למה, לכל הרוחות, בנט יורה לעצמו ברגל? פוסט אורח

פוסט אורח בפלוג, של אדם מתן  בעל הבלוג הכחול

בחודשים האחרונים נפתלי בנט לא מפסיק לירות לעצמו ברגל. מי שהיה הכוכב העולה של הימין מפגין חובבנות פוליטית מוזרה. הוא בוחר מאבקים חסרי סיכוי, מפסיד בהם, ועל הדרך הופך מהיורש של לביבי ליורש של אריה אלדד. מצעד האיוולת בולט במיוחד למול המשחק הפוליטי החכם של האח לפיד. מה קורה כאן?

דוגמאות לא חסרות. נתחיל בנושא הקלת המס לזוגות החד מיניים. ח”כ עדי קול מ”יש עתיד” הגישה הצעת חוק להשוואת הטבות המס בין זוגות הומואים לסטרייטים (לסביות, מסתבר,כבר זוכות להטבות). הבית היהודי התנגד בטענה שההכרה בזוגות חד מיניים בחוק מפורש של הכנסת היא פריצה של הסטטוס קוו.

זו חובבנות פוליטית משתי סיבות. אחת, אין שום ספק שבאקלים הנוכחי החוק יעבור וההטבה תנתן. התמיכה בשיוויון לזוגות חד מיניים חוצה מפלגות ומגזרים – מדב חנין ועדמשה פייגלין. בליכוד – מפלגה מסורתית, מזרחית וימנית, ציבורים שמעולם לא היו מזוהים עם הקהילה – יש תא גאה פעיל. מוסדות הליכוד הצביעו פה אחד נגד אפליית חד מיניים. יש בכנסת ח”כ גאה אחד מחוץ לארון, ולפי השמועה עוד אחד או שניים בדרך החוצה. ראש הממשלה נואם בכנסים של הקהילה הגאה. אי אפשר לפתוח טלויזיה בשעות השיא בלי לראות לפחות להט”ב אחד על המסך. רבנים מרכזיים קוראים להומואים לצאת מהארון, ויש כבר יותר מארגון דתי גאה אחד. לא פחות חשוב – הנושא הפך לדגל מרכזי של “יש עתיד”. אין סיכוי שהם יוותרו עליו בשביל הקיצוניים שבמחנה הימין. בסוף בנט אוכל את הדגים ומגורש מהעיר: החוק עובר.

הסיבה השניה היא שאין שום רווח במאבק נגד נקודת מס להומואים, שמסתבר שכבר ניתנת ממילא. בנט לא מרוויח שום נקודה משמעותית במחנה הימין. אין במחנה הזה שום תת-ציבור שמצביע בנט והנושא בוער בדמו. בציבור הכללי – גוש הליכוד-קדימה-יש עתיד-ישראל ביתנו- בנט מפסיד את כל מי שחשב אי פעם להצביע לסטארטאפיסט החמוד עם הכיפה הקטנטנה.

אם עניין הזוגות החד-מיניים אפשר לפטור כזוטא שהתנפחה, נושא משטרת הכשרות של אלי בן דהן הוא שילוב מרהיב של גול עצמי ויריה בראש. למי שפספס את הסיפור, סגן השר לשירותי דת אלי דהן רוצה להלחם בתופעת ה”כשר-בלי-תעודה” שפורחת בירושלים. דתיים ומסורתיים שנמאס להם מההחמרות הביזאריות ומהשחיתות של משגיחי הרבנות מצהירים על כשרות בפיקוח עצמי. בתגובה, יזם בן דהן הצעת חוק לפיה משגיחי הכשרות של הרבנות ילבשו מדים ויקבלו סמכויות המקבילות, בערך, לשוטר (כולל עיכוב חשודים, החרמת רכוש וכניסה למבנים פרטיים). חשבון פוליטי קצר: א. פעילות הרבנות עצמה נמצאת בשטח האפור של החוק, ב. רוב הכשרויות הפיראטיות הן עסק חרדי שמגלגל מאות מיליונים ואלפי משרות, ג. אין אף שותף קואליציוני שחולם על הקמת משטרת דת בישראל. שורה תחתונה – משטרת כשרות בישראל ריאלית כמו משטרת טבעונות בארגנטינה.

אז מה היה לנו כאן? מאבק שאין אפשרות לנצח בו, ומשניא את בנט לא רק על הציבור החילוני אלא גם על חלק ניכר מהציבור הסרוג. אוכל את הדגים ומגורש מהעיר, כבר אמרנו?

אפשר להמשיך עוד: איילת שקד מגדפת את מזכיר המדינה האמריקאי. באופן מפתיע מאין כמותו, המכתב הנרגש של הח”כית הצעירה לא ביטל את תוכנית השלום האמריקאית. את המחיר הציבורי, מצד שני, הבית היהודי שילם – הציבור הישראלי מאוד לא אוהב שמסכנים לו את היחסים עם ארה”ב. דגים ועיר. מה עוד? בנט נגרר אחרי הקיצונים שברבנים, מתנגד לחוק שטרן לפיו גם נשים יוכלו להשתתף בבחירת הרבנים הראשיים. הסוף ידוע – הנשים נכנסו (ודווקא דרך הבית היהודי). דגים ועיר. אורי אריאל מקדם תוכנית חסרת סיכוי לחבר את מעלה אדומים לירושלים, כדי להביך את נתניהו ברגע קריטי מול האמריקאים. התוכנית מבוטלת על ידי נתניהו אך הנזק הבינלאומי והפנימי כבר נגרם. דגים ועיר.

בתקופה שבה ראש הממשלה מקדם את תכנית שתי המדינות, בנט מבזבז את כל התחמושת הציבורית שלו על מאבקים חסרי סיכוי שהופכים את הבית היהודי מאלטרנטיבה שלטונית לש”ס ב’. אם הוא ימשיך בדרך הזאת, הנזק שהימין ספג מהפיצול ב-1992 שהביא את השלטון לרבין ואבדן שני המדטים ב2013 יחוויר מול הנזק שהוא יספוג בגלל הדון קישוטיות של הבית היהודי. הוא יגיע למאבק מול החזרת השטחים כשהוא מותש, מוקצה וקיצוני, ועם מעט מאוד אהדה מהציבור הכללי. רק אם ילמד מהאח משמעת סיעתית מהי ומהמורה לשעבר איך שולטים במוסדות מפלגה הוא יצליח, אולי, לחלץ את הבית היהודי מהבור שחפרה במו פיה.

אדם מתן, מפתח תוכנה, פעיל חברתי ובעל “הבלוג הכחול“. גר בקיבוץ זיקים ונשוי לזהר