הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
כמה הערות אחרי הדיון בועדת הכלכלה על מתווה הגז ולקראת, מה שיש להניח שיקרה, החתימה של ראש הממשלה נתניהו על עקיפת חוק ההגבלים העסקיים באמצעות סעיף 52
1.
לקראת סוף הדיון, בערך בשעה 12:45 אמר נתניהו את הדבר המעניין (לדעתי). אחרי שהסביר את הטיעונים המדיניים בטחוניים, ואחרי שאמר כי הוא מאמין במתווה הגז כפי שנוסח אל מול החברות המסחריות, הוא למעשה הודה שנאלץ להפעיל את השימוש הנדיר בסעיף 52, רק כדרך לעקוף את הסבך שנוצר לו כתוצאה מן ההתנגדות העקרונית של איש המקצוע בתחום, הממונה על ההגבלים העסקיים. הדברים נאמרו בתשובה לשאלה שהפנה אליו ח״כ יוסי יונה.
הנה תמלול מדויק:
“בתוך השאלה שלך (שאלתו של יונה-ט״ש) מקופלת הנחה, אקסיומה לא נכונה. ההנחה שלך היא שהביקורת של הממונה על ההגבלים – אני מקבל אותה. זאת אומרת, ההסכם רע, וכיוון שההסכם רע, ויש לי שיקולים אחרים – אני מפעיל את השיקולים האחרים. תכף נדבר על השיקולים האחרים בקיצור. אבל אני לא מקבל את האקסיומה הזו, אני חושב שההסכם הזה… אמרתי שההסכם הוא האופטימלי. וזה שונה… ואני חושב שהיה צריך לקבל אותו. אני חושב שהממונה על ההגבלים היה צריך לקבל אותו. הוא חשב אחרת. וכיוון שחתימתו דרושה לעניין הזה – החוק צפה זאת ואפשר תהליך אחר. אז קודם כל אני רוצה להגיד לך, ההסכם הזה, המתווה הזה איננו אידאלי כי אין דבר כזה, אבל הוא אופטימלי. והוא טוב – הוא חשוב וטוב למדינת ישראל. עכשיו לגבי הדבר השני. אני באמת חושב, אני באמת חושב ואין כאן שום המצאה, ואין כאן שום תכסיס, אני חושב שפיתוח שדות נוספים זה דבר קריטי למדינת ישראל. ויש לזה גם את ההשלכות המדיניות שאני חושב שהחברים כאן ככלל מסכימים איתן. ולכן ההחלטה הזאת להפעיל את הסעיף הזה נבעה קודם כל ממצב שנוצר, שנכפה עלינו, על-ידי התפטרותו של הממונה על ההגבלים. ולא בגלל מהות ההסכם – ההסכם הוא טוב. אבל ההתפטרות שלו יצרה מצב שגם הסכם טוב, הסכם אופטימלי שאני רוצה להעביר אותו – אני לא יכול להעביר אותו. ולכן זה מחייב אותנו ללכת למה שהחוק מאפשר; והחוק מאפשר את זה, גם על סמך שני דברים נוספים שיש שם, והם שיקולי הביטחון והחוץ. (ההדגשות הן שלי -ט״ש)
כלומר, יש ממונה, ודעת ראש הממשלה ובמקרה הזה, שר הכלכלה (אחרי ששר הכלכלה המקורי לא הצליח להתמודד) היא שונה ולכן נתניהו מפעיל סעיף-אין-ברירה.
אמנם אין פה חידוש ענק. כל מי שעקב אחרי הדיווחים הרהוטים של דה-מרקר ושל כלכליסט בחודשים האחרונים, ידע זאת מזמן.
החידוש הוא בכך: הודאתו של נתניהו שהשתמש בסעיף הזה כתירוץ להיפטר מתחולה אמיתית ומהותית של חוק ההגבלים העסקיים. טיעוני החוץ והבטחון הם תועלתניים.
נתניהו משיב לשאלות חברי הכנסת בנושא מתווה הגז בהליך ההתייעצות לפי סעיף 52 לחוק ההגבלים העסקים. מאחוריו מימין לשמאל: אלי גרונר מנכל משרד רה״מ, דורי גולד, מנכל משרד החוץ ויוסי כהן ראש המוסד הבא, 8 בדצמבר 2015.
2.
כבל העיר במהלך הדיון שהנושא יובא בפני בג״צ. מכל השיח שהתנהל, לרבות העובדה שיחימוביץ׳ לא היתה שבעת רצון מתוכן התשובות, עושה רושם שדווקא התשובה שנתן נתניהו ליונה בסוף, היא זו שעשויה לבסס טיעון מסוים נגד ההליך של עקיפת חוק ההגבלים העסקיים.
ספק אם בג״צ ימצא לנכון להתערב, במיוחד כאשר נתניהו מילא אחר הפרוצדורה הדרושה בחוק (היוועצות עם הועדה).
הנקודה המטרידה, לדעתי, היא הרחבה יותר: הפיכת חוק כלכלי מהותי לפלסתר. אם אי פעם היה צורך בהגנת ההגבלים העסקיים על הצרכן הפשוט, זה המקום. מדוע לא ניסתה המדינה (או חברות נובל-תשובה) לפעול נגד ההחלטה בפני בית הדין להגבלים העסקיים? אלא בדרך העקומה הזו של ריקון החוק מתוכנו.
3.
מלוא ההערכה לחברי הכנסת מן האופוזיציה, בראשם ח״כ איתן כבל אשר ניהל את הדיון ושלי יחימוביץ׳ אשר הובילה את השיח בנושא בשנים האחרונות. הדיון היה עירני, מכובד ובעיקר איפשר לציבור הישראלי לצפות בשר הכלכלה-תקשורת-חוץ-ראש מממשלה משיב לשאלות ממושכות ובנושא כלכלי מרכזי. מנסה להיזכר מדוע נתניהו חושש לקיים מסיבות עיתונאים, ולא מצליחה להבין. הוא אחד מראשי הממשלה הרהוטים ביותר אי פעם. מה יש לו להיות מוטרד מקיום כמה עקרונות דמוקרטיים בסיסיים?
4.
אחרי שבועות ארוכים בהם משכן הכנסת הפך למקור החזק ביותר לממים, בדיחות, רדידות, צחוקים – יכלו הח״כים להחזיר לעצמם את הצבע ללחיים. חברי הכנסת מכל הסיעות הוכיחו העמקה ורצינות. אם יו״ר הכנסת יולי אדלשטיין דואג למעמד הכנסת בעיני הציבור, הנה דוגמא איך מחזירים לשם מעט רוח דמוקרטית.
5.
באחד הדיונים הקודמים של ועדת הכלכלה פעילים חברתיים צילמו את יו״ר המלל היוצא-וראש המוסד יוסי כהן הנכנס הולך במסדרון עם הלוביסטית אורלי בן שמאי המייצגת את חברות האנרגיה. קמה מהומה זוטא. עמיתי תומר אביטל וגם אנשי המשמר החברתי, קיבלו מכתב נזיפה/התראה לפני שלילת כניסה ממנהל מחלקת ההיתרים של הכנסת.
לתומי, זכרתי שאיסור הצילום לפי כללי הכנסת חל במזנונים של הכנסת. פניתי לבקש את הכללים מדובר הכנסת ומסתבר שמאז יולי 2014 (פידיאף) יש כלל נוסף האוסר לצלם במסדרונות.
כשלעצמי וכמי שמסתובבת במסדרונות הכנסת הרבה, אציין שלא הייתי מודעת לכך שאסור לצלם במסדרון. יתרה מכך, כמות צילומי המסדרונות המועלים לרשתות החברתיות הנה אינסופית. יש איזה יועץ פרלמנטרי/מבקר בכנסת/פעיל חברתי/לוביסט/עיתונאי – שלא מעלה צילומי מסדרונות? מדוע נטפלים אך ורק לצילומי הלוביסטית עם יוסי כהן? האם אין כאן אכיפה סלקטיבית-פתאומית?
הצילומים שנאסרו באופן סלקטיבי אך עדיין נמצאים ברשתות החברתיות
https://www.facebook.com/tal.schneider/posts/10154426655359251?pnref=story
אנשי המשמר החברתי הם לא חלק מהחבר’ה שנורא אוהבים שקיפות, אבל מתנגדים ללכת עם תגים שיספרו לנו שהם ממומנים ע”י ממשלות זרות?
גם אני רוצה להביע את הערכתי לאיתן כבל הדמוקרט, שסיפר לנו שאחרי שנבחרי הציבור יחליטו מה שיחליטו – תעבור ההכרעה הסופית לחבר’ה שמינו את עצמם, כדי שחס ושלום לא יהיה כאן בלבול כאילו לממשלה נבחרת יש זכות לקבל החלטות, במידה ואינה ממשלת שמאל.
אגב תומר אביטל: רכשתי וקראתי את ספרו החביב אודות רצח במשכן הכנסת (לא אכנס לסופיילרים, מגיע לו להתפרנס בכבוד), ולא יכולתי שלא להתפעל מהתפישה הדמוקרטית שרואה לחיוב פקידים ממונים איזושהי ערכאת ערעור על החלטות שח”כים מקבלים (לטוב או לרע).
אני מגיע מתפישה מיושנת שאומרת שמי שקיבל מנדט מהציבור, צריך להיות מקבל החלטות, ומי שמונה לתפקידו, צריך למלא הנחיות דרג נבחר, או להתפטר, אם מבחינתו ההנחיות הן בלתי סבירות. כנראה שזה עניין של השקפה פוליטית: השמאל הישראלי נמצא במקום פוסט-דמוקרטי, שרואה בקטע המשעמם הזה של הכרעת רוב, משהו מיושן ולא אופנתי, שמפריע לצורת השלטון המועדפת (שהיא: כל מה שיאפשר את יישום מדיניות השמאל, מה שהיא לא תהיה), ויהא זה שלטון של שופטים, יועמ”שים, פקידים, ממשלות זרות – וכל מה שאינו הציבור הזה, שפעם אחר פעם מוכיח שהוא לא יודע להצביע נכון.
הדיון בוועדת הכלכלה הראה לנו שוב שח”כים מימין ומשמאל יודעים לדקלם דפי מידע שמסרו להם, וזה אכן מאוד מרשים (גם ביבי הראה התרשמותו והבטיח להביא להם את חומר קריאה, כדי שימסרו אותו לאלה שכותבים עבורם את דפי המסרים, ואלה יכינו עבורם תגובות רציניות).
מעודי לא חשדתי באיתן כבל באיזושהי העמקה ורצינות, וגם היום לא הופתעתי ממנו. אין ספק שמרענן לראות את העיתונאים מתבשמים מהלוחם הנועז למען שחיתות, שרק לפני חצי שנה ניסה לסדר ג’ובים לאחיו (אוהו, מה שהיינו קוראים, לו חשדו במירי רגב שניסתה לסדר ג’ובים לאחיה…). מדובר בעסקן לא מרשים במיוחד, והניסיון להפוך לנו אותו לאיזשהו מגדלור של הבנה בכלכלה, מקביל לניסיון להעלים מסדר היום הציבורי את עניין פואד, לטובת עיסוק בחזן. זה יכול היה לעבוד לפני עידן האינטרנט.
המלחמה של הקרן לישראל חדשה במתווה הגז, היא הדבר הטוב ביותר שקרה למתווה הגז. החשש מההשלכות האיומות למדינה מנצחון של הקרן, הן כאלה שמבטיחות שרוב הציבור יתמוך במתווה גם בלי להבין אותו (בדיוק כמו שבשמאל יש המוני מתנגדים למתווה מבלי לדעת איך מאייתים גז…). כל טוויט של אחת מאלפיים העמותות שמופנות לעניין הגז, רק עוזר לתשובה ולחבריו.
לולא “המשמר החברתי” ודומיו היו כ”כ מעורבים בניסיון לחסל את המתווה, ייתכן שאשכרה ניתן היה לשכנע שעדיף לחפש לו אלטרנטיבה. ברגע שהתברר שהמאבק הוא בעצם הם ועושי דברם, די ברור שעדיף לנו שתשובה יקבל 40% מרווחי הגז (ואנחנו את שאר ה60), מאשר שהקרן תצליח להרחיק מפה כל יזם שירצה לעשות כאן כסף.
הקרן לישראל חדשה לא מתה על ישראל הנוכחית. זכותם. אם צריך לבחור בין תשובה לבין הקרן, אז עם כל הסייגים האישיים שיש לי כלפיו, אני לא חושב פעמיים לפני שאבחר בתשובה. כל התספורות בעולם, לא עולות לנו כמו רבע אוסלו, כמו תופעת “איחוד המשפחות”, כמו הטיפול במסתננים, וכמו כל שאר הבעיות שעמותות של הקרן כ”כ עסוקות בלתחזק לנו פה…
אתה תוקף אנשים כי אין לך טיעונים מהותיים.
נכון, ובגלל שאני ימני פאשיסט שלא למד את הלקח…
אני מכיר בע”פ את הטיעונים של העמותות ושל המדקלמים שלהן – ואציין בעדינות ש”אין להם טיעונים מהותיים” זה האנדרסטיימנט הגדול ביותר שניתן להגיד לגבי הטענות שלהם.
אתה מבין – להגיד ש”שודדים את הגכז”, בשעה ש60 אחוז מהרווחים שלו יחזרו למדינה כמסים (בזכות ביבי ושטייניץ הרשעים, אגב, אבל מילא…), זה נלעג.
אני לא מתלהב מהוויתורים המוגזמים שנעשו לתשובה ולנובל, אבל כשהאלטרנטיבה היא שיטת הקרן, אז אני בהחלט חושש שלהם יש עניין שלא יהיה גז בכלל.
מה לעשות, אני ציניקן ולא מאמין שהקרן לישראל חדשה רוצה בטובת מדינת ישראאל הלא-חדשה…
אני לא אותו אנונימי מלמעלה. אורי, אני מבטיח לך שאנחנו לא נראה את ה- 60 אחוז האלה ואפילו לא 10 אחוז. הציבור פה עוד יוציא כסף מהכיס כדי לשלם לתשובה ולנובל.
אתה אומר ש- 60 אחוז מהרווחים יגיעו בחזרה למדינה, אבל 100 אחוז מהרווחים האלה יגיעו מאיתנו, מכך שנשלם מחיר מופקע שנקבע מראש עבור גז שהמחירים שלו צוללים בכל העולם. אנחנו נשלם פי כמה על הגז דרך חשבון החשמל ודרך מוצרים שנצרוך, ואדון תשובה יחזיר 60 אחוז מהרווחים (לא מההכנסות, כלומר אחרי שגזרו קופון ושילמו משכורות שמנות לכל מיני “מנהלים” ו”קבלנים” ו”יועצים”). אפילו הכסף הזה לא יחזור לאזרחים אלא לקופת האוצר שידועה ביכולת שלה לנתב את אותו בדיוק לאן שצריך (והנה לך למה הממשלה תומכת, זו פשוט דרך להעלות מיסים באופן עקיף, כסף של האזרחים הולך לחברת חשמל, חברת חשמל משלמת לנובל, נובל גוזרת קופון ומעבירה חלק לממשלה ושלום על ישראל). שלא לדבר על הצטיידות צבאית כדי “להגן על הגז” וכל מיני שירותים שפתאום המדינה תצטרך לספק להם.
אגב, למה רק הקרן החדשה? את איראן אתה לא מצליח לקשור איכשהו לעניין?
את איראן אני לא מנסה לקשור לעניין, אבל אני מסבטיח לך שאם הם יפעילו פה עמותות כדי להכתיב לנו מדיניות מפוקפקת, אני אקשור גם אותם.
הקרן לישראל חדשה היא לא קוספירציה ימנית, למרבה הצער. מדובר בארגון שממש לא מסתיר את העובדה שהוא עומד מאחורי גופים שפועלים באופן שבעדינות רבה אכנה אותו בשם “שנוי במחלוקת”, כמעט בכל תחום בעייתי שיש בישראל, מההסתננות, דרך יחסי יהודים-ערבים, וכלה בשאלה האם מותר לדני לגור בסילואן (ודאי שלא), והאם מותר למוחמד לגור בעפולה (ברור שכן, זו גזענות להתנגד לכך…). ואכן, גם לעניין הגז החבר’ה הללו הגיעו.
הקרן הם אותו מצורע שעליו כתבה רחל “אך אני לא אובה בשורת גאולה, אם מפי מצורע היא תבוא”. אתה מבין, הקרן מעורבת בכ”כ הרבה דברים מפוקפקים, שאין בדל של סיבה להאמין להם שהפעם הם דווקא רוצים את טובת ישראל (הישנה, לא זו שהם רוצים לבהקים פה, אחרי, כמובן, שישנו את שמה למשהו פחות גזעני ומדיר…).
ולעניין המסים, שכמובן שתשובה לא ישלם, והמחיר המופקע, והאוצר, שהוא אוייבו של העם, שהרי הוא לוקח ממנו מסים כדי לתת אותם לפרוייקטים שונים (מישהו אמר התנחלויות? עוד לא? תן להם דקה, הם יגידו…) : ובכן, בניגוד אליך, אני קראתי את גם את הטענות של “מתנגדי מתווה הגז”, וגם את אלה של תומכי המתווה. שתיהן לא משכנעות במידה דומה, ומסיבות דומות: בשני המקרים יש גופים בעלי אינטרס שטובת המדינה נמצאת אצלו בעדיפות נמוכה. תשובה ונובל רוצים לעשות כסף. הקרן ומדקלמיה רוצים שלא יהיה פה גז (כן, כן, הם יביאו לנו יזם שיסכים להוציא גז מהאדמה ולא להרוויח עליו). אין לי מושג למה הם לא רוצים שיהיה פה גז, כמו שאין לי מושג למה הם מנסים למנוע כל פתרון שיוציא מכאן את המסתננים (לא, זה לא בגלל הומניות. לו היו הומניים, היו מחפשים פתרון זמני שלא יהפוך את חיי תושבי דרום ת”א לגהינום, בשעה שהם-עצמם חיים במקומות אחרים, חשוכי מסתננים).
אין לי עניין לנסות להבין מישהו שלא רוצה את טובתי, לא רוצה את טובתי. לא תפקידי להבין אותו, ובטח שאין לי עניין שהאג’נדה שלו תצליח.
מתווה הגז הוא מחורבן. ניתן היה לעשותאותו טוב באופן משמעותי. מתווה הגז טוב פי מליון מהאפשרות שלא יהיה פה גז, וטוב פי מיליארד מהאפשרות שאחרי שהקרן הצליחה לקשור לצבא את הידיים במבצעים במסגרת עתירות לבג”ץ, הצליחה לכפות עלינו חצי-לגאליזציה לרבבות מסתננים באמצעות בג”ץ, מצליחה למנוע מאיתנו את בלימת התערבותצן של מדינות זרות בפוליטיקה הפנימית, באמצעות בג”ץ – תצליח גם למנוע פיתוח של משאב טבע לאומי (וגם הפעם, ינסו זאת באמצעות בג”ץ).
אין כאן תחרות – המקום שבו נמצאת הקרן, הוא המקום שבו האינטרס הלאומי מחייב להתנגד לו. הם פשוט לא אוהבים אותנו. קורה…
עם כל הכבוד לעמותות ולכבלים מי שתקע את פיתוח לוויתן הוא ביבי בעצמו שלא מצליח להגיע בזמו למסיבת עיתונאים שהוא יזם. למעשה, ההשתוללות ההיסטרית של חוגי השמאל מעלימה את העובדה שחמש שנים לאחר גילוי לוויתן לא הושקע בו (חוץ ממשכורות יח”צנים) אפילו דולר אחד לרפואה. ההתנהלות של ביבי בהסדר הגז לא שונה ממתקפת הוד”לים שלו שהיתה אמורה לפתור את בעיית מחירי הדיור.
בדיוק להיפך, ראש הממשלה ממצב את המתנגדים לדעתו בעניין הגז כ”שמאלנים תומכי הקרן החדשה” כדי שהציבור באופן עיוור יתמוך בעמדתו. שקוף לגמרי, אבל עובד בכל פעם.
כן, לגמרי הפוך. הקרן בכלל לא נמצאת פה.
גם סתם המציאו שוי 15 ממומן מבחוץ.
הימין גם מדמיין שממשלות זרות מממנות את עמותות השמאל בארץ.
הכל סתם אגדות מלאות הסתה כדי לגרום לבבונים לתמוך בשוד הגז הגדול.
אני מסכים שמה שכתבת עובד כל פעם – רק בדיוק להיפך. כל הקלישאות של לטעון “כן, שוב טוענים שהתקשורת שמאלנית”/”כן, שובס טוענים שכולם אנטישמים?”/”שוב מאשימים את הקרן?”
ובכן, לא. כל הדברים הללו הם עובדות, והקלישאות שנועדו להפוך מציאות לקונספירציה דמיונית, היא טרגדיה איומה. אכן יש תמנון רב זרועות,ף ממומן חוץ, שבוחש כאן בלי הפסקה בכל נושא, ומפעיל המוני אדיוטים שימושיים לקידום מטרותיו.
רוצה הוכחה להצלחת הבולשיט שלהם? שים לב איך הצליחו לגרום לכך שקוראים להם “הקרן החדשה לישראל”, למרות שזה כלל לא שמם. שמם הוא “הקרן לישראל חדשה” (new israel fund), שזה מושג בעל משמעות אחרת לגמרי – ורחבה לאין שיעור.
לא שיש לי בעייה עם זה שיקראו לעצמם הקרן לישראל חדשה (ולמען האמת זה אפילו נשמע לי יותר טוב מאשר הקרן החדשה לישראל), אבל אי אפשר להסיק את זה רק מהדוגמה באנגלית שנתת. זו משמעות בעלת דו-פנים, כמו בביטוי The Jewish Congress member. האם מדובר על אותו יהודי, חבר הקונגרס, או שמא מדובר על אחד החברים בקונגרס היהודי?
כפל המשמעות באנגלית, ממש לא מופיע בעברית – ולא במקרה. אין להם עניין פה להיות מוצגים כמי שמנסים לחולל כאן מהפכה בשמו של מי שלא מצליח לנצח כאן בבחירות באופן דמוקרטי. הם עלק גוף ישראלי ציוני פטריוטי שנלחם למען נשמתה של מדינת ישראל האמיתית (זו שמעולם לא התקיימה…).
גם לי אין בעייה עם איך שהם קוראים לעצמם. מדובר בגוף זר וצריך להתייחס אליו ככזה. האינטרסים שלו זרים, האג’נדה שלו זרה, הכסף שלו זר – כל זה סבבה לגמרי. הבעייה היא שהם נורא נורא מנסים להסתיר את העובדה הזו. החל מהשם, דרך המלחמה בחשיפת המקורות התקציביים וכלה בשימוש בכל מיני אנשי קש ואידיוטים שימושיים למיניהם.
שכחת עוד פרט חשוב- הקרן החד”שה כלל לא רשומה בישראל…
אורי, מה שכתבת לא קשור בכלל, זו שוב הרטוריקה השקופה שלך של להסיט את הדיון למקום שבו אתה מרגיש בנוח ואז לתקוף. במקרה הזה המדיניות הימנית היא להתנגד למסחרת הגז הבולשביקית הזו, אבל אצלך ושאר המלחכים מה שביבי רוצה זה הימין, ומי שמתנגד לו הוא שמאלני משוקץ.
חלאס, אפשר כבר להפסיק עם הבלוף המשעמם של של “זה לא ימין ומשול”, שהקרן התחילה אותו בימי “המחאה” העליזים, לפני יותר מארבע שנים.
ובכן, זה לגמרי ימין ושמאל, מרגע שהקרן נמצאת בצד אחד של הדיון.
אתה מבין, מצד אחד יש לנו טייקונים שמותר ומומלץ לפקפק במניעים שלהם, ומהצד השני יש גוף זר שחובה לפקפק לפקפק במניעים שלו, עקב עבר והווה רצופים תמיכה בגורמים אנטי ציוניים מובהקים. כשאני צריך להחליט, למי אני מאמין, לזה שרוצה להציף את ישראל במסתננים מאפריקה, ב”מתאחדי משפחות” פלסטינים, לעודד בניית רבבות בתים לא חוקיים במגזר הערבי (אבל להתנגד לכל הקמת יישובון יהודי קטנטן בנגב) וכד’ – הרי שקל מאוד להגיע למסקנות שתשובה ושות’ הם הרע במיעוטו, בויכוח הזה?
כל טענה שאולי יש בה אמת לגבי מתווה הגז, טובעת בסחי שעולה מהעובדה שהקרן כהרגלה מנווטת את כל המאבק הזה מאחורה.
זה כן ימין ושמאל, ליברליזם כלכלי מול פרוטקציוניזם, ואתה בצד הלא נכון של המשוואה. עם כל הכבוד, אני לא רוצה להוציא כסף מהכיס ולשלם לחברים של ביבי (וגם של הרצוג, אל דאגה, כולם חברים שם למעלה) רק כדי שיתקעו אצבע בעין לאיזה אויב מפוברק (אפילו נגד אויב אמיתי תקיעת אצבע בעין זה לא ממש אסטרטגיה).
תגיד, נראה לך שאם השמאל היה בשלטון הם היו מעבירים מתווה אחר? הרי זה היה נראה בדיוק אותו הדבר. שלי יחימוביץ היתה מתנגדת אבל כל השאר היו מתיישרים כמו טעטעלה (כולל איתן כבל ה”גיבור”). אתה חושב שבמקרה כזה ביבי היה מצביע בעד? או שהוא היה מגלה את הליברליסט הפנימי שלו ומסביר בדיוק למה המתווה הזה גרוע.
כל הכבוד על ההבחנה, שניידר!
אני חושב שזה גם עונה על שאלתך מדוע ראש הממשלה נמנע מראיונות: הוא אמנם מאד רהוט אבל חדי הבחנה עשויים לעלות על ההתחלקויות שלו. מה יש לו להרויח מזה? הוא מצליח לגרוף את המנדטים גם בלי זה…
כמו המופטי שקשקש בהיטלר 😉
שקנינו גז ממצרים, הגז מישראל היה זול…למה הכפיל את מחירו ברגע שמצרים הפסיקה למכור לנו גז? מי אישר להם? תשובה ושותפיו הכפילו את המחיר, כי הם יכולים, וגם כי שמו להם מסים בששינסקי…הממשלה שמה מיסים, אלו הכפילו את המחיר, ואנחנו נשלם מכיסינו את הכסף הזה בצריכת החשמל ועוד, שבמקרה הטוב יחזור בחלקו במיסים למדינה…בקיצור לוקחים מאתנו כסף ומעבירים למדינה כדי שהמדינה תחליט מה לעשות אתו עבורנו, במקום שאנחנו נחליט איך להשתמש בכסף שהרווחנו. עצוב מאוד. חובה שהממשלה תקבע מחיר הגז לחברות.
“נתניהו אמנם זרק משפט בגנות האפקטיביות של הטלת פיקוח על המחירים — אך לא התייחס לתמחור הגבוה של הגז כיום במשק ולעובדה שהמחיר הכפיל את עצמו מאז שנהפך מאגר תמר למונופול. היעדר המענה הממשלתי במתווה למחיר הגז המונופוליסטי בחוזים החתומים במשק, שמפניו הזהירו גם מבקר המדינה ונגידת בנק ישראל — מהווה נקודת תורפה.” http://www.themarker.com/dynamo/1.2794586
בנק ישראל תומך במתווה.
פרופ’ ששינסקי ופרופ’ צמח עמדו בראש ועדות שהמסקנות שלהן (בכותרות – 60 אחוז מס, 40 אחוז יצוא) הן עמודי התווך של המתווה.
הכנסת אישרה את המתווה.
הממשלה אישרה את המתווה.
אי אפשר לטעון שאין במתווה הגיון: הממשלה לא יכולה לשאוב את הגז בלי חברה זרה, החברה הזרה הזו היא נובל אנרג’י, וכרגע אי אפשר להחליף אותם בגלל חוזים חתומים וזה גם לא הוגן – הם כבר השקיעו מאות מליונים בסיפור, כולל מספר קידוחי נסיון בים עמוק שכל אחד מהם עולה כ-100 מליון דולר. במזומן.
הממונה הקודם על ההגבלים מתנגד למתווה. אבל גם הוא מבין שהשיקול שלו הוא רק השיקול של התחרות העסקית, שהיא אמנם חלק חשוב בשיקולים, אבל זה חלק שאינו יכול להיות השיקול הבלעדי. בשביל להוריד את המחיר ליחידה מ-5.20 ל-4 למשל אי אפשר לתקוע את כל התהליך, בזמן שמפעלים בישראל משלמים כיום סכומים של 15 או 18 דולר ליחידת חום שמופקת מנפט!
בנוסף ישנו השיקול המדיני של שיתוף פעולה כלכלי עם ארצות ערב ומדינות זרות אחרות – גם זה לבדו לא יכול להיות השיקול הבלעדי, אבל הוא בהחלט עומד בדרישות של סעיף 52 המדובר.
לסיכום, המתווה יעבור ובצדק. גם אם יש בו מגרעות, עדיין הוא האפשרות הטובה היחידה שעומדת לפנינו. פשוט כי אין משהו טוב יותר (זו, אגב, גם עמדת הנגידה קרנית פלוג, שלא יהיה סביר לחשוד בה שהיא משרתת את הליכוד).
בקיצור, לבג”צ אין שום סיכוי. לדעתי המנומקת לעיל.
יש דבר אחד משותף בין המתנגדים למתווה הגז לבין התומכים בו. שני הצדדים מסכימים שהיזמים צריכים לקבל תגמול הוגן על היוזמה! ועל המאמצים בחיפוש, ועל ההשקעה הכספית שבהקמת התשתית לצורך הוצאת הגז מהאדמה ועל השינוע
.
המחלוקת היא בדרך התגמול.
המתנגדים למתווה מעוניינים שאספקת הגז תגיע ישירות אל הצרכנים הסופיים. ישירות: לחברת החשמל, לתעשייה, לתחבורה, ולצריכה הפרטית, דהיינו – בעלות הפקת תוצר בלבד, ללא מיסים ללא מע”מ וללא היטלים אחרים. המתנגדים מצפים שהמדינה תממן את העלות הדרושה לבניית התשתית לחיבור המפעלים והתחבורה לגז וגם תישא בעלות התקנת בקרי הבטיחות בהתאם לתקנוני הבטיחות “החדשים” וגם תפעל להקטנת הבירוקרטיה לקבלת אישורי עבודה בגז – לחודשים מספר. כך מאמינים המתנגדים, יוקר המחייה ירד, עלות היצור תרד מאוד, התעשייה תתחזק, כושר התחרות ליצוא יגדל, ומספר מקומות העבודה יעלה.
התומכים במתווה הגז לעומת זאת מעדיפים שתגמולי הגז יגיעו אל הקופה הציבורית. כי הם מאמינים שבאופן הזה התמלוגים ינותבו בצורה מושכלת יותר, נכונה וצודקת יותר מבחינה לאומית. ועוד טוענים התומכים במתווה – כי המתווה המוגש לאישור הוא הרע במיעוטו בשל מחדלי העבר והוא עדיף על היגררות לבוררות בינלאומית. לפיכך, המדינה תטיל מס של 60% על היזמים ובמילים אחרות – תקבל תגמול בערך שכזה ישירות אל לקופה המדינה.
שני הצדדים אם כן אומרים שהמתווה גרוע. ברור שהתנהלותו של נתניהו וחברי ממשלתו לא הגיונית מבחינה כלכלית, מדינית, וביטחונית. שכן המתווה המוגש לאישור לא יוריד את יוקר המחייה, לא יעלה באת הביטחון, ולא ישפר את היחסים הבינלאומיים. למעשה, האזרחים ישלמו את עלות היטלי המס שמוטל על היזמים שהרי הם מגולגלים אל הצרכן הסופי. העניין ברור לנתניהו, ועל כן הוא מעדיף לייצא גז ולפגוע בכיס של נוכרים זרים ולא באזרחים. וזאת הסיבה לרצון לייצא גז על כול המשמעויות השליליות שביצוא.
לא ברור מה מניע את חברי הממשלה לתמוך במתווה כזה רע? האמונה בדרך הקפיטליסטית? הרי הקפיטליזם כמו הסוציאליזם נכשל מבחינה חברתית? חשיבה ביטחונית/מדינת??? אולי קשרי הון שלטון?
ניהול מדינה הוא ניהול של חברה סביבה וטבע! לא ניהול מפעל לרהיטים. נתניהו מנהל מדינה כאליו הייתה תאגיד יצרני! וראש המדינה – הוא לא יותר ממנכ”ל, וחבריו לממשלה לא יותר ממנהלי כוח אדם הרואים רק מאזני רווח והפסד.
גישה שכזאת יכולה לנבוע מתום לב או מטיפשות במקרה הטוב או משחיתות של קשרי הון שלטון במקרה הרע. נעדיף כרגע לחשוב שמדובר בתום לב.
ממשלת נתניהו חושבת כל הזמן ב-כאילו! שכאילו המתנגדים הם רק קומץ של אנרכיסטים הזוי, שכאילו רק הם (חברי הממשלה) יודעים “לנהל” , שכאילו התחרות עובדת.
במקרה הגז… ההמלצה לממשלה היא – תחשבו ב-כאילו! תחשבו שכאילו לא נמצא גז! שכאילו המדינה הייתה צריכה להתקיים ולהסתדר בלי גז. אין גז!
תחשבו ב-כאילו, ואז לא תחמדו את תמלוגי הגז לקופה הציבורית! ואז, הגז יגיע באמת לחברה ולתעשייה ובמחיר זול באמת – של עלות הפקה, ללא מיסוי, ללא מע”מ. תחברו את התעשייה והתחבורה לתשתית עבודה בגז על חשבון הקופה הציבורית במקום לבזבז את הכסף על…עסקאות קואליציוניות! אז, ורק אז, יוקר המחייה ירד באמת ולא ב-כאילו! והקופה הציבורית? היא תתמלא בהמשך מהתחזקות הכלכלה והיצוא – והכל באמת, ולא ב-כאילו.
במידה ומתווה הגז יעבור במתכונת הנוכחית – יוקר המחייה לא ירד והתקווה האחרונה של המחאה לשינוי תכבה. נתניהו נבחר ברוב קולות ויש לכבד את החלטת הרוב. אחד מהיסודות שעליו מושתת הדמוקרטיה הוא שדעת הרוב היא הקובעת כי דעת הרוב היא הנכונה והיא הצודקת. היבחרותו של אדם כמו נתניהו פעם אחר מוכיחה שדעת הרוב לא בהכרח ולא תמיד נכונה! ומאחר ויותר ממחצית האזרחים בכל אומה הם אנשים פשוטים הניתנים לשליטה ולהסטת דעת הרי שהדמוקרטיה אינה עובדת.
נראה לנכון, כי בפרשת הדרכים הזאת על המחאה להציג אולטימטום למקבלי ההחלטות: אם מתווה הגז לא יביא להורדת יוקר המחייה – ישראלים יאלצו לעזוב את הארץ בשל יוקר המחייה ולהקים עיר ישראלית במקום אחר… כי מה שחשוב לישראלים זה לחיות כישראלים, בין ישראלים, עם הוויה ישראלית ועם התרבות הישראלית, בכבוד, ובאושר, וללא מלחמות – כי לא לנצח נחייה על החרב! ואיפה נחייה כישראלים? זה ממש לא משנה! עדיף פה בארץ האבות, אבל לא חייבים!
אבל המתווה כן מבטיח את התשלום של מס ששינסקי… קצת לא ברור, מה שכתבת.
וחוצמזה, למה הכונה ב-“ואז לא תחמדו את תמלוגי הגז לקופה הציבורית”? למדינה לא מגיע להשתתף ברווחים?
המתווה הזה הוא הדרך הכי טובה לחלק את העושר בין היזמים לבין המדינה. כל פתרון אחר שהציעו היה או הלאמה (מה שמפלגת העבודה רוצה לעשות) או שכל הכסף ילך ליזמים (מה שרצו לעשות לפני ששינסקי).
מקווה שנתניהו יאשר השבוע סופית ונצא כבר מהפללונטר הזה…