הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
– צחי גבריאלי מי שעבד אצל ראשי הממשלה בנימין נתניהו ואהוד אולמרט, פועל כיום בסביבתו של כחלון בתור אחד מן האנשים בצוותו המגבשים כיוון ושיתופי פעולה עם ארגונים חברתיים. גבריאלי פונה לארגונים ופעילים חברתיים כדי לבחון אפשרויות של שיתופי פעולה.
בין השאר גבריאלי יזם פניות לסדנא לידע ציבורי ולפוליטיווטש (צוות בידוק עובדות המפרסם פוסטים באופן קבוע גם בפלוג) והתעניין בשיתופי פעולה. כחלון, כך אני מבינה אחרי שרחרחתי קצת בעניין, היה רוצה להגיע לבחירות כשארגונים ופעילי שטח נותנים לו רוח גבית מסוימת.
גבריאלי, עו״ד בהשכלתו, היה עוזר אישי של ראשי הממשלה נתניהו ואולמרט. הוא כותב טורי דעה באתר nrg והוא גם אחיו של חיים גבריאלי, מנכ״ל IDB פיתוח (עדיין המנכל ואף מן הסוג שמקבל בונוסים שמנים) ומי שמונה על ידי נוחי דנקנר (יחד עם דנקנר עצמו) להיות דירקטור במעריב מיד אחרי רכישת מעריב.
– רון לאודר, מבעלי ערוץ 10 לשעבר, מספק תשובות רפות עד מתחמקות בנוגע למערכת היחסים שלו עם ראש הממשלה נתניהו ונדמה שהעיתונות הישראלית נזהרת בכבודו, שלא להציק לו יותר מדי. עד היום לא שמענו הכחשה לסיפור הייבוש של לאודר- אחד הדמויות הכי בכירות בעולם היהודי האמריקאי – בלובי של מלון בניו יורק בהמתנה לפגישה עם נתניהו (שלא התקיימה בסוף).
– הבית היהודי, איילת שקד מטעמם, גדעון סער, שרי הליכוד, וישראל ביתנו שואפים להוביל את התיקון לחוקי היסודי, כך שפסקת ההתגברות תהיה אחידה בשני החוקים ותגביל את סמכות בג״צ לפסול חוקים. לפיד ולבני ינסו לקבור את התיקון.
– כמה אנשים חוץ מגבריאל נדאף ושאדי חלול חברים בעדה הארמית? בנו הפעוט של חלול זוכה לחשיפה תקשורתית עצומה לאור העובדה שמדובר בקבוצה ממש פיצית של אנשים שנרשמים כרגע בלאום הארמי.
– בוושינגטון מת בן ברדלי, בשיבה טובה בגיל 93. ברדלי היה העורך האגדי שפיקח על קארל ברנשטיין ובוב וודוורד בחשיפות ווטרגייט המרובות שלהם, שורה של גילויים עיתונאים שנמשכו על פני כשנתיים והביאו בסופו של דבר להתפטרות הנשיא ניקסון. האיש והאגדה, ולמי שלא מכיר ורוצה להיחשף בדרך מרתקת, מומלץ לצפות בסרט ׳כל אנשי הנשיא׳ בכיכובם של דסטין הופמן ורוברט רדפורד.
יצא לי לשמוע את ברדלי בשנת 2008 בפורום קטן (יחסית) במכון המחקר אספן בוושינגטון. התגלגלתי (האמת: הוזמנתי בטעות לפורום סגור ודרשתי בתוקף להישאר) לדיון של בכירי וושינגטון פוסט וענקי עיתונות אחרים בנוגע לעתיד הדיגיטלי של העיתון. האנשים שישבו מסביב לשולחן, ביניהם קתרין ווימוט׳, כבר אינם מחזיקים בעיתון יותר (משפחת גרהאם המפורסמת). הם היו אז בשלב בו העיתונות עברה משימת דגש משמעותי על הפרינט, לדגש חזק יותר לאינטרנט תוך החיפוש התמידי לנוסחה הכלכלית היכולה להחזיק את העסק המורכב הזה. בסופו של דבר משפחת גרהאם לא הצליחה להפוך את הוושינגטון פוסט לרווחי מספיק ומכרה את העיתון החשוב לג׳ף בזוס, איש אמזון. עם מותו של ברדלי, נחתם עוד פרק בתולדות הפרינט של העיתון המפואר הזה.
כאן בתמונות ברדלי יושב עם אשתו השלישית, העיתונאית סאלי קווין, שהיתה בעבר כתבת בכירה של העיתון.
בן ברדלי, לשעבר העורך הראשי של הוושינגטון פוסט. צילום: טל שניידר, 2008, וושינגטון
בן ברדלי, לשעבר העורך הראשי של הוושינגטון פוסט. צילום: טל שניידר, 2008, וושינגטון
בן ברדלי, לשעבר העורך הראשי של הוושינגטון פוסט. צילום: טל שניידר, 2008, וושינגטון
למי שמתעניין: לפני כמה חודשים יצא לי לערוך סיור ארוך בתוך מערכת הוושינגטון פוסט וללמוד עוד קצת על המתרחש שם.
התקשורת לטעמי, חוטאת מעט לתפקידה, כשעד כה כמדומני לא הופנתה למשה כחלון, השאלה המתבקשת: איך ניתן להאמין למילה שלך מר כחלון, אחרי שבבחירות האחרונות התייצבת לעיני עם ישראל, ושיתפת פעולה עם הספין של ביבי בעניין המינוי המדומה שלך למנהל מקרקעי ישראל, כשאתה יודע בדיוק מהי מדיניותו החברתית של ביבי? איך סייעת למערכת הבחירות של הליכוד, שעל המדיניות הכלכלית והחברתית שלה אתה חולק, במקום לסייע למועמדים שקרובים להשקפת עולמך החברתית כפי שאתה מצהיר עליה?
האם לא מדובר בהונאת הציבור? האם לא ניתן לטעון מר כחלון, שרימית ושיקרת את ציבור הבוחרים בישראל? ואם עשית זאת כבר פעם אחת, מה ימנע ממך לעשות זאת שוב?
מהי השקפת העולם ה״חברתית״ של כחלון ? אשמח לדעת. גם הוא. אין לו מושג.
יש הרבה יותר ארמים מכפי שהערבים והשמאל הקיצוני (מתוך רצון להחניף ל”שותפים למחנה השלום”), היו רוצים להודות.
מספיק להכנס לעמוד הפייסבוק של נדאף כדי לראות זאת. השמאל הקיצוני מאוד מוטרד מתופעה של יצירת זהות של מיעוט שאינו מחוייב אוטומטית לאג’נדה של השמאל בארץ, ועל כן מוצא עצמו מסייע ללאומנים ערבים כמו ג’טאס וזועבי.
סיפור ביבי-לאודר הוא עדות נוספת לאנטי-ביבי של התקשורת הישראלית: לו היה סיפור זהה בדיוק (ולי אין מושג אם הסיפור נכון, מהן נסיבותיו ועל מה מדובר) מופיע לגבי פוליטיקאי מהמחנה הנכון, הרי שזה היה מתואר כ”הפגנת אומץ ועצמאות של פוליטיקאי ישראלי המסרב להחניף לטייקונים”…). בגלל שזה ביבי, פתאום מתואר העניין בצורה מסויימת (ושוב, לא ידוע מה היה שם, והאם מדובר בהברזה מחוסר נימוס, תקלה או כל סיבה אחרת).
בהנחה שהפרטים שמסרת לגבי סיוע שמקבל כחלון מהסדנא לידע ציבורי, הרי שאלה חברים שעדיף להתרחק מהם. גם בלי להתייחס לעובדה שלהגדיר אותם כ”פעילי שטח”, מקביל להגדרת מרצ כמפלגה פופולארית, הרי שמדובר בעמותה נוספת מחבורת הקרן, שצריך להסתכל בחשד על כל מהלך שלהם, ולבחון בשבע עיניים מה האג’נדה האמיתית. מצד שני, ייתכן שכחלון עושה להם מה שהם עושים כ”כ הרבה שנים: לוקח מהם כסף כדי לקדם אג’נדה מסויימת, שהיא לאו דווקא זו שהייתה האג’נדה של מי שנתנו את הכסף מלכתחילה…
מ-ר-ת-ק!