למי שיש קשב של ניואניסים לפוליטיקאים הישראלים שלנו לבטח שם לב לתשומת הלב המוגברת שקיבל (בצדק) היישוב פורדייס על מעשי תג המחיר שם. על אף שאירועי תג מחיר נגד פלסטינים ונגד פלסטינים ישראליים מתרחשים באופן קבוע, הפעם נדמה שיש תשומת לב פוליטית מוגברת.
יו”ר האופוזיציה יצחק הרצוג רץ לשם ראשון:
אחריו שר האוצר יאיר לפיד, שיחסיו עם האוכלוסיה הערבית אינם משהו-משהו, הגיע לביקור של חירום
ואפילו ראש הממשלה, בנימין נתניהו שממש לא נוהג להתעניין בחייהם של ערביי ישראל, טרח לסמס דבר מה לתקשורת. הוא אמנם לא הביא את הדברים עד כדי קיר הפייסבוק שלו. בכל זאת, כמה מצביעים מוסלמים יש כבר לליכוד וראש הממשלה? בהודעה שנשלחה מתקשורת ראש הממשלה נתניהו התייחס למעשים במהלך מפגש בירושלים עם פעילי ליכוד מהמגזר הערבי, הבדואי, הדרוזי והצ’רקסי,: “אנו פועלים לתפוס את האחראים. הגדלתי את היכולות לטובת העניין ואנו משתמשים באמצעי שב”כ”. לדבריו, “זהו יעד מרכזי, כי זה נוגד את כל המהות שלנו ואת הערכים שלנו”.
אז מה ההתלהבות הזו המקסימה של מנהיגינו ולמה לא שומעים את קול החזק בכל אירוע של אפליה נגד המגזר הערבי?
למה דווקא פורדיס ולא יקנעם, כנסיית טבחה, אום אל-פאחם, גוש חלב ומנזר דיר ראפאת בבית שמש, מדגם קטן של האירועים רק בחודש אפריל?
אהה, יש פתרון. פורדיס הוא אחד הכפרים הבודדים בישראל בו חיים שיעור מאוד גבוה של מוסלמים ובו התושבים מצביעים למפלגות ליכוד, העבודה ומרצ. המקרה של הליכוד הוא מפתיע במיוחד, שכן הם זוכים לשיעורים זניחים, כמעט אפסיים בכל יישוב מוסלמי אחר בארץ.
בסיומן של בחירות 2013, ניסיתי לברר (שאלה מעט מוזרה) כיצד זה שהליכוד, היא המפלגה הגדולה בישראל, מפלגת השלטון, אשר באופן טבעי עם יכולת חלוקת הג’ובים ומספר המתפקדים הגדול ביותר במדינה לא מצליחה להיות מפלגת כל-ישראלית, שגם מיעוטים מנסים להשתלב בה? מדוע למפלגה אין אינטרס ורצון לשלב מיעוטים? דיברתי עם כמה אנשים וחיפשתי את המקומות על המפה בהן מוסלמים הצביעו בשיעורים, קצת יותר משמעותיים לליכוד. משימה לא פשוטה, מסתבר.
והנה נמצאה התשובה: בפורדייס ניצבת בראש עם 15% לליכוד, עילוט (באיזור נצרת) עם 9%, ובסמת טבעון עם 11%. זהו זה, פחות או יותר. אין כמעט עוד ישוביים מוסלמים עם שיעור הצבעה כנ”ל לליכוד.
אתר המפות של מדלן, שפורסם במאקו, עדיין מאפשר לעיין בחלק מן הנתונים
וזה הפוסט שפרסמתי שבוע אחרי הבחירות, שנה שעברה:
חבר הכנסת לשעבר עבד אל-ואהאב דראושה קיבל טלפון מראש הממשלה בנימין נתניהו אחרי מערכת הבחירות של 1996 והזמנה למו”מ ואף אולי להצטרף לקואליציה. נתניהו, בקדנציה הראשונה שלו בראשות הליכוד והממשלה (בחירה ישירה), רצה שדראושה יביא את המפלגה הדמוקרטית הערבית (מד”ע) להיות חלק מן הקואליציה. דראושה הופתע, ניהל דין ודברים עם ראש הממשלה ויחד עם ח”כ טלב א-סאנע, החליטו שלא להצטרף לממשלה. “נתניהו דווקא רצה ללכת למהלך הזה, אבל שני הפוליטיקאים האלה הרגישו שזה יכול להיות בעייתי בקרב הציבור הערבי ולא נכנסו” כך סיפר לי השבוע מוחמד דראושה, מנכ”ל משותף ביוזמות קרן אברהם, ארגון הפועל לקידום שילוב ושוויון בין יהודים וערבים אזרחי ישראל.
“זה היה בעבר, הליכוד ניסה, אבל היום זה כבר לא קורה” אומר דראושה (בינו לבין ח”כ דראושה יש קשר משפחתי מדרגה רחוקה) “הליכוד לא פונה בשום אופן לחברה הערבית. לא מבקש תמיכה מן הציבור הזה, לא במישרין ולא בחדרי חדרים. הם לא עשו פרסום פוליטי במהלך הקמפיין בשפה הערבית. הם העבירו מסר קיצוני באמצעות שיבוץ משה פייגלין במקום גבוה ברשימה. הם הדיחו את הקולות השפויים בליכוד, כמו בני בגין, מן הרשימה והפכו את הליכוד למפלגה שנתפסת עוד יותר קיצונית בקרב הציבור הערבי.”
בשנים האחרונות ההנחה היא שאין לליכוד תמיכה כלשהי בקרב הציבור הערבי-המוסלמי בישראל. לא כך הדבר בקרב האוכלוסיה הדרוזית, שבניה משרתים בצבא ואשר לה כוח פוליטי מסוים בקרב צירי ועידת הליכוד. אך למרות שלכאורה הדבר מובן מאליו, בכל זאת כדאי לשאול מדוע המפלגה הגדולה בישראל, אשר לה הצביעו למעלה מ 885 אלף אנשים בישראל, לא מנסה בכלל, באופן מוחלט, לנהל דיאלוג כלשהו עם נתח גדול מאוד של הציבור הישראלי.
אדם מתוך הליכוד, שהיה חלק מן הקמפיין אמר לי השבוע שמעבר לעניין המובן מאליו – העדר התקדמות כלשהי בנושא הפלסטיני בארבע השנים האחרונות – הקרע בין הציבור המוסלמי לליכוד הוא עמוק ביותר. “לדוגמה, כאשר ח”כ ג’מאל זחאלקה (בל”ד) רצה להעביר הצעת חוק שתחייב את מוסדות הלימוד בישראל ללמד על הטבח בכפר קאסם, משרד החינוך בראשות השר גדעון סער מן הליכוד התנגד. לומדים את הנושא הזה ממילא, השיבו לזחאלקה. גם בחומר הלימוד לבגרות בהיסטוריה וזהו גם חלק מקורס קצינים, בנושא של פקודה בלתי חוקית בעליל. הנחת היסוד בתוך הליכוד כיום היא שאין שום שיתוף פעולה עם הציבור המוסלמי, שהם לא מעוניינים ושאין להם שום תמיכה בליכוד.”
וזה נראה לכם מצב סביר, הקרע הזה? “לא. אני יודע שיש כ 20 אלף מיישובים דרוזים ומוסלמים שהצביעו לליכוד, אבל זה בעיקר דרוזים. ומי שהביא אותם זה סגן השר איוב קרא, שהיום בעצמו נפלט מרשימת הליכוד לכנסת. השר ישראל כץ הוביל כמה מהלכים חשובים בתחום התחבורה ביישובים ערביים, כדי להקל על יציאת נשים ערביות לעבודה, ואף אחד לא מעניק לו הכרה ציבורית על כך.”
יש איזה סיכוי לקירוב לבבות כיום בין הציבור הערבי-מוסלמי לבין מפלגת השלטון? “לצערי זה נראה חסר סיכוי” אומר דרואשה “אני לא רואה שום מצב שרע”ם-תע”ל, אחמד טיבי, נניח, יוזמן על ידי נתניהו בכלל למו”מ קואליציוני. מפלגת הליכוד הפכה בעיני הציבור הערבי למפלגה שאינה פונה לציבור הרחב, אלא רק לימין, אפילו לימין קיצוני. היא לא מתנהגת כמו מפלגה שכל גווני החברה הישראלית נוגעים לה. מאחר ולא היה להם שום מצע כתוב במהלך הקמפיין, אז אפשר היה להסתמך רק על האמירות שלהם כלפי הציבור הערבי ואלה היו אמירות בוטות, מדירות ומתגרות. אם תחפשי מי מן המוסלמים הצביע להם, תתקשי למצוא.”
בחיפוש במפת ההצבעה הצלחתי לדוג מעט מקומות, יישובים ערבים-מוסלמים שבהם היתה הצבעה מרוכזת ליכוד. אחד מהם זה פורדייס, שם 15% מן המצביעים בחרו בליכוד (465 איש). מקומות נוספים הם עילוט, באזור נצרת עם 9% לליכוד (176 איש) ובסמת טבעון באזור שפרעם עם 7% (119 איש) ויש עוד כמה מקומות מפוזרים ברחבי הארץ. על פי חישוב שהתבצע בליכוד, בסך הכל, מקרב האוכולוסיה המוסלמית (המהווה 75% מן הציבור הערבי בישראל) בחרו בליכוד כ 5000 איש.
פולטיקאי ערבי בכיר איתו שוחחתי, שהעדיף להישאר בעילום שם ציין כי במידה רבה, הפוליטיקה במגזר הערבי הושחתה מאוד בעשורים האחרונים, לרבות תשלום שוחד הצבעה ביום בחירות כדי שאנשים יגיעו לקלפיות ויבחרו. במקביל, הוא מציין, התופעה של ירידת התמיכה במפלגות הציוניות מאפיינת את ההצבעה הערבית מאז ראשית שנות ה 90.
ואיך מסבירים את ההצבעה לליכוד במקום כמו פוריידיס? “זה מקרה פרטי של אינטרסים מקומיים. ראש העיר של פורדייס מעוניין בקשר עם הליכוד והוא משחק את המשחק הפוליטי. זו לא הצבעה רעיונית, אלא הצבעה על בסיס אינטרס. בשאר היישובים הערבים המוסלמים לא מוכנים לקבל את כללי המשחק הפוליטי ולכן הם לא בקשר בכלל עם הליכוד.”
“הפוליטיקה במגזר הערבי הושחתה מאוד בעשורים האחרונים”. זה מדוייק בערך כמו לכתוב שבשנים האחרונות החלה השמש לזרוח בבקרים, שלא כמו בעבר…
הפוליטיקה ערבית הייתה ונותרה משחק של חמולות. אני יודע שזה מתנגש עם כל השטיקים של עמותות קרן חדשה נוסח “יוזמות קרן אברהם” שמנסות לצייר תמונה דמיונית של המגזר (תמונה שמתעלמת המפשיעה, ומאשימה את המשטרה בבעייה; תמונה שמתעלמת מהיחס לנשים, ומאשימה את המדינה גם בכך וכד’), אבל זו המציאות – והיא לא השתנתה. נכון שההצבעה למפלגות לאומניות גדלה בעשורים האחרונים, אבל ממש לא ע”ח הליכוד, שמעולם לא קיבל קולות של מוסלמים, שברובם עויינים את הציונות (אגב, לקרוא לליכוד “ימין קיצוני”, כשאתה עובד עבור “יוזמות קרן אברהם”, זה בערך כמו שאיש כהנא חי יגיד ששי פירון הוא שמאל קיצוני). רוב הקולות הערביים הלכו בעבר למפלגות מונפצות שהקימה מפא”י לדורותיה, וכאשר מפלגות אלה התפוגגו, עברו הקולות שלהם למפלגות ערביות אותנטיות, כחלק מגל הלאומנות שהתעורר החל מהמחצית השנייה של שנות השבעים.
הליכוד היא מפלגה ציונית, ולבוא אליה בטענות על שאינה מחזרת אחרי אוכלוסיה שמתנגדת לציונות באופן עקרוני, זה אבסורד לשמו. באותה מידה את יכולה לתהות על כך שיאיר לפיד לא ניסה להשיג קולות חרדיים, למרות שזו אוכלוסייה ענקית, ולהביע פליאה שמרצ לא מחזרת אחרי קולות המתנחלים (שאם סופרים גם את אלה מהם שגרים ב”מזרח ירושלים”, מגיע מספרם ליותר מ700 אלף איש…).
אגב הדורזים ה’לא ישראלים” רמת הגולן
הם מצבעי ליכוד
מגדל שמס69.9% בוקעתה88.9% ומסעדה.65.6%
בעג’ר (רגר ) גבול לבנון ערבים ישראלים.
הליכוד מקבל יותר מ33% ושס 12%