התחלתי לקבל תגובות עצבניות לאי מייל שלי על פרסום הראיון היומי עם ריצ’ארד סילברסטיין במעריב שלשום.
אני יודעת שיש לסילברסטיין כל מיני שונאים אבל לי זה לא משנה. הוא הפך לצינור מידע עוקף צנזורה ישראלית והוא מצביע על דברים מעניינים ובעיקר רציתי לשמוע ממנו על מי בדיוק הוא מסתמך בפרסומיו. וסילברסטיין ענה: על שר בכיר לשעבר, שהיה גם איש צבא ונמצא בזירה הציבורית בישראל עשרות שנים. (אני מצרפת את הראיון היומי באורך מלא בסוף הפוסט). ויש לו מקורות נוספים והעניין הרי מורכב.
מישהו כתב לי ושאל, איך זה שלא חקרתי ובדקתי וגיליתי שמדובר באויב ישראל, שתומך בחרם נגד ישראל ומכנה את ישראל נאצית וטרוריסטית. התשובה היא כמובן שאני מכירה את סילברסטיין ואת כתיבתו ואף שוחחתי איתו מספר פעמים בעבר, בתקופה שהייתי כתבת בוושינגטון. חשבתי בעבר שהעיתונות הישראלית מזינה את רוב העבודה שלו, אבל לפי השיחה איתו השבוע, זה לא בדיוק כך. אגב, השיחה איתו כללה עוד המון נושאים. לא הכל נכנס לעיתון, גם משיקולי מקום וגם משיקולי צנזורה.
אז אני מעלה את הראיון שוב בבלוג שלי, עבור כל מי שרוצה להמשיך להתווכח, להטיח גם בי עלבונות וכולי וכולי. הבמה פתוחה.
הנה הראיון המלא:
“העיתונאים בישראל הם לא המקורות שלי”
הבלוגר ריצ’ארד סילברסטיין שפרסם כי המוסד אחראי לפיצוץ המסתורי באיראן חושף את המקור שלו ואומר: “הצנזורה פוגעת בישראל”
טל שניידר | 15/11/2011 8:33
כלי התקשורת בישראל ציטטו מן הבלוג שלו, וסילברסטיין, שהרגיש בטוח בעצמו ובמידע שבידו, היה שבע רצון כשמגזין טיים הצטרף אליו אתמול, ופרסם גם הוא כי המוסד עומד מאחורי הפעולה.
כשהוא יושב בביתו ומחובר למחשב, לשירות “סקייפ”, לקווי טלפון ולאי-מייל, סילברסטיין נגיש כמעט לכל מקורות המידע בעולם. בבלוג שלו, השואב את מרבית זמנו, הוא החליט להתמקד בסוגיות ביטחון ישראליות ובמודיעין ישראלי, תוך שהוא מטיח ביקורת קשה ובוטה במדיניות ישראל בשטחים. מכיוון שאינו יושב בישראל הוא אינו כפוף לצנזורה ולצווי איסור פרסום מקומיים.
סילברסטיין חשף את פרשת ענת קם, כשבישראל עוד לא ניתן היה לפרסם שביב מידע בעניין. הוא כתב על מעצרם של הסופר אמיר מחול וד”ר עומר סעיד על ידי השב”כ בחשד לביצוע עבירות ביטחוניות חמורות.
הוא גילה מידע רקע בכל הקשור לחטיפתו של המהנדס דיראר אבו סיסי מאוקראינה, חשף את סוגי המזון שצה”ל מתיר להכניס לתוך עזה במסגרת הסגר על הרצועה כשהמידע היה חסוי, וגם כי הרמטכ”ל בני גנץ לא זומן לדיון בפורום חשאי בכנסת בדיון על האופציה הצבאית מול איראן. את הבלוג שלו קוראים מדי יום אלפי ישראלים, בהם, גם בכירים במערכת הביטחון הישראלית ואנשי תקשורת רבים.
בחשיפת המידע כי המוסד עומד מאחורי ביצוע הפעולה באיראן אתה מתבסס על מקור אנונימי. איך אפשר לסמוך על המידע הזה?
“המקור שלי הוא שר לשעבר ואיש צבא לשעבר שהיה בזירה הפוליטית במשך עשרות שנים. הוא אדם שסיפק לי סיפורים מהימנים בעבר, כולל מידע על החטיפה של אבו סיסי וסיפורים נוספים. מעולם לא היתה בעיה עם המידע שהמקור הזה העביר, אף שהיו סיפורים שהוא נתן לי ולא יכולתי לוודא את נכונותם במאת האחוזים”.
מה אתה יודע בנוגע לדיווחים בתוך איראן?
“אני משוחח עם הפרופ’ מוחמד סחאמי מאוניברסיטת דרום קליפורניה, שמאשר לי מידע בנוגע למה שקורה שם. הפרופ’ הוא מתנגד של המשטר האיראני, אך גם מתנגד של תקיפה ישראלית באיראן. לדבריו, עיתונאי של הבי-בי-סי
המדווח מתוך איראן אישר שהפיצוץ אירע בתוך בסיס טילים ולא בסיס תחמושת כפי שהאיראנים היו רוצים שהעולם יחשוב. בנוסף, הוא גם אומר שאם באמת היה מדובר בתאונה, האיראנים לא היו חושפים אותה בכלל”.
מי שעוקב אחרי כתיבתך בישראל חושב שאתה מקבל הדלפות מעיתונאים ישראלים הכפופים לצנזורה ולא יכולים לפרסם את הכתבות שלהם כאן. האם כך אתה עובד?
“זה לא מה שקורה בעבודתי ואני לא יודע כמה פרטים אני רוצה לפרט בנושא הזה. זה מסובך מאוד ואני מתמודד עם יותר מבן אדם אחד. יש לי מקור אחד מרכזי בסיפורים הביטחוניים, ואני לא מתעסק עם העיתונאים הישראלים הבכירים בתחום הביטחון. הם לא אלה שמעבירים אלי אינפורמציה”.
אתה חושב שהצנזורה בישראל פוגעת בדמוקרטיה?
“הצנזורה מאוד מזיקה לתפיסה של ישראל הדמוקרטית. היא פוגעת בערכים של שקיפות ובזכות הציבור לדעת, וזה מאפשר לחפות על טעויות שהשב”כ והמוסד עושים. יש דברים שהציבור הישראלי לא יודע ולא מקבל דיווח עליהם. יש יותר מדי סודות בישראל, יותר מדי מידע חסוי. ישנם הרבה דברים שניתן לגלות וחשיפתם לא תפגע בישראל”.
“לא מעניין אותי איפה תמיר פרדו גר”
אתה נמצא תחת מתקפה אישית?
“ישראלים מכל העולם כותבים עלי תגובות מאוד כועסות, מאשימים אותי בכל הצרות של ישראל מול איראן, כאילו שאני טמנתי את הפצצה בבסיס האיראני, ולא מי שהיה מעורב בזה, שזה המוסד. אני רק מדווח על מה שקרה”.
למה כינית את הפעולה בטהרן “מכונת הטרור הישראלית”. ישראל היא זו שמפעילה טרור?
“כי זו הטרמינולוגיה. גם כשארצות הברית מחסלת אנשים ברחבי העולם, גם כאשר בבסיס צבאי אמריקאי בא אדם ממוצא ערבי והורג 14 איש אני משתמש במונח הזה. גם כאשר ארצות הברית מחסלת אנשים בתימן באמצעות ירי מדויק זה מעשה של טרור. גם כשהמוסד רוצח אדם כמו אל מבחוח זה מעשה טרור.
“בישראל אולי רואים את הדברים באופן שונה, אבל מדינות שמגיבות בחיסולים, זה אקט של טרור. יש כלפיי ביקורת. אנשים אומרים שאי אפשר לקרוא לפעולה צבאית נגד מדינה אחרת ‘מעשה טרור’. אז תקראו לזה בשם אחר: פעולה של אגרסיה מילטריסטית. בסופו של דבר זה צעד מלחמתי שגורר אחריו תגובה מלחמתית”.
מדוע זה בעייתי שמנסים לחסל תוכנית גרעין של מדינה אחרת?
“אם ישראל לא רוצה שאיראן תשיג גרעין, היא צריכה להשיג את זה בדרך של משא ומתן ולא דרך רציחות של מדענים ותולעים במחשבים. אני לא חושב שאיראן תוסיף עוד סכנה לעולם בכך שיהיה לה נשק גרעיני, ואני לא רואה כיצד הטקטיקות של ישראל ישיגו את התוצאה הרצויה של חיסול תוכנית הגרעין. אי אפשר לעצור את איראן באמצעות חיסולי מדענים. זה לא יעבוד”.
מהמידע שבידיך, מי ביצע את הפעולה בתוך איראן?
“המוג’אהדין חלק היו אלה שחדרו וקיבלו הוראות וכסף מן המוסד. אני לא יודע פרטים ספציפים מעבר לכך, רק שיש שיתוף בינם לבין ישראל”.
יש לך קווים אדומים ודברים שלא תפרסם?
“כן. הציעו לי כתובות וטלפונים של אנשי ביטחון ישראלים, ולא אפרסם מידע אישי מן הסוג הזה. לא מעניין אותי איפה תמיר פרדו גר ואיפה גרים הקצינים שהשתתפו במבצע ‘עופרת יצוקה’. אני לא רוצה שיפגעו בהם. אני רוצה שאנשים כמו יאיר נווה, שהיה אחראי לחיסולים ממוקדים, יקבל אחריות על מעשיו, אבל אני לא רוצה שמישהו חס וחלילה יפגע בו. זו לא מטרתי”.
כמה שעות ביום אתה מקדיש לקריאת עיתונים ישראליים?
“הרבה שעות. לפחות שלוש שעות ביום אני קורא עיתונות ישראלית. ועוד שעות רבות אני מתקשר עם מקורות ומקדיש גם הרבה לכתיבה. אני מקבל המון מידע לא מהימן, ואני כל הזמן צריך להפריד בין הבולשיט לבין הדברים האמיתיים, כי יש המון אנשים שרוצים להפיל אותי ולהוכיח שאני מזייף”.
טוב, ייאמר לזכותו שגם הפעם הוא לא מחדש כלום מעבר לשמועות, חצאי-דיווחים וים אינסופי של ספקולציות…
עם כל הכבוד ל”חשיפות” שלו מהעבר, הן לא בדיוק משהו שצריך בשבילו “שר בכיר לשעבר שהיה בצבא” (תיאור שיכול להתאים לגיבור “במחנה” לשעבר יוסי שריד, או לבעל עיטור המופת ממלחמת יוה”כ, אפי איתם…). החשיפה לגבי כל המרגלים למיניהם (מח’ול, סעיד וקם) היא של מידע שאולי הציבור הרחב לא מקבל אותו, אבל דווקא בצד השני היו מודעים לו לגמרי: משפחת אבו סיסי, משפחת מח’ול ומשפחת סעיד, למשל, ידעו מה שהציבור כאן לא ידע…
לעומת זאת, אני יכול להעיד על לפחות עלק-חשיפה אחת שלו על שר מכהן בכיר, שהוא ייחס לו מעשים מאוד חמורים. הסיפור נשמע כבר אז כמו סוג של בדיחה אווילית – והעובדה שהאיש לא דש בו, מלמדת שכנראה גם הוא מבין זאת – היה ראוי שהדבר ישמש כתמרור מהבהב לגבי רמת האמינות של האיש….
האיש אינו עיתונאי נועז החושף עוולות של שלטון הכיבוש הציוני. אלא תועמלן קטן ולא ממש איכותי. בארץ עיתונאים נוטים להתרגש ממנו ומ”חשיפותיו” הרבה יותר מאשר בחו”ל.
הטענה שלו על כך שהמוסד מפעיל את המג’אהדין ח’לק, למשל, יכולה להיות נכונה – אבל גם הטענה שהאחד הגדול עוקב אחרי מחשבותינו באמצעות שתלים במוח, שרק כובע מנייר כסף יכולים למסך, יכולה להיות נכונה…
ראיון עימו הוא לא דבר רע כשלעצמו (למרות שתמיד עדיף להתעלם מחנטרישים כאלה), אבל אם כבר לראיין – אז עד הסוף: למשל, מעבר לשאלה המתבקשת על ה”חשיפה” על השר הבכיר המכהן, ניתן היה לשאול אותו ממה בדיוק הוא מתפרנס אם בכל יום הוא קורא עיתונים ישראלים במשך 3 שעות, ורק אז מיושב לכתוב. נכון, בעידן הנוכחי, זה לא פוליטיקלי קורקט לשאול אודות מימונם של כל מיני אנטי ישראליים למיניהם (עוד יקראו לך פאשיסט ויביאו דוגמאות ממדינות שאין להם מושג איך למצוא אותן במפה…), אבל עדיין השאלה “מאיפה הכסף”, חייבת לצוץ בכל פעם שמראיינים איזה כלומניק שמשום-מה יש לו המון זמן להתעסק בתחום שכל כולו תעמולה…
היו עוד הרבה שאלות שנשאלו והתשובות שלו לא נכנסו לעיתון משתי סיבות: העדר מקום (כלומר, עריכה) וצנזורה. ככה זה בעיתונות. הנייר מוגבל במקום.
אני מודע למגבלות המקום והצנזורה – אבל זה כלל לא העניין. העניין הוא שכל השאלות שהאיש נשאל, היו מאותו כיוון. אני יכול להניח שאת אותן שתי שורות שבה מרח לנו את סיפור הנועז על אומץ ליבו העצום ועל היותו “מותקף ע”י ישראלים מכל העולם”, ניתן היה להחליף שפחות משורה שבה היה עונה לו מי מממן את התחביב המסעיר שלו של כתיבת תעמולה אנטי ישראלית מדי יום. סביר שאת רוב הקוראים זה מעניין יותר מאשר אומץ לבו העצום, ונכונותו להגן על פרטיותם של בכירי מערכת הביטחון ולא לפרסם את כתובותיהם…
אגב, היום היו לו שתי ידיעות מבדרות במיוחד: האחת היא שביבי מאיים על כלי התקשורת בישראל בגלל שהוא פוחד מסילבן, והשנייה, שמצחיקה פחות (אבל רק בגלל שהיא לא נראית דבילית לגמרי כמו הראשונה), אודות “נתק בין ליברמן למוסד”. אני חושד שהפרופסור היראני הוא המקור גם לשתי הידיעות האלה…:)
קודם כל, אני נמצאת בעקבה, ירדן, בסמינר עיתונות ולכן מגיעה אל התגובות ואל כל ההתרחשויות היום קצת באיחור.
לגבי הראיון היומי במעריב, אני זו שהחליטה על דעת עצמי מה לשאול את האיש, ביודעי שיש מגבלות מקום וזמן (הכל נעשה בשעת ערב מאוחרת, בשל הפרשי השעות). ושאלתי אותו מה שלדעתי, דעתי בלבד, הוא מעניין. רציתי לדעת על מה הוא מבסס את סיפוריו. וקיבלתי תשובה. זה היה חלק מן הראיון. וגם, חשבתי, מתוך ההיכרות שלי איתו שאולי הוא מסתמך על דברים שאומרים לו עיתונאים מישראל. הוא השיב בהסתייגות. כאמור היו עוד שאלות ועוד תשובות, שחלקן נערכו החוצה מפאת מקום, חלקן הוגבלו על ידי צנזורה. והיו גם דברים שהוא אמר אוף דה רקורד. מה לעשות, יש כללים ולא הכל נכתב בעניין.
באשר לאייטם של סילברסטיין על פורבס. אלף, ולזה אולי לא היית מודע, אני העיתונאית שכתבה את הכתבה עבור פורבס. צירוף מקרים מוזר הביא את שני הדברים הללו להתכנס לדיון תקשורתי בהפרש של כמה ימים. בית, מבחינתי אין שום קשר בין הדברים ולא סילברסטיין או אף אחד עד עתה פנה לשאול אותי על הכתבה הזו (למעט שרון גל שראיין אותי). גימל, אין לי מידע בנוגע לסיבה שגלובס העלו או הורידו את זה. באמת שאין לי.
אני חושבת שהדיווח של סילברסטיין עלמעורבות של ביבי כביכול, מטעמו של שלום כדי להסיר כתבות, בתמורה להצבעה בנושא איראן, הוא דיווח שגוי ומוזר
“דיווח שגוי ומוזר” הוא התיאור העדין ביותר שניתן להעלות על הדעת לפוסט ההזוי הזה – שמלמד על סילברסטיין יותר מכל ה”סקופים” שלו.
לא היה לי מושג שאת אחראית לידיעה בפורבס, וגם ההורדה שלה מגלובס לא ממש זעזעה אותי (צריך להיות טמבל מוחלט כדי לא להניח שסילבן הוא עשיר למדי, תודות לנישואיו, כדי להניח שברק וביבי עשירים למדי, וכדי לשער ששטרית, שנשוי ליחצ”נית מצליחה למדי – גם הוא לא מהמסכנים). אני הרבה יותר מוטרד מכך שמישהו טוען שההורדות הללו נעשו בגלל שביבי איים על התקשורת, כן,] אותו ביבי שכ”כ מפחיד את התקשורת עד שהיא שותה לו את הדם בקשית כבר 18 שנה, מאז שנבחר להיות מועמד לראשות הממשלה מטעם המפלגה הלא-נכונה…
אני לא מתיימר לייצג מישהו מלבד עצמי, אבל אני סבור שגם אובייקטיבית יותר חשוב ומהותי לדעת מי מתקצב את התעמולה שהנ”ל מפיץ, מאשר לדעת עד כמה הוא מחוייב לשמירת הפרטיות של נווה ופרדו…
גם הפוסט המסעיר שלו אודות שר בכיר והחשדות החמורים נגדו (כ”כ חמורים, שאין להם זכר בשום מקום מלמד בטורים של סילברסטיין, ומשום-צמה גם הוא לא חזר לעסוק בהם במשך כל החודשים האחרונים, אולי בתקווה שנשכחו), זה נושא שבאופן לא-ממש-סובייקטיבי, נראה לי מעניין לשאול אותו עליו…
מזכיר לי שרשמתי פעם מאמר תגובה למישהו news1(לעיל). הוא התרגז ושלח לי וירוס במייל. זו היתה המחמאה הכי גדולה שיכולתי לבקש (-:
נקווה שלא יקרה לי:)
ואני דווקא רציתי להגיב לתמונה שפרסמת בפייסבוק.. במקום המילה “אמא” הייתי כותב את מה שמופיע בכתובת המייל שלא תוצג באתר, אבל את בטח כן תראי.. :))