– יאיר לפיד דיבר אתמול (ד׳) בפני תלמידי תיכון ברעננה ואחד מן הדברים המעניינים שאמר שם, אמירה שנקלטה על ידי מכר שנכח במקום: ״נצטרך להגביל עוד יותר את מספר השרים בממשלה וגם להוביל תיקון לחוק כך שכהונת ראש ממשלה תוגבל לשתי קדנציות״. במערכת הבחירות הקודמת, אחד הדגלים הבולטים של לפיד היה הגבלת מספר השרים בממשלה. הוא התעקש על כך במהלך המו״מ הקואליציוני ואכן הצליח לכופף (כמעט) את כולם לכך. עושה רושם שהפעם יהיה לו קשה יותר, כי מספר המנדטים הצפויים לו עשוי לצנוח וגם כי מבנה הקואליציה ואולי ריבוי הסיעות יקשו עליו ועל אחרים להגיע למספרים סבירים. באשר להגבלת תקופת הכהונה, זה אכן מהלך נחוץ ביותר, ויש לקוות כי כל שאר ראשי הסיעות יתמכו בכך. מדינה דמוקרטית חייבת לרענן את שדרת ההנהגה. שתי קדנציות מלאות או שבע שנים, הארוך מבין השניים אמורות להיות מספיק זמן. בדיוק כפי שהיה כלול בחוק יסוד הממשלה בעבר. נמתין לכנסת ה 20 לראות אם לפיד יתמוך בהצעת החוק להגבלת תקופת כהונה כפי שהוגשה כבר על ידי ח״כ מרב מיכאלי.
– פרופ׳ עמנואל טרכטנברג הודיע על התמודדות בבחירות, ככל הנראה בסיעת העבודה. לא הצלחתי להבין האם הוא ישתתף בפריימריז כאחד האדם או ישוריין (למה בעצם הבטחת מקום? הוא אמר שאינו בלרינה ומוכן להפשיל שרוולים… יאללה שסתיו שפיר תעזור לו עם החבר׳ה הצעירים)
– עוד במפלגת העבודה: בקרב קבוצות פעילים סגורות של המפלגה, בין השאר בקבוצה המכונה ׳ראשי סניפי ומזכירי סניפים׳ נערך דיון סוער בימים האחרונים בנוגע למועמדותו של אלדד יניב. פעילי מפלגה בולטים מסתייגים, בלשון המעטה, מן ההצטרפות שלו. הם מנסים לקרוא לחברי המפלגה שלא להצביע לו ואפילו פתחו עמוד עצומה ועמוד פייסבוק: ״איננו מאמינים כי אדם אשר הודה בפני כל עם ישראל כי היה עד למעשי שחיתות וטרם נתן על כך את הדין מול רשויות החוק, אכן עשה שינוי כיוון אמיתי! לא כל שכן, קיימות תלונות שלכאורה מר יניב לא שילם לעובדים ממערכת הבחירות הקודמת, בה התמודד ברשימה נפרדת, האם זה פרסום אשר מפלגת העבודה צריכה להתמודד עימו במידה ותאשרו לו להתמודד??״. בינתיים כ 45 איש חתמו על העצומה.
אלדד יניב מסר בתגובה: ״במפלגה דמוקרטית כל אחד ואחת זכאים לדעתם.״
– אצל נתניהו מנהלים קמפיין מעל הראש של לפיד, בנט או כחלון. ההודעות מטעם מטה הבחירות יוצאות אישית נגד הרצוג, אבל רק נגד הרצוג. כל מי שהתבטא אתמול (ד׳) בנוגע למהלך בבית הדין של האיחוד האירופי (כלומר, כולם, ממש כולם) לא קיבל שום התייחסות מטעם נתניהו. רק הרצוג.
מצד אחד, זה לכאורה מיצוב נוח להרצוג הרוצה להיות ראש בראש מול נתניהו. עד לפני שבועיים מי ספר אותו בכלל ועכשיו אפילו בסקרים האישיים של התאמה לראשות רואים בו את המועמד הבולט מול נתניהו. מצד שני, העובדה שנתניהו מתייחס רק אליו כיריב היחיד מרמזת שנתניהו רוצה בהרצוג כמתחרה המרכזי, כי אותו (כך נתניהו) יהיה לו קל להביס. ההתמודדות עם האיומים הסובבים אותו, כחלון, בנט, היא יותר קשה. אז עדיף להתעלם מהם.
כך לדוגמא, תקף אתמול הרצוג את נתניהו על ההתפתחויות באירופה: ״הצעד של מדינות אירופה ראוי לגינוי, אך זה לא גורע מהאחריות של נתניהו למפולת המדינית הפוגעת במדינת ישראל. ביבי נכשל בתחום המדיני ונכשל בתחום הכלכלי״ וכולי.
מטה הליכוד בתגובה: ״חוסר הנסיון של בוז׳י הביאו אותו להגיב בצורה נמהרת וחסרת אחריות לאומית. מן הראוי שיתייצב מול אירופה שמכירה בחמאס ומול החרם על ישראל. במקום זאת הוא תוקף את ראש הממשלה נתניהו, אשר אינו נכנע לתמיכה האוטומטית של אירופה בפלסטינים, ואינו מתפשר על האינטרסים הבטחוניים של ישראל״.
אהא. אז אחרי שמנתברר שכנראה בכ”ז אי אפשר להביס את ביבי בבחירות דמוקרטיות, יושבים החברים ומחפשים הליך עוקף. יאיר לפיד, שעל הדמוקרטיה במפלגה שלו נכתבו כבר שירי הלל רבים, יוזם חוק אשר ימנע ממי שפיטר אותו, להמשיך לרוץ לבחירות – וכמובן ש”הגוש” מצטרף בחדווה.
כל ניסיון לטעון שתיקון הוא נחוץ, תוך התבססות על המודל של ארה”ב, יהיה נלעג, שכן בארה”ב השיטה היא נשיאותית, וסמכויות הנשיא לא דומות בכלל לאלה של ראש ממשלה פה, ולראייה שלטון הצווים הנשיאותיים של אובמה, חרף העובדה שהצד השני מחזיק ברשות המחוקקת.
כל זמן שראשי ממשלה פה לא נבחרים באופן ישיר (למזלם של מועמדי השמאל – אתמול אפילו הסקר המונפץ של הארץ שבישר לנו על ספין לפיד-כחלון, הראה פער מטורף בין ביבי לבין הרצוג בפרט, ובין מועמדי הימין למועמדי השמאל בכלל), אין כל סיבה לתיקון חוקתי שכזה, שלא נהוג בבריטניה, מולדת הדמוקרטיות הפרלמנטאריות, ששניים מראשי ממשלתה ב30 השנים האחרונות, כיהנו במשך 10 שנים רצופות ומעלה.
אצל ביבי מנהלים קמפיין מול בוז’י, כי הוא זה שמסתמן כבולט מבין המועמדים משמאל. להתייחס ליאיר לפיד, ולהבדיל לבנט או כחלון, זה מיותר וחסר טעם. יאיר לפיד הוא מנהיג מפלגה דו-פעמית בדרכו לקדנציה השנייה והאחרונה, ואין תוחלת בבזבוז זמן במתן מענה לשאלות שניסחו עבורו. בנט לא תקף את ביבי, ובוודאי שאין טעם לחזור על הטעות האווילית של התקפות דווקא עליו (מהסוג שעזר דווקא ללפיד ב2013) – וכחלון לא מתעסק כמעט בסוגיות המדיניות, מעבר למשפט סתמי על “החזרת שטחים”, ואמירה חוזרת ונשנית על היותו ימין מדיני (שלמרבה שמחתו, התקשורת מעדיפה להתעלם ממנה, כדי לא להתבאס…).
עצם המענה לבוז’י, זה כבוד גדול (יותר נכון, טעות גדולה), שכן אחרי כל הטררם שעשו בתקשורת, עדיין מדובר במועמד דל סיכויים, שרוב הציבור לא תופש ככשיר להנהגה לאומית, ושאת עיקר תוספת הקולות שלו, הוא לוקח דווקא מהשמאל.
ההתמודדות של טרכטנברג היא דווקא בשורה טובה. כל משוריין שנכנס למפלגה הזו (ואם צריך להמר, הוא לא הולך להתחיל להתרוצץ בסניפים), הוא עוד עילה להשתוללות שתקרה שם אחרי שיסתבר שהקרבת המפלגה על מזבח הסיכוי הדל של הרצוג להגיע לטופ (אגב, הגשמת האובססיה של לבני לאותו עניין), נגמרה רע…
ההתקפות החיצוניות, הפניות הפלסטיניות לאו”ם, והעובדה שהשמאל מעדיף לנצל אותן פנימה, במקום ליישר קו כלפי כ העויינים מבחוץ, בטח לא תעזור להם להביא קולות מ”המרכז”, גם אם עוד כמה פראיירים ינטשו את מרצ לטובת התקווה החדשה מודל 2009…
אז למי לדעתך צריך להצביע?
מה ז”א למי?! למי שיגידו בטלוויזיה, כמובן…
ובכל זאת?
אני אצביע למפלגה בעלת הסיכויים הטובים ביותר לשמש כחסם בפני קואליציית שמאל קיצוני. זו יכולה להיות אחת משתי מפלגות. במהלך 90 הימים אפשר יהיה לראות מי מהן גרועה פחות.
אורי. המפלגה האחת היא בוודאי הבית היהודי
והשניה?
לא באמת סוגייה סודית:) השנייה היא ליכוד.
מה איתך? למי מצביע? ג’?
אורי – איפה זה התברר שאי אפשר להביס אותו דמוקרטית? בינתיים זה רק קשה מאוד בתוך הליכוד. דווקא אם לפיד והרצוג ואחרים ידבקו ברעיון הנ״ל (שהוא נכון גם תחת שלטון אנשים שאינם נתניהו), אז זה יהיה בהחלט ראוי. כמו כן: מדהים שבחוק הקודם היתה קבועה מגבלת שבע השנים ובימים אלה במלאות 6 שנים לנתניהו, כמו איזה שעון דמוקרטי פנימי, העם הישראלי מתחיל לפנות נגדו. זה עולה בכל סקר. לא אומרת שבהכרח הוא יפסיד את הבחירות, אבל אי אפשר להתעלם מן הסנטימנט המאוד ברור שקיים, גם בליכוד, גם בימין שמימין לליכוד, גם במרכז. הליכודניקים הבכירים יודעים זאת היטב. שים לב שהם בקושי מנהלים קמפיין בחירות…
“עלילות משה כחלון בעיר הגדולה”
מה סוד ״ההצלחה״ של משה כחלון – ילד מעברת גבעת אולגה, בן לעולים מלוב, ש״עלה כמטאור״ בשמי הפוליטיקה הישראלית הרדודה?
לאחר חמש שנות קבע בצה״ל בחיל החימוש, השתחרר משה כחלון בדרגת רב סמל.
משה כחלון הבין כי האפשרות שלו להמריא בגבעת אולגה מצומצמת ולכן העתיק את מגוריו לחיפה, שם רכש מכספי הפרישה מצה״ל, חנות קטנה ברחוב תל אביב בחיפה, שעסקה במכירת אביזרי רכב, מכשירי רדיו טייפ וכיו״ב
מאוחר יותר רכש לידה גם פנצ׳ריה וחנות למכירת צמיגים.
במקביל דאג כחלון להתפקד לסניף הליכוד בחיפה והחל למפות לעצמו את רשת הקשרים בעיר.
האחיזה שלו בחנות לאביזרי רכב וצמיגים, סייעה לו מאוד בראשית דרכו כ״מנוף״ לעשיית הנחות, טובות וצ׳ופרים לחברים מסניף הליכוד בחיפה.
אט אט הפך משה כחלון למוכר יותר ויותר בין פעילי הליכוד בחיפה; קפיצת המדרגה שלו התרחשה בעת הבחירות לעיריית חיפה בהתמודדות שבין תא״ל (מיל) רמי דותן (דבוש) לראש העיר המכהן אריה גוראל.
כדאי בנקודה זו לשים לב לקשרים המיוחדים של משה כחלון עם מקורבים על בסיס חמולתי עדתי, וזאת כמו במקרה רמי דותן (דבוש) שגם הוא יליד לוב (בהמשך יוצגו גם היחסים המיוחדים של משה כחלון עם טייקונים נוספים יוצאי לוב, הבולטים בהם הינם: יצחק תשובה וקובי מיימון).
תוך כדי פעילותו בסניף הליכד בחיפה במערכת הבחירות המוניציפליות, נוצרה היכרות בין כחלון לעוזי לנדאו, שמינה אותו לתפקיד ראש לשכתו בעת שכהן כשר לביטחון פנים.
הקשרים שיצר משה כחלון עם פעילים בליכוד, כעת משהתמקם במרכז העשייה של הליכוד, הדרך להתברג במוסדות הליכוד הארציים, היתה כבר קלה יותר עבורו.
כחלון ניצל ביעילות את קשריו המסועפים עם עסקני הליכוד בחיפה והצפון, את התמיכה שידע לגייס מ״האחווה״ הלובית טריפוליטנית, ומפעילי ליכוד ארציים.
במהרה הוא הצליח להשתלב במוסדות הבכירים במרכז הליכוד, ובשנת 2003 נבחר לכנסת.
גם כשנבחר לכנסת, דאג לתחזק את קשריו ומעמדו בחיפה, ובמסגרת זו עמד בראש אתו״ס (הגוף האחראי על התרבות והספורט בחיפה); כל זאת תוך שילוב אינטרסים עם ראש העיר יונה יהב.
בהמשך גם נראה כי משה כחלון ידע לנצל קשרים אלה ואחרים לטובתו האישית ובתיאום עם יונה יהב הצליח להבריג את אשתו ליאורה כחלון לתפקיד עוזרת מנכ״ל מרכז התרבות ״בית קריגר״.
יונה יהב דאג גם לקדם את ליאורה כחלון לתפקיד מנכ״לית בית קריגר, וזאת למרות כישורים חסרים, מה שהבטיח לו ״שקט תעשייתי״ מצד כחלון בכך שהוא אכן גם נמנע מלהתמודד מולו על ראשות העיר.
לאחר שהתמקם משה כחלון בצמרת הליכוד, הייתה הנאמנות שלו נתונה בעיקר לחבריו הטייקונים מהאחווה הטריפוליטנית; קשרים אלה שהיו הדוקים מאוד, נעשו די בהיחבא ובחשאיות, וזאת במטרה שלא לחשוף את מוקדי ההשפעה האמיתיים להם היה נתון.
בעמדותיו המדיניות היה משה כחלון ממוקם באגף הניצי והימני של הליכוד; כיום הוא מנסה משיקולי בחירות לטשטש עובדה זו, והוא בונה על ״זיכרון חלש״ שלא יציף את העובדה שהוא היה בין המצביעים שהתנגדו לתכנית ההתנתקות.
כאשר התמנה לשר התקשורת ולא התבלט במיוחד, הוחלט אז ב״אחווה הטריפוליטנית״ שמשה כחלון כשר תקשורת, ״יטפל״ בחברות הסלולר – סלקום, פלאפון ואורנג׳.
חברות אלו לא מושתתות על ועדי עובדים חזקים, וגם בעיון קל ניתן להיווכח של״אחווה הטריפוליטנית״ אין בהן אחיזה משמעותית.
זאת הסיבה שמשה כחלון העדיף לטפל תחילה בחברות הסלולר ולא בחברות הטלוויזיה בכבלים. בתקופת כהונתו כשר בממשלה, לא עלה בידו לסייע ל״טייקון״ הדלק והנדל”ן יצחק תשובה, ויש הטוענים כי זאת היתה הסיבה העיקרית לקרע בינו ובין ביבי נתניהו.
יצחק תשובה התאכזב מאוד כאשר בעקבות “ועדת שישינסקי” הושתו על רווחיו מיסים נוספים, ודרגות החופש שהיו לו בנושאי הזיכיונות לחיפוש והפקה צומצמו. בעקבות כך, החליטה ״האחווה הטריפוליטנית״, לתכנן מהלך שיכריע את הכף הפוליטית לטובתם; בפרטי תכנון המהלך, זוהה משה כחלון כמי שיוכל להוות תשתית לכינון גוף – מפלגה, שתרכז מספיק עוצמה בכיוון שיאלץ את ממשלת ישראל להיות ״הרבה יותר קשובה״ לתכניות ההתעשרות של יצחק תשובה ושותפיו. על פי המהלך, תוכננה ובוצעה פרישה דרמטית של משה כחלון, עם נופך של מסתוריות. במקביל בלי לאבד אף רגע, סוכם עם ״מכללת הבית״ של יצחק תשובה – ״מכללת נתניה״, שהיא תיתן חסות לפעילות הנדרשת להקמת ״מפלגת כחלון״. מכיוון ומכללה לא יכולה להיות אכסניה פוליטית שכזו במוצהר, גובשה תכנית לפיה ״מכללת נתניה״ מכוננת אכסניה אקדמית לכינון של ״מרכז לרפורמות ומנהיגות״. בראש המרכז לא נבחר לעמוד איש עם הישגים אקדמית אלא הפוליטיקאי משה כחלון. את מקור התרומות הרבות שהתקבלו למרכז זה, ואת שכרו שלו, מסרב בדבקות, משה כחלון לחשוף; אבל ידוע לכל שחלק ניכר מן המשאבים נתרמו על ידי יצחק תשובה. במהלך השנתיים בהן שימש משה כחלון כראש המרכז, לא הוצגו תוצרים ופרסומים אקדמיים משמעותיים, ועיקר הפעילות סביב לשכתו המפוארת והמאוישת של משה כחלון נסבה סביב אין פגישות פוליטיות רבות, תכנון והתארגנות יסודית להקמת המפלגה, לרבות מינוי אנשי שטח, ואיסוף הנתונים הרלבנטיים. הערכה הנכונה של ״האחווה״ הייתה שממשלת נתניהו לא תחזיק מעמד מעבר לשנת 2015 ואכן כך בערך גם קרה. כחלון והצוות הגדול שהתקבץ השלימו את התארגנותם והם מקווים לרכב על גל של פופולאריות, להיבנות מחולשתו של נתניהו, מהפירוד בש״ס, מהתפוגגות הזוהר שליווה את מפלגת יש עתיד, ולגרוף קולות ומנדטים מכל חוגי הבוחרים המאמינים לתומם שכחלון הוא ״לוחם ללא חת בטייקונים״, ״רפורמאטור״, ״בעל השקפה מדינית שקולה״ וכו׳ וכו׳ בקיצור קריצה לימין, קריצה לשמאל, נטיעת תקוות ל״דיור בר השגה״, ״שכר מינימום הוגן״, וכו׳ וכו׳ תוך פיזור סיסמאות ומילים סתם של בחירות: שינוי, תקווה, עתיד טוב יותר, ומה לא; ״העיקר שהבוחרים לא יתעמקו יותר מדי, ועל בסיס נפשם הנקועה מכל הבטחות השווא שקבלו עד כה, יהמרו באווילותם כי רבה, הפעם, במה שעוד נותר להם, על מפלגתו של משה כחלון!
“כמו איזה שעון דמוקרטי פנימי” – ממש שירה…
במציאות, לכנות את ההתארגנויות של לפיד (המפלגה הדמוקרטית ביותר שידעה האנושות), לבני-הרצוג (על שלל השריונים) וכמובן ההתגייסות התקשורתית ההיסטרית ביותר אי-פעם (אפילו ביחס לסטנדרטים העלובים-להחריד של התקשורת שלנו), כ”שעון דמוקרטי פנימי”, זה מתמיה בלשון המעטה…
מעבר לזה, הטענה כאילו “העם הישראלי מתחיל לפנות נגדו”, היא סתם לא נכונה, בכל מיני רמות (ראשית, מיהו לעזאזל “העם הישרכאלי”? האם זהו ניסיון PV נוסף שתכליתו לחבר בין יהודים וערבים שמסרבים להיות אוייבים?…). לפי הסקרים, שהשמאל נתלה בהם בהיסטריה, אין בדל של התחזקות של מחנה השמאל, ואין כל החלשות של הימין ביחס ל2013, אלא בדיוק להיפך.
דבר אחרון, החוק שדיבר על הגבלת כהונת ראש ממשלה, היה מוצמד, ובצדק, לסוגיית הבחירה הישירה. ברגע שסוגייה זו ירדה מהפרק (וחבל, היא הייתה פותרת בקלות את השאלה את מי רוצים ואת מי לא…), הרי שאין שום סיבה לנסות חוק, שכל כך ברור שהוא פרסונאלי, ונעד להוות פתרון לקיצור דרכו הפוליטית של ראש ממשלה שהמיעוט השמאלני נורא לא אוהב.
שלא לדבר על זה שביבי כיהן כראש ממשלה גם ב-1996-9, והחוק מדבר (כמו בארה”ב) על שתי קדנציות *בכללי* ולא ברצף. כנראה משהו מקולקל בשעון המדומיין הזה.
הייתי עונה על זה, אבל עוד יתבעו אותי….;-)
טל, את תומכת בהגבלת כהונת ראש הממשלה כי את נגד ראש הממשלה. אם סוף-סוף יהיה פה ראש ממשלה טוב וראוי, שיביא רק ברכה לעם ישראל, האם תהיי בעד החלפתו לאחר 7 שנים באדם פחות ראוי? לא משנים את הכללים בגלל בעיה פרטית.