החוג הגאה במפלגת העבודה שחרר את ההמלצות שלהם לקראת יום הפריימריז. בפרסום ההודעה הם כותבים בדיפלומטיות רבה שהיה להם קשה להחליט כי ״לשמחתנו הרבה הסיעה כולה תומכת בקהילה הגאה, מהותית ופרקטית- אחוז המצביעים והמצביעות מהסיעה בעד הצעות חוק פרו- להט”ביות גבוה מאוד… ונתקלנו בבעיה קשה, שכן מצד אחד לא רצינו ליצור רשימה ארוכה מדי על מנת שא/נשים יוכלו לקחת את הרשימה שלנו ולהוסיף לה עוד מועמדים ומועמדות, ומצד שני היו לנו לא מעט אפשרויות טובות לאותה רשימה״ ובסוף הם מסכמים שהרשימה מורכבת ממי שיש לו “קבלות לגבי עשיה פרו- להט”בית בין אם בכנסת ובין אם מחוצה לה וקשר רציף עם החוג הגאה״
ומי המומלצים: איתן כבל, מרב מיכאלי, סתיו שפיר, מיכל בירן ושלי יחימוביץ׳ וגלעד קריב (מועמד). מעניין שכל נשות המפלגה בפנים, מצד אחד, מצד שני יש מי שבולטים בהעדרם.
ועוד בעבודה: היום הם שלחו מייל לכלי התקשורת ובו ביקשו להיקרא בתקשורת ״מטה העבודה-התנועה״ וזאת עד שיחליטו שם על שם קבוע. ״המחנה הציוני״ זה כנראה היה משהו זמני, שתפס קצת יותר מדי חזק אך לא פעל לטובת המפלגה בתוך המגזר הערבי. בצד ימין, בבית היהודי הרימו גבה, על חילופי השמות ומדוע בכלל שמפלגה תטרח לשאת חן בעיני ציבור ערבי. ובכן, אכן, בשמאל מזיז להם הדעות והעמדות של ערביי ישראל (כל אותם המוני מצביעים בפוטנציה שאינם אנט חסכאיה ו/או אכרם חסון).
לקראת שלישי הקרוב, הרוחות מתלהטות בעבודה. ביום שני בערב הלכתי לשמוע פאנל מועמדים ברמת השרון. חברי כנסת ומועמדים הגיעו והציגו את עצמם בקצרה. חלק כמו עמר בר-לב ומיכל בירן נשארו עד הסוף כדי להשיב לשאלות הקהל. פריימריסטים אחרים נאלצו לרוץ. האירועים האלה מתרחשים מדי עונת בחירות וגם לפני שנתיים ״ביליתי״ ערב משממים עם מועמדי העבודה באותו המקלט השכונתי ברחוב הרב קוק, נווה מגן בואכה מורשה. 10 אנשים בקושי היו אז. הפעם (ראו התמונות מטה) המקום היה מלא מקיר בטון עד קיר בטון ואנשים אף עמדו בפתח דלת הפלדה.
הקהל הרמת-שרוני, תמיד מבוגר יחסית ולרוב נדמה שאלה הם אנשים שבעים, רגועים ושאינם מוטרדים אישית מן המצב הכלכלי במדינה. שעתיים ישבו בשקט, ללא קריאות ביניים וללא שאלות וזה בהחלט עניין נדיר באירועים פוליטיים. רק כשאיתן שוורץ נפרד מן הקהל (לפחות רבע שעה אחרי שסיים) אחד האנשים קטע את הדובר ופנה אל שוורץ: ״תמסור לראש העיר שלך שלא אהבנו לראות את מה שעשו שם לתושבי גבעת עמל״, הוא הטיח. שוורץ השיב לו שלא על כל דבר ועניין יכול ראש העיר להשפיע ואז באמת אץ לדרכו.
בכלל, רון חולדאי הוא כמו דמות הסנדק של מפלגת העבודה. השם שלו ברקע, הוא בא והולך ויוצא מכל מיני אירועים מפלגתיים, עם פרצוף מחויך תמידי אבל לרוב לא על הבמה או בחזית. בעיני צעירים בעבודה הוא מושא לבוז וריחוק, סמל למגדלי יוקרה, אנטי-מחאה ועוד מיני צרות של דור צעיר נגד דור ישן. תמיד מדברים עליו שהוא אוטוטו עוזב את העיר ומתמודד, או שהוא תופר עסקאות מאחור. הוא Fixture קבוע בשיח ביקורתי של אנשי העבודה.
עוד תופעה מעניינת שאני מזהה במפלגת העבודה: שמו של דני עטר. הוא מוזכר על ידי מועמדים שוב ושוב. האם הוא ה Rainmaker של הקולות? פה יש מי שמזכיר את שמו. אחר כך שמו מועלה שוב על ידי מישהו אחר. תזכורת: עטר היה על סף הכניסה לכנסת מן המקום ה 16 וכאשר ח״כ בן-אליעזר התפטר, כבר בתוך תקופת הבחירות, עטר העדיף להישאר ראש המועצה האיזורית גלבוע ולהתמודד בפריימריס ולא להיכנס לכנסת לשלושה חודשים (כי אם יפסיד בפריימריס יוכל להמשיך לכהן כראש המועצה). בהתחשב בכך שהוא מתמודד על משבצת המושבים, כלומר לא רץ מול המון אנשים אלא מול קבוצה קטנה, כמה מסובך זה כבר צריך להיות? אז מדוע כולם חוזרים על שמו?
בחזרה לסניף רמת השרון: מה שהיה מעניין הוא שבחיים לא ראיתי את המקלט הזה כה מפוצץ באנשים. שלי יחימוביץ׳ שדיברה ראשונה אמרה שכמה ימים קודם לכן היתה באחד מקיבוצי העבודה וגם שם היא נדהמה מכמות הנוכחים. ״היא הראשונה להודות״ כך אמרה, ״שזה בניגוד גמור למה שהיה לפני שנתיים״ והוסיפה שהיא מסירה את הכובע בפני הרצוג ולבני על השינוי בשיח ועל התחושה באויר שהפעם אפשר להחליף את הממשלה. אחריה דיבר אראל מרגלית ונכנס יותר לעומק של הנושאים הכלכליים. אנשים הקשיבו, אבל זה קהל של משוכנעים.
השאלה היא כמה מהם יבואו להצביע ביום שלישי הקרוב (איך יהיה מזג האויר?) והאם העבודה תייצר בסופו של דבר רשימה מאוזנת מבחינה מגדרית, אחרי שבשבוע שעבר, כל ראשי העבודה הצליפו חופשי בליכוד על הרשימה הכל-גברית שיצאה מידי הפריימריסטים של הליכוד.
ומילה לסיום: העבודה העמידה אתר פריימריס מעודכן ונעים למראה. לפחות בשלב הזה, מבחינה אינטרנטית, ובהשוואה לליכוד, זה הרבה יותר נעים למראה. אם הם גם יתקדמו למודרנה ויטרחו לעדכן אלקטרונית את המידע באתר הזה כל שעות הלילה ביום ההצבעה ביום שלישי הקרוב – אז סחתיין. אולי סוף כל סוף מישהו יוכל להגיד שהוא מפלגה של ה StratUp Nation
לגבי דני עטר – יכול להיות שההתרשמות היא שחוזרים על שמו קשורה לאמירות שאני שומע מסביבי שהוא חלק מדיל של אנשי פרץ (בפעם הקודמת הם אכן עבדו קרוב זה לזה). דרך אגב, ממה שאני מבין לא צפויה לא תחרות ממשית, ואם ברושי לא יביא הרבה קולות מחוץ לקיבוצים, עטר צפוי כנראה גם לעבור אותו ולקבל את הבטחת הייצוג הראשונה של ההתיישבות. אני חושב שזה בעל ערך, כי אני חושד שברגע האמת המקום ה-18 עלול להיות הרבה פחות בטוח ממה שנדמה היום.
לגבי האיזון המגדרי, אני מבין ששיטת הבטחת הייצוג בעייתית במובן שהיא יוצרת תחרות פנימית בין המועמדות, אבל אם אני לא טועה בעבודה יש שני מקומות הבטחת ייצוג לנשים בכל עשיריה, כך שבעשרים המקומות הראשונים אמורות להיות לפחות 4 נשים, שזה ה-20% שאליהם הגיע הפרלמנט הסעודי… אני אישית חושב שהמבחן המגדרי לא עומד בפני עצמו, ולפעמים גם לעניין הנשי יהיה עדיף גבר ספציפי על פני אשה ספציפית, אם כי כמובן שאשמח לריבוי מתמודדות וח”כיות טובות.
לגבי בחירת השם – נראה לי שזה צעד נכון במהות ורשלני בהתנהלות, כלומר משחק לידי היריבים.
עם ציפי לבני זה 5 נשים ב 20 ויש מצב שיחימוביץ, מיכאלי ושפיר יכנסו כולן בעשיריה הראשונה בכוחות עצמן, שלושתן מאוד מאוד חזקות שם במפלגה. וזה למעשה גם תהליך סביר שנשים נעזרות בשריונים בהתחלה ואחכ מצליחות בזכות העשייה. אגב, אם מפלגת העבודה ילכו בסיבוב הבא על מזכלית אישה, אז גם זה סוג של התקדמות/פתרון. וגם: לפי המידע שמטפטפים מסביב כרגע, לבני מתיימרת להשתמש בשיריוניה עבור נשים. בסופו של דבר אם זה יהיה המצב, הם יצליחו לשכלל רשימה יותר מגדרית ממה שהיה להם בכנסת היוצאת
אבשלום, לצערי נסיון העבר הלא-רחוק דווקא תומך בחשש שהעלית לגבי הריאליות של מקומות מעבר ל20.
אשר לדני עטר, שמו של האיש עולה גם במסגרת הדיווח על דיל שנרקם בין כבל, מיכאלי, מרגלית ועטר במסגרתו תומכיהם יתבקשו שלא לציין את שמה של יחימוביץ בפתקי ההצבעה שלהם. אם אכן הדברים נכונים, זהו איום לא-פשוט על מעמדה של יחימוביץ לאור העובדה שפלח המצביעים שלה עבר תהליך התפייסות מסויים עם איתן כבל (שהפך היום לאיש החזק במפלגה, במפתיע. מי האמין רק לפני שנתיים), וגם לא פוסל את מיכאלי.
השאלה היא האם תבוא תגובת נגד של תומכי יחימוביץ.
מה שברור, זו תהיה פגיעה קשה בקמפיין הבחירות של העבודה, אם יחימוביץ תידחק אל מחוץ לחמישייה הראשונה.
דעתי האישית והלא מקצועית היא שזה טעות לשנות את שם המפלגה מ”העבודה”. “העבודה” היא מותג פוליטי חזק בניגוד למפלגות האווירה שצצות ואוכלות לה מנדטים. בכל אופן, אני הרגשתי לא נוח עם “המחנה הציוני” ואני שמח שעבר להם.
די נשבר לי שמפלגות משתמשות בדמגוגיה זולה כדי לגרום לנו להרגיש קרובים ושייכים. דוגמאות: “הליכוד”, “הבית היהודי”, “המחנה הציוני”, “ישראל ביתנו”, “עם אחד”, “יחד”, “הרשימה הממלכתית”, “אחדות העבודה”, “שיתוף ואחווה”, “מולדת”, “ישראל אחת”, “כולנו”, “העם איתנו”.
הו! מסכימה איתך. העבודה זה האלמנט הנכון עבורם. ציפי לבני באה אליהם ולא אחרת.
בפולישוק חגגו על זה.
ישראל צודקת וכו’…
נראה לי שיש כאן אי בהירות: זה שדני עטר מתמודד על משבצת המושבים, לא אומר שהוא נבחר רק על ידי המושבניקים. מאז הפריימריז הקודמים, הבטחת ייצוג למגזרים עובדת כמו הבטחת ייצוג לנשים: מתמודדים כרגיל ברשימה הכללית, ומי שמקבל הכי הרבה קולות מקודם להבטחת הייצוג.
לעניין האתר המסודר של מפלגת העבודה: לפני כחודש הסתובב צילום של פקס או משהו מהמפלגה, שביקש מהמועמדים את כל הפרטים האלה – תמונה, פרטים, כתובת אתר/אימייל/טוויטר (בשיבוש השם) וכאלה.
בסוף יצא להם טוב (:
אילו היו בחירות אישיות, סתיו שפיר הייתה זוכה בקולותיהם של כול הישראלים השפויים. היא חברת הכנסת הבולטת ביותר, שפעלה בצורה הרצינית, הנמרצת והמרשימה ביותר למען עניין חשוב מאין כמוהו: מלחמה בשודדי הקופה הציבורית (המתנחבל סלוניאנסקי והכנופיה שהוא פועל בשמה ולמענה). מעולם לא הצבעתי למפלגת העבודה, אך בגלל סתיו שפיר אני עלול לעשות זאת לראשונה ב-54 שנות חיי.
המסלול אמור להיות הפוך: שפיר האנטי ציונית, שהתנגדה לשירת ההמנון מעל במת המחאה החברתית, צריכה הייתה לקבוע מלכתחילה את ביתה בכנופיית מרץ או חד”ש במקום להסתנן למפלגה לא לה.
במקום שאתה תבוא אליה, היא צריכה לבוא אליך.
באמת. אין לך משהו יותר אינטיליגנטי לומר על סתיו שפיר מאשר שהיא “אנטי ציונית”. הגיע הזמן שתתבגרו, ותנסו להתמודד עם העמדות והמעשים של סתיו, במקום להפיץ האשמות מצוצות מהאצבע. אם היו לנו עוד אנשים איכותיים, איכפתיים ופטריוטיים כמו סתיו שפיר, ישראל הייתה מקום הרבה יותר טוב לחיות בו.
מצוצות מהאצבע?
המידע מופיע בספר שנכתב על המחאה החברתית…
מסתבר שסתיו ״שלנו״ חושבת שהתקווה הוא שיר גזעני
http://rotter.net/forum/gil/26903.shtml
לא לא. אינטליגנטי (נדחפה לך שם י’ מיותרת, אגב) זה לנהום “מתנחבלים”.
תמיד מדהים לגלות שכל הישראלים השפויים מצביעים תמיד למפלגות זניחות בשולי השמאל, ולמרות נצחון המטורפים, המדינה ממשיכה לשרוד…
ישנן שתי אפשרויות:
1. מדינת ישראל נהנית מתמיכה אלוהית גלוייה שמגינה עליה גם בתקופת שלטון המטורפים.
2. שכנראה שאלה שמנצחים בבחירות הם לא כאלה מטורפים כפי שמספרים לנו השפויים-בעיני-עצמם…
בינינו, האפשרות הראשונה נראית קצת רחוקה, ועל כן אני נאלץ להניח שלמרות שכל הזמן מסבירים לנו שהשפויים הם שולי השמאל, הרי שהמציאות מלמדת אחרת…
סתיו שפיר היא אכן דמות מופת, ולצד ענקי רוח אחרים דוגמת הועז טופורובסקי, אין ספק שהיא קידמה רבות את עם ישראל במהלך השנתיים שבהן ישבה בוועדת הכספים, “ונלחמה בכוחות האופל של המתנחבלים הרעים”.
אגב, “כנופיית המתנחבלים” זה שם שכולל את כל הגילאים? גם התינוקות שגרים באיו”ז הם חלק מהכנופייה? ומה לגבי אלה שגרים בצפון ודרום ירושלים? זה מידע חשוב, כי מהטקסט עולה שמדובר בכנופיה גדולה למדי, וכדאי שנדע מהו גודלה…
יש תחושה שאפשר להחליף את השלטון. כל הכבוד לשמאלנים שנופלים בספינים של עצמם. השמאלנים תמיד מדהימים אותי. הרי לא אכפת להם מהעובדות ומהמציאות, רק האידאלים חשובים ואם נאמין חזק חזק זה יקרה בסוף.
אין כמובן שום סיכוי להרצוג/לבני לזכות בבחירות. שום סיכוי בכלל. אין להם שום קואליציה של 61 שיכולה להחזיק מעמד יותר מ- 3 דקות. לימין יש בלוק של 50-55 מינימום וזה לא כולל את ליברמן וכחלון שירוצו לכל ממשלה של ביבי. ממש פתטיים.
הם מפחדים ! כנראה שהטוקבקיסטים של הימין מתחילים להיכנס ללחץ מהתחזקות “המחנה הציוני”. אגב, השם הזה זה הברקה גאונית, תשובה ציונית הולמת ל”מחנה הלאומי”. בבקשה אל תשנו אותו!
מה ? לא עדכנו אותך ? לא אומרים יותר ״המחנה הציוני״ֿ, זה מעצבן את הערבים, אומרים ״מטה העבודה-התנועה״.
אגב איזו התחזקות ? המחנה הציוני שמתבייש מהשם שלו לא מתקדם ולא עולה כבר שבועות, והשמאל כולו גם תקוע עם אותו מספר מנדטים סביב 30. אתם באמת מאמינים לספינים של עצמכם.
עצם העובדה שאתם טורחים להיכנס ולהגיב לכתבה העוסקת בבחירות הפנימיות במפלגת העבודה, ולספר לתומכי השמאל-מרכז כמה התקווה שלהם למהפך שלטוני היא “הזויה”, מעידה על כך שאתם חוששים מהתחזקות “המחנה השפוי” בבחירות הקרובות, בעקבות האיחוד של העבודה וליבני. אם אנחנו כל כך הזויים, למה אתם טורחים להתייחס אלינו. בתור שמאלני שונא עצמו ומחבק ערבים אני אומר לכם “כול כלב ביג’י יומו”. נפגש אחרי הבחירות.
אז חזרנו ל”שמאל-מרכז”?:) לפי מה בדיוק נקבע סדר השמות? מתי מקדים “מרכז” ומתי “שמאל”?…
בבחירות אלה הימין רץ מפוצל מהרגיל, ולכן טבעי שיחשוש מתקלה נוסח 92, בה קיבל יותר קולות, אבל 4 מנדטים התבזבזו על מפלגות שלא עברו, ואפשרו לנו ממשלת-אוסלו. טבעי שיהיה עניין. נכון, מצבו של השמאל גרוע לאין שיעור מכפי שהיה אז וסיכוייו להרכיב ממשלה הם נמוכים בהרבה מתמטית, אבל כאשר משמעות הפסד בבחירות היא הסיכוי לאוסלו נוסף, על כל השלכותיו האיומות מבחינת הטרור, טבעי שיהיה חשש…
או במשפט אחד: סביר מאוד שמחנה השמאל-ערבים יפסיד גם בבחירות האלה, אבל עצם האפשרות שינצח, ויביא על ראשנו אוסלו נוסף, היא אפשרות נורא מפחידה.
בהחלט שמפחדים. כבר היה לנו אוסלו אחד, ואין לנו ילדים ל”שלומים” מיותרים…
“המחנה הצניו” זו אכן הברקה – בעיקר העלמת השימוש בו בערבית…
“בבית היהודי הרימו גבה, על חילופי השמות ומדוע בכלל שמפלגה תטרח לשאת חן בעיני ציבור ערבי. ובכן, אכן, בשמאל מזיז להם הדעות והעמדות של ערביי ישראל (כל אותם המוני מצביעים בפוטנציה שאינם אנט חסכאיה ו/או אכרם חסון).”
מצדיע לגלגול העיניים הוירטואוזי שבוצע כאן…
היה לנו תרגיל ציני ודי מגעיל של מפלגת שמאל, שבמהלך הניסיון לקחת קולות שנמצאים מימין להם, כינתה עצמה בשם “המחנה הציוני”, ולא בתור סמנטיקה – אלא כמהות של ממש (במשך ימים הם קדחו עם הבלוף של “המחנה הציוני נגד המחנה הקיצוני”), ואז הסתבר שהשם הזה, שהקיעו כ”כ הרבה מאמץ בקידום שלו, מטואטא אל מתחת לאדמה, בכל פרסומי המפלגה בערבית. במקום לראות את זה בתרגיל ציני שכל-כולו הונאה, אנחנו זוכים לראות כאן פליק פלאק שמציג את השם כ”סמנטיקה” ותו לא, שכעת מתוקנת מתוך רצון כן ונאור “לא התחשב ברגשות הציבור הערבי”.כ
את חושבת שיש מישהו שיקנה את התיאוריה שבעבודה לא ידעו מהשנייה הראשונה שהציבור הערבי לא יאהב את השם “המחנה הציוני”?:) איך אנחנו יודעים שהם ידעו זאת? אנחנו יודעים זאת, מכיוון שמלכתחילה הם נמנעו משימוש בשם זה בפרסומים בערבית, כאשר באותה עת ממש,ף הם הפגיזו בכל מקום דובר עברית, במשפטי המחץ על הציונים נגד הקיצונים…
ואז… מישהו בא וחשף אותם. פאדיחה… לא נעים שההונאה נחשפת, ופתאום מתברר שהציונות היא לא משהו שאתה כ”כ גאה בו, עד כדי להגדיר עצמך ככזה, גם כשאתה מדבר עם אוכלוסיה אנטי-ציונית שאתה מקווה למשוך אליך (בניסיון שמראש אני מבטיח שלא יצליח, מעבר, כמובן, להתפקדות ארגזים ענפה…). למרבה השמחה, תמיד ימצאו מושכים בעט/מקלדת שירוצו לצייר את הפאדיחה כהוכחה לנאורות וליברליזם, תוך הצגת חושפי הפאדיחה כגזענים.
ואם כבר גזענות, אני יודע שלאמקובל להתייחס למה שהדרוזים אומרים על עצמם, אבל מה לעשות שרוב מוחץ של הדרוזים בארץ לא רואה עצמו כערבי? כשאת מחליטה בשם אכרם חסון שהוא ערבי, יש בכך התנשאות סרת טעם. אכרם חסון הוא דרוזי, ויש לו זהות לאומית מובחנת. בדיוק כמו שאת מצפה שהימין בארץ יכיר בכך שיש עם פלסטיני, מתוקף העובדה שהם רואים בעצמם עם נפרד בתוך האומה הערבית, מותר לקבל שגם לדרוזים יש זכות לראות עצמם כלא-ערבים, גם לאומנים ערבים מסרבים להכיר בכך…
הלעג לאנט חאסכייה הוא כמובן עוד אחד מתסמיני השמאל הקבועים, שמוכנים לחבק בני מיעוטים, רק אם הם שונאים אותנו (הידד לבאסל ג’טאס, בוז לאב גבריאל נדאף…). זה חיקוי חיוור של התופעות שקיימות בשמאל האירופי והאמריקני, והן עצובות ומביכות באותה מידה. אף אחד מההנהגה שם לא מתפעל מהנאורות שלכם, אלא משתומם על הנאיביות הנלעגת.
התמונות המרשימות של מקלט שכונתי מלא, הן אכן הוכחה למהפך דרמטי הממשמש ובא. רמת השרון ידועה כמעוז ימין וותיק, ואין ספק שכל אלה שלא הגיעו לפני שנתיים, הצביעו כולם למיכאל בן ארי, וכעת, בעקבות האכזבה מביבי, הצטרפו כולם לעבודה/מחנה ציוני/שם נאור שנבדק בקבוצות המיקוד המתאימיות…
נחמד.
מענין מי יספןג את הנזק מפלגה ערבית גדולה מאי פעם.
מה?
ממפלגה ערבית גדולה מאי פעם*
כלומר- איזה מפלגה תתרום את המנדטים הנוספים.
מה זאת אומרת איזו? ברור שהמנדטים שלהם יגיעו בעיקר ממצביעים מאוכזבים של עוצמה לישראל וגם מחלק ממצביעי הבית היהודי…
ובהנחה ששאלת ברצינות ומצפה לתשובה רצינית: מרגע שנתח הקולות של בלוק מסויים גדל, ישנה חלוקה מחדש של כל העוגה, וזה לא שהקולות יגיעו בהכרח על חשבון מפלגה כזו או אחרת, אלא על חשבון כולן (שכן הנתח שלהן מסך העוגה, פוחת). אם ישנם ערבים שבעבר הצביעו לכנסת, אבל בחרו במפלגות ערביות וכעת מתכוונים להצביע עבור אח כזו (אין הרבה כאלה, הימים שבהם המוני ערבים הצביעו למפלגות יהודיות, עברו מזמן מהעולם, ואלה שמצביעים, מצביעים ברובם המוחץ למפלגות ערביות).
מפלגה ערבית מאוחדת תחזק בשוליים את מחנה השמאל-ערבים, ותקטין במעט את מחנה הימין-חרדים. למרבה צערו של מחנה השמאל-ערבים – זה עדיין לא מקרב אותם במאומה לבלוק חוסם, שלא כולל מה שנקרא “מפלגות מתנגשות (למשל מרצ-ערבים עם ליברמן, לפיד עם חרדים וכיו”ב). מחנה השמאל-ערבים עדיין תקוע במשחק סכום אפס, שנובע מכך שמחנה השמאל ערבים-עצמו, הוא פשוט קטן מדי. ככה זה כשזוכרים לך את אוסלו…