מספר תמונות ממליאת הכנסת שצילמתי במהלך ההצבעה בסיבוב הראשון ממחישות כיצד הסתובב השר עמיר פרץ (חבר הקואליציה, כן?) ועבר בקרב אנשי מפלגת העבודה תוך שהוא מציג בפניהם טבלת הצבעות מפורטת ומדבר איתם על הבחירה בח״כ מאיר שטרית (התנועה). על אף שבתמונות לא ניתן לראות מה כתוב בטבלה, אני וידאתי ואכן מדובר בטבלת התמיכות בשטרית.
פרץ הסתובב במהלך הסיבוב הראשון, כשהטבלה מקופלת בכיסו, ועבר בין כל חברי מפלגתו לשעבר ודיבר איתם אחד אחד. ״הוא צדק בניתוח. אין מה להגיד. הרוב המוחלט של העבודה ילך עם שטרית גם בסיבוב השני״ נאמר לי.
מיותר לציין שאם שטרית ינצח בבחירות לנשיאות, המפולת עבור הקואליציה תהיה גדולה עוד יותר (מאשר ניצחון של ריבלין שזו היא רק מפולת אישית לנתניהו וליברמן). שטרית הוא חבר בסיעה של 6 מנדטים בלבד ואם רוב חברי הכנסת הצביעו לו היום, הדבר מחזק את מעמדה של שרת המשפטים ציפי לבני.
גם אם שטרית יפסיד, שיתוף הפעולה בין התנועה לבין מפלגת העבודה הוא כבר גלוי וברור והשייכות שלהם לקואליציה הנוכחית תמוהה מאוד בכל רגע שחולף.
רק לא שטרית, העסקן העלוב שהביא עלינו את האסון הביומטרי!!!
משעשע שאת עוד חושבת שליש עתיד יש איזושהי שייכות אידיאולוגית, לליכוד או לעבודה. מדובר במפלגת שיטרית עם בלורית נאה יותר.
אהא. אז אם שטרית מנצח, זו מפולת לנתניהו, ואם שטרית מפסיד זו מפולת לנתניהו. אני מניח שזה מתחבר לטורים נוספים של אנשי תקשורת שמשוכנעים כבר חמש שנים שעוד שנייה והוא מובס סופית…
אין לי מושג אם הסתכלת עליו בזמן שהודיעו על התוצאות הסופיות, והגם שאין לי צל צילו של ספק שאין בו בדל של אהדה אישית לריבלין – הוא נשם לרווחה.
הוא לא אוהב את ריבלין אישית אבל ריבלין לא יפריע לו ולא ישתמש בבית הנשיא לקידום האג׳נדה הפוליטית שלו – אם כי זה לא היה מפריע לביבי יותר מדי במקרה הזה.
יכול להיות שהיחסים של ביבי עם שיטרית יותר טובים אבל שיטרית היה מפריע לו הרבה יותר. וכמובן שההספד של מועמד הימין היה נרשם לרעתו של ביבי בציבור.
בדיוק.
ביבי תמך בריבלין מחוסר ברירה – אבל מרגע שמצא עצמו מגבה את ריבלין – הוא ממש לא רצה למצוא עצמו במצב שבו אחרי שכבר התבזה, הוא יצטרך גם לעמוד באשמה שהתנהלותו המקורית גרמה להפסד של ריבלין.
כל העיתונאים שטוענים שהוא לא הצביע לריבלין, בסה”כ רוצים לייצר אקשן נוסף. האינטרס של ביבי, עד כמה שלא רצה להגיע למצב זה, חייב תמיכה בריבלין. הסיכויים שיחימוביץ’ צודקת ושריבלין לא קיבל את הקול של ביבי, אבל כן קיבל 3 קולות ממרצ – הם אפסיים להערכתי.
מי שנתן לריבלין את הנצחון, היה רוב מוחלט מהח”כים בימין (כל הבית היהודי, רוב מוחץ הן בליכוד והן בישראל ביתנו, כמעט כל החרדים האשכנזים, וגם, בניגוד לרצונו של דרעי והבובה שלו שלום כהן, רוב חברי ש”ס (מאחורי הפרגוד, כמובן…). אליהם הצטרפו שלי, גילאון, רוזנטל וכנראה עוד כמה ח”כים מגוש שמאל-ערבים,
הבחירות היום היו בחירות של מחנות, בסופו של דבר, וניצח המחנה היותר גדול.
זו בדיוק השיטה הרגילה שלך להטיית העבודות.
לו שישה ח”כים ממחנה המרכז שמאל, היו מצביעים לשטרית במקום לריבלין, שטרית היה נבחר היום לנשיא.
מה שאומר: תמיכת הח”כים מהעבודה, מרצ, והסיעות הערביות בריבלין נתנה לו את הניצחון.
כרגיל, אתה משוכנע שהמיעוט חשוב מהרוב…
לו 57 ח”כים מהימין תמכו בשטרית – הוא היה מנצח ברוב סוחף. לו 6 ח”כים מהימין תמכו שהצביעו לשטרית היו מצביעים לריבלין, הוא היה מנצח ברוב של 22 ח”כים, ולא של עשרה בלבד…
מה שאומר (וברור עד כדי אבסורד…) : תמיכת הימין הכריעה את הבחירות. מחנה השמאל-ערבים (מרכז-שמאל עלק…) עשה מה שיכול היה, ולמרות עריקות הדדיות בשוליים, הוא הפסיד. לו הבחירות התקיימו בציבור הרחב, אגב, שטרית היה נוחל מפלה גדולה הרבה יותר, אבל גוש השמאל-ערבים, ייאמר לזכותו, מעולם לא התיימר לשקף את עמדות הציבור הרחב…
אבל יש כמה נקודות שחורות לליכוד – כרמל שאמא כהן חזר – כמו שכולם אומרים, עדיף על יואל חסון אבל בכל זאת, לא טוב. והתקשורת חוגגת על הנצחון של הציר סער-חיים כץ. אין לי בעיה עם סער מלבד שהוא כלומניק. אבל חיים כץ הוא אסון, קומוניסט, מושחת, מסוכן, נציג וועדי העובדים הכוחניים שעושקיםאת המשק ואת הציבור.
אז התקשורת בדרך כלל טועה בפרשנויות שלה. אני מקווה שגם הפעם.
אורי, תמיכת הימין בריבלין אמורה להיות טבעית מאוד, משום שריבלין הוא איש ימין מובהק. אבל תמיכתם של חברי מרכז-שמאל בריבלין היא לא טבעית, ולכן היא זו שהעניקה את הנשיאות לריבלין.
אבל זו לא הפעם הראשונה: גם לפיד ולבני מחזיקים את ממשלת הימין של נתניהו.
יונתן, דווקא חיים כץ ניצח אולי עם ריבלין, אבל למרבה הפרדוקס הפסיד בכך שאפשר שאמה הכהן לחזור לכנסת.
באשר לסער, דווקא נתניהו הוכיח שכלומניק יכול להיבחר שוב ושוב לראשות ממשלה בישראל.
תמיכת הימין בריבלין היא טבעית מאוד מכיוון שלא רצו אנשי ימין אחרים. ריבלין עצמו מייצג עמדות שאמנם באות מהימין, אבל כוללות עקרונות שרוב מוחץ בימין ממש לא מתחבר אליהן:
1. ריבלין תומך באזרוח של מליוני פלסטינים. רוב הימין ממש לא תומך בכך.
2. רוב הימין תומך בחוקים שתכליתם הגבלת היכולת של ממשלות זרות להתערב בתהליך הפוליטי הפנימי בישראל, וריבלין התנגד לכך.
3. רוב הימין התנגד לחנופה למפלגות הערביות בניסיון שקוף (שכשל בגדול, בסופו של דבר) לקושש מהן כמה קולות. ריבלין פעל בגישה זאת במשך קרוב לארבע שנותיו האחרונות כיו”ר כנסת.
ריבלין זכה בקולות הימין מכיוון שלא היה מועמד אחר לימין, ומכיוון שהימין התנמנם ונמנע מפעול בזמן לביטול המוסד המטופש, המיותר והבזבזני הזה. אחרי שהימין נרדם, וביבי, כהרגלו בקודש, פעל בהיסטריה במאה כיוונים שונים, לא נותרה ברירה אמיתית אלא להחליט האם רילין עדיף על דורנר/איציק/שטרית – ובעניין הזה לא הייתה שאלה. הוא גם אידיאולוגית טוב מהם – והוא גם ישר מהם לאין ערוך.
השמאל, שחילק את קולותיו בין בעלת הדירה בגן העיר, לבעלי הדירה במגדל משה אביב, נתן קולות ספורים לאיש שגר בדירה בת 40, ואין לו דירות נוספות. לא משנה איך תהפוך את זה, השמאל גם תמך במועמדים הגונים פחות, וגם הצליח להפסיד, חרף דילים מסריחים במיוחד של לבני/בוז’י/זהבה ושות’…