1.
אין דרך לתפוס את הנסיעה של ראש הממשלה נתניהו לוושינטגון לנאום בפני הקונגרס, אלא כהתערבות בוטה של יו״ר בית הנבחרים, ג׳ון ביינר בתוך הפוליטיקה הישראלית. חודש וקצת לפני בחירות, באמת? יש להם את זה ביותר בוטות? הרי מדובר בנושא האיראני שנמצא על הפרק כבר שנים ולא ירד מסדר היום גם בשנים הקרובות. בכל שבוע יכולה להיות התפתחות מסוימת. הפעם זה הדדליין השלישי במספר להסכם בין איראן לבין המעצמות והדרישה של הרפובליקנים לסבב סנקציות מחודש, מהלך שעליו כבר התקבלה הודעה מן הבית הלבן שיחסם באמצעות וטו.
התוצאה היא אם כן כפולה. ביינר יקבל את המנה הפוליטית הנחוצה לו, כדי להתעמת עם אובמה. ונתניהו יקבל מן הצד השני, את הסיוע הנחוץ כדי לשבץ קטעי מחיאות כפיים בקונגרס בשידורי התעמולה שלו. למעשה, המהלך כה מוזר, שיו״ר ועדת הבחירות עוד עשוי לקבוע שאין לשדר את הנאום בקונגרס בשידור חי בהיותו תעמולת בחירות מובהקת. ועוד שאלה מעניינת: מה יעשה הנשיא ברק אובמה עם האורח בעיר?
תוספת
במפלגת העבודה שיגרו הודעת תגובה זהירה בינתיים. יו״ר הסיעה ח״כ איתן כבל שלח מייל עם הנוסח הבא:
״גם ביבי קורא סקרים, וכדרכו בקודש הוא מגיב בהיסטריה ורץ לארגן לעצמו ׳הזמנה׳ לנאום בוושינגטון. לרוע מזלו תם עידן נתניהו, ובמצבו אפילו הקונגרס האמריקני לא יוכל לעזור לו. ההזמנה הזו, שכפי הנראה נעשתה ללא תיאום עם הבית הלבן, עלולה לפגוע עוד יותר ביחסים המעורערים ממילא של ביבי עם הממשל, אך לנתניהו מעולם לא הייתה בעיה להקריב את האינטרסים החיוניים של ישראל למען פוטו-אופ״
הסיפור הזה לא יגמר בהודעות הדדיות בין שני הקמפיינים. לאנשי מפלגת העבודה ברור שבבית הלבן זועמים על המהלך של ביינר ושרואים בכך חריגה מוחלטת מהתנהגות מקובלת בין מנהיגי מדינות. בעבודה ממתינים מעט כדי לראות איך העניינים יתגלגלו בוושינגטון כדי לתכנן איך להגיב.
אחת הבעיות בסיפור הזה היא איך אמור הרצוג להתייחס בשלב הזה לאקט של יו״ר בית הנבחרים, ג׳ון ביינר, שנקט כאן בצעד שהוא הרבה מעבר להתנהגות מקובלת של ראשי מפלגות במדינות ידידותיות. ביינר מבין ויודע שלהרצוג סיכויים להיות ראש הממשלה הבא ולכל הפחות, שהמשך כהונתו של נתניהו מוטל בספק כרגע, גם אם לא ברור כיצד תהיה מפת המנדטים אחרי הבחירות. הוא נכנס לתוך השטח בין הצדדים בנקודה מאוד רגישה בזמן, ואף ביצע מהלך שפוגע בהרצוג אישית. מכאן והלאה מעניין לראות אם הרצוג מתכוון להמשיך בקו מנומס ומאופק, לא רק כלפי נתניהו, אלא כלפי יו״ר בית הנבחרים, ביינר.
2.
ממטה כחלון שלחו היום הודעה לתקשורת עם תגובה לאירועי היום ולפיגוע בתל-אביב. בלשון ההודעה הוסיפו מידע על שאלה שעיתונאים הפנו לכחלון במהלך סיור בשוק מחנה יהודה בנוגע לאיחוד אפשרי עם יש עתיד של לפיד ולכך השיבו: ״אני שומע את הספינים ואני רוצה לומר בפשטות. אנחנו רצים לבד עד הסוף״.
לא לחינם העיתונאים שואלים. הקירבה הרעיונית בין שתי המפלגות, המחזרות על קולות המרכז, גדולה. למעשה העובדה שכחלון – עוד לפני שרשם את מפלגת כולנו – מיהר לחתום על הסכם עודפים עם ׳ישראל ביתנו׳ הובילה להרמת גבה. עכשיו, כשישראל ביתנו מתרסקת בסקרים וקיימת אפשרות שהמפלגה לא תעבור את אחוז החסימה, האם לא כדאי למשה כחלון לבצע ׳חישוב מחדש׳ בנוגע לאותו הסכם עודפים? מצד אחד, לפיד פנוי לחתימת הסכם. מצד שני, אם ישראל ביתנו לא תעבור את אחוז החסימה – אז הסכם העודפים עם ׳כולנו׳ יפקע ומפלגתו של כחלון עשויה להפסיד עוד מנדט.
3.
עם הצבת של שירה מיסטריאל במקום 10 ברשימת ישראל ביתנו לכנסת, וחשיפת כל כתביה העשירים והמגוונים בעמודי הפייסבוק שלה, היו מי שקפצו לגונן עליה. ׳היא כתבה את הסטטוסים לפני יותר מארבע שנים׳,׳היתה די צעירה׳, היו חלק מן התגובות. ובכן, הנה וידאו של מיסטריאל משתתפת בהפגנה בראשות מיכאל בן-ארי בחודש יוני השנה (אחרי חטיפת שלושת הנערים) ובה, כהרגלו של בן-ארי, מסרים קיצוניים נגד ערבים באשר הם ערבים.
לא שאני חושדת בשר החוץ אביגדור ליברמן שתכנן עבור מיסטריאל חלק משמעותי ביישום התכנית המדינית שלו, אבל לכל הרוחות, איך הוא מצפה שמישהו יקח את מסרי המתינות ו׳אני המבוגר האחראי היחיד בסביבה׳ ברצינות, כאשר הוא משלב ברשימתו לכנסת מועמדת כזו עם רקע גזעני מובהק ושנאת ערבים יוקדת בעיניים. רק לפני שבוע או קצת יותר הוא קיים מסיבת עיתונאים ובטון רגוע הציג את עצמו (שוב) לציבור הישראלי כך: ״הנושא מדיני הוא מרכזי בקמפיין שלנו. אנחנו מציגים תפיסה מדינית חדשנית לעומת תפיסה אנכרוניסטית של אחרים, של הרצוג ושל לבני. מה שמציע בנט זה מדינה דו-לאומית קלאסית והם צריכים להחליט אם זה אפרטהייד או זכויות מלאות לתושבי יו״ש… אני חושב שישראל ביתנו הם היחידים שמציגים גישה פרגמטית, של המחנה הלאומי״. כשהוא דיבר בלשון רבים, הוא התכוון גם למיסטריאל?
(צילום וידאו: סוכנות תצפית. תודה לאמיר חצרוני על ההפנייה)
4.
וממתק אחרון לקינוח: ׳מי יודע׳ – אתר אינטרנט מומלץ בחום לביצוע והתנסות במשחקי הרכבת קואליציה ובחינת גרפים של סקרים, מפלגה אחת מול שניה כדי לראות מגמות. כנסו כנסו. אני צירפתי את האתר הזה לפייבורטיים שלי למערכת הבחירות.
1. וואלה, אין דרך לראות זאת, אלא כהתערבות בוטה של ביינר? מה פתאום מישהו מבחוץ יתערב לטובת ביבי המבודד/מוחרם/שנוא/רדוף/ שיעסל את היחסים שלנו עם האמריקנים, וכל אמריקה רק רוצה בחורבננו בגללו ובגלל שרה?
האמת היא, כרגיל, קצת יותר מורכבת: אובמה מנסה להגיע להסדר עם איראן, שישראל רואה כמסוכן להחריד (כן, החוצפה הזו של הימין המתלהם לרצות לחיות, ע”ח פוטו-אופ של אובמה…) – וגם הימין בארה”ב רואה בהסכם הזה סכנה לאינטרסים אמריקניים חיווניים, וגם לגורלן של בעלות ברית באזור (כאלה שלאובמה לא ממש אכפת מהן…).
העובדה שזה יעזור לביבי, שמיודד עם הרפובליקנים, ידפוק את אובמה, ויזיק לשמאל, שמפרנס מזה שני עשורים, כל מיני יועצים דמוקרטים, בוודאי לא מדירה שינה מעיניו של ביינר.
אני יכול להבין את הזעזוע מכך שמקלקלים לשמאל את הפאנץ’ המשעמם על “ביבי הורס את הקשר עם אמריקה” (כאשר מתברר שבקרב אלה שמאמריקה שלא מתעבים אותנו בכל מקרה, הוא דווקא די פופולארי…), אבל המציאות מאז ומעולם הייתה קשה לתומכי שמאל קיצוני…
אגב, אני מופתע שאינך מוצאת בעייתיות קלה במחאה נגד “התערבות בוטה בבחירות בישראל”, בשעה שאת מגבה כל הזמן את הקרן החדשה (שמקבלת הון עתק מממשלות זרות לצורך פעילות פוליטית מטעם האולטרה שמאל בישראל), או שמא “התערבות בוטה” זה מושג שלא קיים כשההתערבות היא לטובת השמאל (אגב, סגל פרסם קודם שאייל ארד קיבל כסף לקמפיין חדש, “למען שינוי” והדגיש שהיועצים המשפטיים אישרו את החוקיות של זה…).
2. סתם מתוך עניין מה זה “קירבה רעיונית” בין כחלון ללפיד? אין אדם אחד בעולם שיכול להצביע על איזשהן אידיאולוגיות שמאפיינות את שתי המפלגות, והרצון של כחלון בזיהוי חברתי, ממש ממש לא מתקרב לרצון של לפיד בזיהוי של אביר מעמד הביניים.
3. אכן מזעזע שמס’ 10 אצל ליברמן (לא ריאלי בשום סקר)כתבה ואמרה שטויות. עכשיו מה נאמר על מה שטענת שאינו שמאל קיצוני (ואף מכנה עצמו בשם “המחנה הציוני”) שמחזיק מס’ 4 שפרצה בבכי לשמע הדרישה לנגן את השיר שמהווה את המנון התנועה הציונית מאז המרד בפקידות הברון ב1887 (כלומר, עוד טרם היות הקונגרס בבאזל), או מס’ 9, שהסתבכה אתמול בהכחשה אווילית של הטענה שהיא קראה לאמהות לא לשלוח ילדים לצה”ל “עקב הכיבוש”, מס’ 17, שאיחל הצלחה למשט המרמרה, ומס’ 23 שהתעלה על כולם עם רצון לבטל חוק שבות, לאחד את יום השואה עם יום הנכבה, אמירה שאינו מתחבר למילה “ציוני”, ועוד שפע הגיגים שהמשותף לכולם הוא שריצה תחת הבאנר של “מחנה ציוני” נראית מתמיהה במקצת לגביהם. האם את מצפה שראשי “המחנה הציוני” ידרשו מהחבר’ה האלה לפרוש מהרשימה לאור זיהויים כלא ציוניים בעליל, או שאנחנו באים בדרישות רק לליברמן?
התגובה היחידה שיכולה להעמיד את ביבי במקומו הטבעי, היא הזמנה של הרצוג לצילום הצהרה משותפת עם אובמה בבית הלבן בשעת נאומו של ביבי בקונגרס. אבל אני מסופק אם יש היתכנות למהלך כזה. הימין טוען שהאמריקנים לא יודעים להתמודד עם המנטליות המזרח תיכונית, באותה מידה ניתן לומר שהם צריכים ללמוד להגיב לביבי בסגנון החצוף שהוא מכיר.
לא יודע מהו “מקומו הטבעי” של ביבי, אבל כרגע הוא ראש הממשלה החוקי של ישראל, בשעה שהרצוג הוא ראש האופוזיציה. היה ניתן לצפות מפטריוטים שוחרי טובתה של מדינת ישראל מ”המחנה הציוני” שימחאו כפיים להישג במדיניות החוץ הישראלית, אבל כמה מאכזב – הם כולם רק רוצים לבודד אותנו, ומצפים שניתן סטירת לחי לידידינו נבחרי העם האמריקני…
זה מצער, מאכזב, ומלמד שבשמאל מובילים אותנו לבידוד בינ”ל, לחרם עולמי, לצונאמי מדיני, ולשאר הקלישאות ששמענו במשך שש שנים רצופות…
אגב, שמת לב לכותרת שטל נתנה לפוסט הזה? אין לי מושג אם טל התכוונה לכך או לא, אבל השאלה “האם הרצוג ישתוק” היא בהחלט שאלה ראוייה – שאלה שקציני חקירות רבים שאלו עצמם בעבר…
הרצוג אפילו אינו ראש האופוזיציה, לפיד הוא.
הוא כן ראש האוםוזיציה. הערבים, החרדים ומרצ תמכו בהרצוג, ועל כן לפיד אפילו לא ניסה לבקש להיות ראש האופוזיציה, שכן מספר תומכיו מבין הח”כים הוא כמחצית מספר תומכיו של הרצוג.
זה כמובן חסר משמעות – שכן בכל מקרה ראש אופוזיציה לא אמור לשאת נאומים מדיניים מטעם מדינת ישראל. זו אחת הבעיות עם השמאל וחוסר נכונותו לקבל בדמוקרטיה – הוא מאמין גדול בניהול מדיניות חוץ נפרדת (והרבה פעמים לעומתית) לזו שמנהלת הממשלה הנבחרת. אין לו גם בעייה לקבל כסף מממשלות זרות – אבל אם גורמים זרים מראים בדל של תמיכה בימין (מה שמחסל את תזת ה”בידוד הנורא”), הם ישר רצים לבית המשפט…
טוב, אז שהוא יישאר ראש האופוזיציה עוד הרבה שנים (אם השמאלנים יתנו לו) והעיקר שימשיך לשמור על זכות השתיקה שהיא כה חשובה לנו בימים אלה …..
אובמה, שכבר לא צריך להשתתף במערכת בחירות נוספת, יכול לפוצץ את הביקור הזה לביבי בפרצוף. אני במקום ביבי הייתי חושב פעמיים לפני שאני נוסע…
מצד שני, לו היית ביבי, לא היית מצביע עבור עצמך, ואני משוכנע שביבי האמיתי כן מתכוון להצביע בעד עצמו…
אני מצדיע לחוש ההומור שלך שלא עוזב אותך גם בשעות הקשות של המחנה שלך…
אשר למחנה הציוני, היה סמוך ובטוח שראשיו יהיו הראשונים לזהות “הישגים במדיניות החוץ” של ביבי. לרוע המזל, עד כה לא אותרו סימנים לקיומה של מדיניות חוץ אצל ביבי, ודאי שלא הישגים כלשהם.
מרגש לראות שהתעמולה השמאלנית השפיעה גם עליך, ואתה מתחיל להשתמש במינוחים של חרם ובידוד בינלאומי. אכן, חזקה על תעמולה שאינה שבה ריקם וכספי הקרן החדשה לא בוזבזו לשווא.
אני ממליץ לך לדבוק בדרכם של שטייניץ, אלקין, דיכטר, הנגבי, ופליטים אחרים שהתנחלו בליכוד אחרי שעשו סיבוב על אינספור מפלגות ותנועות פוליטיות בישראל ולעשות את הדרך ההפוכה מהמחנה הקיצוני לציוני. יחד נקדם את המהפך.
אשר לחוקיות כהונתו של ביבי בראשות ממשלת ישראל, אכן מדובר בכהונה חוקית של ראש ממשלה יוצא. אבל הטיעון העקר שלך ושל חבריך, כי ביבי נבחר על ידי העם, מופרך בייחוד לאור העובדה שנתניהו ניצב כעת בראש ממשלת מיעוט, ורוב מפלגות וחברי בית הנבחרים נמצאים באופוזיציה לממשלתו. רוב העם, לא בחר בביבי, בהתאם לשיטת המשטר הפרלמנטרי הנהוגה בישראל.
צודק, ולכן ברק לא ניהל משא ומתן בטאבה, כשעמד בראש ממשלה של שלושים מנדטים…
עד לרגע שבו תצליחו למצוא מישהו שינצח אותו וירכיב ממשלה שתזכה לאמון הכנסת – הוא ראש הממשלה של ישראל, על פי שיטת המשטר הנהוגה פה.
רוב העם לא בחר באף ראש ממשלה. זה חלק מהעניין של העדר בחירה ישירה והעדר מפלגות שמקבלות 61 מנדטים לבדן. זה לא משנה מאומה לגבי סמכותו של ראש הממשלה, על פי החוק פה…
אכן שעות קשות. היום ראיתי לראשונה נאום של סתיו שפיר, ואני מודה שרק נחישות ועוז רוח הצליחו להחזיק את הארוחה שאכלתי באותו זמן…
כספי הקרן החדשה בהחלט לא בוזבזו סתם. קראתי את דוח גולדסטון ואכן יש תמורה לאלדרכהאגרה.
אני מעריך מאוד את היציאה שלך על פליטים פוליטיים, הגם שידעת שזה יזמין הרמת גבה ותזכורת לעברה המפואר ורב המפלגות של לבני… אם כבר פליטים פוליטיים, שמעתי שיואל חסון משוריין אצל ה”ציונים”, ולא נותר אלא לפרגן ולאחל הצלחה. אם לא יהיה שלטון, לפחות יהיו גימיקים ברמה של חטיבת ביניים, וגם זה חשוב!
כשקלינטון התערב למען פרס זה היה בסדר, וכשאובמה מתערב נגד ביבי זה גם בסדר. המוסר הכפול התמידי של השמאל לא יודע שום מעצורים. חופש הביטוי – רק להם. כסף מחו״ל – רק להם. וכו…
אגב אין שום סיכוי לבוז׳י להיות ראש ממשלה. אפס. זה לא אפשרי מבחינה מתמטית. אני מניח שגם בוז׳י בעצמו יודע את זה. התקשורת כמובן צריכה להמציא ״פייט״ כדי ליצור דרמה, שלא לדבר על זה שהיא כמובן מאוד רוצה להפיל את ביבי. אבל זה לא יקרה.
מה שמעניין ביספור של הרשימה של ישראל ביתנו, זה לא רק מה שאורי ציין, שהתקשורת הולכת לחפש בפח הזבל התבטאויות בעייתיות של מועמדת שולית ואלמונית, אבל שהיא מתעלמת מהתבטאויות קיצוניות של מועמדים ריאלים של מפלגת העבודה.
דבר נוסף שמעניין בהרכב הרשימה של ישראל ביתנו הוא שאם בודקים מי מופיע בה, מדובר בעיקר בפעילים של המפלגה, כולל פעילים זוטרים ביותר. זה מוכיח עד כמה המפלגה בצרות.
איך בוז’י יכול להקים ממשלה ? איך ?
גלאון כבר שרפה את כל הגשרים האפשריים והחרדים האשכנזים זוכרים ולא שוכחים
ולגבי מה שכתבת על זימונו של נתניהו … מתי הפכת מעיתונאית נטולת פניות לבלוגרית שכל מה שלא נראה לרוחה צבוע בשחור ?
את יודעת כמה הכעיס אובמה את הקונגרס ? גם את הדומקרטים שבינהם (הרי יש לך קשרים שם) ?
השמאל משחק ביויו בזמן שנתניהו מאיים במט
מצבו של נתניהו לא כל כך טוב. האפשרות שלפיד, כחלון וש״ס יודיעו לנשיא שהם בוחרים בהרצוג כראשון להרכיב את הממשלה – היא סבירה ומעלה.
“לא כ”כ טוב” זה בעיני המתבונן. בוז’י היה מתחלף עם ביבי שלשום, ואני משער שגם את יודעת מי כרגע פייבוריט (ולא רק בהקשר של את מי הציבור מעדיף לו התקיימו בחירות ישירות, שם הפער הוא גדול-גדול, ולא במקרה…).
טעות קולוסאלית של נתניהו.
מרצונו החופשי הוא מסכים להיות כלי משחק של הרפובליקנים נגד נשיא ארה”ב הדמוקרטי
מתוך חשיבה שאחרי הבחירות יהיה ממשל רפובליקני.
ראשית מדובר בהימור. אבל גם אם יהיה נשיא רפובליקני , האם הוא יזכור את נתניהו לטובה כמי ששימש משת”פ שלהם? ידוע איך מתיחסים למשתפ”ים גם הצד שנהנה משרותם.
גם הרפובליקנים לא ישכחו כי מדובר באדם שיצא נגד נשיא ארה”ב בשרותם של יריביו הפולטיים.
ולגופו של עינין שלשמו נתניהו עושה את מה שהוא עושה -האם ממשל רפובליקני כן יצא למלחמה באיראן, האם ממשל רפובליקני כן ירצה להקריב חיילים בשרותה של ישראל?
התשובה ברורה – אם להגיד את זה בשפה שבנג’מין ניתאי מבין –
lose lose situation
קודם כל, אבנר – סחתין על האנגלית! ידע בשפות זרות הוא אכן כלי חשוב, ויאפשר לך לייצר השוואות מתאימות לאישים היסטוריים מהעולם דובר האנגלית, בסגנון שעשית לגבי העולם דובר הערבית והגרמנית (שאין ספק שגם בהן אתה בקיא על בוריין).
הניתוח המרתק שלך את המערכת הפוליטית האמריקנית, מעבר להיותו חזרה מרשימה על דפי המסרים של השמאל הקיצוני, כולל גם את היציאה המרתקת על היחס למשת”פים, המלמד על בקיאות מופלאה גם בתחום זה, וגם על כך יש לברך, כמובן.
אבנר, עליך להבין את המשמעות שיש למדינה זרה בלקבל הזמנה לשאת נאום בפני מושב משותף של שני בתי הקונגרס (עד כה זכו נציגי ישראל לנאום 7 פעמים בפני מושב משותף, יותר מכל מדינה אחרת למעט בריטניה וצרפת, שנציגיהן נאמו 8 פעמים כל אחת). הזמנתו של נתניהו לנאום, בפעם השלישית עבורו, בפני מושב משותף, תשווה את מספר הפעמים שנאם בפני מושב משותף, לזה צ’רצ’יל (3 פעמים), יותר מכל מנהיג זר אחר בהיסטוריה האמריקנית (עוד עדות לכמה הוא פוגע ביחסים עם ארה”ב…) היא לא הזמנה שמסרבים לה, רק בגלל שזה פוגע ביחסי הציבור של השמאל, או מקלקל לאובמה את הניסיון לדחוף לעולם בגרון איזה הסכם מינכן עם האיראנים.
כאשר הקונגרס האמריקני מזמין מנהיג זר לנאום בפני מושב שלו, אין מנהיג זר שיסרב. כאשר הוא מוזמן לצורך נשיאת דברים בנושא בעל חשיבות קיומית לארצו (כמו למשל הצורך במניעת התחמשות גרעינית של מדינה הקוראת בגלוי להשמדת מדינתו), הרי שאין בכלל אופציה שדל סירוב – גם אם כמה קנאים מאותה מדינה יכעסו ל ההזמנה ויגידו ש”היא מזיקה לאינטרס הלאומי”.
בוז’י הרצוג ישב ודקלם בטלוויזיה וברדיו שסבא שלו ואבא שלו ודוד שלו הכירו המון נשיאים והם יודעים כמה התפקיד הזה חשוב, וכמה הנשיא כהוא גורלי. האמת היא שהקונגרס גורלי לא פחות, ואולי יותר. הכסף מגיע מהקונגרס, ולא מהנשיא. שלא יהיו טעויות, מי שמקצה כספים, זה הקונגרס, ולא הנשיא – שחותם על חוקים, אבל לא מחוקק אותם. אובמה יפסיק להיות נשיא בעוד שנתיים – אבל הרוב הרפובליקני בבית הנבחרים (ואולי גם בסנאט, אם כי שם זה פחות בטוח), מובטח לפחות לעוד 4-6 שנים, לאור התוצאות בבחירות האחרונות (שנתנו לרפובליקנים את הרוב הגדול ביותר מאז שנות הארבעים).
ב-2012, בדמוקרטים דווקא קיבלו רוב בבחירות לקונגרס. אמנם לא מספיק בשביל רוב בקונגרס עצמו, כיוון שאחרי 2010 הרפובליקנים שינו את גבולות המחוזות לקונגרס בצורה שנותנת להם יתרון (מה שנקרא gerrymandering), אבל חלה תנופה מאוד גדולה בין 2012 ו-2014, ויכולה לחול תנופה זהה בכיוון ההפוך עד 2016. בתוך קמפיין 2014 בעצמו חלו תנופות משמעותיות גם: אחרי שהרפובליקנים סגרו את הממשלה בגלל ריב התקציב הדמוקרטים קיבלו רוב בקונגרס בסקרים, ואחרי שמערכת הבריאות החדשה של אומה נכנסה לתוקף והאתר שדרכו היה צריך להשיג ביטוח בריאות לא עבד הרפובליקנים קיבלו רוב גדול. אז אני לא חושב ששליטה רפובליקנית בקונגרס אחרי 2016 היא דבר כל כך ברור, לא יותר משליטה דמוקרטית בבית הלבן, שם לרפובליקנים יש מועמדים מאוד חלשים עליהם הילרי מובילה בסקרים בהפרשים גדולים.
בכלל, כל הרטוריקה הזאת של רוב תמידי זה דבר אידיוטי. אחרי 2002, קארל רוב ניסה לשכנע את כולם שלרפובליקנים יהיה רוב לנצח. הם כבר דיבור על להוריד את הדמוקרטים לחמישית מהקונגרס, ולא מתחת לזה כדי שמפלגה אחרת לא תחליף אותם. את 2006 ו-2008 הם ממש לא הצליחו לאכול. וכמובן שאחרי 2008 הדמוקרטים דיברו על אמריקה החדשה ואיך יהיה להם רוב תמידי בגלל שדור Y תומך בהם. אחרי 2012 עשו סינתזה ודיברו על רוב דמוקרטי תמידי בבחירות לנשיאות ורוב רפובליקני תמידי בקונגרס. זה דבילי.
וואלה, מסתבר שהביטוי “4-6 שנים” משמעו “לנצח”…
לא טענתי לשנייה שהרפו’ יהנו מרוב נצחי, אלא שבמצב הנוכחי, לאור הרוב שלהם, לאור התיחום החדש, שאגב, ממש לא עובד רק לטובתם – מכיוון שהוא נעשה בנפרד בכל מדינה, ויש מדינות שבהן הדמוקרטים שולטים) – יהיה קשה לפגוע ברוב שלהם בטווח של סיבב בחירות אחד – מה שלא נכון לגבי אובמה, שאין תסריט שבמסגרתו הוא ממשיך לכהן אחרי 20 בינואר 2017…
אז זהו, שהתיחום החדש נעשה אחרי 2010, וב-2010 הם ניצחו בהרבה מדינות ולא רק בבחירות לקונגרס.
המדינות הדמוקרטיות גם עושות תיחום פוליטי, אבל אצל השתים הכי גדולות, קליפורניה וניו יורק, התיחום בנוי בצורה שמגנה על חברי קונגרס מכהנים משתי המפלגות ולא בצורה שמיטיבה עם הדמוקרטים. זה עניין של פוליטיקה אידיאולוגית (סטייל מסיבת התה) מול פוליטיקה מושחתת (סטייל מדינת ניו יורק, בה יו”ר בית הנבחרים, האדם השני הכי חזק אחרי המושל, בדיוק הואשם בקבלת שוחד).
אובמה אכן הולך עוד שנתיים, אבל המפלגה לא, והמהלך של ביבי הוא הימור שהילרי קלינטון והאנשים שלה לא ינטרו לא טינה על זה (או שהרפובליקנים ינצחו, אבל כרגע הילרי מובילה על כולם בסקרים בהפרשים של יותר מעשרה אחוז, ובמונחים אמריקאים זה הרבה). הרפובליקנים אולי חושבים שאובמה הוא אנטי-אמריקאי שמשתין על החוקה ומגיע לו שמנהיגי מדינות זרות יביישו אותו, אבל הדמוקרטים לא.
התיחום בקליפורניה ובניו יורק לא מסייע לדמוקרטים?:) התיחום שם מנציח באופן טוטאלי את היתרון הדמוקרטי, הוא מבטיח את עליונות הדאון סטייט על האפ סטייט, ואת מערב לונג איילנד על מזרח לונג איילנד בניורק – ואת עליונות החוף על ההינטרלנד בקליפורניה. התיחום מבטיח שהמיעוט הרפובליקני יישאר מיעוט לעד. הג’רימנדרינג זה פטנט שדמוקרטים התמחו בו ומתמחים בו לפחות כמו רפובליקנים – והוא הבטיח כמעט יובל שנים של שליטה דמוקרטית בקונגרס, במהלך המאה העשרים.
ביבי לא מהמר על כלום. הזמינכו אותו לנאום בפני מושב משותף – וזה טוב לו וטוב למדינה. אין מנהיג בעולם שהיה מסרב לזה, בטח לא כשהבית הלבן מפגין כלפיו עויינות בכל הזדמנות אפשרית. כל סיפורי ההופמן על כיפת ברזל, הווטואים ושאר ה”פעולות למען ישראל” נעשו ע”י הבית הלבן מתוך הבנה שלא לעשות אותן, זה בעייתי יותר מאשר כן לעשות אותן (לו מנעו יצור כיפת ברזל, במפעל אמירקני, ריית’האון, היו מחוללים זעקה – וגם מגדילים את הסיכוי להתלקחות גדולה בהרבה באזור, שכן תגובות ישראל היו הרסניות בהרבה, לו נפגעו כאן מאות אזרחים; לולא הטילו וטו, היו נכנסים לעימות ישיר עם הקונגרס שהיה פוגע בתקציבי סיוע שלהם לאו”ם ולרש”ף, וכן הלאה).
הילארי קלינטון אולי תיבחר ואולי לא. אני מציע לא להתרשם מהרוב העצום שלה בסקרים. הקמפיין עוד לא התחיל – ושנה לפני הבחירות, בצל קמפיין התקשורת נגד הקונגרס ש”סגר את הממשלה”, גם הרפו’ נראו בפיגור גדול מול הדמו’ לקראת בחירות האמצע וכולם זוכרים איך זה נגמר…
האיומים בסגנון השוק של “אנחנו עוד נראה לכם מה זה”, הם לא באמת מרשימים. אובמה נורא נורא רוצה שביבי יפסיד, אבל הפופולאריות האפסית שלו כאן, גורמת לכך שכל צעד שלו לטובת ציפי ובוז’י, רק יפגע בהם. זו הסיבה, אגב, שהם רוצים שיתרחק מהקמפיין פה…
המקרה של שלדון סילבר, הוא אכן מקרה קלאסי של שחיתות, ואני חושב שהיה ראוי לציין שמדובר בדמוקרט…
אני רק להזכיר ששנה וחצי לפני בחירות 2008 המועמד המוביל, ברוב לא קטן, היה רודי ג’וליאני. תודה
אז אני מבין שאתה טוען שהכבוד האישי של נתניהו(הוזמן לנאום בקונגרס) חשוב מבטחונה של מדינת ישראל(לא לירוק בפרצופו של נשיא ארה”ב שהוא גם מי שצריך יהיה להציל אותה במקרה של מלחמה עם איראן)?
הגיוני – מי שהורה לחסל גנראל איראני בשם שיקוליי בחירות ולהכניס מדינה שלמה לשאלה איפה וכמה כואבת תהיה התגובה שהיא תחטוף , מה לו ולשלומם של אזרחי המדינה שכל תפקידם הוא כנראה לשלם את חשבונות גלידת הפיסטטוק ושהוא ורעייתו זוללים.
אם אתה סומך על אובמה שיציל או לא יציל אותנו במקרה שנזדקק לו, בגלל שהעליבו אותו באיזשהו אופן, אז אתה גם מזלזל באובמה בצורה מדהימה, וגם מניח שאיראן חזקה לאין שיעור מכפי שהיא, ואנחנו חלשים לאין שיעור מכפי שאנחנו.ככ
אני אגלה לך בסוד שמספר הפעמים ש”הצילו אותנו” עומד בדיוק על אפס פעמים במשך 67 שנים. אף חייל זר לא נהרג על הגנת ישראל, ואם אתה חושב שאובמה ישלח לפה מישהו כדי להציל אותך אם תתחנף אליו, מוטב שתתכונכן כלאכזבה כעמוקה…
וכמובן, ההזמנה לביבי היא חשובה למדינה כולהכ. הוא לא הוזמן כבעלה של שרה, אלא כראש ממשלת ישראל, והזמנתו היא ביטוי לקשר הקרוב בין ישראל לרשות המחוקקת של ארה”ב, שאני מבין שאתה חושב שיש לה תפקיד סמלי שם…
הקטע עם גלידת הפיסטוק גרם לי להרים גבה. אני תוהה אם קיימת הקלישאה שתוותר עליה…
כן. הוא לא כתב על החיילים הבריטים שהיו שרים בממשלה של ביבי במדי אס-אס.
הרפובליקנים יזכרו לביבי שהוא התנגד לנשיא דמוקרט שהם מתעבים. את רובם, ישראל לא מעניינת מספיק כדי שהם בכלל יחשבו על ביבי בתור אדם שחתר תחת אמריקה. את אלו שישראל כן מעניינת, זה מתוך מדיניות חוץ ימנית שמאוד תומכת בוסלים כמו ישראל וטייוואן, לפחות כל עוד הוסלים משמשים תירוץ למדיניות חוץ יותר אגרסיבית (למשל, התירוץ של ארה”ב ללמה היא לא חותמת על האמנה נגד מוקשים הוא שבעלות ברית כגון טייוואן ודרום קוריאה צריכות אותם). נשיאים שהם פחות אגרסיבים ממה שהם רוצים, למשל אובמה שמסרב להפציץ באיראן, הם מסתכלים עליהם בתור גיס חמישי, בתור לא באמת אמריקאים. סוג הרפובליקנים שחושב שנשיא ארה”ב מגיע לו כבוד גם אם הוא מהמפלגה היריבה בקושי יודע שישראל קיימת.
ביבי לא “חתר תחת אמריקה”, וגם אובמה, אגב, לא חושב כך – חרף היוהרה העצומה שמאפיינת את הממשל שלו, שגרמה לו לדרוך על מוסכמות חוקתיות לאורך השנתיים האחרונות.
ביבי שמח לשתף פעולה עם מהלך של הרשות המחוקקת האמריקנית, להעביר מסר ברור בנוגע לעמדת ישראל בנוגע לסכנה של הסכם עם איראן, שמצד אחד יפסיק את הסנקציות עליה, ומצד שני, לא יוכל למנוע ממנה לרוץ לעבר פצצה.
בניגוד לתדמית שלהם, שטופחה ע”י תקשורת אוהדת, הדמו’ לא יותר רחבי אופקים מהרפובליקנים, בטח לא אלה מהם שמכהנים בבית הנבחרים ובסנאט. הידע שלהם על ישראל לא נופל מזה של הדמוקרטים (למעט היהודים מבין הדמוקרטים, שמספרם אגב בירידה מתמדת – עוד הישג ייחודי של אובמה.
כשם שבריטניה לא “תיענש” על השימוש של אובמה בקאמרון לצורך תעמולה למען המו”מ עם איראן, כך ישראל לא תנזק מכך שהקונגרס מנסה לעשות משהו דומה באמצעות הזמנת ביבי לנאום בפני מושב משותף.
כתבת יפה- עבור חלק מהרפובליקאים מדינת ישראל היא סוג של וסל , כמו שהיתה בזמנו דרום ויאטנם (אתה מוזמן לחפש אותה במפה).
ואלה האנשים שראש ממשלתנו תולה בהם את יהבו.
נדמה לי שאפילו חסידיו השוטים ביותר , מסוג אלה שמגיבים פה, צריכים להבין שיש פה בעיה ,גם בלי לקרוא את פרבא… טעות התכונתי ל”ישראל היום”
אוי אבנר, התכוונת לכתוב פראוודה, אבל בהתחשב בידע שלך על מזה”ת, ארה”ב, גרמניה הנאצית – גם “פרבא” זה מספיק קרוב…:)
אני יודע שאתה חושב שהאזכור של דרום וויטנאם, אמור לייצר רושם שאתה יודע משהו על מלחמת וויטנאם ועל האופן שבו התנהלה והסתיימה, אבל צר לי לבשר לך שפלאטון ורמבו 2 הם מקורות חסרים לתיאור מהלך ההתרחשויות המלא שם…
ספר נא לי מיהם אותם רפובליקנים עלומים שרוצים להפקיר אותנו על גג השגרירות (עשה חיפוש בגוגל כדי להבין את הרפרנס…).