אחרי סיורים אצל מנואל טרכטנברג בכוכב יאיר ויאיר לפיד בכפר סבא, נסעתי לפני כמה ימים לשמוע את גלעד ארדן בקרית גת. חסר לי עוד משה כחלון בשביל להשלים את סדרת שרי האוצר בפוטנציה. למען האמת, גלעד ארדן לא הכריז על עצמו כמתאים לתפקיד שר האוצר וראש הממשלה נתניהו לא אמר לו או רמז לו שזה הכיוון – ואני על דעת עצמי, מתוך רצון לחפש את השיח הכלכלי בליכוד, ניסיתי לברר אצל ארדן או אצל ישראל כץ, לאיזה חוג בית/מפגש/אירוע אפשר להגיע ואחרי שאף אחד לא השיב לתחינותיי, שינעתי את עצמי על דעת עצמי למפגש עם פעילי ליכוד באיזור.
הקודקוד של האירוע היה מיקי זוהר, מי שעומד להיות חבר כנסת ממש בקרוב. מן השיחה שלי איתו בסיום האירוע, היה ברור לי שהוא עדיין לא קולט את היום שאחרי (הפיכה לח״כ), וממוקד כל כולו בקמפיין. למען האמת, התקציב שלו להפעלת הליכודניקים בדרום הארץ הוא מאוד מוגבל. זוהר לא רצה לנקוב במספרים, אבל הוא אחראי על כל קמפיין הליכוד בכל המרחב הדרומי של המדינה (אכן, זה כולל את קרית גת, באר שבע, ערד ואפילו עד אילת) ומדובר בסכום של ״מאות אלפי ש״ח בודדים״.
זה הסכום שמפלגת השלטון מקצה לאירועי בחירות בימים אלה, לשינוע בוחרים, לתשלום לפעילים כדי שיתקתקו את יום בחירות, להסעות יום בחירות ועוד. לא פלא שאירוע הבחירות, במעין אולם חתונות סמוך לתחנת הרכבת של קרית גת, היה נראה דליל ושומם.
להגנתם של אנשי הליכוד בדרום יאמר – ראש הממשלה ערך כנס בחירות גדול ב 5 בפברואר. האירועים הללו סגורים בפני התקשורת, לא מודיעים עליהם מראש ולכן אין אף דיווח עיתונאי על התרחשותם. כל מה שיש הוא דיווח באתר הליכוד. אין לי מושג כמה אנשים היו שם ועד כמה הצליח ראש הממשלה לשכנע את פעילי הליכוד בהמוניהם לתמוך בו ולשכנע את כל מי שהם מכירים לתמוך בו.
ומכיוון שנערך אירוע בחירות גדול, הכנס של גלעד ארדן אליו הלכתי, נועד להיות רק שיח עם פעילים מרכזיים באיזור. ובכל זאת: מצוקת התקציב וההסעות מורגשת. בחוץ, תוך כדי השיחה עם זוהר, כשאני מנסה להבין איך לוקחים ״מאות אלפים בודדים״ (זוהר לא היה מוכן לנקוב במספר, אבל אני חושבת שזה ככל הנראה 200 אלף ש״ח) ומתארגים על הסעות וסיוע לאוכלוסיה להגיע לקלפי, אמר אחד הנוכחים בשיחה (פעיל ליכוד שהצטרף אלי ואל זוהר לפטפטת) ״מה אתם לא מבינים שאת שיכון חב״ד ואת שיכון …… (לא זוכרת את השם), יהיה צריך להביא לקלפיות. אלה הם שיכונים שרמת המחייה שם נמוכה, לאנשים אין רכבים, ואפילו שיש תחבורה ציבורית חינם ביום בחירות, יהיה צריך להזכיר להם ולהסיע אותם….״
זוהר הגיב: ״אצלנו הליכודניקים אנחנו סומכים על הרגש והתחושה האידיאולוגית שתשנע אנשים לקלפיות״
בהמשך השבוע שוחחתי עם בכירים בליכוד אשר הביעו דאגה בנושא ארגון יום בחירות. ״עם ישראל מגיע לקלפיות, ורבים רבים לא יודעים למי להצביע ואז יש דינמיקה של עמידה בתורים. כולם מדברים עם כולם, ואם יש אוירה עוינת לליכוד ושיח שלילי בנוגע להעדר התכנית הכלכלית שלנו ובנוגע לכך שאכזבנו, יום בחירות יכול להוות קריסה עבורנו. העובדה שלא יהיה לנו מספיק כסף בדרום כדי לממן פעילים שיתרוצצו וישכנעו אנשים בכניסה לקלפיות, היא בעוכרנו״
אני: להיכן הולך תקציב הבחירות של הליכוד?
בכיר: ״אני רק יכול לנחש, כיוון שלא מערבים אותנו בהחלטות. אבל הכסף מופנה ליועצים, ניו מדיה, תעמולה, סרטונים. הליכוד גם משלם מחיר על ייבוש השטח במשך כל השנים האחרונות״
בחזרה לאירוע עצמו. כמו במקרים רבים החלקים המעניינים מגיעים לעיתים דווקא מן השאלות של הקהל. לליכוד יש בסיס כוח יציב של תומכים, אשר הצביעו ויצביעו תמיד ליכוד. אך אחד התומכים הקבועים, קם ושאל את ארדן, מה עליו להסביר לאנשים מחוץ למעגל המידי שלו, בנוגע לנושא הכלכלי. ׳״חברים שלי היום שואלים אותי, מפלגות אחרות יש להם תכנית איך להוריד את יוקר המחיה, איך לצמצם פערים…. שואלים אותי על הליכוד ואני לא יודע מה לענות להם״.
ארדן השיב לו שתוך יום-יומיים הליכוד יפרסם מצע או תכנית כלכלית כתובה (האירוע היה ב 26 בפברואר. נכון לשעת כתיבת שורות אלה לא התפרסם שום מצע)
אדם אחר מן הקהל היה מוטרד מכלי התקשורת: ״אתה מוכשר שאתה עומד מול התקושרת… הכל מתחיל ונגמר עם התקשורת. חייבים לעשות לזה סוף… תחשבו על רעיונות לטפל בזה זה לא יכול להיות. הציבור נחשף רק לרעל שמציפים לציבור.״
ארדן השיב לו: ״מבין את התסכול שלכם ממה שאתם רואים אבל מה לעשות רוב התקשורת היא בבעלות פרטית. אותי זה מאוד מצער, שלא מביאים את מכלול העמדות.״
הציבור כל כך כועס על העיתונאים ועל העיתונות. ואותו צעיר רוצה ש״יעשו כבר משהו עם זה״. אולי במקום להגיד לכל אנשי הליכוד ״תהיו כחלונים״, הסיסמה שהתרוצצה בקמפיין הליכוד ב 2013, צריכים שם להתחיל להגיד לציבור הרחב: ׳תהיו עיתונאים. תקימו כלי תקשורת ותדווחו׳? רעיון יצירתי.
וואי, יש אנשים שסבורים שהתקשורת שמאלנית?! הם לא יודעים שהתקשורת זה מרכז לאומי?!?!
ארדן טועה, כמובן. לליכוד יש מה לעשות בנדון – וזה לפתוח את השמיים. ברגע שהתקשורת תהיה באמת פרטית ולא כזו שפועלת תחת זכיונות (ערוץ עשר הוא פרטי רק לצורך רווחים. לצורך חובות, הוא יותר ציבורי מרשות השידור…), אזי ערוץ עשר ייעלם לו מייד, ומן הסתם ייפתחו ערוצי שידור שמבטאים את מה שהציבור חושב פה, ולא את מה שכמה עורכי חדשות חושבים שהציבור צריך לחשוב.
ואגב, ברגע שתהיה תקשורת ימנית, כנראה שיהיו גם עיתונאים ימנים – ובהם כאלה שהיום מסתירים את העמדות הפוליטיות שלהם (ממש כמו באקדמיה…).
אז תן לי להבין משהו: אתה אומר שערוץ 10, שתלוי יותר בממשלה, נוטה בשל כך גם לבקר יותר את הממשלה?
בדיוק. אין כאן שום דבר מתוחכם. הסיקור המגמתי להחריד משרת את ערוץ 10 הרבה יותר טוב מסיקור אובייקטיבי – כך הם יכולים לטעון שהממשלה מאיימת לסגור אותם בגלל שהם “ביקורתיים כלפיה”, והממשלה הופכת מנושה שחייבים לו כסף, לצנזור פאשיסטי ומרושע. זה עבד להם כבר פעמיים, ומן הסתם ימשיך לעבוד להם בעתיד.
שום דבר דרמטי. ככה העסק עובד אצלנו: ככל שהגוף תלוי יותר בממשלה, כך הוא יכול להרשות לעצמו להיות יותר עויין כלפיה. תראה את גלי צה”ל…
מה שונה מכירת זכיונות מלפתוח את השמיים?
ובמילים אחרות:
מה הבעיה היום להקים גוף תקשורת ימני עצמאי? מימון.
לא הבנתי את דבריך.
זכיונות לא נמכרים, אלא ניתנים זמנית – רשיון שידור הוא לתקופה ארוכה בהרבה, ועצמאות המשדר היא גדולה לאין שיעור.
בסיטואציה של זכיון, לגוף המשדר יש כל מיני מגבלות, ומערכת היחסים בינו לבין המדינה היא כזו שבסופו של דבר הוא עדיין נשאר גוף נתמך. ערוץ 10 הוא דוגמא קיצונית, אבל גם רשת וקשת מעורבות הרבה למעלה מן הנדרש בפעילות מול המדינה.
לא חושב שלימין תהיה בעייה לגייס בעל הון שיקים ערוץ שידור ברגע שהדבר יהיה פתוח לכל. בדיוק כמו שפתחו עיתון (לכך לא נדרש רשיון) כך גם ניתן יהיה לפתוח תחנת טלוויזיה, ברגע שייפתחו השמיים. כרגע זה לא אפשרי, ואת זה צריך לשנות.
נו, ערוץ 20.
אבל תסביר לי. הרי הדבר הכי בסיסי עבורך כשלטון הוא תקשורת אוהדת. אז למה ממשלות הימין פשוט לא “פתחו את השמיים”? לא צריך לסגור שום דבר, פשוט לשחרר חסמים.
האמת שזה לא קשור, אבל גם במינוי שופטים (שהם מנהלי המששלה) לא ראינו את הימין מצליח במיוחד…
ממה זה נובע לכל הרוחות? פחדנות?
אתה צודק בכל השאלות שלך, והאמת היא שאין לי תשובה יותר טובה מ”פחדנות”, או איזושהי גירסא של פיק-ברכיים בנוסח “אני לא בטוח שאני ראוי לקבל כאלה החלטות”.
הימין חייב להתאפס על עצמו. אם יקרה הדבר המתבקש, ותוקם ממשלת ימין-חרדים צרה. זו תהיה הזדמנות נדירה להכניס דמוקרטיזציה אמיתית למדינה – רפורמה שתפתח את התקשורת לכולם, רפורמה שתעשה מהפכה במערכת המשפט, האולטרה-פוליטית שיש לנו כיום, שתעקור מהשורש את שלטון היועמ”שים במשרדי הממשלה, ותאפשר למערכת להתנהל בידי האנשים שהציבור בחר בהם, ולא בידי כל מיני מאחזים לא-נבחרים שנותרו בידי מיעוט זעיר שמתקשה לנצח בחירות בכוחות עצמו.