הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
– הכל יקר בישראל ושום דבר לא עומד להשתנות. יש כמה עיתונאיות צרכנות/מזון/קמנעונאות שפשוט שווה לעקוב אחריהן. הן מובילות סיקור עקרוני ואגרסיבי (וטוב שכך): אילנית חיות מגלובס, עדי דברת מדה-מרקר ונורית קדוש מכלכליסט. שלושתן עושות עבודה מצוינת.
– שלל התגובות המנותקות לחלוטין של חברי כנסת מהקואליציה בנוגע למחאת המילקי/ברלין.
– ראש ממשלת ישראל בנימין ׳אחרי החגים׳ נתניהו אדיש למצוקות האזרחים בנוגע ליוקר המחיה. זה עלה בבירור מן הראיון שערך עמו עמית סגל לפני כמה ימים ובה הופגנה חוסר אכפתיות לא-תיאמן שלו לעניין המעמ-אפס, כאילו יש לאזרחי ישראל יתרה של 3 מיליארד לבזבז על תכנית שהוא עצמו חושב שהיא שגויה. וכמובן, זה ברור גם מן הראיון של אחד ממקורביו/דובריו לשעבר ולהווה, ניר חפץ. למעשה, בשלב הנוכחי של קצב עליית המחירים והמצב אליו הגיע המשק הישראלי, אין שום תשובה אמיתית שנתניהו יכול לספק לציבור למעט להודות במחדל שלו. אוטוטו שש שנים רצוף הוא מנהל את המדינה, מחזיק בכל המושכות, הכלכליות, הבטחוניות. היו לו שנים ארוכות של שקט בטחוני אותן בזבז לטובת מה? ובכן, לטובת בזבוז הזמן. הקיץ האחרון היה קשה ומטורף. אך זה לא מצדיק את ההזנחה שלו לנושא הכלכלי. עם כל הכבוד לשרים שמתחלפים תחתיו, האחריות לכל דבר נמצאת לפתחו. הוא בחר להתעלם מן המחאה החברתית ומן התסכול של האזרחים ברחובות וכעבור שלוש וחצי שנים ברור שהוא אפשר לדברים להתדרדר עוד יותר.
– ראש ממשלת בריטניה, דיויד קמרון ימנע היום בהצבעה בפרלמנט הבריטי על הכרה במדינה הפלסטינית. להצבעה אין משמעות אופרטיבית, רק סמלית.
– נתניהו, לבני והרצוג נפגשים היום זה אחר זו אחר זה עם מזכ״ל האום באן קי מון. נתניהו כבר אמר למון: צעדים חד צדדים לא יובילו לשום מקום. שר החוץ של ישראל, אביגדור ליברמן אינו נמצא בישראל אלא באיטליה בפגישות דיפלומטיות משלו ולכן לא יפגש עם באן מון.
– אז בעקבות בריטניה, שבדיה – כך זה יהיה מעכשיו? כל יומיים קרב חפירות בשיתוף פעולה בין שר החוץ המכהן, שרי החוץ בפועל למיניהם, ושר החוץ בהמתנה המפרגן מן האופוזיציה הרצוג כדי לחסום את העולם מלהכיר במדינה פלסטינית?
– שר השיכון לבתיהם ובנייניהם של המתנחלים בלבד, אורי אריאל רמז שהוא יפרוש מן הממשלה אם לא יתחילו לבנות בשטחים. מדובר על שחרור ההקפאה של הליכי תכנון ובנייה בשטחים הכבושים.
– איך ניתן להסביר את העובדה שסערת המשטרה חולפת מעל ראשו של השר לבטחון פנים יצחק אהרונוביץ׳, כאילו העסק הזה לא נוגע לו? מישהו זוכר אי פעם תקופה כל כך מושחתת במשטרת ישראל? ימים בהם חמישה ניצבים, כמעט בבת אחת, מסולקים משורות הצמרת? המפכ״ל הוא האחראי המרכזי, אבל למיטב הבנתי שרשרת המינויים שהביאה ניצבים כושלים לצמרת המשטרה נעשתה כל השנים האחרונות בתיאום עם אהרונוביץ׳. הוא טפלון, האם יתכן? במשטר דמוקרטי תקין, גם הוא גם המפכ״ל היו מניחים את המפתחות. הסיבוב האחרון בסאגה: אהרונוביץ׳ מרחיק את עצמו מן המפכ״ל. עדיף שדנינו יספוג את כל האש לבד. (כאמור, שניהם שניהם אחראים על הבזיון).
אכן כתבה מצויינת הבאת מדה מרקר: כתבה שכוללת את הביטוי הביטוי הבא: “מחאת המילקי (או מחאת ברלין) העליזה, העממית והאותנטית”, שכמובן אין בו בדל של הבעת דיעה, אלא רק עובדות יצוקות בבטון…
זהו אכן קגרב חפירות נואש למנוע מהעולם להכיר במדינה פלסטינית, אחרי ש150 מדינות כבר הכירו בה לפני 26 שנים בפעם הראשונה. האנטי דמוקרטים משמאל מתקשים לקבל את העובדה שחרף הניסיונות לגייס את שונאי ישראל בחו”ל לכפות עליה לפעול בניגוד לרצון רוב הציבור פה (ובניגוד לאינטרס הביטחוני שלה), עדיין שאלת קיומה של מדינה פלסטינית הייתה, הווה ותהיה, תלוייה ברצונה הטוב של מדינת ישראל. גם היישות הטרוריסטית שכבר קיימת פה מאז 1994, היא דבר שלא היה יכול לבוא לעולם ללא הסכמה ישראלית. אותה טרגדיה אז, היא הסיבה לכך שלא קמה מדינה פלסטינית – עשרים שנה שבהן הציבור הישראלי משלם בדם על קיומה יישות פלסטינית, זה לא משהו שיגרום לו להפשיר לרעיון של נסיגות נוספות…
באשר למשטרה: ההגדרה שלך ל”תקופה מושחתת” היא כמובן לא נכונה. המשטרה מונה 28,000 איש, וגם אם כל הניצבים היו פושעים מורשעים, זה עדיין היה בטל בששים (מה שכמובן לא נכון – הניצב היחיד שבאמת הודח מהמשטרה, הוא זה שדווקא השמאל הגן עליו בחירוף נפש כאשר אמר על המתנחלים “חרא עליהם, שיישרפו”, אבל כבר תשע שנים, ומי זוכר כאלה דברים..).
מה שכן, נורא מסקרן לראות איך בעידן של ראש ממשלה נוראי, שר בט”פ מזעזע, שר חוץ כושל, שר אוצר עלוב, שר כלכלה “עם הראש בעננים”, עדיין אין שום סיכוי למחנה היריב לאיים על השלטון. מה לעזאזל דפוק כ”כ בעם ישראל שאינו רואה את מה שמובן לכל בן תשחורת בעולם התקשורת הישראלי?!?!?
שמע, אפשר להתכווח ולהביא טיעונים על אותנטיות ה’מחאה’ שמתעוררת. הבעיה היא שתהיה זו סטיה מהנושא העיקרי, וזה שהמחאה הזאת היא מוצדקת ביותר.
יש בעיה מאד חמורה בישראל, והיא פער עצום בין מה שנקרא יוקר המחיה (בראשם דיור, לאחר מכן סל המזון) לבין השכר במשק.
לדעתי, זה יוצר מצב בלתי נסבל של תנאי מחיה, שלא היו גרועים כמותם מאז המשבר הכלכלי של תחילת שנות ה80, והממשלה מזניחה את זה. לכן, גם אם יש אינטרסטים מאחורי המחאה, זה פשוט לא מעניין, כי לפחות בהקשר הזה האינטרסים שלנו דומים
הבט, אפשר להתווכח על מה שרוצים – אבל סוגיית אותנטיות המחאה היא עניין קריטי מאוד בכדי לדעת לאן היא הולכת ומי מוליך אותה לשם.
יקר מאוד במדינת ישראל וצריך לעשות משהו בנדון. השאלה היא היא ובאמצעות מי לפעול. המחאה הנוכחית מסריחה מחוסר אותנטיות, ומיוזמה זרה. דף בפייסבוק שאיש לא שמע עליו והפך בתוך דקה לויראלי – ולא מפה לאזן אלא בזכות קידום תקשורתי מאסיבי, מזכיר את כל הקמפיינים הקודמים של הקרן (“מחאה החברתית”, ויקי כנפו, “הדרת הנשים”, “הגזענות המתעוררת” ושאר בולשיטי-יצירי-תקשורת).
רחל המשוררת כתבה בעבר את השורות הבאות, שעודן נכונות לגמרי לגבי כל “יוזמה” שהעומדים מאחוריה הם טיפוסים/גורמים מפוקפקים שיש לחשוד במניעיהם: “אך אני לא אובה בשורת גאולה / אם מפי מצורע היא תבוא”. או במילותיו עוד איש עתיק (וירגיליוס) : “הזהר מיוונים נושאי מתנות” (נאמר בהקשר לסוס הטרויאני)…
בהחלט.
כל מילה במקומה.
אפרופו סעיף 3 נתניהו וראיונות והסעיף האחרון לגבי משטערת ישראל. שווה לחזור לראיון שנערך עם נתניהו במוצאי הכיפורים בערוץ 10 כשנשאל על מה שקורה בצמרת המשטרה ותגובתו הייתה “שמעתי על כך”
נכון. תודה!
ייפגש עם *באן*, לא עם מון. הערתי לך על זה בפוסט קודם. לא רק שלא תיקנת, את חוזרת על השגיאה. שמות קוריאניים מתחילים בשם המשפחה, לא בפרטי.
תודה. תוקן בכל המקומות.
צודק, הערת כבר ורציתי לקחת כמה רגעים כדי להסתכל איפה טעיתי, כי משום מה נחקק לי בראש (בשנים מאמריקה שכך כינו אותו שם. מיסטר מון) אבל אעשה בדיקה לאחור במהלך החג על כל הפוסטים ואתקן (פשוט באמת שלא הספקתי, לא כי לא קראתי את ההערה שלך)