זוכה פרס נובל לכימיה והמועמד לנשיאות, הפרופ’ דן שכטמן, המציא סוג חדש של דף פייסבוק. ממש כמו הקוואזי-גביש, אצלו מדובר בדף קוואזי-אישי: “פרופ‘ דף שכטמן לנשיאות ישראל“. בתחילה, אחרי שהודיע רשמית ב”יומן” אצל אילה חסון על התמודדותו לנשיאות, נפתח הדף “מעצמו”, ללא שום אזכור לאנשיו של שכטמן העומדים מאחורי פתיחתו. עכשיו, הדף כולו מתופעל על ידי שכטמן עצמו, ודוברו, אלכס פינקלשטיין (האחרון, אגב, הוא גם חתנו של המועמד מהאקדמיה).
האמירות הבעייתיות של שכטמן נטחנו עד דק, בין היתר בכתבה שלי ב“כנסת ברשת“ בערוץ הכנסת. הוא יצא נגד החרדים שלגישתו “שיחדו” את ציפי לבני, כשזו ניסתה להקים ממשלה ונכשלה (את הדברים אמר אצל גיל חובב, בתכנית “אוכל למחשבה” בחינוכית), ומתח ביקורת קשה על תרבות הקצבאות לחרדים, שמעדיפים את הלימוד בישיבות על פני עבודת הכפיים. בשל הדברים הללו, אף אחד מחברי הכנסת בסיעות החרדיות לא יחתום לשכטמן, לא כל שכן יצביע לו מאחורי הפרגוד.
לגיל ריבה ב”רשת” הוא אמר, כי “הוא חושש שהפוליטיקאים שלנו לא רואים למרחוק, לא רצים למרחקים ארוכים, הם רצים למרחקים קצרים וזה רע מאוד”, וכי “הוא לא מאוד לא שקט ומאוד חושש”. על חברי הכנסת אמר שהם “לא נותנים דוגמא איך להתנהג” ולאופוזיציה המליץ “להקים ממשלת צללים”. בקיצור, כל הדברים שלא אומר מועמד פוטנציאלי לנשיאות, בטח ובטח זה שמגיע מבחוץ, בטח אם ברצונו להשיג קולות מהצד הימני של המפה.
מה שיפה בכל הסיפור הוא ששכטמן מנסה בכל הכוח. את זה אי אפשר לקחת ממנו. הוא כיתת רגליים בכנסת מאז ינואר השנה, טעם את טעמו המר של המזנון הבשרי, ובעיקר ניהל קמפיין אינטרנטי מוצלח נגד ההחלטה של יו”ר יש עתיד השר יאיר לפיד שלא לאפשר לאנשיו לחתום למועמד כלשהו. ייתכן שיש בקמפיין הזה כדי להשפיע על ההחלטה של לפיד להסיר את האיסור. הממים שצפו בדף הפייסבוק שלו נכנסו ישירות בלפיד. “לפיד, הבטחת לנו לתמוך בחינוך. תמיכה בחינוך = תמיכה בפרופ‘ שכטמן“, נכתב באחד מהם. באחד אחר נכתב: “לפיד, הבטחת פוליטיקה חדשה? אז אל תבחר בפוליטיקה ישנה“. שר החינוך, שי פירון, יחתום על האמירות הללו, בתור מי שנמצא בקשר מצוין עם שכטמן, והצליח לצרף אותו לעמותת “הכל חינוך” בראשותו טרם כניסתו לפוליטיקה.
אפרופו פוליטיקה ישנה וחדשה, מעניין לראות את הדרך שבה שכטמן מנסה להתגבר על המכשול האינהרנטי שלו: היותו לא פוליטיקאי. “כדי שחברי הכנסת יכירו אותי ביקשתי פגישות עם כל 120 הח”כים ונפגשתי עם כל מי שהיה מוכן לשוחח איתי. עד כה נפגשתי עם למעלה ממחציתם, ואני ממשיך לנסות להיפגש עם כולם”, ענה לאחת הגולשות בדף הקוואזי-פייסבוק שלו. “התמיכה בין הח”כים קטנה עשרות מונים מן התמיכה בי בציבור, ולכן אפשר שקשר של הציבור על ידי משלול דוא”לים וקשר אחר אתם עשויים לשנות את התמונה. לחץ ציבורי עשוי לעזור”, כתב.
האמת, שכטמן צודק. כמעט בכל הסקרים האחרונים שנעשו הוא ממוקם שני, אחרי ח”כ ראובן ריבלין, במדד הפופולאריות בציבור. הנה במעריב, בחדשות ערוץ 2, בסקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה, אצל רפי סמית הוא אפילו ראשון. יש דוגמאות נוספות. שכטמן אף ציין באחת התשובות שלו לגולשות, כי הוא “קשור עם אנשי ציבור שדעתם נשמעת בכנסת ואלה עוזרים בשמחה למרוץ”. מיהם אותם “אנשי ציבור”? מעניין.
עד עתה חתמו לשכטמן 5 חברי כנסת. אגב, הוא עצמו טוען שיש חבר כנסת מ”הבית היהודי” שחתם לו. כל ניסיונותיי לברר במי מדובר כשלו. בשבועות הקרובים הנרטיב יהיה כדלהלן: שכטמן זוכה לתמיכה ציבורית עצומה, חוצת מפלגות, מכל העדות, הזרמים והפלגים מבינים שיש צורך ב”נשיא חדש”, כזה שיעלה את החינוך לראש סדר היום. או כמו שהוא כותב על עצמו: “אדם של מדע ורוח ולא אדם של קומבינות ומזימות בית הקלפים”. הסיכויים שזה יצליח לו? די נמוכים, אבל בהינתן מצב של 6-7 מתמודדים שיגיעו לקו הסיום (כמו שזה מסתמן כרגע), יכולות להיות המון הפתעות בקלפי במליאה. במקרה כזה, יש עוד אפשרות שהוא יהיה יותר מקוואזי-נשיא. נראה אותו אז מדגמן נשיא של כולם.
מישהו עדכן אותו שאין קשר בין תפקיד הנשיא לקידום החינוך ? חוץ מכמה הצהרות פומביות ומעשים סמליים, מה הוא בדיוק יעשה ? התפקיד בכלל מיותר לחלוטין אבל באמת שאם צריך נשיא אז כבר נשיא עם ניביון פוליטי שיידע לא לפלוט שטויות ולהתנהג כמו שצריך ויבין שהדבר היחיד שאולי מצדיק את התפקיד זו תחושת האחדות שהוא אמור לייצג.
יש לנו כרגע נשיא עם יותר ניסיון פוליטי מכלל הנהגת העולם המערבי גם יחד, ובכ”ז לא נראה לי שזה מודל שכדאי לשחזר…:)
התפקיד אכן מיותר להחריד, והיה ראוי לבטלו מזמן. מכיוון שלא מבטלים אותו, עדיף לשים שם את מי שיביך אותנו הכי פחות ומשקף הכי פחות בזיון בכל הנוגע לעברו ואופיו. מהבחינה הזו שכטמן, שאני משער שלא בדיוק נמצא בדיעותיי בנוגע להרבה נושאים, עדיף לאין שיעור על ריבלין, סילבן, פואד, דליה איציק ודליה דורנר. הוא כמובן לא ייבחר, וכולנו נצטרך לבלוע שבע שנים מעיקות עם ריבלין/פואד/סילבן. נו טוף – לפחות זה לא פרס…
דווקא מאותה סיבה אני מעדיף את ריבלין, איש ממלכתי והגון שיידע בדיוק איך להתנהג ולא שכטמן שעלול לחשוב שהיותו נשיא מקנה לו את הזכות להטיף לנו על כל דבר שעובר בראשו. אני חושש שהוא יביך אותנו הרבה יותר. אבל בכל מקרה אין לו סיכוי.
הקמפיין האינסופי של ריבליןם לנשיאות (שעבר דרך חנופה אינסופית לאחמד טיבי ולחבריו, ודרך התנגדות לחוקים הדמוקרטיים שנועדו למנוע מעורבות ממשלות זרות בפוליעטיקה הפנימית שלנו), שכנעו אותי סופית שהאיש לא ראוי לתפקיד – הוא פשוט רוצה אותו יותר מדי (ושמעון פרס אחד, זה די והותר, לא שאני משווה אותו לפרס, חס וחלילה…:-)).
העיקר שפואד לא יהיה נשיא, כל מועמד אחר זה לא כל כך משנה.
חברים, פוליטיקאי או לא, שכטמן עושה קמפיין ממש מעניין. כמו שכתבתי בסוף, בהינתן מצב של 7 מתמודדים שישיגו חתימות, אי אפשר לדעת מה יקרה מאחורי הפרגוד. וזה מרתק שבעתיים במצב הנוכחי. לגבי ריבלין, הוא נמצא בקמפיין כבר שתי כנסות ברצף. חתר לתפקיד, ויתר עליו פעם קודמת כשהבין שיפסיד. ועכשיו הוא מנסה בכל הכוח.