי. אין עוד יועצים מלבד גנץ. אין מל”ל (שזאת בדיוק המטרה שלו – לספק תמונה רחבה של אלטרנטיבות ומשמעויות- סעיף 2 בחוק המל”ל תחת הגדרת התפקיד). לחברי הקבינט עצמם אין סוללת יועצים צבאיים ואחרים והם בכלל לא נמצאים (ברובם) בוועדה הזאת שנים ארוכות (או בוגרי המערכת בעצמם) כך שהצבא,על מגבלותיו וחסרונותיו כלל לא מוכרים לו. כולם שבוים בידי גנץ כעיוורים בחשיכה כך שגנץ יכול לעוות ולהציג מצגי שווא (שוב,מהמניע המובן של – מואהאהאהאה) כאוות נפשו. כלומר,לא שיש לנו ראיה שהוא עושה\עשה\רצה לעשות את זה אבל בוא נחליט שזה מה שקרה מהסיבה המנומקת להחריד של..אה…טוב,כי ככה. אהה.
ושוב אנו מגיעים לאותה קריאה יצירתית שלך. לא אמרת שאין עוד יועצים – אלא שאין כמעט עוד עוד יועצים – וגם למעטים שישנם, אין יכולת להתבסס על נתונים אחרים, מלבד אלה שמספק להם גנץ.
כאשר גנץ בא ואומר שכיבוש עזה יעלה באיקס הרוגים, וייקח וואי זמן – אין באמת דרך לערער על כך, גם אם גורמים אחרים יניחו שמדובר בהערכה מחמירה באופן קיצוני.
לגבי המניע של גנץ, אותו הסברתי בערך 300 פעם, ואיכשהו פספסת את זה, הרי שהסיבה היא לא ש”ככה בא לו”, אלא שהוא רוצה להגיע לנקודת סיום, שבה יוכל להגיד עמדנו ביעדים. מסיבה זו יש לו עניין בהגדרת יעדים מצומצמת ככל האפשר. זה לא כזה מורכב…
תאמין לי אורי,אתה לגמרי מתבזבז כאן. אם יום אחד תבחר להעלות הרצאה (“עברית כרקדנית בלט – איך אפשר להפוך כל משפט לכל משפט אחר”),הרווחת לעצמך מנוי קבוע.
על כל פנים,חזרה למגבלותיי – בעולמי הקטון,כשאדם כותב “לגנץ יש מונופול כמעט מלא על זרימת המידע” והמציאות היא שיש גוף שלם שכל מה שהוא עושה בקבינט זה לתת קונטרה ותמונת מצב אחרת בנוסף לשלל יועצים אחרים (שעושים,גם הם,בדיוק את זה) – אז זה אומר שלגנץ אין מונופול. לא חלקי ולא מלא. הצבא נותן הערכה,גורמים אחרים נותנים הערכה,הקבינט בוחר על מה ללכת. אבל שוב אני נופל לאותו בור נושן וכותב בעברית,silly me.
נחרצותך אכן מרשימה לכל הדעות. ראה כיצד בלי שיחה אחת (אני מניח,תקן אותי אם אני טועה) עם גנץ,בלי שנכחת דקה בישיבת קבינט בטחוני (כנ”ל) אתה כבר יודע מה גנץ עשה ואמר,מה היו מטרותיו ומה היו מניעיו. להודיע לאורן זריף שיש תחרות בדרך?
אוקיי, אז לגמרי נגמרו לך ראשי התיבות ושאר הקלישאות בנוסח “אני אסטרטג מומחה ואתם רק קוראים עיתונים”, אז הפכת את העברית המאוד-פשוטה שלי, לנושא הדיון.
זה בסדר, כמובן, אבל האמת היא שזה רק ממחיש עד כמה בעצם אין לך מענה לעניין הפעוט הזה, של קודקוד שהעדיף כסת”ח, גם ע”ח הסרת איום ביטחוני. מה אתה עושה במקום זה? מפנה את כל החיצים לדרג הפוליטי (שכמובן, הרוויח ביושר כל פיסת ביקורת בעניין, אבל מה לעשות שהוא תלוי לגמרי במידע ובהמלצות שהוא מקבל ממי שיש להם את גופי האיסוף וההערכה), ולאחר מכן דש בעברית שלי…:)
בעולמך הקטון “כמעט ואין”=אפס. בעולמה של השפה העברית “כמעט ואין” אינם שווה לאפס, אלא למעט מאוד.
בניגוד לשטות המביכה שכתבת כאילו “הצבא נותן הערכה,גורמים אחרים נותנים הערכה”, מלמדת שאתה משער שאי שם למל”ל יש בסיסי נתונים שאינם מתבססים כמעט לגמרי על מה שמעביר להם הצבא, וזה היה יכול לעודד מאוד, לו היה בכך שמץ של אמת…
בניגוד אליך, בי אין בדל של נחרצות. בשעה שאתה קבעת שהמבצע “עמד בכל יעדיו”, מבלי להתייחס אפילו לשנייה למציאות מסביב (אלפי רקטוץ, מדינה מושבתת, חמישים יום, הנהגת אוייב שיצאה מהבונקר, ניערה אבק מהבגדים והמשיכה הלאה, במרחק 10 ק”מ מאשקלון), אז אני לצערי, חייב להתייחס גם לעניינים הללו.
אני שמח לראות שעברת מטענה שלא הסברתי מהם מניעי גנץ, לצד השני, ועכשיו אתה טוען שאני מתיימר לקרוא צפונות לב.
צר לי, אבל להעריך שגנץ בחר בדרך הכסת”ח, לא מצריך כוחות מיוחדים, אלא סתם להכיר את המציאות כאן בשני העשורים האחרונים.
דבר אחד אפשר לזקוף לזכותך – אתה לוקאל פטריוט מובהק. אני מניח שגם אם היית משתתף בקרב קאנה מהצד הרומאי (ושורד), היית חוזר הביתה ומסביר שהקרב היה מאוד מוצלח מכיוון שלמדנו רבות על הטריקים של חניבעל…
ולפני שתקפוץ עם פרשנות יצירתית שאני משווה את צוק איתן לקרב קאנה, לא, אני לא משווה. אני משווה את התירוצים שהבאת כאן לאי-הצלחה, לתירוצים שהיית מביא לו היית שותף לאי-הצלחה גדולה בהרבה…
איי..אורי,באמת שאני נעלב. מה,לא אכפת לך ממני מספיק בשביל לקרוא מה שאני כותב? חשבתי שהיה בינינו משהו! אני מקדיש באכפתיות (שלא נאמר רומנטיות) אין קץ כבר איזה עשר הודעות לפחות התייחסות לעברית המיוחדת שלך ורק עכשיו גילית את זה? באמת,אני מוחה פה דמעה! ומעבר לעברית גם המתמטיקה שלך מיוחדת לאללה – יש בהודעה (הקצרה יחסית,אין ספק) 14 שורות,3 מתוכן על העברית היצירתית שלך. מכאן הגעת למסקנה: ההודעה עוסקת אך ורק בה! עזוב הרצאה אורי,אתה צריך להעביר קורס מלא (אבל תשמור לי חסד נעורים ומקום בשורה הראשונה,אה?).
ותראה,כמעריץ גדול של ריקודים אני ממש מעריך את הקדימה-אחורה שאתה עושה בכל הודעה. למשל,בהודעה אחת אתה כבר מסכים שהמבצע עמד ביעדיו אבל מבקר את היעדים (“ואז יוצאים למבצע שגם אם כל מטרותיו המוצהרות מושגות, הרי שבפועל הוא לא יכול להיות מוגדר כהצלחה”) ושתי הודעות אחר כך,פליק פלאק ושפגט על המשטח ואז אתה מבקר אותי על כך שטענתי,אעפס,שהמבצע עמד ביעדיו – “בשעה שאתה קבעת שהמבצע “עמד בכל יעדיו”, מבלי להתייחס אפילו לשנייה למציאות מסביב “. אני מתחיל לחשוב שאתה סתם כותב סאטירה מוכשר שמשחיז מקלדתו,אם כך – אני שמח לעזור.
אבל,כמו צה”ל,עליי להתכונן לכל האפשרויות ולכן בהנחה שבאמת כתבת את ההודעה הזו ברצינות:
לא אורי,הטענה שלך שהמנהרות לא היו יעד המבצע (או יותר נכון – שזה יעד שנקבע בדיעבד\באמצע הלחימה) כי ככה קראת בעיתון ואז מה אם אישורי התוכניות מהיום הראשון התייחסו למנהרות ואך ורק להן לא הפך פחות מביך (באמת? עיתון? אחרי הכמות ההיסטרית של הפסקאות שהקדשת לכמה התקשורת לא אמינה ולא רצינית ואי אפשר לסמוך עליה? לא יכלת למצוא ניסוח שפחות מכניס לך גול עצמי?). אבל בגלל שכבר תקופה יש בינינו הסכמה (שוב,על פי מה שאתה כותב – כבר ביארנו שבעברית שלך המילים הן רקדניות בלט ולכן ייתכן מאוד שבהודעה הבאה תגיד שבאמת התכוונת ממש ההפך) שאלו אכן היו יעדי המבצע והדיון נסוב סביב השאלה – מי אחראי להצבת יעדים אחרים,זה לא כל כך היה הנושא. אבל אם בא לך להעלות את זה שוב,בכיף.
הלאה – לא אורי,הערכות הרוגים זה לא נתון מספרי שיש רק בידי הצבא מהסיבה הפשוטה ש…טוב,זה לא נתון מספרי. דברים שיש רק בידי הצבא: מספר הטנקים,החיילים,הפלוגות. הערכת הרוגים היא תיאורטית (ברוך השם אף אחד עוד לא נהרג) וכל מומחה ביטחון יכול (ואכן מבצע) אותה. כנ”ל לכל השלכה אחרת. אז אם יש גוף אחד (צבא) שמבצע הערכה,עוד גוף שמטרתו היא לספק חוות דעת נוספת ועוד סוללת יועצים פרטיים עם אותה המטרה אז..לא,אורי. לא מונפול חלקי,לא מונופול מלא ולא מונפול עם כרטיס אשראי (אל תקנה,אגב,טעות חמורה – מגניב בהתחלה ואז זה נהיה סיוט).
אחר כך אתה כותב שאין בך בדל של נחרצות,בוא רגע נשווה את הטיעונים שלנו.
אני טוען: אין לי מושג מה קרה בישיבות הקבינט (אני יודע כמו כל אזרח את המבנה הכללי ואת הגופים השונים המייעצים לו),אבל תפקידו של הקבינט הוא להחליט ולכן הוא האחראי הבלעדי על החלטותיו. אני אומר זאת על סמך הגדרת התפקיד של הצבא והקבינט.
אתה טוען: גנץ עיוות נתונים(“כל קצין מטה מדרגת סג”מ ומעלה יודע איך לכוון ככה שהדרג הנבחר יבין לבד מה האופציה שרצוייה לגנץ (למשל, באמצעות אזהרה שאם ננסה לכבוש את עזה, השמיים, השמש לא תזרח, הדם יזרום ברחובות כמים, וכד’)),שלל כל תוכנית אחרת מלבד המינימאלית ביותר (“הוא מציג תרחישי יום הדין לכל פעולה נרחבת יותר”, “גנץ מאוד רצה במטרות מצומצמות עד כדי בדיחה”) ועוד כהנא וכהנא על סמך זה שלא נכחת בדקה של ישיבת קבינט ולא קראת שורת פרוטוקול מישיבה רלוונטית(לא מאשים אותך,שיהיה ברור – ברוך השם שאף אחד מאיתנו לא יכול לקרוא את הדברים).
אז רק כמה שאלות:
1. מה הזמן הנח לך ביותר להפעלת יכולותיך הטלאפטיות? צהריים? בוקר? רק בזמני מלחמה? או שגם עכשיו אתה יודע מה אני חושב?
2. כמה אצבעות אני מחזיק?
3. האם יש לך איזשהו נתון עובדתי,מקור או משהו שתומך בכל המלל ההו-כה נחרץ לגבי מה הרמטכ”ל חשב,אמר ועשה?
האמת? התעייפתי. אין לי מושג אם אתה באמת לא מבין, או שאתה הולך על “שיטת הבוט” (עיסוק בכל נושא אפשרי במה שכתבתי, למעט במה שכתבתי בפועל…).
כך או כך, אני אכתוב את עמדתי בפעם ה300, ואם שוב יהיו לך טענות סמנטיות טרחניות על “סתירות” שמצאת אצלי, כנראה שאצטרך להשלים עם כך שגם הפעם לא השבעתי רצונך:
1. מדינת ישראל לא הצליחה להשיג את המטרה שלשמה יצאה לצוק איתן. העובדה שאני יכול לקבל את דבריך שבאיזשהו מסמך כתוב נקבע שהיעד היחיד של המבצע הוא המנהרות, ויעד זה הושג (אולי), לא משנה עובדה זו. נכון, טרחנים יכולים לטעון שהדבר היחיד שקובע אם ניצחת או לא, זה אם עמדת ביעד שקבעת לעצמך, אלא שלמרבה הצער, היעד לא נקבע מראש (אלא רק אחרי שהלחימה כבר הייתה בעיצומה והיה צריך לסמן מהו ההישג המינימלי שיאפשר להכריז על ניצחון…), הוא כלל לא מספק הישג אמיתי שישנה את המציאות בגזרה, וממש לא ברור שהוא עדיין קיים (אם היה קיים במלואו מלכתחילה).
2. הקבינט אשם בכך שלא תבע מגנץ יותר יוזמה, אלא הסתפק בללכת בשיטת גנץ (קביעת יעד מינימלי והכרזה על ניצחון).
3. המערכה הסתיימה באי הצלחה. העובדה שאולי עמדו ביעד בודד שסומן במכוון מתוקף היותו הזמין ביותר (פתחי המנהרות הם הדבר הקרוב ביותר לגדר מהצד השני), לא משנה את העובדה שמלכתחילה גנץ נמנע מלדחוף ליעדים נרחבים יותר.
אם יש לך איזושהי טענה רלוונטית, אשמח לענות עליה. אם שאר הטקסט שלך ימשיך לעסוק בספירת פסיקים אצלי, אזי אניח לך לחשוב שניצחת (כפי שאתה רגיל להניח בכל מקרה, ללא קשר למציאות האובייקטיבית, case in point).
אני רוצה להתחיל דווקא מהסוף – אתה כותב על”שיטת גנץ” על “העובדה” ש”גנץ נמנע”,האם יש בידך איזושהי ראיה לכל ה”עובדות” שאתה קובע במהלך כל הדיון על מה גנץ חושב אומר ועושה? (ובאמת,כמה אצבעות אני מחזיק?).
עכשיו תראה אורי,לכתוב באותו משפט שהמדינה: א. לא השיגה את מטרותיה ב. הגדירה את המנהרות כמטרה והשיגה אותן (אולי,אולי) ג. הגדירה את המנהרות כמטרה רק בעיצומה של המלחמה זאת לא סמנטיקה,אלו שלושה טיעונים סותרים שאתה טוען בלי לקחת נשימה. צבא,אורי,זה לא משחק מחשב – אתה לא יכול לשנות מטרת על אחרי שהמלחמה נפתחת בשבועיים של לחימה (הזמן של הפעילות הקרקעית). גם שינויי משימה שמתרגלים בתרגד”ים (שזה תרחיש קיצון) זה מקסימום ללכת לעשות דבר דומה במקום אחר. הפעולה על המנהרות דורשת הכנה מראש – כלים שצריך למשוך,לזווד,אישורי תוכניות,עזרי מודיעין שצריך להכין ולהדפיס,מילואים ספציפיים שצריך לגייס,תרגולים,הכנת תוכניות פעולה (ברמת חטיבות ומטה) ועוד כהנא וכהנא.
אלו דברים שלוקחים זמן – כדי שהמציאות שאתה מתאר (התחילו את הלחימה ואז שינו את היעד) היה צורך להוציא את כל הכוחות,לתכנן מחדש במשך כמה ימים ואז להתחיל מחדש. אלא שזה לא קרה – במקום זה הפעולה,מהיום הראשון,התמקדה במנהרות. כמובן שלפעולה עצמה קדמו וויכוחים רבים ונוקבים בקבינט כפי שצריך להיות (להזכירך שהפעולה הקרקעית ארכה בסביבות השבועיים,כשמרגע ההכרזה על “מבצע” עברו בערך 50 יום),אבל בשום שלב של הלחימה עצמה לא שונה היעד.
לגבי גנץ, כאמור, זו הערכה שלי. ההערכה מבוססת על דבריו ופועלו של גנץ לאורך השנים, ועל התנהלותו הפומבית גם במבצע זה (כולל נאום הכלניות, כמובן).
אני מבין את הצורך לעסוק בסמנטיקה אצלי, אבל מה לעשות שכתבתי דברים ברורים. כאשר מתעלמים מסייגים מפורשים שכתבתי (למשל, זה שאומר שהיעד שהוגדר, היה כזה שנקבע באיחור, וגם היה יעד מצומצם שנקבע רק שיהיה על מה להכריז ניצחון), אז בהחלט ניתן לטעון שגם כתבתי שלא עמדו ביעדים, וגם כן עמדו בהם. כאשר מתייחסים גם לסייגים הברורים-למדי, שכתבתי, אז ברור שאין כל סתירה.
צבא זה אכן לא משחק מחשב. זו הסיבה שכ”כ מטריד הרצון של הפיקוד שלו לחפש כל דך אפשרית והימנע מהגעה להכרעה, דבר שמבטיח באופן וודאי שיהיה סיבוב נוסף.
הזמן של הפעילות הקרקעי אכן לא היה כל משך המבצע, שכן חיכו בלי סוף עד להחלטה להיכנס פנימה, וכשסופסוף נכנסו – זה היה בהתאם למטרות המצומצמות ביותר שיכלו לחשוב עליהן.
העובדה שאתה לא חושב שקביעת היעדים אחרי שהחלה הלחימה (כן, גם הפעילות מהאוויר היא חלק מהמבצע, שכן לכל אורך הזמן הזה, חצי מדינה יושבת במקלט, ויש רבבות צווי שמונה), זה עניין שלך. היעדים של המבצע נקבעו אחרי שכבר היינו בעיצומה של לחימה, ומתכליתן הייתה לייצר אליבי, כדי שכאשר ישאלו למה לא הגענו להכרעה/לא נכנסנו לעומק השטח – נענה שבכלל לא תכננו לעשות כך מלכתחילה.
אז תן לי להבין – אין לך מושג מה גנץ אמר,חשב או עשה במבצע. על סמך הידע הזה פרסת הערכה (שכוללת אינספור “עובדות”,ורק תבקש ממני לצטט לך את כל הפעמים שדיברת על “העובדה” שגנץ אמר\חשב\עשה\רצה לעשות כך וכך) שבעצם אומרת כך: גנץ,מסיבותיו הקטנוניות (בייסיקלי כסת”ח) פגע בביטחון ישראל,עיוות נתונים,הטעה את הקבינט. אחלה פירוש למושג “עובדות”.
הלאה – אורי,רק אתה יכול לכתוב “ניתן לטעון…שלא עמדו ביעדים וגם כן עמדו בהם” ועוד להתפלא מי הדביל שחושב שיש פה סתירה. אבל אתייחס לאופציה נוספת שהעלית, ובמילותיך – “הזמן של הפעילות הקרקעי אכן לא היה כל משך המבצע, שכן חיכו בלי סוף עד להחלטה להיכנס פנימה, וכשסופסוף נכנסו – זה היה בהתאם למטרות המצומצמות ביותר שיכלו לחשוב עליהן.”
מבצע צוק איתן התחיל בשמונה ביולי,הכניסה הקרקעית ב17. תשעה ימים. פחות מחמישית ממהלך המבצע עד שהכוחות . למה אני מדגיש את ה”כבר נכנסו”? להבין: זה לא משחק מחשב,אתה לא יכול לבחור מטרה בהתראה של שעה. צבא צריך ימים ארוכים כדי להתארגן על מטרה: להוציא כלים,לגייס מילואים,לזווד רק”ם,להגיע לשטחי כינוס,לתכנן תוכניות ולאשר אותן,לתרגל כוחות במשימה ועוד ועוד. אפשר להוסיף גם שאחרי שהיינו מוכנים בשטחי כינוס עם תוכנית ומטרה ברורה היו כמה ימים של עיכוב (אותו נוהל משמים של “בעשר נכנסים” ובסוף דחייה של 24 שעות). במילים אחרות – צבא לא יכול להיות מוכן לפעולה בלי לדעת מה המטרה והתוכנית שלו,והוא היה מוכן תוך כמה ימים (פחות מתשעה,כאמור).
משום מה נמחק – צ”ל “שהכוחות כבר נכנסו”.
טוב, כנראה שאתה לא זקוק לי כדי לקבוע מה אני אומר/כותב, אלא ממציא לך פרשנויות משלך.
לא מתאים לך מה שכתבתי פה? כנראה ששנינו נצטרך לחיות עם הטרגדיה. גם לי לא מתאים הניסיון להכריז על ניצחון באמצעות התעלמות מכל הסיטואציה בשטח, וקביעת מסגרת פעולה צרה ככל האפשר, אבל שנינו נצטרך לחיות גם עם זה…
אם יש לך טענות ענייניות (מעבר לציטוט חלקי של דבריי, כך שיתאימו לנקודה שלך, ויסלפו לגמרי מה שכתבתי בפועל), אז תטען את זה. אם באמת כל מה שנותר לך, זה להתבחבש בסמנטיקה, אז כנראה שאאלץ להרים ידיים…
הפיסקה העניינית היחידה שלך, היא זו האחרונה – זו שמספרת שגם אתה פתאום גילית שיעדי המבצע שאתה מתייחס אליהם כל הזמן, נקבעו רק אחרי שהחל. זה חלק ממה שטענתי (בנוסף לקביעה שנקבעו יעדים צרים ככל האפשר, שאפשרו לדבר על “הישג”, בכל מקרה).
אם יש לך מה להוסיף, מעבר לעיסוק המרתק שלך בפילולוגיה, נראה לי שאני סיימתי פה…:)
1. http://hebrew-academy.huji.ac.il/Pages/default.aspx זה אתר האקדמיה העברית ללשון,מדור הפניות שלהם סגור לרגל החגים – אבל מייד בסופם אני ממליץ לך לשלוח להם מייל ולהסביר להם שהם הבינו את המושג “עובדות” לגמרי נכון ושאדם כותב “עובדה שX אמר\עשה\חשב” הוא מתכוון “אני החלטתי שזה מה שקרה כי ראיתי נאום שלו בטלויזיה ועקבתי אחרי פועלו לאורך השנים”. בהצלחה.
2. הפוף גוטה,הפוך – ירדתי איתך עוד יותר לפרטים כדי להסביר שאם לא הייתה מוגדרת לצבא מטרה ברורה אי אפשר היה להיות מוכנים לפעולה בטווח זמן קצר כ”כ (משהו כמו חמישה ימים,אאז”נ היו ארבעה ימים של עיכוב בש.כ).
1. פיהוק.
2. גם אם נלך איתך כל הדרך ונסכים שהיו רק חמישה ימים כדי להגדיר את היעדים (מה שלא מספיק להכנת תכניות מפורטות), הרי שזה המון זמן, כדי לצמצם יעדים שהיה ברור שיהיו מטרותיו של מבצע נרחב (להרחיב יעדים מצריך הרבה תכנון, לוותר על יעדים, לא מצריך שנייה מאמץ – פשוט מחליטים לא לבצע את איקס ווואי).
עניין המנהרות הפך לאובייקט המרכזי שאין בלתו, רק אחרי שהחל המבצע. גם אם הושג במלואו, אי אפשר להתייחס למבצע הזה כעל הצלחה, שכן הצד השני לא מורתע, לא מוחלש, וסבב נוסף הוא עניין של זמן. כאשר צד חלש כ”כ כמו חמא”ס, מרגיש שמשתלם לו לקיים עימנו סבבי לחימה מעת לעת, הרי שהמכות הצבאיות שהוא ספג בסבבים הקודמים, פשוט לא מספיקים.
אם תלך איתי כל הדרך זה אומר שמרגע תחילת ההכנות הצבאיות היה ברור שהולכים לפעול נגד המנהרות. אם הטיעון שלך הוא שאולי רצו לעשות עוד דברים (בלי שזה ירד לשטח) ופשוט החליטו שלא-יש לך הוכחה? או שזאת עוד אחת מהעובדות המוערכות על סמך נאומי טלויזיה?
לא, אין לי הוכחה. ברור לגמרי שישראל יצאה לכל המבצע רק כדי לטפל במנהרות, ולכן החליטו על כך,רק אחרי שהחל המבצע, ובימים הראשונים בעצם סתם הפציצו מהאוויר בשביל הדאחקות…
לספי – הממשלה לא יודעת להגדיר מטרה אופרטיבית. הממשלה מגדירה לצבא מה ההישג הנדרש והצבא צריך להודיע לממשלה כיצד יבצע ומה המשאבים הנדרשים. בדור האחרון צה”ל אינו מייצר לממשלה אופציות צבאיות והפיקוד שלו מתרכז במתן עצות מדיניות כתחליף לעשייה צבאית.
לדורון – השמדת חלקית של מערך מנהרות לא יוגדר כמטרה אופרטיבית בשום צבא שיש לו תו”ל כתוב שעל פיו הוא פועל. צבא כזה לא יקבע ביודעין שטחי כינוס בשטחים מוכי אש (לא היתה שום מניעה למקמם 5 ק”מ מזרחה). המטרה המוזרה הזו נקבעה בחופזה בעיקבות סיקור טלוויזיוני של חדירת חוליה דרך מנהרה (מי צרב תודעה למי?). שהיה סטטית בשטח בנוי מעבירה את היוזמה לידי האויב שמקבל את האפשרות להחליט מתי, היכן ואיך יפגע בלוחמי צה”ל. בחלומותיו הפרועים ביותר לא יכל החמאס לדמיין טקטיקה צה”לית שתאפשר לו להביא לביטוי מיטבי את יכולותיו. העובדה שמפקדיך סבורים שמהלך טכנו טקטי שולי כמו פגיעה במנהרות ניתן להגדרה כמטרה אופרטיבית צריכה להדיר שינה מעיניו של כל אזרח ישראלי. פיקוד צה”ל מתגלה כחסר הבנה במושגי יסוד בסיסיים ובוודאי שאינו מסוגל להוביל מהלך של תיקון. (כפי שלא תיקן את מיקום שטחי הכינוס לאחר שהחל לספוג נפגעים)
א. אולי אנחנו חיים במדינות שונות. בישראל הדרג הצבאי מציג לקבינט מגוון תוכניות (כולל ההשלכות) על כל רמות התגובה האפשריות. לצורך העניין מתגובה נקודתית אווירית עד כיבוש מלא של הרצועה. הדרג המדיני מחליט על איזו תוכנית הולכים,הצבא מבצע. ניתן לבקר את הצבא אם לא עמד ביעדים,אם עמד ביעדים באיחור או בכמות גבוהה של נפגעים מאשר תוכנן. אבל כאשר הביקורת היא על היקף התוכנית או הצבת היעדים עצמה – הכתובת היא הדרג המדיני קרי הקבינט.
תו”ל עוזר לנו למקם מרגמות כמו שצריך,דעת לסנכרן שריון עם חי”ר ולהגדיר סד”פים למקרים נפוצים. תו”ל לא מגדיר מטרות – דרג מדיני כן.
2. וואו,מאיפה להתחיל?
הש.כ לא הוגדרו בחיפזון,אלו היו אותם מקומות שתירגלנו בתרגד”ים\תרח”טים\תראוג”ים לפני. הם הוצבו ספציפית בנקודות האלה מכמה סיבות:
א. דרג א’+א+ הכרחי לכח בזמן לחימה וחייב להיות כמה שיותר קרוב אליו (צריך להוציא תספוקת,לתקן כלים ,לחלץ כלים,להישאר בטווח קליטה וכו’).
ב. להימצא בנקודות סיכון כדי להגן על יישובים צמודי גדר. הרעיון (שברוך השם עדיין קיים למרות ההתמערבות הכללית שלנו) הוא שצבא קיים ע”מ להגן על אזרחים,ואם יש סיכון לחדירת מחבלים עדיף שכח צבאי ייתקל בו (גם אם המחיר הוא אבדות) מאשר אזרחים. הרעיון הבסיסי שמאחורי צבא.
את הדברים האלה,אגב,כבר כתבתי לך לפני שתי הודעות. התעלמת והודעה אחרי פשוט חזרת על אותו הדבר. גם זו דרך להיות צודק.
הלאה,וגם את זה כבר כתבתי – יש הרבה דברים שמחשבה יצירתית יכולה לעשות,אבל לחימה היא עדיין לחימה. כדי להשמיד מערך מהסוג שחמאס הקים (וזה על סף ההזוי להתייחס אליהן באותה צורה כמו למנהרה מאולתרת משנות ה50. מדובר פה בתוצר של השקעה כספית ותכנונית עצומה) צריך להביא צק”פ מאוד מסוים עם יכולות מאוד מסוימות. כדי לעשות את זה בלי שהוא יטוס לאוויר ממטען\יהרג ממארב אתה צריך לנקות את השטח,לוודא שהמנהרה אכן שם ולאבטח אותו במהלך העבודה של הצק”פ. מה לעשות שאין לנו עדיין צבא סייבורגים שמבצעים את זה אלא חי”רניקים.
אני באמת משתדל להתבטא בעדינות אבל אתה פשוט כותב,בלי היסוס,דברים שהם לגמרי לגמרי מנותקים מהמציאות.
דבריך בעניין שטחי הכינוס הם דוגמא מצויינת לקיבעון המחשבתי ולחובבנות של פיקוד צה”ל. הרי אין חולק על הצורך בשיטחי כינוס אבל לטעון שהוספת 5 דקות נסיעה בין הפלוגות לדרגים מזיקה יותר מספיגת 100 נפגעים היא בלשון עדינה, תמוהה. הטיעון “אלו היו אותם מקומות שתירגלנו בתרגד”ים\תרח”טים\תראוג”ים לפני” מציג את כל שרשרת הפיקוד כחבורת גלמים. האויב לא יורה בתרגילים אבל במלחמה אמיתית הוא יורה וגם פוגע וצריך להתאים את הפרישה לתנאים בשטח (בחודש השני בטירונות מלמדים החלפת עמדות). העובדה שאיש לא העלה את בעיית המרגמות בתכנון המוקדם גם היא מדכאת. לחובבנות ולחלטוריזם של הפיקוד אפשר להוסיף גם את העובדה שהכוחות בשיטחי הכינוס לא טרחו כלל להתחפר ולהתמגן (שקי חול הם אמצעי מצויין, כולל על זלדה, מנסיון).
“להימצא בנקודות סיכון כדי להגן על יישובים צמודי גדר”. שוב הניתוק מהמציאות. פרישה של פלוגות מפקדה אינה מייצרת ביטחון לישובים אלא להיפך מייצרת בעיית אבטחה נוספת. והנקודה הכי חשובה, חמאס לא שלח חוליות לפגע בישובים אלא התמקד בצבא שסיפק לו מטרות (נסיעה בג’פים לנקודת חדירה, שמירה רשלנית בעמדות פילבוקס). עיקר הפגיעה בישובי הגדר היתה ירי מרגמות שנגדם הצבא לא עשה דבר שכן היה עסוק כל כולו במנהרות. סיכום – במשך 50 יום הפעיל החמאס טרור ארטילרי על ישראל הצבא יזם תוכנית שלא השפיעה כלל על בעיה זו וביצע את תוכניתו חסרת התועלת באופן חובבני ורשלני שעלה בהפגעים רבים. גנץ.
א. “הוספת 5 דקות” נו באמת. חמשת הקילומטרים שאתה מדבר עליהם זה סביבות ה20-25 דקות (ואני מה זה מקל) באכזרית\נגמ”ש שצריכים להיכנס פנימה לחלץ\לתקן רק”ם (המשמעות היא עוד 20-25 של רק”ם תקוע\לא מתפקד בשטח אויב). הרבה יותר מהזמן הזה יקח לD9 שצריך לצאת מהשטח לתיקון שאי אפשר לבצע בנקודה. שטחי כינוס לא קובעים באן דן דינו,יש הרבה מחשבה מאחורה.יש הכרח לחשב את כל הכלים שיש לגדוד\חטיבה\אוגדה בעתודה ולדעת (כולל לתרגל בזמן אמת) שהשטח מסוגל להכיל אותם,לתת לחיילים להכיר אותו,לדעת להרים הגנ”ם בצורה מהירה.
שוב – איפה אתה ואיפה המציאות.
השיא הוא בתיאור של אי מיגון הש.כ. אתה רציני? ראית אחד? אתה יודע כמה בטונדות יש שם? כמה עמדות הגנה? כמה נגמשים\אכזריות\נמרים\D9ים מזוודים (כן,גם עם שקי חול) יש שם שחיילים ישנים בתוכם? ניחא לא להכיר את הדברים,זה לא עוון. לא הייתי מכיר בעצמי אם לא הייתי בגיל המתאים במקום המתאים,אבל להתבטא בכזה ביטחון עם באמת כזה חוסר ידע זה כבר מגוחך.
ב. ושוב,אותו חוסר ידע. אתה מדבר על שני מקרים. היו הרבה יותר – חדירות,נסיונות חבלה (כולל ממנהרות). לא כולם פורסמו. הכוחות בש.כ חטפו פצמ”רים (והיו מגוניות לרוץ אליהן,ההרוגים היו תוצאה של היעדר משמעת בשטח,לא שאפשר לשפוט – באזעקה המאה באמת נהיה יותר קשה לרוץ למיגונית,אבל בשביל זה יש מפקדים) אבל גרמו לכך שחמאס יכל להגיע אך ורק אליהם ולא לשום מקום אחר. אתה,במקום זה,לוקח את התוצאה של המהלך הזה (מחבלים לא הגיעו לאזרחים) ואומר אהה! הנה הוכחה שלא היה צריך לעשות את זה מלכתחילה! נו באמת.
הצבא לא עשה דבר עם הירי מסיבה אחת,ואחת בלבד – כי הקבינט החליט כך. הצבא הציג לקבינט את כל מגוון האפשרויות,זה המהלך שהקבינט בחר בו. אבל היי,למה להפנות ביקורת לאחראיים כשאפשר להמציא ממבו ג’מבו מאוויר ולהפוך את גנץ לאחראי.
חישוב הזמנים שלך קצת לוקה. מדובר בנסיעה בשטח ישראל ולא בשטח עזה. הייתי מספר פעמים בשיטחי הכינוס (3 בנים שהיו בפנים ועוד בת באוגדת עזה). קייטנה כזו לא פגשתי בעבר (ראיתי את צה”ל במירעו). מיגוניות אינן תחליף להתחפרות והתמגנות אלא תוספת. פיזור מיגוניות נועל את הכח לשטח שכן רק מנוף יכול להזיזן והבטון של המיגוניות ממלא את גולגלות הקצינים.
הבעיה של דיונים צבאיים בקבינט נובעת מהעובדה ששר הביטחון הוא גנרל במיל שרוצה להיות רמטכ”ל על. התוצאות של צוק איתן נקבעו ביום שביבי מינה את בוגי לשר ביטחון. בוגי הוא חסיד ישועי של “צריבת תודעה” ו”לוחמה מבוססת אפקטים”. שום דבר שקורה בשטח לא יפגע באמונתו. כאשר גם הרמטכ”ל הוא כזה אין סיכוי שהממשלה (הקבינט) תקבל מהצבא אופציה צבאית וגם אין סיכוי (כפי שעולה מדבריך) שהצבא ימצא ליקויים בתפיסת ההפעלה שלו ובפעולותיו בפועל.
א. מה זה רלוונטי? אם השטח הוא “שטח ישראל” האכזרית נוסעת מהר יותר? נתקעת פחות? הדברים שלך על שטחי הכינוס מחזקים את מה שאמרתי – היה מיגון,היו בחלק מהמקומות בעיות משמעת שהובילו להרוגים. זה לא קשור לעצם ההחלטה איפה למקם את שטחי הכינוס אלא לכשל פיקודי נקודתי שמתגלה כמו בכל מלחמה (זה אגב משהו עמוק יותר שקשור למבנה הסד”כ והפיקוד במפקדות,אבל זה נושא אחר).
אז בקיצור,ביקרת בכמה שטחי כינוס (שלושה לכל היותר) ומשם הפקת ביקורת מוחצת,חדה וכוללת על איך צה”ל התנהל בצוק איתן? נו,לפחות עכשיו הנתק מוסבר.
לגבי המיגוניות –
ממש לא מקבעות אף אחד לשום מקום. לצבא יש כמויות היסטריות של מיגוניות ואינטרס לפזר כמה שיותר בכל מקום,אם הייתה החלטה לעזוב את הש.כ (קרה כמה פעמים מכל מיני סיבות) פשוט משאירים את המיגוניות שם,מקסימום אוספים אחרי הלחימה.
בשורה התחתונה – החיילים לא שהו בש.כ בלי מחסה מהפצמר”ים כמו שטענת (מיגוניות\רק”ם מזווד בכל חור). לא חשופים למטווח ולא יער.
ב. את חוסר חיבתך ליעלון\גנץ אפשר להבין מהר. וזה לגיטימי – באמת. הנקודה היא שאם רוצים לבקר מערכה צבאית צריך לעשות את זה על סמך עובדות. לא הנפצות להד”ם.
אגב,זה לא אומר (לעומת מה שאתה מנסה להציג) שלדעתי (ולדעת הצבא) לא היו כשלים – היו המון,כמו בכל לחימה שהייתה ותהיה (על אחד המרכזיים דיברנו – הכשל המשמעתי במפקדות). אבל העובדה היא שצוק איתן היה מבצע צבאי שבוצע בהצלחה תוך עמידה ביעדים,והכתובת לכל הביקורת שלך היא הדרג המדיני וספציפית הקבינט בראשות רה”מ.
אתה מתעקש להימלט מהבעיות המהותיות שהן תפיסת ההפעלה והכשירות של הפיקוד הבכיר אל הכשלים הנקודתיים. הבעייה המהותית של המלחמה האחרונה היתה טרור ארטילרי. הצבא לא הבין את זה ובחר לתכנן ולבצע מהלך טכנו טקטי חסר השפעה נגד המנהרות. הממשלה ביקשה להפסיק את הירי והצבא שיכנע את הממשלה שהמהלך שלו יביא את ההישג המבוקש (האפקטים יצרבו את תודעת הנהגת החמאס). לאחר שקיבל את אישור הממשלה וביצע את תוכניתו באופן מחפיר מתגאה הצבא שעמד במשימה. אכן הצבא הצליח לפגוע בחלק ממערך המנהרות במחיר יקר של עשרות רבות של הרוגים אבל הממשלה לא קיבלה את מבוקשה. במלחמת לבנון 2 נהרגו 121 חיילים. בצוק איתן, מול אויב חלש בהרבה נהרגו 66 חיילים. לשיטתי שני כישלונות דומים ולשיטתך שתי הצלחות.
הפוך,גוטה,הפוך – אני מבקש להפנות לדון בבעיות האמיתיות,ושנדע להפנות את הביקורת למקומות הרלוונטים. לא לבעלי התפקידים שאנחנו לא אוהבים מסיבות כאלו ואחרות.
הצבא לא “בוחר” לבצע כלום. משפט כזה נוגד את תפקידו של צבא במדינה. תפקידו של הצבא הוא להתכונן לכל תרחיש אפשרי ולבצע מה שאומרים לו. אפשר לבקר אותו אם לא ביצע את מה שהוגדר לו כנדרש,אי אפשר לבקר אותו על כך שלא הוגדר לו מספיק פשוט כי זה לא תפקידו. מי שתפקידו “להבין” או “לא להבין” את האיומים ולתעדף אותם הוא אך ורק הדרג המדיני.
הדיון איתך מדגים בעיה מהותית אחרת בתוך השיח שלנו – ביקורת שנובעת מאהדה (או אי אהדה) פרסונאלית. ביקורת שמבוססת על אפס שליטה בחומר (כמובן בהקשר למערכה הזאת ספציפית,אנחנו לא מכירים ואין לי יכולת לשפוט את הבנתך בשאר התחומים),אפס עובדות. ביקורת שכותבת קודם לכן כותרות (“הצבא ביצע את תוכניתו באופן מחפיר!” “גנץ פוגע בכושר הלחימה של צה”ל!”) ואחר כך מנסה לקושש עובדות שיאמתו את הכותרת הזאת. זה כשל לוגי מפורסם שנקרא “הנחת המבוקש”. התוצאה היא שבמקום דיון אמיתי על תפיסת הביטחון של ישראל,ביקורת רצינית על צה”ל ושאלות קשות אנחנו מקבלים מעין ריב חבורות מנופח במלל יהיר וחסר כל ביסוס עובדתי.
אדרבא בוא נדבר על נתונים שהרי בכל תגובותיך לא הופיע אפילו נתון אחד רלוונטי (חוץ מראשי תיבות צבאיים, סימן מובהק לבקיאות עמוקה). מספרי נפגעים, משך הלחימה, מחיר הלחימה הישיר (מלאים), מחיר עקיף (אובדן תוצר, סגירת לוד), מחיר מדיני עקב התמשכות הלחימה. עומק התימרון (הצליחו לעבור מעל 1000 מטר משטחי הכינוס?), הדיוק של הערכות אמ”ן והרמטכ”ל. בצבא של צריבת תודעה אין משמעות למספרים שהרי לא ניתן לכמת את התודעה של האויב ולכן תמיד יטען שעמד במשימותיו ללא תלות במספרים. למרבה הפלא גם האויבים, חמאס וחיזבאללה טוענים את אותם טיעונים (תמונת מראה לטיעוניך). מזרח תיכון חדש.
הרי ההודעה הראשונה שלי,לפני שפתחת בסימפוניית הכותרות ללא כיסוי הייתה כל כולה יבשושית להחריד.
מטרת צוק איתן מתחילת הלחימה עד הסוף הייתה:צה”ל ישמיד את מנהרות התקיפה המוכרות (המספר הזה 39 אאז”נ). השיטה הייתה כוחות רגליים שמאבטחים איזורי מנהרות (ע”פ מודיעין מוקדם),צק”פ שמחפש ומשמיד מנהרות ויוצאים. כל המנהרות הושמדו וצה”ל יצא.
המשמעות – מבצע צוק איתן השיג את יעדיו.
האם יעדיו היו ראויים? תוכננו בקפידה? מוזמן לפנות לדרג המדיני ולשאול.
אם אתה מחפש לרדת לרמת שמות המנהרות,שמות החטיבות שתפסו איזה איזור וכו’ אז מן הסתם שאני לא אכתוב את זה בהודעה באינטרנט (משתחרר עוד חמישה חודשים,אין לי תוכנית לחקירת מ.צ),אבל מזמין אותך להיפגש (לא בצחוק,תשאיר כתובת מייל ונתאם) ואני גם אצייר לך מפה.
בוא נדבר על עובדות שלא סיפרו לאוגדה שלך.
חודשיים לפני מבצע צוק איתן ביטל הצבא את רוב תיקני הרבש”צים בישובי עוטף עזה. הדיוט כמוני מניח שצה”ל לא צפה כל איום על ישובי עוטף עזה הנובע משימוש במנהרות וסבר שאנו צפויים לשנים של פריחת כלניות (המנהרות היו צפויות להצמיח דרדרים כפי שהרקטות בצפון החלידו במחסנים). אסטרטג דגול כמוך יניח שגנץ ידע מראש שהוא עתיד להשמיד את כל המנהרות, מעשה שיבטיח את ביטחון הישובים וייתר את הצורך ברבש”צים. יש רק בעייה קטנה אחת, כל התקנים הוחזרו לאחר פרוץ מבצע צוק איתן.
הטיעונים שאתה מעלה כאן שלא גיבית בשום נתון (חוץ מראשי תיבות) הם מסוג סיפורי הסבתא שקציני צה”ל משמיעים לאחר כל כישלון (אם תטרח ללמוד קצת היסטוריה צבאית, פעולה שנואה על קציני צה”ל, תמצא ציטוטים של עצמך בכל סיכום צבאי מהדור האחרון. המשפט האהוב עלי הוא “צה”ל מתכונן לכל תרחיש”) והם גם מבטיחים את הכישלון בסבב הבא בעזה
דורון, בחייך, צה”ל לא המציא את הטריק של “הצגת חלופות” לדרג הממונה כך שהבחירה ידועה מראש, זה קורה בכל מערכת בירוקרטית.
אתה מכין איזו מצגת עם “חלופות”, כשהחלופה שאתה מעוניין לבצע נמצאת איפושהו באזור האמצע, לכל החלופות שאתה לא מעוניין בהן מצמידים איזו עז שאי אפשר לבלוע (“עלות: 43 מיליארד שקל” או “יש לפנות את כל תושבי באר שבע”, או “50 אלף פלסטינים הרוגים” או “הערכה של 500-1000 חללי צה”ל”). למרבה הפלא בסופו של דבר “הדרג המדיני” בוחר בדיוק בחלופה שרצית ואז כולם מרוצים: הצבא “הציג חלופות” והדרג המדיני בחר בחלופה שבה לא נהרגו עוד מאות חיילים חלילה.
חייל – גדול. אז כשלת להוכיח את טיעונייך לגבי צוק איתן ועברנו ל”כל דבר דבילי שצה”ל\גנץ עשו אי פעם”. גדול. אגב,מחמיא בעיניי שאתה חושב שאני קצין. חפ”ש בן חפ”שים.
אני לא מבין,איזה נתון אמור לתמוך בטענה “מטרת צוק איתן הייתה המנהרות והן הושמדו”? אני יכול להוכיח את הטענה הזו פנים מול פנים,אם אתה מעוניין – בכיף.
אנונימי – מה זה ה”טריק” הזה? הקבינט מורכב מחבורת ילדים מפגרים? רובם בוגרי מערכת הביטחון בעצמם ומסוגלים לעשות את שיעורי הבית שלהם עם היועצים הצבאיים שלהם והחומר שמונח לפתחם (גם אם הטיעון שלך נכון) – תפקידם להחליט. בערך כמו שתגיד לי שפוליטקאי X לא אשם בהחלטות שלו כי היה לו יועץ שדחף לפעולה Y. מה הקשר? הפוליטקאי היה צריך ללמוד ולהגיע להחלטה טובה יותר כי הוא האחראי להחלטותיו בסוף,לא היועץ.
“מטרת צוק איתן הייתה המנהרות והן הושמדו”
דורון, אם תמצא גדוד הנדסה מילואים, מאלה שגויסו למבצע, שהוכשר לטיפול במנהרות אכריז עליך כקלאוזביץ החדש.
נ.ב. אחדים מידידי הטובים…
חייל-אני מהפלאפון אז לא יכול לשתף לינקים אבל חפש “הנדסה קרבית מנהרות” בגוגל ועיין בתוצאה השלישית-פירוט של דרכי התמודדות ואימונים של הנדסה קרבית לחשיפת והשמדת מנהרות טרור. תודה על ההכתרה וד”ש לידידים.
הלינק שלך מחזק את מה שטענתי. לצה”ל יש מזה שנים יחידה זעירה בסד”כ של פלוגה שיודעת להתמודד עם מנהרות. לצה”ל יש מודיעין מצויין בנוגע למנהרות. פיקוד ראוי היה לוקח את מה שפותח בסמו”ר מכין את כל גדודי ההנדסה הגנריים לפעול כנגד מנהרות ומפיץ את הידע לכל יחידות הח”יר והשריון. זה לא נעשה כלל (מי אמר מלחמת יו”כ?). למעשה הכשירות העיקרית של גדודי ההנדסה במילואים היא עדיין פריצת המכשול הסורי בין הרמה לדמשק. גנץ ויעלון רואים בגדודי המילואים של זרוע היבשה סרח עודף שיש לנוונו (כפי שעשה הרמטכ”ל יעלון לפני מלחמת לבנון 2) והם מעדיפים להשקיע את כל המשאבים בחיל אוויר ובמודיעין. על הדוקטרינה ההזויה הזו שילמנו ונשלם בעתיד בדם רב.
אני לא עוקב – אתה חושב שההתמודדות עם מנהרות היא עניין לימודי כמו לש”ב שאפשר פשוט לבצע השתלמות לגדודים ובזה נפתרה הבעיה? זה עניין של מיכון כבד,ספציפי מאוד ויקר להחריד. בזמן הלחימה היו כמה צק”פים (כח משולב של מכונות מסמו”ר ולוחמים מיחידות אחרות) שפעלו בו זמנית להשמדת המנהרות והצליחו להשמיד סדר גודל של 40 מנהרות תוך בערך שבוע וחצי-שבועיים (שבתוך הזמן הזה גם כלול החיפוש של המנהרות,שבחלק מהמקרים זה לקח זמן).
אבל היי – אם בסופו של דבר הגענו למסקנה שהמנהרות היו אכן מטרת המבצע,הן אכן הושמדו,צה”ל אכן הכיר אותן ואכן התכונן מבעוד מועד להתמודד איתן אלא ש(לטענתך) לא הכשיר מספיק כוחות מילואים אז התקדמנו הרבה.
דורון, דבריך מייצגים עוד לקות קשה של צה”ל והיא התמכרות לטכנולוגיה. במלחמה נלחמים עם מה שיש. יש ספרות צבאית מקפת שעוסקת בלחימה במנהרות עם אמצעים ממלחמות בר כמו מלחמת העולם II ומלחמת וייטנאם. האמל”ח של צה”ל נצבר במשך 50 שנה ועם זה אפשר וצריך לנצח. לפחות אתה מסכים איתי כעת (בניגוד לעמדתך הקודמת) שצה”ל יכל לטפל רק ב2-3 מנהרות במקביל ולכן מי שבחר לשבת בכל השטחים השולטים מעל המנהרות ולחכות שבוע לכח המפוצץ הוא הדיוט צבאי. חבל שמפקדיך לא רואים זאת כך.
א. מה הקשר בין “במלחמה נלחמים עם מה שיש” לבין זה שכדי לחפור בעומק מסוים ובבטון מסוים אתה צריך כלים שיכולים לעשות את זה? מה רצית,שירו עם מאג על הרצפה בתקווה שזה יעלים את המנהרה? שוב אנחנו חוזרים אחורה שכבר חשבתי שהשגנו איזושהי התקדמות – זאת לא מנהרה ממלחמת העולם השנייה. לא קרוב. אתה מדבר על מנהרות שהשקיעו סכומי כסף עצומים בלבנות אותן,להסתיר אותן,למגן אותן ולמלכד אותן.
ב. איך,בשם כל הקדושים,מצאת בהודעה שלי התייחסות למספר המנהרות שצה”ל יכול להתמודד איתן? בא לך להפנות אותי לשורה?
ג. מת על ללכת במעגלים. אתה לא שולח צק”פ יוקרתי (שכולל חיילי עלית וציוד מיוחד) לשטח בלי שקודם כל ווידאו שבאמת יש שם מנהרה (שוב,תהליך שלקח בחלק מהמקרים כמה ימים טובים למרות המודיעין נהדר),ניקו את השטח מאויב\מארבים\מטענים (גם לא קורה בדקה) ומאבטחים אותם. אני לא זוכר מקרה שהיה אישור על קיום מנהרה והכח חיכה עד שצק”פ יתפנה. הגיעו תוך כמה שעות (אני זוכר מקרה אחד של 10 שעות שהפכו על הסיפור הזה עולמות וערפו ראשים). אחרי שהמנהרה הושמדה יצאו.
דורון, היה בטוח שמנהרות שנבנו על ידי היפנים לא נפלו באיכותן מאילו של החמאס. עצתי לך לקרוא קצת ספרות בנושא. מנהרות בעזה יהוו בעיה טקטית גם בסבבים הבאים. צבא נורמלי לא מעמיד 3 אוגדות בהמתנה ל”צק”פ יוקרתי”. המנהרות הן בעיה נוספת לצלפים, מילכודים, זירות מטענים, מרגמות וחוליות נ.ט. וכל כח שנכנס ללחימה במרחב אורבני אמור לדעת להתמודד עם כל האתגרים שהאויב מציב לו.
נכון,כי לא עברו עשורים וטכנולוגיה זה לא משהו שמתפתח עם הזמן. לגמרי.
על “אוגדות שממתינות לצק”פ יוקרתי” עניתי פעם,ועוד פעם,ועוד פעם,ועוד פעם -דבר אחד זה לא להסכים (לגיטימי),אבל שאתה פשוט מתעלם מהדברים בשיטת ה”לה לה לה לא שומע אותך” ועם זה אין לי הרבה מה לעשות ,דוגמתיות תמיד הייתה חזקה יותר מהמציאות.
Priceless
טקסט מרגש על המינוי הבלתי ראוי של גל הירש, ועוד תגובה שמסבירה שעדיף היה ישר “לחמנות מישהו ראוי”, ואז אזכור אוהד לרעיון הגאוני של למנות אישה למפכ”לות, שכישורה המרכזי הוא היותה אישה…
אני מקווה שגורמי השלטון קוראים פה הדברים המדאיגים לגבי התדרדרות היחסים עם ירדן, ומבינים שמדובר בתרחיש מסוכן מאין כמותו. אם נמשיך בקצב הזה, המלך עבדאללה לא יסכים שנמשיך לשמור על ישבנו האנגלי-למחצה…
ולבסוף טאלב אבו עראר (כדאי לתקן את השם שלו בכותרת, את יודעת…): משמח לראות שאחרי שדשת בזכויות נשים בליבריה, עסקת במעמד האישה בבורקינה פאסו, גווטמלה, וקמצ’טקה, החלטת שהגיעה העת להתייחס למר אבו עראר. אבו עראר הוא לא הפוליגמיסט היחיד במפלגתו, אלא היחיד שהצליח להכנס לכנסת. אם יהיו מספיק היפסטרים קוליים שיצביעו ל”משותפת” בפעם הבאה, מי יודע? אולי נקבל עוד אחד:)
כך או כך, גם התעררות מאוחרת להחריד, עדיין ראוייה לשבחים. מי יודע, אולי בסוף נושא זכויות הנשים פה יהיה אשכרה נושא רציני, והנשים המופלות ביותר בישראל (הבדוויות בדרום) יזכו לאיזושהי התייחסות מצד נוטרות מעמד האישה ומעמד בני ובנות המיעוטים. לדעתי יש לארגן כנס דחוף בעניין. רצוי במדינה שיש לה רלוונטיות מובהקת לנושא: ניו זילנד (גם אחלה מקום שלא עשינו בו כנס אף פעם, וגם ממש רחוק מכל הברדק הזה של המזה”ת…).
תמונה אישתו הראשונה של אבו עראר למפכ”לית ובא לציון גואל.
עד כמה שאני מבין את חוק העונשין, מי שנשוי וחי כידוע בציבור אינו עובר על איסור ריבוי נישואין לפי החוק:https://he.m.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%A7_%D7%94%D7%A2%D7%95%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9F#.D7.A4.D7.A8.D7.A7_.D7.97_.D7.A1.D7.99.D7.9E.D7.9F_.D7.97
דומני שאם קאדי השיא אותו בשני המקרים, הסטטוס הרישומי לא משנה:
177. חזקת נישואין [ה/3]
מי שהיה נשוי הוא בחזקת נשוי, לענין סעיף 176, כל עוד לא הוכיח שנישואיו הקודמים בוטלו או הופקעו, בין על ידי מות בן הזוג ובין על פי פסק דין סופי של בית המשפט או של בית הדין המוסמך או על פי דין התורה בדרך שאישר בית הדין המוסמך, ואין רואים אותו כפנוי אלא משעת המוות או משעה שניתן פסק הדין או האישור כאמור.
178. תקפן של נישואין [ה/4]
לענין סעיף 176, אין נפקא מינה –
(1)
אם תקפם של הנישואין הקודמים הוא לפי דין המדינה שבה נערכו או לפי דין דתי שעל פיו נערכו;
(2)
אם הנישואין החדשים תקפים או בטלים;
(3)
אם הנישואין החדשים נערכו מחוץ לישראל, ובלבד שבשעת הנישואין היה הנושא אזרח ישראלי או תושב ישראל.
נאמר שהוא חי כידוע בציבור עם האישה השניה ולא כתוב שנישא לה, אז זה כנראה לא רלוונטי.
לא כתוב שנישא לה עפ”י הרישום של מדינת ישראל. אתה יודע בוודאות שקאדי לא השיא אותו לה, מבלי שיתווסף לכך רישום פורמלי (דבר שיהפוך את הפוליגמיסט והקאדי לעבריינים, ועל כן אינו סביר בעליל)?
אפשר לגלגל עיניים ולעסוק באותיות הקטנות, או להתמקד בשאלה המוסרית היותר פשוטה: ברור לכל שאבו עראר נשוי לשתי נשים. אין כאן עניין של ידועה בציבור (מושג שאינו קיים כלל בעולם המוסלמי), אלא של גבר שנשוי לשתי נשים וחי עימן בפועל. העובדה שהמחנה שלו לא מתנער ממנו, בשעה שהם כל היום עוסקים בכפייה דתית, מלחמה ב”הדרת נשים”, “זכויות אדם”, ועוד ועוד – מלמדת אותנו שהכל זה פוזה.
אבו עראר לא צריך להיבדק מבעד למשקפת הצרה של חוק העונשין (בניגוד למה שחושב הפונה לויינשטיין, שעומד לנחול אכזבה גדולה – ויינשטיין גיבור רק על הימין…), אלא מבעד לנורמות מוסריות מערביות בסיסיות: ריבוי נשים זה שפל המדרגה בכל הנוגע להדרת נשים ופגיעה בהן. הנכונות לקבל כזה דבר רק בגלל נוחות פוליטית (עש אלפים כאלה בדרום), היא בזיון.
לא הבנתי, אתה יודע בוודאות שקאדי כן היא אותו לה? אנחנו בשדה המשפט הפלילי כאן, והשאלות אינן שאלות של סבירות.
בכל מקרה, מלכתחילה הגבתי רק כי טל כתבה לעיל: ״לאחת הוא נשוי, עם השניה הוא מנהל מערכת יחסים של ידועים בציבור. לכאורה, כיוון שלא רצה לפגוע בראשונה, לא התגרש ממנה כדי להתחתן עם השניה. ככל שאני מבינה, הוא עובר על החוק הישראלי ביודעין, והדבר חמור שבעתיים כאשר מדובר באיש ציבור האמור לשמש דוגמה לציבור אזרחי ישראל.״. דברי כוונו לגבי החלק הראשון של המשפט האחרון, לא לחלק השני שלו.
לא, אנחנו ממש לא רק בשדה המשפט הפלילי. יש כאן גם עניין של נורמות.
ינאי כהן לקח את זה לכיוון הפלילי, ובכך עשה חסד גדול עם השמאל שיכול לגלגל עיניים ולהגיד שזה ממש כמו לחיות עם ידועה בציבור במגזר הלא-מוסלמי, בעוד שברור לגמרי שזה ממש לא ככה.
האיש לא חי עם ידועה לציבור כדרך שאנשים שמעדיפים לא להתחתן חיים ביחד. הוא חי איתה כידועה בציבור, פשוט בגלל שאם יעשה איתה באופן פורמלי, הוא יהיה עבריין פלילי. הוא רואה עצמו כנשוי לה, וגם היא רואה אותו כבעלה. אי הרישום הפורמלי, הוא חסר משמעות, ומהווה עוד מאפיין חביב של הקריצה השובבית שמאפיינת את יחסם של רבים מהבדווים בנגב, כלפי מדינת ישראל (הנשים “הידועות בציבור”, אגב, רשומות ברובן כחד הוריות, ומקבלות תוספות יפות גם על זה…).
אם אותך מעניין רק המיתחם הצר של “הוא קורץ בעין לחוק”, ולכן זה בסדר ולא צריך לעסוק בכך”, אזי זו זכותך המלאה, ואני מקווה שאתה נוהג כך גם ביחס למקרים אחרים מפוקפקים מוסרית, שמצליחים לקרוץ לחוק, מבלי לעבור עליו באופן בוטה.
במציאות הפשוטה, האיש פוליגמיסט לכל דבר ועניין. האם הוא פוליגמיסט גם בעיני החוק? זו שאלה משפטית – שמעבר לה יש גם שאלה מוסרית-ציבורית-אתית. האם מותר להעלים עין מהתופעה, רק בגלל שהוא מצביע נכון בענייני שטחים?
בפרשת גל הירש היה גורם מתסיס ומעורר, שאף עתונאי לא רצה לגלות מיהו. נראה, כאילו התקשורת התגייסה נגד קצין המילואים. רק אתמול בהערת אקראי בערוץ 2 נאמר שמשה קראדי, המפכ”ל לשעבר, הוא שעמד מאחורי המסע “הציבורי” נגד גל הירש. אף עתונאי לא הרחיב על כך את הדיבור ואף עתונאי לא טרח לגלות מדוע פרש/הופרש קראדי מתפקיד המפכ”ל.
במידע זה יש הרבה עניין ציבורי. רק לא לעתונאים.
חוץ מהטענות של המקורבים,לא נראה שיש יתרון ערכי של הירש על כל אזרח אחר במדינה ובודאי שאין לו דבר ברקע המקצועי שיעיד על התאמתו לתפקיד המפכ”ל.
כל אזרח יותר מתאים להיות מפכ״ל מחבורת האימפוטנטים מטרידי הנשים שיושבת במשטרה.
יכול להיות.
השאלה היא מה הופך את הירש למועמד מתאים יותר מאחרים.
אגב, ברכות על תיקון הכותרת (אבו ערער). אין בעד מה…
את לא צריכה להצטער על כך שלא עסקת בנושא עד היום. אני חושב שדי ברור למה לא עסקת בו עד עכשיו…:)