רשמים מועידת חד״ש, טור שפרסמתי בערבית באתר אל מסדר
לא היה מתאים יותר מאשר אולם חתונות כדי להכריז על אירוסין מרגשים, וחתונה בלוח זמנים מהיר. החתונה (בלי רב) בין חד״ש, בל״ד ורע״ם-תע״ל תתרחש כבר בשבועות הקרובים. גם התינוקת, מפלגה ערבית משותפת עם צפי למספר מנדטים העולה על הקיים, אמורה להיוולד בקצב מהיר יותר מהריון של אישה.
לבטים, התרגשות וחששות, הם התיאוריים התואמים ביותר לאווירה שליוותה את ועידת חד״ש בנצרת במוצאי שבת. המזג אוויר בחוץ היה סוער במיוחד, אבל בתוך אולמי אבו-מאהר נכחו מאות אנשים שדנו בנושא כבד המשקל. למרות התחושה באולם שהשעה קשה והעת מורכבת במיוחד, הדיון הפוליטי היה נינוח. בלי צעקות, כמעט בלי לחרוג מ 3 דקות שהוקצבו לכל דובר. מאוד שונה מועידות פוליטיות במפלגות אחרות, אליהן אני מרבה להגיע, שם לפעמים סערת הרוחות מתדרדרת עד כדי מכות.
הציבור הערבי בישראל, ניצב במידה מסוימת בפני שוקת שבורה. הם לא רוצים באיחוד המפלגות הזה. אנשי חד״ש, המפלגה היחידה שהיא פרי שותפות ערבית-יהודית, גאים בערכים הסוציאליים שלהם, במורשת של המפלגה הקומוניסטית, בתודעה המעמדית ולא מעוניינים לאחד שורות עם מפלגה שחורתת על דגלה את עקרונות האיסלאם (רע״ם) או מפלגה לאומנית-ערבית (בל״ד).
כמעט כולם, לגבי כך היה קונצנזוס ביום שבת, מתחברים פוליטית עם ח״כ אחמד טיבי (תע״ל) ורואים בח״כ מוחמד ברכה (חד״ש) כמנהיג הטבעי. אבל הם התקשו לעבור לשלב הבא והוא – הכלה ממשית של גורמים אחרים לתוך מפלגתם. בסוף הערב, שלל נאומים ודוברים, כשח״כ לשעבר תמר גוז׳נסקי מנהלת את הדיון ביד רמה, הוחלט להסמיך את מזכירות חד״ש לסגור את הפרטים ובתנאי שלא יודרו נשים מן הרשימה המשותפת וגם: שימשיך שיתוף הפעולה עם חבריה היהודיים של חד״ש (כ 15% ממצביעיהם).
ברגע אחד, בעודי יושבת ומקשיבה לאיימן עודה ולטיעוני הנגד, ניגש אלי פעיל וסיפר לי שבחוץ, בחדר מדרגות נמצא ח״כ אחמד טיבי, שאינו חבר מפלגה.
עודה דיבר באריכות: ״אני לא רוצה לעסוק בסמלים ובלאום בלבד אלא לדבר על המהות והאדם הקטן…. אנחנו בחד״ש רוצים גם אנשי דת אבל לא את האיסלאם הפוליטי. לנו יש תודעה היסטורית משלנו, בעבר היו לנו 6 מנדטים, אנחנו המפלגה שחשנה את הטבח בכפר קאסם, היו לנו תמיד חברים יהודים, כולל המזרחיים מהמעבורות וכשהלכנו לבד רק הערבים זה פגע בנו במנדטים…״
ובאותו הזמן, טיבי מפטפט במסדרון. רצתי החוצה לצלם את טיבי, אשר מיהר להסביר לי: ״אני כאן רק כדי להתראיין לתכנית ׳פגוש את העיתונות של ערוץ 2״, הוא ביקש להבהיר. לא מתערב בנעשה בחד״ש ומיהר להתייצב אל מול המצלמה, עם ח״כ ברכה לצידו, כשהם מדברים על המיזוג האפשרי.
מבין כל הנואמים באירוע, דווקא ח״כ חנא סוויד, שעומד לפרוש בקרוב, זכה לתשואות הרמות ביותר. הוא השתלח לכל הכיוונים, העיר למפלגה שהיא חייבת לרענן שורות ולהזמין יותר את הצעירים, ולמרות שהיה נשמע כמו אופוזיציונר צעיר והמטיר ביקורת על חבריו מסיעות אחרות ש״מקבלים הוראות מקטאר, אבו דאבי או רמאללה״ הסתבר בסוף שהוא דווקא בעד האיחוד.
ומי היה הסייד-קיק של הערב? יו״ר הכנסת לשעבר אברהם בורג, שהגיע בשבת (צעד ברגל) ונאם עם הכיפה, משקפי היאפי האדומים שלו, ופתח בהתנצלות: ״פעם ראשונה שאני נואם בועידה פוליטית בשבת, ופעם ראשונה שאני נואם בועידת חד״ש ואני מקווה שעל אף שאני מדבר רק בעברית, אני לפחות אדע להשתמש בז׳רגון החד״שי שלכם.״ הנוכחים במקום לא היו מופתעים או נרעשים מנאומו התומך של בורג. הוא מכהן כציר בועידה מזה זמן, ויחד עם פעילים וצירים יהודיים רבים שנכחו שם, היה גם הוא. הוא הסביר מדוע הוא מתנגד לאיחוד בין הסיעות הערביות (״זה להיאבק בלאומנות, באמצעות לאומנות מקבילה״), וזכה גם הוא למחיאות כפיים מרובות.
אולם, למרות הדיבורים הרבים במקום על הקשיים שבאיחוד בין כל המפלגות חד״ש, רעם-תעל ובל״ד יצאתי מן הועידה בתחושה שהלחץ בציבור הערבי למיזוג והחשש ששתי רשימות נפרדות לא יחצו את אחוז החסימה החדש – מרחף מעל לכל ודוחף את הצדדים לתוך החופה. תאבת אבו-ראס, מנכ״ל משותף ביוזמות קרן אברהם אמר לי שלא רק ששיעורי ההצבעה צפויים לעלות באופן דרמטי, אלא שגם הציבור הערבי כיום רואה את הנעשה במדינות ערב הסמוכות ״ומסתכל על הדברים בפרספקטיבה חדשה ומעריך יותר את האזרחות הישראלית. אנשים מודעים אצלנו לכך שלמרות האפליה והגזענות, שכולנו מאוחדים נגדן ומוטרדים מהן, יש יתרונות לחיים בישראל. הערבים כיום רוצים לממש את אזרחותם, להשפיע ולהיות מעורבים.״
וזאת למרות שנהוג לחשוב , שהציבור הערבי לא רואה בייצוג שלו בכנסת תועלת ולכן לא יוצא להצביע?
״דווקא הפעם, יש תחושה שהציבור הערבי נספר יותר. ראשי המפלגות הגדולות לוקחים את הערבים בחשבון. ויש סיכוי שבממשלה הבאה יהיה שיתוף רציני יותר של הערבים. זה יוצר אצלנו תחושה שיש לנו השפעה ושכדאי ללכת לקלפי״
סוף דבר בועידת חד״ש: מועצת המפלגה הוסמכה, כפי המלצתו של ח״כ מוחמד ברכה לפעול לאיחוד הסיעות ובלבד שלא יוזנחו ציריה היהודיים של חד״ש ושלא תידחקנה הנשים החוצה מן הרשימה. אגב, לפחות בחלק הראשון של הדברים, לא צפויה שום בעיה וזאת כיוון שבבל״ד מחפשים כבר כיום מועמד יהודי שיהיה חלק מן הרשימה.
כמה חבל שקדאפי זצוק”ל כבר לא בין החיים.
הוא היה יכול לעמוד בראש הרשימה המשותפת, במיוחד לאחר שכל הכוכבים הללו נסעו להתאבק בעפר סנדליו…
אני מניח שאתה לביקור המפורסם של החבר’ה בלוב. באותו ביקור היסטורי וזכור לטוב באפריל 2010 (פחות משנה לפני שעמו החליט להיפרע ממנו השתתפו שני אנשים שהגיעו לאולם החתונות לאירוע התרבותי של חד”ש: אחמד טיבי (שנתן למאחר את הכינוי המנומס “מלך מלכי המלכים”), ועפו אע’בריה, שני רופאים שיודעים לזהות מנהיג רחום וחנון כמו “מורה המהפכה” הזכור לטוב…
התקשורת שלנו נזהרת מאוד לא לשאול את החבר’ה על ביקוריהם התכופים אצל קד’אפי, אסד ושאר מנהיגים דמוקרטיים, גם לא בשעה שהם מספרים לנו עד כמה הם מופלים לרעה ומקופחים בידי בידי שלטונות האפרטהייד הנבזיים.
אגב, שכחתי להתייחס למטה לשיחה המעשירה עם מנכ”ל יוזמות קרן אברהם, שהיא כמובן עוד אחת מהעמותות ממומנות החוץ, שסיפר לנו על “הפרספקטיבה החדשה” שקיבל הציבור הערבי בעקבות הטיפול העדין שנותנים השכנים למחאות עממיות, ובכך פספס בכמה עשורים (שכן, תהליכים של כניסה לישראל למטרות התאזרחות בה, קיימים כבר כמה עשורים, והעובדה שאיחודי משפחות הם תמיד לתוך ישראל ולא לתוך השטחים – גם הם לא התחילו עם “האביב הערבי”…). הציבור הערבי בישראל יודע מאז ומתמיד כמה טוב להם פה בהשוואה לכל מקום אחר באזור, ולא מקרה שהם כ”כ מזדעזעים מהרעיון של הפיכה לאזרחי פלסטין המשוחררת והדמוקרטית (מבלי לעזוב את הבית, חס וחלילה).
הסמליות בכך שהפוסט הזה צריך להיות מתורגם לערבית, היא פשוט גדולה מהחיים:) אין ספק שהוא חידש המון לקוראיו ב”המקור”. הם בכלל לא ידעו שהם כ”כ נפלאים…
גם מנהיג הכנופיה בארכה היה שם וכך גם המחותנים מבל”ד. בארכה גם השתתף בצעדה לזכר טובחי חברון. האלה שבישלו ילדים על פרימוס, לא גולדשטיין.
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/115199
אתה לא מעודכן. כולם יודעים שהיהודים התחילו בתרפ”ט. הערבים בחברון סתם ישבו להם בבתי קפה וסיפרו זה לזה על יוזמות לשיפור הדו-קיום, כאשר 67 יהודים היסטריים, שרק רצו לפגוע בשמו הטוב של הציבור הפלסטיני ולפגוע בתביעתו המוצדקת לעצמאות, קפצו על סכינים, ושיספו את עצמם עליהן. התופעה הנלוזה התקיימה גם בצפת, ובמושבה מוצא, שם עשתה זאת משפחתו של הרמטכ”ל השלישי לעתיד (שים לב, אחד ממחוללי הנכבה עצמה!), משפחת מקלף.
לאחרונה יצא אפילו מחקר בנושא. מומלץ מאוד לקריאה. כתוב היטב, בוחר מקורותיו בקפידה, ומי שיקרא רק אותו, תוך הימנעות קפדנית מכל מקור אחר (ראשוני או משני), אכן יגיע למסקנה שאנחנו התחלנו בתרפ”ט…
אויש, אתה טוב..
יש הרבה משותף בינינו החרדים ובין הערבים.
הדבר הכי בולט: בלי מדינת ישראל לא היינו שומעים אפילו על המושג דמוקרטיה…
(אם זה רע או טוב אני ישאיר למנהיגינו העשויים לבלי חת להחליט…)
פוסט משעשע בכ”כ הרבה רמות, שקשה לדעת מהיכן להתחיל. האם מבורג ש”צעד ברגל” (מסתבר שנטף נמצאת במרחק הליכה מנצרת, או שבדומה לישו, הוא יודע לעשות קפיצות גדולות במיוחד – בנצרת יש אפילו הר שקרוי על שם המאורע האלמותי…), האם מהתיאור המרגש על כך שחד”ש היא לא כמו מפלגות היהודים שהולכים מכות, או שמא מהקביעה המסקרנת ש15% ממצביעי המפלגה הם יהודים (אסמתכא לנתון המרתק, תתקבל בברכה…).
אפשר גם לשאול מי הם אלה שעליהם כתוב שבקרבם “נהוג לחשוב” שהציבור הערבי לא מצביע כי אינו מוצא בכך תועלת, אבל אני משער שזה אותם אנשים שסיפרו לנו על “ההבדלים העצומים בין המפלגות”, שללא ספק ימנעו כל אפשרות לאיחוד עתידי ביניהן…
חד”ש היא מפלגה ערבית לאומנית מזה עידן ועידנים, ויהודי-המחמד המכהנים בהן הם קישוט ותו לא. תמר גוז’נסקי ודב חנין (שניהם נסיכים למהדרי-מהדרין עם משפחות קומוניסטיות עוד מהתקופה שהיו יותר מארבעה יהודים במפלגה, ושלא היה ברור שזה או-הוא-או-היא – דהיינו, לפני שמוסקווה הורתה לרק”ח להתפצל ממק”י, מה שהוביל להעלמותה של מק”י, ולהשתלטות של רק”ח על השם המקורי…) הצביעו מאז ומתמיד בהתאם לעקרונות הלאומניים ביותר שייצגה המפלגה (שמצביעה ב95 אחוז מהנושאים בדיוק כמו המפלגות הערביות האחרות, ושבזכוכית מגדלת אי אפשר למצוא ביניהן הבדלים, מעבר לשנאות אישיות וחמולתיות, וליריבויות מוניציפליות כאלה ואחרות).
חד”ש, בניגוד למיתוס המרתק שהעלית פה, חיה ונופלת קודם כל על חמולות חזקות שמזוהות עם המפלגה, ושהזהות הקומוניסטית שלה, מרגשת אותן, בערך כמו שהיא מרגשת תעשיין סיני ממוצע בשנחאי, שמחזיק כרטיס חבר (ומעסיק 40,000 איש בתנאי עבדות, בעודו גר בארמון מפואר).
חד”ש מכוסחת עם בל”ד על הצבעת הנוצרים (שבעבר הצביעו לחד”ש באופן כמעט בלעדי, וכיום ההצבעה מפוצלת), ועם רע”ם, על כל מיני סוגיות מוניציפליות – אבל בגדול, מבחינה אידיאולוגית, הן מסתדרות היטב מאז ומתמיד (ואחמד טיבי, שהצליח לרוץ עם כל-כל-כל המפלגות הערביות, ועכשיו משלים סיבוב מלא וחוזר לרוץ עם חד”ש, הוא ההוכחה המושלמת לכך, שמדובר בביזנס נטו ולא בעקרונות), והבעייה היחידה בריצה משותפת, הייתה ונותרה פרסונאלית, וזו בעייה פתירה לחלוטין.
דב חנין, שאמנם נשם מעט לרווחה כשהחליטו להמשיך להריץ יהודי-מחמד, עדיין מוטרד מכך שלא ברור שזה יהיה הוא, ולכן הוא מתנגד לאיחוד.
בפועל, יהיה איחוד, בדיוק כפי שחזו כאן כל מי שהגיבו לטענה שלך שהעלאת אחוז החסימה נועדה למחוק את המפלגות הערביות (דהיינו, כל מי שהגיב לך…).
מפלגות צריכות ללמוד לעבור שינויים. האיחוד הזה הוא כפוי אבל אי אפשר להיתקע בעבר – המציאות משתנה, אחוז החסימה השתנה, המפלגות חייבות להתרענן. איחוד של כל הרשימות אולי איננו דבר קל במיוחד, אבל פוליטיקה היא אומנות של התאגדות וכריתת בריתות.
כל איחוד שיאפשר למפלגות הערביות לצלוח בקלות את אחוז החסימה, הוא מבורך. אני סומך עליהן שיעשו את זה בזריזות הראויה, כי מועד הבחירות מתקרב בקצב מהיר.
בדיוק! עלינו להתפלל להצלחת האיחוד, ולהשאוף לכך שיכלול דמויות אהכודות נוספות מהציבור הערבי, שעד כה לא נכנסו לזירה הפוליטית הפרלמנטארית, כמו אנשי הפלג הצפוני, או אולי תנועת “בני הכפר”. אין ספק שחזון השלום יזכה לקידום משמעותי ברגע שתהיה בכנסת מפלגה של 14 מנדטים שככוללת את כל עדת החנפים של אסד וקד’אפי…:)
המפלגות הערביות (כן, גם חד”ש) לא נספרות בציבור הערבי או בכלל כי הן עסוקות בויכוחים אידיאולוגיים והן לא מנסות או אפילו מתכוונות לנסות להיכנס לממשלה או לקואליציה. הן כל הזמן עסוקות בלחפש את ההבדלים במקום את המכנה המשותף במדינה שהשליטה בה נקבעת בהסכמת הרוב. אז למה הן שם מלכתחילה? גם מרצ חוטאת בזה ולכן אני לא מצביע לה. אני לא מצביע כדי להרגיש שייך לקבוצה. אני מצביע כדי להשפיע.
כמו חברים שנמצאים על הרציף של הרכבת ומתווכחים לאן יסעו ומרוב ויכוחים לא שמים לב שהרבכת ברחה להם. על אף ההבדלים האידיאולוגים, יש למפלגות הערביות דאגות משותפות גדולות יותר כנציגי המגזר הערבי והן מפקירות את הזירה הפוליטית לימין המאורגן והפרקטי.
תעלו כבר לרכבת.
המפלגות הערביות מצביעות באופן זהה בכנסת ב90 אחוז מהמקרים. הויכוחים הפנימיים ביניהן, בדיוק כמו במפלגות יהודיות באותו מחנה, הם בעיקר פרסונאליים, והם יודעים לשלב ידיים טוב בהרבה ממקביליהם היהודיים.
הציבור הערבי מצביע להם באחוזים גבוהים מאוד, וכבר שנים שלא קמה מפלגה ערבית שיכולה לאיים על מעמדן של השלוש. המפלגות הללו, לטוב לורע, מייצגות היטב את הציבור שמצביע להן. זה מבאס מאוד מבחינת אלה שמספרים לנו כל הזמן על תקוות לדו-קיום, אבל זו המציאות, וחבל לשקר לעצמנו.
תקשורת מוטה לימין, זה למשל עיתונאי כעמית סגל, ילד הפלא של התקשורת הישראלית, חביב הטאלנטים, עם נגיעות של הומור נעורים בפריים-טיים, וזיכרון פוליטי ארוך טווח עד שזה מגיע לבית היהודי. דממה. העיתונאי הזה, שנצפה לא אחת חומק מחדריהם של איילת שקד או נפתלי בנט בכנסת, לא פוצה פה מול המעורבות של בכירים בבית היהודי בפרשת ישראל ביתנו, ולא מעמת את בנט מול הצהרות ניקיון הכפיים שלו. סגל גם לא עשה את זה כשבנט הפעיל חוקרים פרטיים בפריימריז. האיש הזה, שמזין את מרבית הספינים במערכות הבחירות, משכתב את המציאות הפוליטית לפי אזור הנוחות שלו ואזור ההצבעה שלו.
וקלמן ליבסקינד? שהצהיר בגלוי שהוא מצביע לבית היהודי? הוא מחיל על עצמו את כללי האתיקה שהוא דורש מהקולגות שלו? הוא יודע רק להתבכיין על התקשורת השמאלנית?
כשאתה כותב “זה למשל עיתונאי כ…” ישנה הנחה, מסויימת, שהאדם שעליו תצביע כ”משל” מייצג/מסמל מאחוריו קבוצה גדולה של אנשים הדומים לו – עצים רבים רבים ביער העיתונאים – שאין אפשרות לכתוב על כל אחד מהם ועל כן נבחר ה”משל”. דא עקא – כללי השפה אינם מתיישבים עם “משל” הניצב בודד בין אברמוביץ ללונדון ליונית לגזית לברקאי ועוד ועוד. על כך כתב לפני שלוש שנים מו”ר רביב דרוקר – “מה שבאמת מפריע לימין זה שגלי צה”ל שמאלנית. אז נכון, אם תשימו קלפי בגל”צ 80 אחוזים יצביעו למפלגות שמאל – מרכז (אם מישהו עוד מבין היום את ההבדלים בעמדות בין הליכוד לקדימה). אותן תוצאות יגיעו גם מקלפי בערוץ 10, ערוץ 2, “מעריב”, “ידיעות” ו”הארץ” (טוב, שם זה יהיה 95%).”
טל, סלפי זה רעיון גרוע בכל מקרה, לדעתי הצנועה.
בכל מקרה, טור מעניין,, תודה.
אין ספר שהטור מעניין לאור כמות הדיו המכובדת שאורי חביבנו טרח לשפוך.
מה זה לכל הרוחות אל מסדר? עיתונות ערבית אובייקטיבית?
נתי, אני יודע שהרבה מלים זה עניין מפחיד, אבל אסור לך להירתע, כל הבקיאים בפוסקים לדורותיהם, היו אנשים שמילה כתובה לא הטילה עליהם אימה…
באשר לשאלה מה זה אל-מסדר (למרות שקשה לי להבין מה כ”כ מסובך בללחוץ על הלינק שמופיע שם…) :אל-מסדר זה אתר חדשות בערבית. פירוש המילה הוא “המקור”.
חן חן לך אורי.
כתמיד- אתה מקור החוכמה עלי אדמות.
אני מנסה להבין את הקונספט של אתר חדשות ערבי- ואביקטיבי.
נתי, אל-מסדר זה אתר בעריכתה של שמרית מאיר, בעברה עיתונאית. למרבה הצער האתר הזה מואשם מדי פעם בהיות כביכול שופר של השלטון הישראלי או ממסדי. ככל הידוע לי, זה חסר בסיס. שמרית עיתונאית נהדרת.
“שופר של השלטון הישראלי או הממסדי” זה בהחלט דבר מזעזע. הרקבה יותר טוב להיות עיתון ערבי עצמאי, ולהיות שופר של הרש”ף, של אסד, או של האחים המוסלמים…
אין בעד מה, נתי. חובתנו לעזור לנבוכים…
תנוח דעתך, אין כל קונספט. כשם שאין אתרים אובייקטיביים בעברית, אין כאלה גם בערבית (גם אם העורך הוא יהודי, וגם אם הוא ערבי…).