בואנוס איירס העיר המרופטת

רשמים מבואנוס איירס

בסיומה של הפגישה המדכדכת עם השופטת סנדרה ארויו סלגאדו הבנתי את מה שניסו להסביר לי לפני נסיעתי לארגנטינה. המדינה טובעת בקונספירציות, לאזרחיה אין אמון ברשויות השלטון, תיאוריות הקשר והשקר רוחשות ומפעפעות בכל פינה. אין על מי לסמוך.

בשעת צהריים ביום ב׳ האחרון ארויו שקעה מולנו בכורסת עור ירוקה בלשכתה. ספונה בחדר עשוי קירות עץ, מוקפת ספרים ותיקיות מידע שיפוטיות, בבניין פשוט למראה בפרברי בואנוס איירס. מן הספריה הוציאה ארויו את דו״ח החקירה הפרטית לבדיקת נסיבות מות בעלה לשעבר והניחה אותו מולנו, מצביעה שוב ושוב על עמוד החתימות עם המסקנות. היא מימנה ושלחה חוקרים והגיעה למסקנה חד משמעית שבעלה לשעבר, התובע הפלילי אלברטו ניסמן נרצח, לא התאבד. אבל הרשויות בארגנטינה לא ממהרות להכריע. שנתיים וחודשיים חלפו מאז הרצח, ממשלת ארגנטינה התחלפה, והחקירה זזה עקב בצד אגודל. את השלטון בארגנטינה תפס איש העסקים, ראש עירית בואנוס איירס לשעבר, מאורציו מאקרי. הוא מן הימין הכלכלי, החליף את השלטון הפופוליסטי ארוך השנים של משפחת קירשנר ומטרתו העיקרית היא להציל את המדינה ממצבה הכלכלי הרעוע. מאקרי מינה שרים צעירים ומקצועניים. Young Professionals, כפי שכינינו אותם, חלקם הגיעו מן הסקטור העסקי, משיפוט, ומעירית בואנוס איירס. אך פניה של ארויו היו ארוכות, לא ניתן היה למצוא אצלה טיפת תקווה.

השיחה איתה (אסף פוזילוב מרשת ב׳ ואני) התנהלה בספרדית. ארויו עדכנה אותנו במצב המשפטי הסבוך. היא נראתה שחוקה ומיואשת. נסענו לפרבר שלה כחצי שעה ברכבת, מגיעים לשם בסייעו של איש הרדיו של הקהיליה היהודית המקומית מיקי שטוירמן. הוא גם שימש לנו כמתורגמן. פוזילוב ואני עקבנו אחר פתלתלות הסבריה: עוד כחודש (לפי גרסת ראש הקבינט מרקוס פנייה) או עוד כחודשיים (לפי גרסת שר המשפטים ג׳רמן גראבנו) או אולי עוד חצי שנה (לפי גרסת השופטת ארויו) יגיעו החוקרים הרשמיים – לא אלה ששכרה ארויו – להשלמת ההחלטה אם ניסמן נרצח או התאבד. רק אז, תפתח חקירה פלילית למציאת הרוצחים. זאת אם הוא נרצח ולא התאבד כפי שנאמר על ידי הממשל הקודם בראשותה של קריסטינה קירשנר. ויאמר: בימים שלאחר הרצח, קירשנר גם הספיקה להודיע שניסמן נרצח, אך חזרה בה. קונספירציות, אמרנו כבר?

לקראת אמצע השיחה שאלתי את ארויו. ׳מי לדעתך רצח אותו׳? מי עשה את זה? את הרי שופטת, אחת מתוך המערכת. את מכירה חוקרים, מכירה את הרשויות, את השיטות. מי רצה לחסל את ניסמן זמן קצר לפני שאמור היה להציג בפני הקונגרס את הדו״ח שלו על טיוח חקירת פיגועי הטרור?

ארויו שמעה את שאלתי (שתורגמה על ידי שטוירמן) והפטירה אנחה ארוכה. היא שופטת, היא לא יכולה לדבר בצורה בוטה נגד המערכת. היא משוכנעת שהוא נרצח. היא יודעת איזה ראיות צריך לאתר ואיפה בדיוק.

כאשר חושבים על 25 השנים שעברו מאז פיגועי הטרור נגד השגרירות הישראלית ובניין הקהיליה היהודית בבואנוס איירס – ועד היום ממשלת ארגנטינה לא חקרה ולא הביאה אשמים לדין, אפשר להתחיל להבין לאיפה תגיע חקירת ניסמן. הוא ניסה לפצח מי טייח, מי הסתיר, מי אשם. הפנה אצבע מאשימה כלפי קירשנר. מי יטייח את הטיוח כעת?

לארגנטינה הרי הגענו, מלכתחילה, לסיקור אותם הפיגועים. 25 שנים ליום שבו נרצחו 4 דיפלומטים ישראלים ו 25 אזרחים ארגנטינאיים מקומיים. שנתיים לאחר מכן, 85 אזרחים ארגנטינאיים נוספים נרצחו בפיגוע טרור שני באמיה, בנין הקהיליה היהודית. עד היום, למרות חלוף השנים, ארגנטינה לא עצרה ולא פעלה נגד מי שפעל מבפנים לסייע לרוצחים. מדינת ישראל הצביעה מזמן על איראן כאשמה, כמי ששילחה את המרצחים. אך מי עזר להם בפנים? מי שיתף פעולה?

איך את מרגישה כשופטת, מצד אחד את חלק מן המערכת? מן הצד השני, את רוצה לראות את החקירות מתקדמות – שאל אותה פוזיילוב. את חושבת שהמערכת מושחתת? ארויו השיבה:  ״עברו עלי שנתיים קשות ביותר. קשה לי להמשיך בתפקידי כשופטת בתפקיד הממלכתי, כאשר אני רואה באופן אישי איך מערכת המשפט עובדת״. אבל הדברים לא חדשים, היא הוסיפה, והתחילה לספר על שופטים בצפון המדינה המעורבים בעסקאות סמים, שופטים כאחרוני הפושעים.

מיקי שטוירמן סיכם את הדברים בשיחה עמנו: ״בארגנטינה יש שחיתות כה עמוקה, שהאנשים מפחדים מן השוטרים יותר מאשר הם מפחדים מן הפושעים״.

מייאש.

במפגש עם עיתונאים מקומיים: רומן לכטמן (״רזי ברקאי של ארגנטינה״) וטוטי פרז איזקורדו (עורך בכיר באינפוביי, המקבילה המקומית של ווינט), שניהם יהודיים – הם שאלו אותנו אם בישראל, כמו בארגנטינה, גם העיתונות מושחתת. ׳גם אצלכם קונים עיתונאים׳? ניסיתי לחשוב על תשובה הולמת. בינתיים בישראל קונים ומוכרים בעיקר מו״לים. השחיתות העיתונאית בישראל היא בעיקר בצמרת, כרגע. ראש הממשלה נתניהו, הוא ראש ממשלת התקשורת נתמך על ידי המו״ל הגדול אדלסון, עושה עסקי תן-קח עם המו״ל הגדול מוזס, מפתה את מו״ל האתר הגדול וואלה בהטבות לחברותיו. העיתונאים למטה עוד לא קנויים. יש לאן להתדרדר.

רומן לכטמן, כך סופר לנו, הוא בעל תכנית הרדיו הפוליטית המובילה. משדר מדי יום בין 06:00 – 09:00 ראיונות בנושאים הפוליטיים שעל סדר היום. כאשר התחלף הממשל לפני כשנה וכמה חודשים, מעמדו של לכטמן אף השתפר. למשל, הנשיא החדש מאקרי נעזר בהדלפות המועברות ללכטמן כשרצה לעדכן על מצב בריאותו. לכטמן מוזמן לנשיאות רשמיות, הוא נחשב עיתונאי אמין, אך גם מקורב.  אחרי כמה כוסות יין לכטמן שלף את התמונה המשעשעת הבאה. לפני כחצי שנה הוא נסע לסקר את עצרת האו״ם בניו יורק בספטמבר האחרון. בעודו משוטט בחנות הענק לספרי יד שניה במנהטן Strand, לכטמן פגש אדם שהוא מדווח עליו מפעם לפעם בחדשות. האנגלית של לכטמן רצוצה. נתניהו, ספק אם מבין או מדבר ספרדית. אבל כולם קונים ספרים. כולם עושים סלפי׳ס.

ביומיים הראשונים בבואנוס איירס, כאשר נסענו עם אנשי משרד החוץ מאירוע לאירוע וטקס אחר טקס לציון 25 שנים לפיגוע בבואנוס איירס, העיר נראתה לי נעימה, מסבירת פנים. אנשים חמים, מסעדות טובות. היין והבשר זולים ביחס לישראל. אך כאשר הימים חלפו ונפרדנו מאנשי משרד החוץ ומצאנו דרכנו לבד ברחבי העיר, היא נגלתה בעיני כמוזנחת, מרופטת. עיר שימיה הגדולים בעברה. לכלוך בכל פינה, חסרי בית בפינות הרחוב, עניים רבים. המחירים של המוצרים (לאו דווקא האוכל במסעדות) יקרים מאוד. השדרות הרחבות ופני הבתים ידעו ימים יפים יותר.

הנשיא החדש מאקרי מביא גישה כלכלית שונה משל קודמתו, קריסטינה קישנר. ״בחרו בו כי נמאס מן הפופוליזם הפוליטי שלה״, נאמר לי. מאקרי רוצה לקצץ קצבאות, להפסיק את התמיכה הממשלתית הגדולה בעבודות יזומות, בסבסודים גדולים. המדינה מעורבת כה עמוק בשוקי התעסוקה והתעשייה, עד שהשווקים חדלו להיות יזמים, ומתפתחים. אלה הן אמירות כלליות, אך הגישות של מאקרי חותכות כיום בבשר החי. יותר אנשים מאבדים את העבודה, יותר עניים, עליה בפשיעה.

ביום השנה לציון 25 שנים לפיגוע הטרור נפגש מאקרי עם אנשי משרד החוץ הישראלי, עם מי שניצל מן הפיגוע, בני המשפחות של הקורבנות וגם עם ארגנטינאיים שנפגעו. עצם קיומה של הפגישה העבירה לישראל מסר של מערכת יחסים חמה וטובה עם הנשיא. קירשנר וקודמיה לא ישבו עם הישראלים שנפגעו בפיגוע (הם כן נפגשו עם אזרחי ארגנטינה שנפגעו).

יחד עם זאת, חשבתי (תוך כדי הטקסים והאירועים) שלא מצפים ממנו להרבה. מישהו חושב שהוא יפתח את הפצעים ויגלה מי מתוך הממשל הארגנטינאי היה מעורב בפיגועים הגדולים ביותר אי פעם על אדמת ארגנטינה? אחרי הכל, גם קירשנר החלה את דרכה הפוליטית עם הצהרות בדבר כוונתה להגיע לחקר האמת. אז הצהירה.

יותר מזה: ממשלת ישראל ונציגיה הרשמיים לא רוצים להתערב. מבחינת מדינת ישראל, איראן אשמה. בישראל לא מתעניינים אם המערכת הארגנטינית הפנימית ניקתה עצמה או לא. זה עניין ארגנטינאי פנימי, ולמרות שאזרחיה של ישראל נרצחו שם (זה הפיגוע הדיפלומטי הגדול ביותר של משרד החוץ), ישראל הרשמית סתמה את הפה.

ארגנטינה הציבה באירועי הזכרון הרבים (טקס בעיריה, טקס בבית ספר יהודי, טקס צעירים, טקס רשמי באתר הפיגוע, מפגש בבית הנשיא) – את הבכירים ביותר של הממשל. אף על פי כן, ישראל שיגרה דרג מנכ״ל. לא מעבר לכך. ישראל לא לוחצת בשום אופן על ממשלת ארגנטינה להתקדם עם חקירת רצח ניסמן וגם במפגש האינטימי בבית הנשיא, הקפידו שליחי המדינה לרפרף עם שאלות מנומסות, צופות פני עתיד. מה יש לעשות כדי שלא ישנו אירועי טרור בעתיד? מה יהיה עם דאעש, ושאלה על מהות הקשר והיחסים בין המדינות. לא דובר: הכיצד זה שמדינה מודרנית, דמוקרטית לא הביאה אחראים לדין על הפיגועים הקטלניים ביותר בתולדותיה.

מישהו מכיר עוד מדינה מערבית מודרנית שאינה רודפת אחרי טרוריסטים שפגעו באזרחיה על אדמתה?

 

ארמון קאסה רוזדה בו יושב הקבינט הוא מבנה יפהפה אך הופתעתי מרמת האבטחה הדלילה.

הן בחלק החיצוני של המבנה: שער ברזל פשוט, מעט שומרים, חלונות פתוחים לרווחה. בעיניים ישראליות לחוצות מיד ניתן לדמיין צלפים שמנסים לפגוע בשרי הממשלה.

הן בפנים. לקראת הפגישה עם ראש הקבינט, מרקוס פנייה (Marcos Peña) כונסנו בחדר פגישות מרהיב. עם העיניים על הדלת הכפולה הראשית המפוארת, חיכיתי שיצעד פנימה ראש הקבינט (זה בעל התפקיד הביצועי הבכיר ביותר מתחת לראש הממשלה; פנייה הוא האיש שמנהל בפועל את המדינה) מלווה במאבטח, יועץ/עוזר, אולי אף צלם. לפתע מתוך דלת אחורית כמעט לא מובחנת נכנס פנייה והתקדם לכיוון שלנו. אפשר היה לחשוב שעובד מנהלה הגיע. איש רגיל, ללא גינונים, אמר שלום והתיישב איתנו – ארבעה עיתונאים – ובלי לבזבז זמן אמר תשאלו ואני אענה.

פנייה אמר שהממשלה מתכוונת לחקור את נושא ניסמן ברצינות. (להלן, בקטעי הוידאו)

הכניסה שלו פנימה לחדר, תקתוק השיחה, סינק למצלמות והליכה, היו כה ממוקדות ומהירות שנותרנו פעורי פה. מתרשמים. Young Professionals, אמרנו כבר, לא? בהמשך הימים אמרו לי ארגנטינאים שמוקדם מדי להתרשם ממנו. הרבה פוזה, בינתיים הממשלה החדשה עדיין לא הוכיחה את עצמה והוא, בכל זאת, צעיר וחסר ניסיון.

כשהקבינט מכונס בחדר היפהפה (תמונות להלן) וכשהחלון פתוח לרווחה אפשר לראות מי מתייצב ב Plaza de Mayo, אותה הכיכר בה נאסר בעבר על אמהותיהן של נעלמי משטר החונטות למחות בקול. מן החלון רואים את רחבת ההפגנות וכעבור יומיים, צעדנו ברחבת ההפגנות וראינו את המרפסת ואת חדר הקבינט מן הצד של הציבור.

משרד המשפטים יושב באופן חלקי במה שהיה פעם בית הספר לקציני מכניקה של הנייבי או בקיצור: בית מעצר ועינויים של משטר החונטות. במהלך שנות המלחמה המלוכלכת (1976-1983) אלפים נחטפו, הועלמו ועונו במקום הזה למוות. רק כ 150 שרדו. מן המקום הזה נלקחו גם תינוקות שנולדו לאמהות עצורות, ותחת זהות בדויה נמסרו למשפחות אנשי צבא, לאימוץ. הפצע המדמם של האומה הארגנטינאית.

שר המשפטים, ג׳רמן גראוונו, שוחח איתנו כשעה. לדבריו, צריך להמתין עוד קצת בסבלנות להכרעה האם ניסמן נרצח או התאבד. הוא מאמין שהתוצאות יגיעו בהקדם ולאחריהן הממשלה תתקדם (לֹפי התוצאות) לשלב הבא. הוא אמר שהנושא הזה היה הבטחת בחירות של מאקרי, ולכן תהיה הקפדה בעניין. גראוונו גם הסביר את מהות העברת החקירה מן הנתיב הפלילי הרגיל אל הנתיב הפדרלי (כסימן נוסף לכך שמדובר במהלכים רציניים ושהנושא לא יטוייח).

תמונות נוספות

בבוקר נהג מונית, בערב נגן במועדון טנגו: אחרי דין ודברים קל הצלחתי לשכנע את נהג המונית המקסים לשיר עבורנו מעט (אמר שאשתו היא הזמרת, לא הוא). ואחרי שנתן גרונו בשירה קלה, סיפר גם שאביו יהודי, אמו קתולית ושהוא יודע קצת עברית. כאשר נפרד מאיתנו אחרי רבע שעה נסיעה בעיר, הוא כבר זימר את הבאנו שלום עליכם (בערך).

גילוי נאות: משרד החוץ מימן את הטיסה ושהייה של שלושה לילות בבואנוס איירס למטרת סיקור אירועי יום הזכרון ה 25 לפיגוע בשגרירות הישראלית בבואנוס איירס (כתבה נוספת שלי התפרסמה לפני שבוע במעריב)