אבו מאזן מכחיש שואה? אבו מאזן מכחיש

מוזיאון “יד ושם” פירסם תגובה לדבריו של אבו מאזן על השואה – הכחשת הכחשת השואה שלו אם תרצו – שפורסמו אתמול בהרחבה בתקשורת:

“למרבה הצער, הכחשת השואה ועיוות העובדות אודותיה נפוצים בעולם הערבי לרבות בקרב הפלסטינים. לכן, הצהרה שיוצאת בשמו של מחמוד עבאס כי “השואה היא הפשע הנורא ביותר נגד האנושות שהתרחש בעידן המודרני”, אולי מסמנת שינוי שאנו מצפים כי יבוא לידי ביטוי גם באתרי האינטרנט, בתכניות הלימודים ובשיח של הרשות הפלסטינית”.

לא ניתן לטעות בנימה הסקפטית של ההודעה. נושא החינוך ותכני ספרי הלימוד ברשות הפלשתינית זכה להתייחסות בכל טיוטת הסכם או תכנית שלום אפשרית. הדעה הרווחת היא שהפלשתינים מתקשים להכיר בחלקים מסוימים של ההסטוריה היהודית, בעיקר בשואה, לפחות כמו שהם מתקשים להכיר במדינת ישראל כמדינה לגיטימית. לאחרונה שאל פרשן ערוץ 2 אהוד יערי את ג’יבריל רג’וב בשידור חי האם היה קיים בית מקדש על הר הבית ונענה בתשובה מתחמקת (השיח הישראלי בתגובה התפצל לפי הקוים הרגילים: הימנים זעמו על רג’וב והשמאלנים על יערי ששאל את השאלה…).

לאבו מאזן הסטוריה ידועה עם הכחשת שואה. ב-84′ פירסם ספר בשם “הצד השני: מערכת היחסים הסודית של הנאציזם והציונות”, ספר שהתבסס על עבודת הדוקטורט שהגיש שנתיים קודם לאוניברסיטה במוסקבה. מאז הפך הדיון בשאלה “האם אבו מאזן מכחיש שואה” ללעוס ומאוס כמו הדיונים “האם פתח באמת שינה את האמנה הפלשתינית” או “האם הכסף האירופי שמגיע לרשות הפלשתינית לא מגיע לטרוריסטים”. כמו בכל הדיונים הללו, אבו מאזן והפלשתינים אומרים מה שצריך מתי שצריך ובלבד שהתהליך המדיני ימשך ואיתו התקציבים השמנים מהמערב.

כתב “דבר” אהוד יערי תוהה למה הפלשתינים מתכווונים. מרס 1977.

אז האם אבו מאזן מכחיש שואה?  נושא הספר שלו איננו מלחמת העולם השניה אלא הציונות. הוא מעולם לא טען שלא היתה שואה, גם אם ציטט מכחישי שואה ידועים שפיקפקו במספרי הנרצחים או בקיומם של תאי גאזים, עיקר טענתו הוא שההנהגה הציונית שיתפה פעולה עם הנאצים במסגרת מזימת על להוריש את פלשתין. “הכחשת השואה” היתה רק סעיף בתזה המרכזית שלו. כך כתב בהקדמה לספרו:

“נראה כי האינטרס של התנועה הציונית לנפח את מספר הנרצחים במלחמה נועד [להבטיח] הישגים גדולים.הדבר גרם לה לאשר את המספר [ששה מליון], לקבע אותו בדעת הקהל העולמית ובכך לעורר יותר ייסורי מצפון ויותר אהדה כלפי הציונות באופן כללי. מלומדים רבים התווכחו בשאלת המספר ששה מליון והגיעו למסקנות מביכות לפיהן כלל הקורבנות היהודים מסתכם במאות אלפים…”

בכמה הזדמנויות בעבר כבר הכחיש את הכחשתו. את הציטוטים על מספר היהודים שנרצחו בשואה תירץ פעם ב”היינו אז במלחמה עם ישראל, לו הייתי כותב את הספר כיום לא הייתי כותב זאת”. ב-2003, כשמונה לראש ממשלת הרשות ע”י ערפאת, שב וגינה את השואה בראיון ל”הארץ”: “השואה היתה פשע נורא ובלתי נסלח נגד העם היהודי, פשע נגד האנושות שלא יכול להתקבל על ידי המין האנושי. השואה היא דבר נורא ואיש לא יכול לטעון שאני הכחשתי אותה”. למרות זאת, בראיון לעיתון לבנוני בינואר 2013 הוא שב והגן על התזה העיקרית של ספרו לפיה התקיים שיתוף פעולה בין ההנהגה הציונית לשלטון הנאצי.

דו”ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת משנת 2010, שבדק את ספרי הלימוד ברשות הפלשתינית, מצא כי אכן קיימים בהם עיוותים בהצגת ההסטוריה היהודית, היחס למדינת ישראל והיחס לשואה. בדו”ח מצוטט מחקר השוואתי שערכו ד”ר רות פירר ופרופסור סמי עדוואן ממכון גיאורג אקרט על פיו:

“…השואה אינה נזכרת כלל בספרים הלימוד הפלסטיניים. רק בשניים מתשעת הספרים המשמשים במערכת החינוך הפלסטינית שנבדקו נמצא אזכור תמציתי של החיים היהודיים באירופה ושל הקשיים שבהם נתקלו היהודים עם עליית היטלר לשלטון בגרמניה. זאת ועוד, נמצא כי ההתייחסות ליהודים ולישראלים בספרי הלימוד הפלסטיניים מובאת רק בהקשר של הסכסוך המקומי או כחלק מ”מזימה מערבית-ציונית””.

מי שבחן בקפידה את הודעתו של הראיס לעיל יכול היה לשים לב שזה בדיוק מה שהיא כללה: הכרה בשואה כ”פשע הנורא ביותר בהסטוריה המודרנית” וקישור מיידי שלה לנושא הפלשתיני:

“השואה היתה ביטוי לאפליה על בסיס גזעני אותה אנו מגנים ונגדה אנו נלחמים…על העולם להתגייס בכל משאביו בכדי להילחם בגזענות…וחוסר הצדק בעולם בכדי לסייע למקופחים ולעשוקים ולמשוללי הזכויות, והעם הפלשתיני בהיותו  מקופח ועשוק ומשולל מזכויותיו הוא הראשון שקורא כנגד העושק והגזענות של כל עם שמבוצעים נגדו פשעים כאלו” (מתורגם מהמקור בערבית).

בהקשר זה צריך לציין כי בתוך שלל הפניות לאבו מאזן לאורך השנים שיספק הסבר להכחשת השואה שלו, מעולם לא נדרש ממנו (או ממערכת החינוך הפלשתינית שהוא מנהל) להכיר בחלקם, הישיר והמתועד, של מנהיגי הפלשתינים, בשואת היהודים. גם כאן הדברים די ידועים: אמין אל חוסייני, המופתי של ירושלים בשנים הרלונטיות נפגש עם היטלר והקים יחידת מתנדבים מוסלמים בוואפן אס אס. איכשהו, זה חלק מההסטוריה הפלשתינית שאף אחד ממציעי התכניות ומנהלי דיוני השלום התמידיים, משני הצדדים, לא נדרש לה.

נראה כי אמנות ההליכה על חבל דק שמאפיינת את ההנהגה הפלשתינית ואת אבו מאזן בפרט עדין בשיאה והוא מצליח להיות גם וגם, ללכת עם ולהרגיש בלי, להכריז שוב ושוב על בחירות שלא מגיעות ולחתום שוב ושוב על הסכמים שלא מתקיימים. לא בטוח שהמדיניות שלו היא הטובה ביותר האפשרית לפלשתינים, אך היא בודאי הטובה ביותר שניתן לחשוב עליה בשביל אבו מאזן.