שר המשפטים יעקב נאמן: הדבר מצריך בדיקה

הסיפור המעניין של היום הוא עצם אחזקתו של עציר/אסיר כלשהו ללא משפט עד למותו בנסיבות טרגיות ובלתי נודעות. מכל העולה ברשת הישראלית וברחבי העולם – ואף בדברים שאמרו היום חברי הכנסת זהבה גלאון (מרצ), אחמד טיבי (רע”ם-תע”ל) ודב חנין (חד”ש) בשאלותיהם לשר המשפטים יעקב נאמן  – ההיבט המשפטי הוא היותר חשוב, ולאו דווקא היבט איסור הפרסוםהצנזוריאלי. אך כדי לפרסם את הסיפור בישראל, ולהבין מה קרה לאותו אדם בהיותו תחת משמורת של מדינת ישראל, יש לעבור קודם כל את משוכת איסורי החוק הארכאיים של מדינת ישראל (תקנות ההגנה לשעת חירום משנת 1945).

כאשר נדרש נאמן להשיב, הוא התחיל בכך ששירות בתי הסוהר (והנעשה מאחורי הסורגים) אינו תחת אחריותו ולכן אין בידיו מידע. בסיום דבריו, הוא הגניב משפט חשוב: “אם הטענות נכונות, הדבר מצריך בדיקה”.

מכך אפשר להבין: שר המשפטים חושב שלא יתכן שאדם ישב בכלא בישראל ללא משפט, ימצא את מותו שם והדבר יוסתר מעין הציבור. תהיה סיבת המוות אשר תהא.

הצנזורה בית המשפט בישראל, כך אני מבינה, אסר על כלי התקשורת לפרסם אפילו את עצם כינוסה של ועדת העורכים (בה כביכול מסביר ראש הממשלה לעורכי העיתונים הראשיים את חומרת העניין והם מסכימים שלא לפרסם את המידע). ידיעה על עצם קיומה של הפגישה הבהולה הועלתה, נכון לעכשיו, רק בשני כלי תקשורת: הארץ וחדשות מחלקה ראשונה. שני כלי התקשורת הללו לא מוכנים להכפיף עצמם למפגשי ועדת העורכים, אך עדיין כפופים לכללי איסור הפרסום הצנזורה ולכן לא יכולים לחשוף פרטים בנוגע למות האסיר ותקופת החזקתו.

מזל שהדברים הנאמרים על ידי חברי הכנסת בערוץ הכנסת (גם כן כלי תקשורת, לא?) חוסים תחת חסינות חברי הכנסת ואותם הצנזורה עדיין לא ניתן לחסום. אולי מעכשיו אצרוך את החדשות הטריות מן הכנסת ואף אחזור בחופשיות על מה שהח”כים אומרים.

מתי התכנסה הועדה עם ראש הממשלה? מה נאמר שם? מדוע אסור לפרסם את עצם ההתכנסות? אין לי מושג ומאז שאיני עובדת באופן קבוע באף כלי תקשורת איני מאותם האנשים המקבלים מידע או מגבלות בעניין.

אולם השאלות היותר חשובות הן: מדוע נעצר האיש? האם נערך הליך פלילי? איך אפשר להחזיק אדם (אם זה נכון) ללא משפט? מהן נסיבות המוות? האם נערכה נתיחה לגופה? ועוד שאלות רבות נוספות

ח”כ נחמן שי (עבודה), כתב בעמוד הפייסבוק שלו: “התקשורת אינה מקבלת עוד תכתיבים ואינה פועלת מתוך הסכמה לאומית כבעבר. הציבור הישראלי ידע במקודם או במאוחר כל מה שקרה. עדיף להציג לציבור את האמת במגבלות ביטחון מסוימות ולחלוק אותה עימו”.

בינתיים, נכון לעכשיו, נראה שהתקשורת (ברובה) דווקא כן מקבלת את התכתיבים וכן פועלת מתוך הסכמה לאומית. אולי ח”כ שי חושב, שעיתונאים ישראלים הם אלו שעזרו לרשת החדשות האוסטרלית להרים את הסיפור (או אולי יעשו זאת בעתיד, לגוף תקשורת אחר בעולם, לכשימאס להם העבודה מול הרשויות בישראל )

דבר אחד עולה באופן מידי מן המחול התקשורתי החל משעות הבוקר:  כל פעולת הצנזורה איסור הפרסום הזה, רק מאדיר ומפמפם את הסיפור ביתר שאת. מכיוון שאני לא חושדת בסימה וקנין באי הבנת המציאות התקשורתית, אני נותרת עם הטעם המוזר של הסחת דעת. (מחקתי כי לוקנין אין קשר לעניין, מסתבר)