13 סיבות למסיבת עיתונאים

1. שנתיים בדיוק חלפו מאז מסיבת העיתונאים האחרונה שערך נתניהו בישראל. הגיע הזמן שיעשו פה מסיבות עיתונאים נורמלית, עם זמן לשאלות, בכל הנושאים, כולל (בעיקר!) נושאים כלכליים המטרידים מאוד את הציבור.

2. קשה להאמין שבדמוקרטיה מתוקנת יחלוף זמן כה רב בלי שראש הממשלה יתייצב בשידור חי, מול עיתונות מגוונת ולאו דווקא עיתונות הנוחה לו וישיב לשאלות. לשימוש הציבור: שעון עצר המאפשר לעקוב אחר כמות הזמן שחלפה מאז מסיבת העיתונאים האחרונה.

3. רק כשמתחילים לשאול את ראש הממשלה שאלות עיתונאיות, אפשר לקבל קצה של תשובות. אבל ראיונות 1 על 1, שנערכו בראש מארס, נמשכו עשר דקות כל אחד, והתקיימו בלוס אנג׳לס בשפה העברית אינם מספקים. לא רק לעיתונאים המלווים את מטוס ראש הממשלה יש שאלות, אלא גם לעיתונאים שחיים ועובדים בישראל (עיתונאים חרדים, ערבים, בלוגרים בפלוג). כמו כן, הראיונות הללו נערכו אחרי לחץ ציבורי (פה בפלוג ובמקומות נוספים) ולכן אפשר להמשיך ולדרוש מראש הממשלה להתייחס לציבור הישראלי ולא רק בהצהרות בנושא איראן.

4. יש נושאים שראש הממשלה אינו מועניין להשיב להם. באמצעות מסיבת עיתונאים ושאלות פולו-אפ של עיתונאים (דבר המצריך קצת שיתוף פעולה ביניהם) אפשר לקבל יותר מידע מאשר בראיונות אחד על אחד –

5. בקיר הפייסבוק של ראש הממשלה אי אפשר לקבל את כל המידע החשוב ומעניין לאזרחי המדינה. זאת בניגוד למה שחושב השר יובל שטייניץ, כפי תשובה שנתן לאסף ליברמן בראיון בגלי צה״ל בשבוע הראשון במארס 2014 (מצטטת מן הזכרון): ׳ראש הממשלה מתקשר נהדר עם הציבור הישראלי דרך קיר הפייסבוק שלו׳.

למי שלא מבין – קיר הפייסבוק של ראש הממשלה הוא זרוע הסברה שלו. אין שם מידע חיוני לאזרחי המדינה, אלא חזרה על דף המסרים הקבוע.

6. לפעמים עיתונאים מצליחים בכל זאת לחלץ תשובות פה ושם. אבל 10 דקות ראיון זה ממש לא מספיק בשביל לשמוע מן האיש שמנהל את המדינה שלנו בחמש השנים האחרונות (ולפחות עוד שלוש קדימה) וצריך לתת לציבור דין וחשבון על נושאים כבדים כמו יוקר המחיה, מחירי הנדל״ן, רפורמות ברשות השידור, מצב מערכת הבריאות ועוד.

7. נתניהו הוא אלוף תקשורת, ראש ממשלה שמעמדו חזק מאוד, אין לו שום מתחרים פוליטיים ולא צריכה להיות לו שום בעיה מול ציבור העיתונאים. בטח לא אחרי ששרבב כמה משפטים בפרסית והתראיין בכל העולם בשפות זרות. הוא גם חזק בלהמציא מונחים ולרענן את השפה העברית (פעימות, פרימות) אתם מוזמנים להקשיב לכל מסיבת העיתונאים שנערכה לפני שנתיים, עד לשאלה אחת לפני אחרונה שם, כדי ללמוד קצת על המילה ׳פרימה׳.

8. הראיון אחרון באנגלית לגיא רולניק בדה-מרקר, שונה משאר הראיונות והותיר טעם של עוד לשמוע מראש הממשלה על משנתו הכלכלית. למי שלא מתעניין בכך ברמה האידיאולוגית-תפיסתית, מומלץ להבין שערכם של ראיונות, בין השאר, הוא גם קיבוע תפיסות ועמדות, כדי שאחר כך במסיבות עיתונאים האמורות לעסוק בנושאים קונקרטיים (ואולי פחות באידיאולוגיות) ניתן יהיה לעמת אותו עם תשובותיו. במקרה של נתניהו, שבעתיים: אנשים העובדים בסביבתו ועמם שוחחתי מספרים שהוא נוטה להשיב לכל אחד את מה שהאחרון מבקש לשמוע. וכך, ראיון עומק כלכלי הוא מעניין, אך צריך לבצע אחריו פולו-אפ קונקרטי.

9. אסור לתת לInfotainment להשתלט לנו גם על המדיניות, ניהול המדינה, ממשל תקין ומתן תשובות לציבור.  בשנה האחרונה, בה התרוצץ נתניהו בין אולפנים זרים הוא לא שכח גם ל״התראיין״ במצב האומה, ארץ נהדרת וה״ראיון-בידור״ האחרון שלו (עוד דרך מופלאה להעברת מסרים בנושא איראן והפלסטינים) – אצל יצפאן ביום העצמאות. הציבור אולי מתמוגג ומשתעשע מן ה׳בידור עד מוות׳, כפי שכינה זאת ניל פוסטמן, וראש הממשלה בינתיים מנצל את המדיום החביב להעביר שוב מסרים באופן חד צדדי.

10. כל ראשי המדינות בעולם עורכים מסיבות עיתונאים. היותה של העיתונות-  מרגיזה, רסיס בישבן, קוץ בתחת, טיפשה, רדודה, מושחתת, you name it  –  אינה תירוץ בשום מצב להצדיק התעלמות מן הציבור הרחב. ראש ממשלת קנדה סטיבן הארפר, אהובו של נתניהו, עורך מסיבות עיתונאים מדי כמה זמן. ראש ממשלת יפן שינזו אבה, שעומד לארח את נתניהו בשבוע הבא, עורך מסיבות עיתונאים. בבית הלבן, אצל הנשיא ברק אובמה וכל קודמיו, יש מסורת קבועה.

11. אם ראש הממשלה מוטרד משאלות הנוגעות לחייו הפרטיים במהלך מסיבת עיתונאים, הוא יכול לאמץ את התשובה שנתן נשיא צרפת פרנסואה הולנד לכתבים, במהלך מסיבת עיתונאים הפתוחה והרחבה. הוא נשאל גם על המאהבות שלו ועל נשותיו הרבות והשיב: ״יש לי זכות לפרטיות״. (ואין כאן שום רמז לראש הממשלה שלנו, רק לקושי של נבחרי ציבור להתמודד עם שאלות שחודרות לפרטיות)

12. שתי שאלות לכל צד, בעת ביקור של מנהיג זר בישראל, אינן מסיבת עיתונאים. כפי שסיפר הכתב המדיני של הארץ, ברק רביד, מדובר בשאלות מתואמות מראש.

13. התפיסה שחלחלה כאן בישראל, שמינימום תקשורת מועילה לראש הממשלה צריכה להידחות על הסף על ידי אזרחי המדינה ולכל הפחות להידחות על הסף על ידי העיתונות. על כן, אין זה כלל משנה שראש הממשלה התרצה ונתן שבעה ראיונות לאחרונה, שכן כדי לקיים קשר רצוף ונורמלי עם האזרחים הוא צריך לעמוד גם מול העיתונאים לבד (לא עם שאול מופז או אנגלה מרקל או כל אחד אחר לצידו), למשך כחצי שעה – עד שעה, לאפשר גם לעיתונים שאינם מתלווים למטוס ראש הממשלה לנסיעות לשאול שאלות, לרבות, כלי תקשורת חרדים, עצמאיים, וכן – גם לאפשר לבלוגרים כמוני לשאול שאלות. העובדה שכך היה מקובל בישראל פעם (אריאל שרון, כדוגמא) אינה תשובה. פעם היה פעם ומה שהיה נהוג פעם צריך להסתיים. כמו כן, זהו בלוג פוליטי ולא ביקורת התקשורת, ולכן אין ברשימה לעיל כלל התמקדות במה העיתונאים שואלים או לא. שכל אחד יעשה את עבודתו.

לעיון נוסף:

ויינט בדקו את ההצהרות של נתניהו לתקשורת במהלך השנה החולפת ומצאו שרוב הזמן הוא מדבר רק על איראן, בטחון, פלסטינים, סוריה. העוני בישראל לא כלול בדף המסרים שלו בכלל.

שעון העצר הקודם שנגע לעובדה שנתניהו לא התראיין בעברית ברציפות 411 ימים (הוסר מן האתר , אך הלינק ממשיך לתקתק למרות שאינו רלבנטי יותר)

מסיבת העיתונאים האחרונה של נתניהו ב8 במאי 2012 (מתנצלת מאוד מראש על איכות הוידאו הקלוקלת. קשה היה להקליט את זה, ואתר קשת לא מאפשר אמבדינג)

ראיון מלא של נתניהו אצל אודי סגל, מארס השנה

ראיון מלא של נתניהו אצל אילה חסון, מארס השנה

ראיון מלא של נתניהו, באנגלית, אצל גיא רולניק

פוסט על מסיבות עיתונאים, למה ומדוע (איך אובמה עושה את זה)

אייטמים בעיתונות האמריקאית על שעון העצר הקודם: האפינגטון פוסט, וושינגטון פוסט