יוקר המחיה:
כלכליסט מביא הבוקר (שאול אמסטרדמסקי) מביא נתונים מדאיגים: משקי הבית חייבים 107 מיליארד שח לבנקים, לא כולל משכנתאות, גדילה של 37% (בחוב) מאז 2008.
הפרויקט של כלכליסט מלווה בראיונות עם משפחות ששקעו בחובות.
כולם ראו את החשיפה של יוזם מחאת ברלין- המילקי? נאור נרקיס.
הנושא הגיע, באופן נדיר לדעתי, לוושינגטון פוסט (הם לא מרבים לעסוק שם בנושאים פנים ישראלים כלכליים) והוכתר בכתבה בעיתון כ׳מחאת הפודינג׳
שינויים בהרכב מועצת הבטחון. שתי מדינות ידידותיות בחוץ (אוסטרליה + רואנדה), שתי מדינות עוינות בפנים (ונצואלה + מלזיה). אבל – הרכב המדינות סביב השולחן הרחב משתנה כל הזמן. מה שלא משתנה הוא חמש המדינות בעלות זכות הוטו על כל החלטה, ארה״ב אחת מהן. בכל עשרות השנים האחרונות, ארה״ב השתמשה תמיד בזכות הוטו כדי לחסום החלטות עוינות לישראל וגם הפעם, יש להניח שכך יקרה. נסיון העבר מלמד שארה״ב עשויה אולי קצת ״לשחק״ עם ישראל בדרך אל הוטו (איומים מעורפלים בנוגע לכך שהם ימנעו) אבל בסופו של דבר תחסום את ההחלטה.
עוקבים אחרי הדיונים הכלליים בנוגע לעריכת הפריימריז לראשות הליכוד? אתמול ציטטתי בפלוג קטע ממייל של משה איפרגן לגבי מדוע אין לערוך את הבחירות בזמן הקרוב.
עוד פורסם היום: טור שלי במעריב – השרים והח״כים של הליכוד עסוקים יותר בזהות שר הפנים הבא מאשר ביוקר המחיה, בתמרון הרוטציות ביניהם בתפקידים השונים מאשר במשבר הנדלן.
האם השר גלעד ארדן יעזוב את משרד התקשורת כדי להיות שר הפנים? אם כן, אז משרד התקשורת עושה סיבוב חזרה לתוך הידיים של ראש הממשלה. מה שגורם בדיעבד לכל הרפורמה ברשות השידור להראות מגוחכת. כל התהליך הזה בשביל שהתיק המורכב והרגיש ינחת בידיו של מי שממילא שולט בשוק התקשורת הישראלית? ממש ברלסקוני הישראלי.
לא רק אני תוהה הכיצד זה שהשר לבטחון פנים נהיה טפלון וכל המהומות במשטרה עוברות לידו כאילו כלום. טור קריאה מומלץ, רביב דרוקר: ״אהרונוביץ וליברמן השכילו לייצר דימוי שלפיו נהנה השר לביטחון הפנים מעצמאות יחסית. זה רק דימוי. במבצע צוק איתן, הקונסנזוס כמעט היחיד בין שרי הקבינט היה בדבר נוכחותו הלא מרשימה, בלשון המעטה, של השר לביטחון הפנים. אהרונוביץ התחיל את המבצע בצד המתון של הקבינט ובמהירות יישר קו עם איווט. וזה הביטוי הפחות מזיק לתלות של השר לביטחון הפנים במי שעשה קריירה מחקירות פליליות ומהשתלחות בצמרת המשטרה.״
מעניין לציין שבבחירות למועצת הביטחון התמודדו שלוש מדינות על שני מקומות השמורים למדינות המערב: ספרד, ניו זילנד וטורקיה.
בסיבוב הראשון ניו זילנד נכנסה ברוב קולות, ולא טורקיה ולא ספרד עברו את המכסה הדרושה (שני שליש מהמדינות החברות בעצרת הכללית) כדי להיבחר למועצה. רק בסיבוב ההצבעה השלישי ספרד נכנסה וטורקיה (לשמחתם של לא מעט דיפלומטים שישבו שם) נותרה בחוץ.
זה בעצם חסך לישראל עוד מדינה בעייתית שתשב במועצה יחד עם ונצואלה, מלזיה וירדן.
הדבר המעניין היחיד ב”מחאת המילקי/פודינג/שוקובו”, הוא שלדמות הקרטון שהועמדה בראשה, יש שם שנראה כאילו הומצא ע”י תועמלן ימני עייף ומשועמם: נאור נרקיס. בקצב הזה, המחאה הבאה תנוהג ע”י “הכיבוש משחית”…
אין ספק שהמחאה הזה היא דרמטית ובעל משמעויות פוליטיות מרחיקות לכת: יש סכנה שהפעם מצביעי השמאל לא יצביעו עבור נתניהו…
… ולא תאמין לאיזו מפלגה פוליטית הוא קשור.
http://www.themarker.com/news/1.2461952
שיואו! איזו הפתעה! מנהיג המחאה האותנטית הוא פעיל פוליטי של מפלגת שמאל קיצוני?! ההפתעות לעולם אינן מסתיימות…