הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
אתמול בלילה בעימות הדמוקרטי הילרי קלינטון העלתה, בפעם הראשונה באופן ברור בקמפיין הזה, את עובדת היותה המועדמת האישה הראשונה לנשיאות. ב 2008 היא נזהרה מלעשות זאת. איזה אישה רוצה שיגידו שמצביעים לה רק כי היא אישה? להרבה נשים קשה לנפנף בזה כדרך לשכנע אנשים לבחור בהן. אובמה מעולם לא נרתע בקמפיינים שלו מלהדגיש את פריצת הדרך שבהיותו השחור הראשון. אלפי מילים וניתוחים נכתבו על כך. והתוצאה היתה ידועה. המיעוט השחור בארה״ב זכה לייצוג היסטורי. הנשים עדיין ממתינות.
עושה רושם שבקמפיין הנוכחי, מול ברני סנדרס, אין לקלינטון כוונה לוותר על הטיעון הזה. בינתיים, היא נזהרת עם הטיעון. אתמול במהלך שיאו של העימות, כאשר סנדרס חזר על הטענה שהוא האאוטסיידר, אשר ״נאבק נגד הממסד הדמוקרטי״ בעוד קלינטון היא הממסד, היא השיבה: ״למען האמת, סנדרס הוא האדם היחיד שיסווג אותי – האישה שמתמודדת להיות האישה הראשונה בנשיאות – כדוגמה למשהו ממסדי״.
אחת מתומכות קלינטון, מושלת ורמונט לשעבר מדלין קונין, פרסמה הבוקר מאמר בבוסטון גלוב ובו סיפרה על הימים בהם היא, קונין, התמודדה כאישה מול סנדרס. היא פירטה בטקסט כיצד סנדרס האשים אותה שאינה פרוגרסיבית מספיק (כפי שהוא מאשים כעת את קלינטון), על אף שבתור מושלת (כך כתבה) האשימו אותה שהיא ליברלית מדי.
קטע אחד בטקסט שלה מאיר עיניים:
״כאשר סנדרס התמודד נגדי הוא התמקד, באופן מדוקדק בנושא של ׳ניתוח מעמדי׳ והטענה היתה שנושאים מגדריים מהווים הסחת דעת מנושאים כבדים יותר. הוא הציע לבוחרים שלא לבחור בי רק על בסיס היותי אישה. זו גישה ׳סקסיטית׳, הוא טען. …
״מועמדים גברים טוענים שהם מאמינים באותן העמדות המגדריות אשר נשים מאמינות בהן. אז מה ההבדל? ההבדל הוא סדר העדיפויות.
״אחת מן הטענות נגד קלינטון היא שהיא נמצאת בפוליטיקה מאז ומעולם, שהיא אינה אותנטית. אך אם סופרים את השנים שסנדרס נמצא בפוליטיקה מאז היה ראש העיר, גם הוא נמצא בסביבה הפוליטית 35 שנה, כמו קלינטון. אבל כיוון שהוא גבר, הוא יכול להתמודד כמעין אאוטסיידר וקלינטון, אותה לא מחשיבים אאוטסיידרית אפילו כאשר המועמדות שלה תהיה תקדימית.״
נקודות נוספות מן העימות אתמול בלילה (תמונות בסוף הפוסט)
כאשר קלינטון וסנדרס נשאלו על ענייני מדיניות חוץ, אפשר היה לראות שקלינטון שולטת בחומר (מן הסתם, מזכירת המדינה לשעבר) וסנדרס פולט שורה של אמירות כלליות. הוא פחות מודע לניואנסים, או שמא זה פחות מעניין אותו. קלינטון ניסתה להטיח בו, משפט אומלל שלו בו הציע להכניס חיילים איראנים לסוריה. אבל סנדרס התחמק מעיסוק בנושא. הוא הודה בשלב כלשהו בעימות: ברור שקלינטון מובילה בתחום הזה, היא היתה מזכירת המדינה. ״אך מה שחשוב זה שיקול הדעת בקבלת החלטות ואני הייתי מן האנשים שלא תמכו במלחמה בעיראק, בעוד קלינטון תמכה״.
2008 מישהו? אלה היו בדיוק אותן הטענות שאובמה העלה נגדה. שיקול הדעת.
שניהם, קלינטון וסנדרס, ניסו להתמעת על נושא מערכת היחסים של ארה״ב ואיראן ואמרו (ואלה הן אמירות שיש ׳לגזור ולשמור׳, בשלב הזה) – שאין שום מצב בו ארה״ב תנרמל יחסיה עם איראן, לאור המעורבות של איראן במעשי טרור ברחבי העולם. סנדרס הדגיש ש״שלום עושים עם אויבים״, אבל הוסיף שנושא נרמול יחסים מלא בין המדינות אינו על הפרק.
אחרי העימות ניגשתי ליו״ר המפלגה הדמוקרטית דבי וסרמן שולץ. שאלתי אותה על הפער הבולט בין המועמדים בנושאי מדיניות חוץ. וסרמן שולץ אמרה שכיו״ר המפלגה הדמוקרטית אסור לה לנקוט עמדות – בין קלינטון לבין סנדרס. ב 2008 היא תמכה במועמדות של קלינטון. היא ציינה ששני המועמדים הדמוקרטים (לדעתה) מיישמים מדיניות עם יותר שיקול דעת מאשר רק ׳הפצצות שטח׳, אלא שילוב של דיפלומטיה עם כוח צבאי.
צפו:
עוד מהספין-רום, התעניינתי אצל הדוברת של קמפיין סנדרס, סימון סנדרס (שם משפחה זהה, במקרה) בנוגע להיותו של סנדרס המועמד היהודי הראשון אי פעם (אם אכן יזכה). סנדרס חשבה שזה נון-אישיו. ״אובמה היה המועמד השחור הראשון״.
סליחה על זוויות הצילום (קשה לראיין ולצלם במקביל וזה בטח משהו שאני לא עושה לרוב)
צפו:
תמונות נוספות:
מחוץ לאולם העימות פגשתי את החרדים האנטי-ציוניים, דוד וייס (משמאל)
סטודנטים למען ברני סנדרס, מחוץ לעימות
כיבוד לעיתונאים המסקרים את העימות. בתמונה הווארד פינמן, עיתונאי פוליטי ותיק, במשך שנים היה הכתב הפוליטי הבכיר בניוזוויק (ז״ל). כיום עורך וכותב פוליטי בהאפינגטון פוסט
חדר העיתונות, מחוץ לעימות (לעיתונאים, למעט המנחים) לא נותנים להיכנס לאולם בו מתקיים העימות עצמו)
עימות מן המסכים
המגישים הבכירים של רשת MSNBC, כריס מתיוס ואנדריאה מיטשל (עם הגב למצלמה) בSpin Room, האולם אליו מגיעים דוברי הקמפיין אחרי העימות כדי לתדרך עיתונאים, און-רקורד
המגישים הבכירים של רשת MSNBC, כריס מתיוס ואנדריאה מיטשל (עם הגב למצלמה) בSpin Room, האולם אליו מגיעים דוברי הקמפיין אחרי העימות כדי לתדרך עיתונאים, און-רקורד
סימון סנדרס, 25, אקטיביסטית של BlackLivesMatters, מונתה להיות הדוברת של קמפיין סנדרס (שם משפחה זהה באופן מקרי), באוגוסט 2015
ג׳ואל בננסון, אסטרטג ראשי של קמפיין קלינטון, מתדרך את העיתונות בספין-רום מיד אחרי העימות.
ג׳ף ויבר, מנהל הקמפיין של סנדרס בספין רום אחרי העימות
מארק סטיוארט גרינשטיין, מקונטיקט, ווסט הרטפורד – הגיש גם הוא מועדות לנשיאות ארה״ב (8000 דולר או משהו כזה) במפלגה הדמוקרטית. הוא אומר שיחד עם עוד 20 מועמדים שרשומים להתמודד, אף אחד לא מתייחס אליהם. מי אשם בכך? התקשורת
חדר העיתונות. בשורה הראשונה קרוב אלי: צוות העיתונאים של פוליטיקו
אכן, לא קל לעיתונאי לסקר עימות שבו שני המועמדים הם בעיניו שילוב של שלמות, גאונות, נשגבות יופי ותבונה.
הילארי היא אכן אשפית מדיניות החוץ, והנצחונות הכבירים שלה כמזכירת מדינה (האביב הערבי, בנגאזי, צפון קוריאה, פוקלנד, פוטין ומזרח אירופה – עוד לפני אוקראינה), הם בהחלט עדות למצויינות בתחום זה. גם יכולותיה המדהימות בכל הנוגע לשמירה על מידע מסווג בתחום מדיניות החוץ, עומדות לזכותה, ותמיד יעידו כאלף עדים על התאמתה למשרות רמות. אגב, כבר חילצו את הסוכנים שהאימיילים שלה חשפו, או שלא נעסוק בנושא הזניח הזה, כי בכ”ז אישה ראשונה וזה?
סנדרס הוא כמובן קליבר ענקי בזכות עצמו: מדובר בענק הענקים שמגיע מהרפובליקה העממית של וורמונט, ותענוג לראות שהילארי גייסה פוליטיקאית מקומית שגם היא מקשקשת רבות על נושא החשיבות של הצבעה למען נשים בגלל שיש להן שני כרומוזמי איק’ס. חשוב ביותר, ובהחלט בשורה גדולה לכל אישה באשר היא.
צפיתי בעימות אתמול והמסקנה היחידה שלי היא שאן בי סי לא כשירה לערוך עימותים במפלגה הדמוקרטית בגלל התפלשות בעפרם של המועמדים (בדיוק כפי שאינה כשירה לנהל עימותים רפובליקמניים, בגלל הרצון לא לתת למועמדים לדבר). מצד שני, אן בי סי לא דיווח על כך שמשטרת ישראל רצחה שלושה פלסטינים תמימים, כפי שעשו הקולגות מסי בי אס, אז מגיע להם כפיים…
סה”כ, אנחנו לומדים רבות מהנציגים של התקשורת הישראלית שם. למשל, היום למדנו שהילארי היא אישה ראשונה שמועמדת לנשיאות (בספעם השנייה, אבל מי סופר), ולמדנו שמטה סנדרס מבועת מעניין היהדות של המועמד – הם יודעים שהאלקטוראט שלו, בוגרי occupy למיניהן – לא ממש מתים על מעוקלי האף למיניהם (כן כן, הם רק ביקורתיים על ישראל בלה בלה), ומנסים לעשות מזה משהו לא רלוונטי. ההשוואה לעניין צבעו של אובמה היא כמובן שקרית ואדיוטית באותה מידה: הצבע של אובמה עשה אותו נשיא, והיה מאוד מאוד רלוונטי בקמפיין שלו (מטה קלינטון עצמו גילה זאת, כשביל הואשם פעמיים בגזענות ע”י מטה אובמה, והתקשורת מיהרה לגבות זאת, למרות שהיה ברור שזו האשמה שתכליתה היחידה היא סתימת פיות. למעשה, עד היום מקפידים בממשל אובמה להאשים בגזענות את כל מי שלא מזהה את הגאונות של המשיח משיקאגו).
הילארי בחרה לאמץ את שיטת אובמה ולהביא נגד סנדרס טענות על סקסיזם, מתוך הבנה שרוב מצביעי השמאל הן מצביעות, והתקווה שלה היא שהם יצביעו עבור אישה בגלל שהיא אישה.
אין ספק שזה נצחון פמיניסטי גדול נוסף: מועמדת שכל הרקורד שלה נבנה מכך שהתחתנה עם פוליטיקאי מצליח (שביזה אותה ללא הרף, ובגלל שאפתנות מופלאה, היא בחרה לחרוק שיניים ולהתעלם – יש על כך קטעים נהדרים בספר גיים צ’יינג’ על בחירות 2008. כן, גם אז היו פרשיות ביל שלא הגיעו לעיתונות…), מנהלת קמפיין שאומר “תביעו לי כי אני אישה”, ומציינת בגלל שהיא אישה היא לא יכולה להיות חלק מהממסד. ובכן, לא רק סנדרס חושב שהגברת היא האמ-אמא של הממסד, אלא גם רוב בוחריו האנטישמים (שכאמור, מוכנים לסתום אף ולהצביע עבור יהודון, מרוב שנאה כלפיה), וכל הרפובליקנים. מספיק להסתכל בהצהרות ההון שלה ושל בעלה, ולראות את תזרים המזומנים הפסיכי של הקרן המשפחתית המופלאה שלהם, כדי להבין שהון-שלטון כזה טרם היה בארה”ב אי פעם. מצד שני, היא אישה, אז לעזאזל עם בנגאזי, אימיילים, הצמדות לבעל נואף ומבזה, קריירה על גב הבעל הנואף ומבזה. איזה סמל פמיניסטי מפואר. ואחרי זה, אותן מעריצות, משמיצות את שרה פיילין, שכן עשתה קריירה לבד, שלא ביזתה עצמה בהיצמדות לבן זוג מביך. למה? כי היא מ”ההם”.
ולבסיום, “הארץ” טוען שאולי פוצחה המשוואה אחרונה של בנרי: באיזה קיבוץ הוא התנדב. עפ”י העיתון, שאיתר כתבה מ1990 של יוסי מלמן, מדובר בשער העמקים. אז מגיעות לך ברכות על האבן הגדולה שנגולה מעל לבך. אין ספק שעכשיו יש לנו הרבה יותר מידע שיאפשר לנו להחליט האם מדובר במועמד ראוי, מכפי שהיה לנו לפני שידענו היכן התנדב ב1963.
משמר העמק? נראה שהכריזמה של יעקב חזן עדיין עובדת. מעניין מה חשב סונדרס כשהקיבוצניקים הסוציאליסטים שלחו אותו לעבד את אדמת רוביה א-תחתא.
דובר על שעהעמקים – שלא מעבדים את אדמותיהם של הכפרים השכנים והשדודים. יצא לו בפוקס.
אגב, משמר העמק זה לא רק רוביא תחתא, אלא גם רוביא פוקא ובעיקר אבו שושא. אין עוררין שבכל הנוגע לנכבה, השמאל יכול ללמד ת’ימין איך עושים זאת נכון…
בשער העמקים יכלו להתגאות בפני המתנדבים באדמות חרתיה. סדנא דארעא חד הוא
כן, גם אותי זה מחרפן.
אני יכול להבין את התסכול של טל, אבל מעצבן שמבחינתה כל אשה מועמדת מייד נעשית מועמדת ראויה על פני המתמודד הגברי השני.
אני כגבר יותר אובייקטיבי:
פעם אעדיף אשה, ופעם גבר. תלוי באמת בכישרון.
אורי- תסביר לי איך אחרי כל השערוריות של קלינטון היא עדיין מועמדת לגיטימית?
האמת היא שזה ממש לא מחרפן אותי. זה צריך לחרפן פמיניסטיות (יש כאן תפישה שאומרת שנשים אינן מסוגלות להתמודד כשוות מול שווים, ולכן צריך קביים בדמות הצבעה מגדרית או אפליות מתקנות לסוגיהן).
כשאני רואה פמיניסטיות-עלק שחושבות שפמיניזם משמעו הצבעה ליצור אנושי רק אם אין לו כגרומוזום Y, אז אני מוצא את זה כמשעשע למדי. זה לאגמרי הזוינ כאשר מדובר על מישהי כמו הילארי, שהיותה בת זוג של מישהו מצליח, היא ההתחלה, האמצע והסוף של הקריירה שלה, והניסיון שלה להציג עצמה כאנטי-ממסדית בגלל שהיא אישה, מקביל לטענה שהנסיך צ’ארלס הוא מחוץ למשפחת המלוכה בגלל שיש לו אזניים גדולות ולשאר משפחתו אין…
הסיבה היחידה שבעטיה הילארי היא מועמדת רלוונטית (וזוכה כמעט וודאית של הפרייפרמיז הקרובים, ואולי גם של הבחירות כולן), היא שהתקשורת האמריקנית היא כמו התקשורת הישראלית: היא יכולה לא לאהוב את מועמדי השמאל, אבל בקרב מול השטן הגדול מימין, הם יודעים לסגור שורות.
נסה להיזכר בטורים שקראת כאן בפלוג בימים האחרונים לפני הבחירות (האחרון שבהם עסק במטה קמפיין העבודה ונראה היה כמו כתבה נרגשת לעלון ביה”ס על כמה שהמנהל מגניב) – ותגזור מזה לגבי כלל התקשורת: עיתונאים הם ברובם עדר. גם אלה שלא חושבים כמו כולם, בדר”כ יעדיפו לסתום ת’פה, כי התקשורת לא יכולה להכיל יותר מדי עלי תאנה חיצוניים (וגם אלה, רצוי שיהיו מכמה מיעוטים במקביל, בכדי שאפשר יהיה לסמן וי על כמה סעיפי סובלנות, דהיינו – אם אתה ימני, כדאי שתהיה גם מזרחי או דתי או אישה או נכה, ואם אפשר – אז כולם ביחד, והעיתון שלך יהיה פטור מלהעסיק עכוד מסוגך…).
הילארי התמודדה פעם אחת בחייה מול תקשורת עויינת, וזה היה כשרצה מול אובמה ב2008, שהיה יותר שמאלני ממנה, ומתוקף היותו שחור, אפשר למי שתומך בו, לספר לעצמו שהוא נורא נאור וליברל ומתקדם ופלורליסט. הפעם אין מולה את אובמה. מתמודד מולה יהודי קשיש ונרגן, שמייצג עמדות שמאל קיצוני כלכלי, שמפחידות גם מכמה מגדולי התורמים בשמאל – והיותו לא-מיעוט (יהודים הם מיעוט, אבל כזה שנאור להזדהות עימו, שכן אין שם הילה של לחימה בקיפוח, והם גם פאשיסטים שהורגים מוסלמים כל הזמן בטלוויזיה) בוודאי לא מוסיפה לו. הם יתמכו בו אם יפתיע וינצח אותה, אבל כרגע הם יתמכו במי שאובמה תומך -פ ואובמה מחוייב להילארי באופן מלא, מסיבות שאני מניח שיום יבוא ונקרא בספר אודותיהן (התקשורת בוודאי לא תטרח לחפש בזמן אמת מה הביא לקירבה המופלאה ביניהם אחרי הפריימריס העקובים מדם של 2008…).
הבה נסכם: התקשורת היתה בעד אובמה בגלל שהיה יותר שמאלני ממנה, אבל הפעם מתמודד מולה מישהו שהוא הרבה יותר שמאלני ממנה ולכן לא זוכה לתמיכת התקשורת. חבורה של שמאלנים.
אוח אורי, אתה ציני בצורה מוגזמת לחלוטין.
–
קראתי היטב את ההסבר שלך לפמיניזם, אבל יש לי שאלה כזו:
אם אכן הפמיניסם זה “קביים” לאשה, למה בלי אפליה מתקנת אכן כמעט ואין נשים בפוליטיקה הישראלית?
אני לא מדבר על ידידי הטובים מאגודת ישראל.
אפילו בליכוד ובעבודה ייצוג הנשים לוקה בחסר.
אני מניח שרוב הגברים יעדיפו להצביע לגברים, אבל זה לא מתרץ כלום. אדרבה. שהנשים יצביעו למועמדת נשית…
–
אגב הילארי, עומד לי כל הזמן בראש הפרופיל של נשיאות ארה”ב בסדרה 24. שם היא הייתה הנשיא/ה הכי מוצלחת בסדרה…
אני באמת מאמין שאשה יכולה להיות מנהלת טובה יותר בגלל שאין לה את הקטע הגברי של “אני הכי גדול”.
יש חכיו”ת שאני כמעט מעריץ בכנסת.
אוח, נתי, אתה לא הבנת מילה ממה שכתבתי…
אם לא הבנת, אני פמיניסט לגמרי, עפ”י כל ההגדרות שמאפיינות את הרעיון הזה: אני מאמין שלגברים ולנשים מגיעות בדיוק אותן זכויות וחובות. אני נגד כל אפלייה מגדרית, גזענית או עדתית.
אלא מה? פוליטיקאים/ות שמשתייכים לאיטה, ובמקרה נולדו לקבוצה גדולה שאפשר לומר עליה שעדיין לא הגיעה לשיוויון מלא, הפכו את הרעיון הפמיניסטי לקרדום לקידום עצמי. כך נולדה ההעדפה המתקנת לנשים ומיעוטים שונים. במקום ליצור שיוויון, באו העלק-נאורים, ויצרו מסגרות שלאר באמת מקדמת שיוויון, אלא בסה”כ מהווה מקפצה נוחה יותר לאלה מבני הקבוצות המופלות-לכאורה (מי יותר ומי פחות), שגם ככה לא ממש זקוקים למקפצה הזו.
הנשים שנעזרות באפלייה מתקנת כדי להתקדם בפוליטיקה הישראלית, הן האחרונות שיכולות לדבר על קיפוח. אתה חושב שמרב מיכאלי הייתה מופלאה לרעה בטרם נכנסה לפוליטיקה? לימור לבנת? גילה גמליאל?
מדובר בעסקניות מסוגים כאלה ואחרים, שתפסו טרמפ על הטענות על העדר שיוויון מהותי ופערי שכר (טענות מוצדקות, אגב), בכדי לקדם את עצמן במאבקים פוליטיים, שאליהן הגיעו ללא בדל של נחיתות בהשוואה ליריביהן הגברים באותן מפלגות. איזה יתרון יש לעסקן ליכוד שרץ לכנסת, בהשוואה לגילה גמליאל? אתה חושב שיצביעו עבורו בגלל שהיא אישה?
בקיצור, פמיניזם זה אחלה – אבל אל תתבלבל בין הטרמפיסטיות שפועלות לקידום עצמי, לבין פמיניזם. הילארי קלינטון (או ציפי לבני, או זהבה גלאון, או מרב מיכאלי, או גילה גמליאל) עוסקות בסוגייה מגדרית רק בגלל שזה נוח להן פוליטית. מצב הנשים בכלל מעניין אותן בערך כמו שהוא מעניין כל פוליטיקאי אחר: איך הסיטואציה יכולה לעזור לי.
מהבחינה הזו, הילארי, לבני ושות’ הן כמו ש”ס ואגודה: הן רוצות שהציבור שלהן ירגיש מקופח, כי רק כך הוא תוכלנה לגייס קולות על הטיעון הקלוש של “תצביעו לנו כי אנחנו נשים ומבינות יותר ללבכן”.
אני לא מוטרד מכךל שיש נשים שמאמינות בשטויות האלה (אנשים כאן הצליחו להאמין שאם רק ניתן לעראפת מספיק רובים, כסף ושטח, אז הוא יפסיק לרצוח בנו, וחלקם עדיין מאמינים ששם מצוי הפתרון – כך שנאיביות היא חלק מטבע האדם). זה בעיקר מצחיק אותי.
איך יזכר הנשיא אובמה? מצד אחד הוא ניהל מדיניות פרו ערבית, אבל מצד שני המדיניות הבדלנית הזאת מוטטה כמה מדינות ערב חשובות כמו עירק וסוריה שהתאדו להן. איך ההיסטוריה תזכור אותו והאם הוא היה טוב ליהודים? מצד אחד ההסכם עם עיראן ומצד שני סוריה נכתשת.
במקרה הטוב הוא ייזכר כאדיוט שבפוקס העולם שרד את השטויות שלו (אך סבל נורא תוך כדי, ומאות אלפים מתו).
במקרה הבינוני הוא ייזכר כאדיוט שהעולם הגיע לשיאי התפוררות שלא נראו מזה עשורים.
במקרה הגרוע הוא ייזכר כמי שבגלל אידיאולוגיה של שמאל קיצוני, ורצון לחזק את העולם השלישי (העשוק לשיטתו, ע”י מעצצות המערב המרושעות שברכאשן ארה”ב), עשה צעד אחר צעד כדי להחליש את הבסיס שעליו ייצבה ארה”ב את הביטחון הקיבוצי של העולם החופשי מאז 1945.
אישית אני מעריך שהאפשרות הראשונה תהיה הנכונה (הוא יקבל הנחה כי בכ”ז הוא הנשיא השחור הראשון. לקארטר לא היה כזה מזל…).
מה אתה חושב על האינטרס הישראלי? הוא הרס את סוריה וגרם לחיזבאללה לדמם סופסוף. האם היה שווה?
חזבאללה מטפטף, לא מדמם. הוא חזק היום לאין שיעור מכפי שהיה אי פעם.
אובמה שחרר 150 מיליארד דולר לאיראן – וחלק נאה מזה יגיע גם לחזבאללה.
אובמה מייצר קשיים על בנייה במקומות שיש עליהם קונצנזוס ישראלי, בתוך שטחים אורבניים בירושלים – כך שאפילו בעליית מחירי הדיור, יש לו יד (הוא כמובן גורם משני, אבל הוא בהחלט גורם – לצד הפחדנים שמצייתים לו ונמנעים מבנייה).
אובמה שכנע את הרש”ף ששווה להם לצאת לקמפיין בינ”ל מבלי שייענשו. הדבר נכון גם לגבי הקמת ממשלת אחדות עם חמא”ס.
ומעל לכל – הוא חתם על הסכם שמבטיח באופן וודאי, סופי ומוחלט שלאיראן תהיה פצצה, ושאיש לא ימנע זאת ממנה.
בצד החיוב אכן ניתן לומר שבגלל חוסר הבנה מוחלט של המזה”ת, הוא הצליח לפורר כמה מדינות באזור, ולהיות אחראי למותם של מאות אלפי חמושים ערבים (ולמותם של רבבות אזרחים תמימים שהיו בסביבה). ברמה הטקטית, בלי להתכוון, הוא פורר כל איום קונבנציונלי על ישראל. מצד שני, הוא ניפח את האיום האסלאמיסטי למימדים חסרי תקדים, שאנחנו רק מתחילים להרגיש בכל פינת רחוב (למשל, ילד בן 11 היום ברמלה).
לסיכום, הוא נשיא מחורבן מכל בחינה. גם בהקשר לאינטרס הישראלי. מאידך, הוא נשיא שחור ראשון, ולכן תתעלם מכל מה שכתבתי, כדי שלא יחשבו שאני גזען חלילה. ואבגי סתם נרדף על רקע דיעותיו!!!
http://www.miglasha.com
בלוג פוליטי על המירוץ לבית הלבן